שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/עב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה עב

סימן עב

להרב החריף וכו' מו"ה ישראל גאטליב מו"צ בק' טשערנאוויץ:

שאלה אשה אחת באת בתחינה ובבקשה על הרפתקאות דעדו עלי' זה זמן כביר שאינה יכולה לטהר עצמה לבעלה בשביל הקרטין אדומים ושחורים הנמצאים על עד בדיקתה וגם כמין שערות וכאשר באת לפני חדשה דברים בשאלתה א' כי הרופאים הגידו לה שהאם שלה היא נפוחה ומזה נמצאו הדמים וכמ"ש בתשו' עה"ג סי' כ"ב הב' כי זה כערך שנה ומחצה אשר בעת שדוחקת עצמה לגדולים יצא בבית רחמה בפרוזדר כמו בועה כאגוז גדולה ואינה יודעת אם המכה מוציאה דם וגם יש לה וסת ככל הנשים מל' יום לל' יום פחות יום א' או שנים או יותר שני ימים וזב מאתה בשופי דם בשעת וסתה כאורח כל הנשים ג' כי רוב הקרטין נלקחים מהפשתן והפשתן נשאר נקי ע"כ:

תשובה הנה אשה זו מקרי יש לה וסת קבוע כיון שאינה רואת בפחות מעשרים ושתים יום הגם שבתשו' ב"ח כתב דמשמע דכה"ג מיקרי אין לה וסת מ"מ לענין תולה במכה שאינה יודעת שמוציאה דם מכל האחרונים נראה דכה"ג מקרי אשה שיש לה וסת דתולה אפי' באינה יודעת שמכתה מוציאה דם אך באמת הש"ך ז"ל [בסי' קפ"ז סק"כ וכ"ד] פקפק בהיתר זו להתירה לבעלה בראי' שלא בשעת תשמיש אך באמת דעת הרמ"א ז"ל [שם] להתיר אפי' באין לה וסת אם המכה במקור ויש ס' אם הדם מן הצדדים מכח ס"ס הן אמת שהש"ך ז"ל [שם סקכ"ב] חולק גם בזה ואמר דל"ש ס"ס ועיקר הטעם משום שהוא נגד הרוב [ע' בס"ט שם סקט"ו] והרבה תירוצים נאמרו בזה באחרונים וס"ט ז"ל [שם] כ' דמתוס' נדה גבי שלי' מוכח דאמרינן ס"ס בכה"ג יעו"ש ולפענ"ד ל"ד להא דנדה גבי שליא דז"ל הש"ס (נדה י"ח ע"א) אר"י בשלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור שלי' חתיכה מקור הא דאמרן שלי' דתנן שלי' בבית הבית טמא ולא שהשלי' ולד אלא שאין שליא בלא ולד עכ"ל וכ' התו' בד"ה שליא וז"ל פי' הקונ' דרוב שליא יש לה ולד וק' דתנן בפ' בהמה המקשה שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה ואי יש שליא בלא ולד הו"ל למשרי משום דסמוך מיעוטא דאין בה ולד לפלגא שלא יצא רוב הולד והו"ל מחצה שיש בה רוב ולד מיעוטא דסתם שליא שיצתה מקצתה ויש בה ולד מחצה יש בהן רוב ולד ומחצה אין בהן רוב ולד וכה"ג אמר התם סמוך מיעוטא דנדמה למחצה לנקבות וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות וי"ל פ"ה דהתם מיירי בשליא שיצתה מקצתה ונמצא ולד תוך השלי' ונראה לפרש דאין שלי' כלל בלא ולד אך מיעוטא נימק ורובן אין נימוקין עד שיצא לביה"ח עכ"ל. והנה שם שפיר י"ל דהרוב הוא שאין שלי' בלא ולד אבל אינו כלל נגד הס' שמא לא יצא רק מיעוט מש"ה שפיר יש מקום לומר דהוי ס"ס אפי' שהס' דדלמא לא הי' ולד כלל היא נגד הרוב מ"מ מצטרף המיעוט להם' השני שמא לא יצא רוב ובזה אין הרוב נגדו אבל בזה דאין המכה מוציאה דם ובמקור איכא רוב דמים נגד המכה ונגד הצדדים בודאי ל"א ס"ס כה"ג וליכא ראי' מהתו' לזה וביותר קשה מאוד כיון דחזינן דחייבין על ביאת מקדש ושורפין תרומה אלמא דודאי הוא ואין שייך ס"ס ולפי פשט המשנה דדם הנמצא בפרוזדר שמפרש הרמב"ם ז"ל בפיה"מ ובפ"ה מהל' א"ב הל' ה' וז"ל שם ודם העליי' כולו טהור שהוא כמו דם מכה שבמעים או בכבד או בכולי' וכיוצא בהן כו' עכ"ל אלמא דדם עלי' היינו דם מכה ובודאי יש לספק גם בצדדים ואפ"ה לא הוי ס"ס וחייבין על ביאת מקדש וא"ל דשם הטעם שאין ס' א' מתיר מחבירו כיון שבין שבא מעלי' ובין שבא מצדדין הוא טהור והוי שם אחד אבל במכה שבמקור וס' דלמא מן הצדדים יש ס' אחד שמתיר יותר מחבירו דאם בא ממכה שבמקור הדם טמא טומאת ערב ואם בא מן הצדדין טהור ומש"ה שפיר איכא ס"ס אפי' נגד הרוב משא"כ במשנתינו דליכא לספוקי במכה שבמקור רק אם מן המכה שבעליי' או שבצדדין דהוי שם א' ולא הוי ס"ס זה ליתא דהא הרמב"ם ז"ל לא הצריך בס"ס שא' יתיר יותר מחבירו כמבואר בס"ט [סי' הנ"ל סק"ט] וא"כ קשה לדידי' למה לא ואמרו שם ג"כ ס"ס ובב"א [סי' מ"ח] ראיתי שכ' דם הצדדים הוא מיעוטא דמיעוטא ומש"ה לא תלינן בצדדין כלל ולכאורה ע"כ מוכח כן דא"כ הו"ל כמקומו ממש דלא אזלי' ב"ר כמבואר שם ברמב"ן ז"ל [ב"ב כ"ד] א"ו דלצדדים ממש ל"ח אך באמת מכל האחרונים לא משמע כן גם בלא שום ראי' איך שייך לענין דבר דמחזקינן כודאי לחייב על ביאת מקדש לעשות כנגדו בהיפך ס"ס וכבר העיר בזה החוו"ד ז"ל (שם סק"ח] והנה דעת הח"ד שם] לומר מחמת זה דגם הרמ"א ז"ל מודה דאין תולה אשה שאין לה וסת במכה שא"י שמוציאה דם רק בראתה שלא בהרגשה דהוא מדרבנן אבל ע"י בדיקת עד גם (הרמב"ם) [הרמ"א] ז"ל מודה דאינה תולה וזה נגד פשטות דברי הרמ"א ז"ל ונגד כל גדולי האחרונים הב"ח ז"ל בתשו' ושארי אחרונים אין מספר והכי סוגיין דעלמא לפרש דברי הרמ"א ע"י בדיקת העד ולכן הדק"ל אמאי נימא ס"ס כנגד הרוב ברור לפנינו שרוב דם הוא במקור וגם הוי מצוי נגד המכה שא"י שמוציא דם אך באמת לא על הרמ"א ז"ל תלונתינו בקו' זו רק על גוף דברי כל הפוס' שכ' לתלות במכה אפי' ידוע שמוציאה דם דלמה תולין הרי רוב דם מן המקור ובאשה שאין לה וסת למה תולין בשלמא בש"ס י"ל דדוקא ברואה מ"ת לענין שלא לאוסרה על בעלה דזה הוא מיעוט נשים שתראה מחמת תשמיש אך הפוסקים שכ' סתמא להתיר במכה שמוציאה דם וק' אמאי הא רוב דם בא מן המקור והו"ל לומר שמרוב בא זה הדם והנה ראיתי להח"ץ ז"ל שנתעורר בקו' זו מובא בתשו' מעיל צדקה [סי' ס"ז] מביאו גם בתשו' ב"א [סי' הנ"ל] והנה מביא שם בשם נב"י לתרץ דנגד מכה אין רוב דם במקור ומלבד דזה דבר נגד החוש דבגמ' ופוסקים סתמא קאמר מכה המוציא דם משמע אפי' (אינה) יודע' כמה שמוציא ואפי' ידעי' בודאי שדם מקור רבה ממנו דבודאי יש מכה שדם המקור רבה כמבואר בפיה"מ להרמב"ם ז"ל שהבאתי (כאשר באמת האשה רואה הרבה דם מהמקור) מ"מ תולין דסתמא קאמר תולין ולא החנה בשם רק אם דם המכה משונה מדם ראייתה אבל אם דרך להוציא הרבה או מעט לא חילקו וא"כ ק' באם המכה אינה מוציאה הרבה מדם מקורה הי' לנו לילך ב"ר ובזה נסתר גם תי' הב"א ז"ל שרצה לתרץ מחמת שהוי כרוב שא"י דז"א דסתמא קאמר הש"ס אפי' שנודע שרוב דם ממקור ג"כ תולין במכה ומה שרצה הב"א ז"ל לתרץ דהוי שני מקומות המכה העלי' דבזה נהי דדם המקור רבו משניהם מ"מ אזלי' ב"ר המקומות כדברי הר"ן ז"ל ובמחכ"ת נראה דז"א דבגוף א' ובית א' לא שייך חילוק מקומות דאטו אם בחנות א' מונח כשירות בעשרה מקומות ובשתי חניות מונח בשתי מקומות לא ילכו בתר רוב חניות וזה לא ניתן להאמר [וכן נראה] מדברי הר"ן ז"ל שקאמר שאפי' שבחנות א' יותר אזלי' בתר החניות וק' למה לא ניזל בתר המקומות שמסתמא שהרוב שבחנות האחת מונח במקומות יתירים ממה שמונחים המועטים שברוב החניות ואפ"ה כ' הר"ן שאזלי' ב"ר החניות וטעמא ודאי דבבית א' ואין קבוע במקום רק שמונח טריפות ובחניות אחרות כשירות בלא קביעת מקום אזלי' ב"ר חניות וא"כ בודאי באשה שהי' גוף אחת ל"ש כלל לומר חילוק מקומות ותדע דאלת"ה הי' צריך לשער אם העלי' גדולה מהמקור או המקור גדול דאם עליי' גדולה וי"ל שיצא מגבהות העליי' או מתחתיתו או מאמצעיתו וכיוצא ובמקור אין כ"כ מקומות אם היא קטנה מהעליי' א"ו זה לא ניתן להאמר כלל לילך בגוף אחד בתר חילוק מקומות אם יצא דם ממקום זה או מזה ורק שבאשה שני מיני דמים הם דם העליי' או מחמת מכה שטהורה ודם המקור הוא טמא ורובא ואזלי' ב"ר וא"כ הדק"ל למה אפי' ביצא דם מהמכה למה תלינן במכה הלא דם המקור הוא הרוב. והנה מה שנ"ל הוא לפמ"ש ברש"י ז"ל (פסחים ט' ד"ה התם ודאי) וז"ל כי היכי דפשיטא לן דטבילי מעיקרא ה"נ פשיטא לן דעשרינהו ואין גמגום והילוך אחר הרוב בדבר אלא חזקה ודאי על כל החברים עכ"ל הרי דאם הוא ודאי והס' אפי' הוא מהרוב אינו מוציא מידי ודאי א"כ ה"נ באם מכה ודאי מוציאה דם והמקור ס' הגם שהיא רוב אין ס' מוציא מידי ודאי אך עדיין יש לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן דדוקא ברובא דליתא קמן הוא דכ' רש"י ז"ל דאין ס' מוציא מ"ו אבל ברובא דאי' קמן י"ל דאפי' מידי ודאי עדיף הרוב דאיתא קמן אך לפי מה דמבואר בתוספתא מביאו הש"ך ביו"ד והפר"ח ז"ל מאריך בפירושו וז"ל בסי' א' ביו"ד ס"ק י"ח בד"ה במקום שרוב ישראל מצוין אפי' רוב העיר והשוק עכו"ם שרי וכן אם רוב עכו"ם מצויין אפי' רוב העיר והשוק ישראל אסור דהכל תלוי במצויין ואם עכו"ם וישראל מצויין שווין אזלי' ב"ר השוק שנמצא שם ואם שווין בשוק אזלי' ב"ד העיר ואם שווין בעיר אסור עכ"ל הרי דאם המצוי רוב ישראל לא אזלי' ב"ר העיר א"כ כיון דדם המכה מצוי ודם המקור אינו מצוי לפי מה דהדר בי' רבא א"כ אזלי' בתר המצוי וכן באמת ממש לזה כיוון זקני הח"ץ ז"ל שם בתשו' שבמעיל צדקה הנ"ל אולם עכ"ז ק' לי לדעת רוב הפוס' שסגי בידעי' שהמכה דרכה להוציא דם הגם שלא ידעי' השתא מוציא הדם אפילו ידעינן שפוסקת לפעמים ואינה שופעת תדיר מ"מ תלינן במכה וק' באשה שאין לה וסת למה תולה והלא גם הוסת דרך לראות מהמקור ופעמים פוסקת כמו המכה ושניהם שווין ומצויים ולמה נתלה בזה יותר מזה ובתשו' הח"ץ ז"ל [סי' מ"ו] כ' דבאשה שאין לה וסת ומכה מוציא דם שניהם שווים ואשה בחזקת טהרה עומדת ובאמת שהן הן דברי הרשב"א ז"ל שבתה"א אך ק' במה המה שוים הלא רוב דם במקור. ולכן נלענ"ד דמה שתפסו כל האחרונים דדם המקור מרובה היינו שיש בתוכה רוב דם ולפענד"נ דזה אינו כלל דידוע דהמקור אין בו בעצם דם והמקור הוא כמו בור שלתוכו נקוים גידים שמתחת לארץ ונובעין המים לבור כמ"כ הגידין שופעים מאיברי האשה לתוך המקור ומהם נתמלא עד אשר יוצא על גדותיו ונשפך לארץ כדרך הנהרות וא"כ באמת אין הרוב הזה רובא דאית' קמן דדלמא לא הי' דם במקור שלא נתמלא כלל עדיין וליכא בו רוב דם וי"ל דליכא בו דם כלל ולכן מה שאמרו רוב דם מהמקור היינו שסברא הוא כשיוצא מא"מ דם שבא ממקור שנתמלא ממה שנימא שבא ממכה שבעליי' וזה הוא הרוב דאמרי' רוב דם מהמקור ע"כ בידעי' שיש מכה המוציא דם תו ליכא רוב כלל דאדרבא הרי דם מכה ודאי וראי' מדברי תו' ב"ב שכתבו בדף כ"ד ע"א בד"ה וש"מ וז"ל הגה וש"מ רובא דאור' חשיב לי' רובא דליתא קמן דברובא דאית' קמן ל"צ למידק ש"מ דקרא כתיב אחרי רבים להטות עכ"ל הרי דחשבו רוב דם מהמקור לרובא דליתא קמן ולכאורה הרי המקור לפנים מלא דם א"ו דז"א שיש במקור דם דבמקור גופא ליכא דם כלל רק בעת שבא האורח כל אשה לפי דרכה אפי' אשה שאין לה וסת עכ"פ אין הדם תמיד במקורה דז"א כלל רק הדם מתמצה מאברים לאיזה סיבה בלא קביעת זמן אבל טרם שמתמצה הדם מאברים אין שום דם במקור ולכן ודאי דלא הוי רובא דאית' קמן שהרי לא ידעי' אי איכא דם כלל במקור ולא הוי רק רוב דאתי מסברא שרוב דמים הנובעים מא"מ באשה הוא מדם המקור בעת שנובעים אבל לא הוי כלל רובא דאיתא קמן וז"ב מאוד. ובזה נתישב דברי הגמ' ב"ב שם וז"ל אר"ח רוב וקרוב הולכין אחר רוב אפי' רובא דאור' וקירבא דאור' אפ"ה רובא עדיף כו' אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדר ספקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עליי' דמקרבא א"ל רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדר חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה וא"ר ש"מ מדר"ח תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב וש"מ רובא דאו' וש"מ אי' לדר"ז דאר"ז אעפ"י שדלתות מדינות נעולות דהא אשה דכי דלתי המדינה נעולות דמי' ואפ"ה אזלי' ב"ר והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד הדר בי' רבא מההוא עכ"ל וק' מאוד מאי מייתי רבא ראי' מדתני ר"ח הא י"ל דטעמא דר"ח הוא משום רוב וקרוב אזיל ב"ר ולא מצוי כלל וזה הק' שם בתו' ז"ל ותו ק' מאוד מדוע הדר בי' רבא לומר דלא הוי מצוי והלא הדבר תלוי במציאות אם מצוי ברוב דם המקור אם לא וגם הרי באמת דם המקור מצוי לזוב וכאשר נראה בעין ולמה לא חשיב רבא לבסוף למצוי אולם לפמ"ש א"ש דרבא מעיקרא הי' ס"ל דזה מקרי רוב דם מהמקור מה שרוב דמים בהאשה מהאברים שנוזלים לתוך המקור ודם המכה מועט נגדם וכעין שאמרי' גבי חלב ביו"ד [סי' י"ד ס"ה] שהדם [שנתהפך לחלב] מתמצה מהאברים אזלי' ב"ר האברים כן נמי הכא שהאשה מצאה דם בא"מ תלינן שבא מרוב האברים וגם הוא מצוי ולכן אמר שפיר רוב ומצוי קאמרת ומביא שפיר ראי' דע"כ טעמא משום מצוי ורוב דגבי רוב גרידא לא עשהו כודאי להס"ד וא"כ למה חייבין על ביאת מקדש ש"מ דטעמא משום רוב ומצוי אך לבתר הדר רבא וס"ל דזה הוי רובא דליתא קמן דלא ידעי' כלל אם יש במקור דם כלל מאברים ואולי האברים אינם שופעים כלל דם עתה והוי רוב שאינו ידוע ויותר לתלות בכה"ג בקרוב ורק דעכ"פ נהי דלא הוי רובא דאי' קמן דדלמא אין משפיעין האברים דם כלל מ"מ עכ"פ רוב דאתי מסברא הוא דמצוי בא"מ ברחם לבוא דם מהעורקים והאברים לתוך המקור יותר ממה שמצוי דם מהעליי' והוי שפיר רוב דאתי מכח סברא אך עכ"פ אין לצרף עתה מצוי דזה המצוי הוא הרוב ולא הוי שני דברים מחולקים דבשלמא לס"ד דרבא דהוי רוב דאית' קמן א"כ מצטרף גם המצוי והוי רוב עם מצוי אך לבתר דהדר בי' רבא לומר דלא הוי רוב מחמת שהוי רוב שאינו ידוע א"כ לא הוי רק מצוי לחוד שמצוי יותר בא"מ דם מקור א"כ מזה גופא נעשה רוב דמים במקור היינו רובא מכח סברא וא"כ שוב לא שייך לצרף המצוי דהיא היא הרוב וז"ב לענ"ד. ועפי"ז יובן הגמ' דנדה ס"ו ע"א וז"ל ואם יש לה מכה בא"מ תולה במכתה ואם יש לה וסת תולין בוסתה ואם הי' דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לה במקור שממנה הדם יוצא עכ"ל ורבים הקשו דלמה ברישא אמר סתם דתולה במכה ובסיפא אמר נאמנת אשה לומר מכה יש לי שמוציא דם ולפמ"ש א"ש דהנה הפו' והרמ"א ז"ל שכ' להתיר באם א"י שדם במקור א"צ לידע שמכה מוציאה דם מטעם ס"ס וכבר הקשינו דהא הוי ס"ס נגד רוב אך לפי מה שהעלינו דאין כאן רק רובא מכח סברא י"ל דס"ס עדיף מרוב דאתי מכח סברא אך כ"ז אם ידוע המכה נוכל לומר כן אבל באם אינו ידוע המכה רק האשה אמרה שמכה יש לה במקור וק' לכאורה הלא מבואר בתו' [ריש] גיטין וברוב הראשונים ז"ל דאין לאשה נאמנות יותר מע"א דעלמא וק' איך נאמנת לומר שמכה יש לה במקור ודם יוצא מתוכה הא הוא נגד רוב דם שבמקור והיכי נאמנת נגד הרוב וכבר ראיתי שהתעורר ע"ז בש"ש מקצה"ח ז"ל [ש"ו פ"ז] אך לפמ"ש א"ש דמבואר [ע' בש"ש הנ"ל ולעיל בח"א חאה"ע סי' יו"ד] היכי דלפי דברי העד אין רוב נאמן העד כמבואר דבר זה (בהגמ') [בהג"מ בש"ש הנ"ל] ובאחרונים ז"ל וא"כ לפי דברי האשה שהמכה מוציא דם אין כאן רוב כלל דממקור אתי דהא ליכא כלל רוב לפנינו כדכתיבנא ורק מכח הסברא דבמקור שכיח יותר שיבוא דם מאברי' לא ממכה אבל כשהיא יודעת שמכה מוציאת דם א"כ אין כאן רוב כנגדה ושפיר נאמנת ולכך נאמנת האשה לומר יש לי מכה שמוציאה דם אבל כ"ז כשהיא יודעת שמוציא דם אבל באם אינו ברור לה שמכה מוציאה דם אז גם לדידה איכא רובא דם במקור רק לדידה שהיא יודעת מהמכה ס"ס עדיף מרובא עכ"פ היכא נאמנת נגד הרוב והא אין לה נאמנות נגד הרוב וז"ב לענ"ד. והנה בש"ש שמעתתא הנ"ל פ"ו] הקש' בדרך זה ואיך נאמנת נגד חזקה דגופה דאין לה מום כדרך שאמרו בכתובות ובאמת לענ"ד זה אין חזקה כלל דזה חזקת הגוף להיות נקי מדבר מום אבל מכה בועה קטנה מוציא דם כמעט אין מצוי גוף להיות נקי מזה ואין שייך חזקה ורק רוב דם ממקור ולזה א"ש כאשר כתבתי והמעיין בכל הפוס' דלא אמרי כלל חזקה זו דאין לאשה מכה המוציא דם ולכן ברור מה שכתבתי:

והנה אחרי כל הפלפול הנ"ל נהי שישבנו שיש מקום לומר דהוי ס"ס דלא הוי נגד רובא דאיתא קמן מ"מ קשה הדבר לומר ס"ס נגד רוב שמביאין עליו קרבן ובפרט שהתוס' כ' בפירוש כן כמבואר בכתובות [ד"ט] ומדבריהם בנדה הנ"ל אין ראי' דהס"ס אינו נגד הרוב בשני הצדדים וכו' אך מה נעשה דרוב האחרונים פסקו בזה כדברי הרמ"א ז"ל אולם באמת בנ"ד נראה שהקרטין הי' בהאשה טרם שנולד בה המכה שכ' מעכ"ת ולכן הרי לפנינו דאין המכה גורמת הקרטין והנה בעצם הקרטין שכ' הס"ט [בסס"י ק"צ] לומר דתלינן בצדדים דלא שכיח מהמקור לבוא טיפין כמ"ש בש"ס [נדה מ"א ע"ב] גבי מקור שהזיע שתי טיפות ולענ"ד אחרי המחילה רבה מכת"ה ונשגבה הא דאמרי' דל"ש היינו טיפה אחת לא שכיח לבוא מהמקור אבל יותר מטיפה הרי שכיח ולכן בשתי טיפות טמאה וכן יראה המעיין ברמב"ם ז"ל ואדרבה לדעתי א"א כלל לבוא טיפין הללו אם נימחו מהמכה או מצדדין כפי שנראה בפשוט דברי הש"ס (נדה כ"ב ע"א) וז"ל המפלת כמין קליפה כמין שערות כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה א"ה בלא נימוחו נמי א"ר כי לא נימוחו ברי' בפ"ע היא כו' דתני' מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות וא"ל אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו טמאה ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות וא"ל שומא יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נימוחו טמאה וזה הלכה העלה מטבעין עכ"ל. והנה הקשה הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ב' סי' י"ח] דלמה נימוחו טמאה הלא יש לה לתלות במכה ומהר"מ ז"ל בתשו' [קי"א] מתרץ לפי דרכו והגאון הח"ץ ז"ל בסי' מ"ו] סותר דבריו ומפרש דהמכה הי' לא שהי' כעין בועה רק רפיון וחולשה בהמקור ולזה החולשא לא מטהר הדם יעו"ש בדבריו ובאמת המעיין בדברי רש"י ז"ל שכ' מכה יש לה במעי' פירוש מבחוץ וקליפות באים מגילדי המכה הרי מכה כדרך כל המכות בועה וגלד עלי' לא כדברי זקני הח"ץ ז"ל. אולם לענ"ד הקלושה מה אני נגד רבותי ואבותי הזקנים נ"נ הרמ"מ והח"ץ ז"ל זקני אך לדעתי הפעוטה נראה בפשוט דהדם בא מהמכה או חתיכות גילדי המכה והנה גילדי המכה אינם נימוחים כלל ומה שבא מהמכה דם לא הגלד הוא זב כדרך דם ולא נעשה ממנו קליפות דכך דרך המכה אז כשמתחיל להתרפאות נעשה ממנו גילדים גילדים עד שמתרפא ומה שלא נתרפא זב בליחות לחוד א"כ כאן מה שנעשה כעין קליפה אם בא מהמכה הי' שנגלד והתחיל להתרפאות וזה בחון לחכמים ז"ל שאינו נימק בשום אופן ואם נימוק ע"כ בא מן המקור שאם הי' בא מן המכה או לא הי' נימק או שלא הי' נעשה ממנו צורה כזו כאשר באמת הגמ' מתמה ומי איכא כה"ג אבל ממעשה הבא מטבעין מוכח דהמקור מגדיל דם כזה ולכן לא תלוי במכה דאם בא מהמכה לא הי' נימוח שהוא גלד כדברי הרופאים שהמכה מפלת כעין קליפות ואינו נימוח ואם אינו מגילדי המכות רק מגוף דם המכה לא הי' לו להיות בצורה כזה שאינו מצוי כלל רק הי' להיות דם לח כדרך דם המכה ולהכי תלוהו במקור שהמקור דרכו לגדל דם כזה וצורה כזו ולכן א"ש דברי הגמ' שלא תלינן במכה ולכן לדעתי אם נימוחו הקרטין ודאי ממקור באו דאין דרך דם מכה (רק) מצדדין או משום מכה אחרת לגדל כזה ואם א"א לבודקן בודאי טמאים מה"ת ואם כי מצאנו בהר"ן ז"ל בתשו' מ"ט הובא בב"י סי' קצ"א] ויתר הראשונים שתלוי במכות הכליות שיש כזה בכליות זה היא שחידשו לנו הראשונים הללו ובאמת כדבריהם כן הוא אך זה דוקא במ"ר מצוי כזה במכה שבכליות כידוע אבל לא במ"ר לא תלינן כלל בצדדים והרבה האריך בזה הח"ץ ז"ל [בסי' ע"ג] ודברי הס"ט [בס"ס ק"ץ] צ"ע למאוד ובפרט מ"ש להצטרף דלמא אין בקיאין במראות דמים לא לבי הולך בזה ולכאורה הרי אנו לפנינו דם מה שלפנינו ודאי טמא מדין הש"ס נצטרף מספיקא דלמא ל"ד למראה המבואר בש"ס דאנחנו אינם בקיאים וזה לדעתי דבר שאינו ואם ח"ו נאמר כן נתיר כל כתמים מס' זה וגם יותר יש לספק שמא לא בא בהרגשה וא"כ הוי ס"ס וכעין זה יש להקל בכמה גווני ח"ו בדם נדה גמור ולכן לדעתי השפל אין לסמוך על התרים כאלו אמרם מי שאמרם ולכן אם הקרטין באו מקודם שנראה המכה קשה בעיני להקל אך אם באו דוקא אחר הרגשת המכה כאשר כתב מעכ"ת יש לסמוך להתיר. ובדיקת הנב"י בעיני דבר ברור להתיר ולכן יוכל מעכ"ת לעשות בדיקה זו המבואר בנב"י מה"ק [סי' מ"ג וסי' מ"ו] ואין צריך לכפול דבריהם הנדפסים כ"ג כסלו תריט"ל הק' חיים הלברשטאם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף