שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה עא

סימן עא

חתני הרב הגדול החריף ובקי בו"ק חו"פ כו' כקש"ת מו"ה מרדכי דוב נ"י:

שאלה אשה שמצאה על בדיקתה כמין נקודות אדומות ושחורות ונלקטין במחט וקצת נימוחו בפושרין ואין לאשה שום מכה מה דינה:

תשובה הנה הרבה האריכו בזה האחרונים ורבו מאוד המתירין מכמה טעמים א' משום די"ל דמן הצדדים בא הדם דבזה אין שייך רוב דמים ממקור דהיא אינה מצוי במקור וקצת אומרים משם רופאים דא"א שהמקור יוליד דם כזה ועכ"פ אינו מצוי במקור דהלא רואה בזמן וסתה דם ממש כדרך כל הנשים וא"כ ל"ש בזה רוב דם מהמקור וגם אין לומר בזה חזקת דם בהרגשה בהנך נקודות ולכן תולין בכליות וגם מבואר בתשו' בית יעקב דיש לצרף לזה דאין אנו בקיאים במראות ושמא היא מדמים טהורים וגם אפי' אם הרגישו אמרי' דההרגשה בא ממראות טהורות בנמצאים אז הנקודות והנה בימי נעורי כתבתי הרבה בפלפול אך עתה אבוא בקצרה הנה בגמ' (נדה י"ז ע"ב) אמרי' משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליי' דם החדר טמא דם העליי' טהור נמצא בפרוזדר ספקו טמא לפי שחזקתו מן המקור ושם בגמ' והא אנן שחזקתו מן המקור תנן א"ל אנא הכי קאמינא מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ס"ט כו' אר"י בג' מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור הא דאמרן עכ"ל יעו"ש והנה ידוע מרמב"ם ורש"י ז"ל שאין הדמים הרבים קבועים במקור ורק שרוב פעמים נמצאו בהפרוזדר מהלול ולפנים דם מהמקור דז"ל הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שם משל משלו כו' חדר הוא חלל הרחם איזה שיהי' מן החללים כי לרחם שני חללים ופרוזדר צואר הרחם ועלי' שתי תוס' דומות לשני קרנים אשר על צואר הרחם ואמנם מה הם זה הביצים וזאת הצורה נתבאר בספר הניתוח ויחובר בקערורות הרחם והוא הנקרא חדר עורק בו ילך דם הנדות ויזול ברחם ויצא על צואר הרחם הנקרא פרוזדר ותתחבר באלה התוספת והביצים והוא הנקרא עליי' עורק אחר וזינה כשאר עורקי הגוף ואינו מעבר למותרים ואם ישופע מזה העורק מעט יזול ג"כ ממנו על צואר הרחם והוא דם טהור לפי שהיא כדם רעיפת הנחירים או דם הטחורים ונתאמת מזה שדם החדר טמא ודם העליי' טהור ואם נמצא דם בצואר הרחם והוא הפרוזדר אם יהי' בין המקום אשר בו אלה התוספת ובין חלל הרחם הנה הוא טמא ולא נאמר לך אולי מן העלי' ירד לשם זה אמר פה ספקו טמא שחזקתו מן המקור לפי שברוב הענינים לא ימצא שם זולת דם הנדות ולהיות זה ברוב שמוהו חזקה וכן אמרו בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי א' מהם שזכרנוהו ואם נמצא דם בפרוזדר והוא צואר הרחם בין המקום אשר בו אלה התוס' ובין פה הרחם אשר יטה לחיצוני הגוף הנה יש בזה הבדל גדול וזה שאם נמצא בעליונות ר"ל ממה שמטה אל הראש אם תהי' עומדת והוא הנקרא אצלם גג פרוזדר הנה הוא דם טהור לפי שהוא מעורק ששסע וחזקתו מן העלי' ואם נמצא הדם בתחתיתו ר"ל ממה שיטה אל הרגלים והוא קרקע פרוזדר הנה היא טמא מס' לפי שלפעמים יהי' מן החדר ולפעמים מן העלי' והתוס' אשר זכרתי לך המבדילות לצואר הרחם אשר הושם מהם נוטה לתוך הגוף בחזקת טמא ומה שיטה לחוץ עליונו בחזקת טהרה ותחתיתו טמא מס' ואינם תוספת בכללם כי יש להם רוחב ואמנם נרצה מהם קצותי' הם החדרים לפי שראש כל תוס' מהם דומה לפטמת השד ויבוא מחבור אלה הקצוות יחברם הביצים דומה לנקב בעליון הפרוזדר והוא אשר יקראוהו לול שבעלי' וממנו אמר מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ס' טמא כמ"ש לך אמתתו ומי שהורגל מעט בחכמת הנתוח יתבאר לו כל מה שזכרנו עכ"ל וכן רש"י ז"ל מדקדק כמה פעמים דשכיחי ומצוי שם דם ולכן אין מקום לדון שם דין קבוע כאשר כ' בס' ש"ש לקצה"ח ז"ל ש"ד פ"א] כי אינם קבועים שניהם לא דם במקור ורק הדם נובע מותרת מהעורק להחדר ומשם לגוף הרחם ודם העלי' ג"כ אין בו דם ורק אם נשסע העורק אשר נוזל משם דם כמו מי שנגף באצבע והנה כשנמצא דם בצואר הרחם הנקרא פרוזדר ויש לספק אם בא מהעורק הדבוק לחדר שהוא מעביר למותרת דם הגוף שהוא דם נדה או שבא מחמת שניגוף העורק של העלי' אבל אין קבוע שם דם כי אם בא מעורק מעבר הדם אין נשסע כלל העורק של העליי' ואין שם דם כלל ואם הוא משסיע העליי' אין בחדר דם כלל ואין העורק המחובר בחדר מוציא מותרת מגוף ורק אנו אומרים מסברא כיון שברוב פעמים נמצא שם דם נדות ברוב הענינים אזלי' ב"ר שבא הדם עכשיו כמו שבא רוב פעמים ואעפ"י שדם העליי' קרובה קרוב ורוב אזלי' ב"ר ומעיקרא הוי סבר רבא למימר דהוי רוב ומצוי ופרש"י ז"ל שמצוי לזוב משם דם ולכאורה שלא בשעת וסתה אין מצוי לזוב ובברייתא אינו מחלק בדם הנמצא מלול ולפנים בין שעת וסת או לא ומצאתי בש"מ ב"ב כ"ד א'] שמפורש מצוי היינו משום שהדם שבעליי' נבלע בתוכו וצ"ל שנשסע העליי' ודם המקור הולך מהגוף דרך העורק וזה הוי מצוי שזב בלא נבלע באבר רק מדם שבגוף אשה מוציאה המותרת ולפענ"ד שזה כוונת רש"י ז"ל לזה שמצוי לזוב תדיר היינו שדם שבגוף האשה הוא זב והמותרת נדחים להעורק הנ"ל וזה מקרי מצוי והנה לזה הרוב אחז"ל שהלכו בו אחר הרוב ועשאוהו כודאי עיין בפיה"מ להרמב"ם ז"ל הנ"ל וכ' התו' בנדה י"ח ב'] דעשאוהו כוודאי ולא נלך בתר חזקת טהרה וטעמא משום דרוב גמור הוא או משום דרוב איהו בגוף האשה וז"ל התוס' שם בד"ה למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדי' פי' כנגד הרוב וא"ת הלא גם בהני שלשה דברים איכא חזקה דטהרה ושורפין משום רוב וי"ל דרוב תינוקות מטפחין אינו רוב גמור כמו שאפרש ובהני ג' דברים הוי רוב גמור א"נ בהני ג' נמי לא הוי רוב גמור ואשמעי' ר"י דאפ"ה שורפין כיון דהרעותא בא מגופה עכ"ל ולפי"ז לא יקשה מה שהקשה הנ"ב (קמא סי' נ"ה] מה יועיל הרוב מחזקת דם בהרגשה הלא יש לאשה חזקה חזקת טהרה ולפמ"ש לק"מ דחכמים עשאוהו לרוב זה וחזקה כודאי כמבואר בפה"מ הנ"ל אך לכאורה ק' א"כ מה מהני מכה מוציא דם נהי שיש מכה מוציא דם מ"מ רוב פעמים מוצאים באותו המקום בין הלול ולפנים דם מקור ורובא עדיף מקרוב וכענין זה הק' זקני הח"ץ ז"ל בתשו' להגאון ב' מעיל צדקה הנדפסה במע"צ סי' ס"ז ע"ש] אך דזה ליתא דידוע דהיכא דלא הוחזקו שני יב"ש לא אזלי' ב"ר כיון דהוחזק יב"ש זה לא חיישי' בלא הוחזקו דלא אזלי' ב"ר יעוין באה"ע ודברי הב"ח שם ובפרט בכאן נמצא והנה לפי"ז במכה המוציא דם לפנינו אין חוששין שבא מהגוף מותרת לחדר ורק שאמרי' כאן נמצא במקום החדר דם מכה ל"ח שבא ממעבר המותר הגוף כמו שלא חיישי' לחוש בתר רובא אפי' שיירות מצויות ולכן במכה המוציא דם ודאי אין לחוש לרוב דמי המקור ואפי' אם רק דרך המכה להוציא דם יש מקום לדברי הי"מ כיון שיש מקום שבא ממכה אין לחוש לעלמא ובאמת כעין זה כ' המעיל צדקה ז"ל אך אם אין כאן מכה ורק לומר כיון שמשונה הדם כעין עפר לומר שבא מצדדים זה אין לו מקום הלא חכמים עשאוהו כוודאי ואפי' במשונה כמבואר בתוס' שבא מהרוב והנה בר"ן ז"ל [בתשו' סי' מ"ט הובא בב"י סי' קצ"א] מבואר שתלוי בכאב הכליות דהוי מכה ידוע להוציא דם הגם שמשמעות התשו' [הנ"ל[ שיש מקום להתיר בלא כאב ואפי' ר"מ מטהר מ"מ לפי הנראה שלא סמך ע"ז לחוד להתיר וכמ"ש הש"ך ז"ל בח"מ שכן דרך בעלי תשובות לחבר היתרים אבל לא נסמוך להלכה ועל הרופאים אין לסמוך כלל דהנה אמרו בגמ' כ"ב ע"א וז"ל בעא מיני' ריב"ח מר"א דם יבש מהו כי יזוב זוב דמה א"ר עד דמידב דייב לי' לח אין יבש לא א"ד אורחא דמלתא הוא כו' הא נמי תניתוהו המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאין כו' ומי איכא כה"ג אין והתני' כו' מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים כו' ושוב מעשה כו' ושאלו לרופאים ואמרו אשה זו יש לה שומא בתוך מעי' שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים כו' אם נימוחו טמאה עכ"ל והרבה נבוכו בו רבים אך לפענ"ד הפשוט דחז"ל לא סמכו אהרופאים ורק משום שאין דרך האשה להפיל כזה וכאשר מתמה בגמ' מי איכא כה"ג ולכן גם לחכמים הי' זה לפלא דידעו שאין דרך לדם להיות בצורה כזו וכמבואר בתה"ה וגם למין ברי' לא יכלו לדונו דאין דרך האשה להפיל כזה ולכן שאלו לרופאים להגיד להם טובו של החתיכות וצורות הללו ואמרו הרופאים שמצוי' מכה באשה שתוכל לצאת ממנה צורות הללו ולא הימנוה חז"ל רק לזה מה שהי' רחוק בעיני החכמים לצאת מהאשה צורות כאלה וע"ז הודיעו הרופאים שיש מקום לצאת צורות כאלו ולזה בחנו חז"ל אם נימוחו הוא דם דברי' או חתיכות מכה לא ימח לעולם ולכן אם נימוח ע"כ דם הוא ואם לא נימוח ע"כ הוא ממכה וכלל שהרופאים לא נאמנו לחז"ל רק מה שהודיעו לגלות ספק חז"ל מאין בא כזה הודיעו הרופאים אבל בעיקר הדין לא הימנוהו כלל ולכן בודאי אין שומעין לרופאי זמנינו כלל והר"ן ז"ל בתשו' הנ"ל] שתלה ברופאים היינו שהי' הדבר מפורסם בפועל שיש לה מכה אבל לא בקרטין הללו שידוע בתשו' האחרונים שהרב' מהרופאים תלוהו בחריפות המראות וכדומה ולכן בודאי אין לתלות רק ברוב שבא מהמקור וגם בהרגשה וכלל אמרו חז"ל דם הנמצא ל"ש לח ל"ש יבש מביא חטאת דעשאוהו חז"ל כרוב ומכח סברא בעלמא לא נתיר דם נדה ח"ו וגם מה שרצו להקל משום שאין אנו בקיאין במראות זה ודאי ליתא דאם נימא ח"ו כן א"כ נתיר כתמים וכקו' הכ"מ [רפ"ט מהא"ב] דהק' כל כתם הוי ס"ס ס' מעלמא וס' מצדדין ומה שתי' דכיון דלא עברה במקום דם ודאי מגופה ולא נשאר רק ס' אחד ואם נצרף דלמא דם טהור הוא הוי שוב ס"ס א"ו דאין דנין בזה הס' להקל ח"ו ואדרבא לחומרא אמרי' וכמו שהק' התוי"ט בנדה פ"ח מ"ג בד"ה דם ולא כתם וז"ל וק"ק לי דאכתי להוי סדא"ו ולחומרא עכ"ל וראיתי מתמיהין שדברי התוי"ט המה להיפך מהכ"מ ובאמת לא ידעתי ריח קו'. הכ"מ הק' אכתם הנמצא בבגדים דהוי ס"ס להקל והתוי"ט ז"ל הק' אכתם הנמצא בגופה להחמיר. והנה זה הס' דדלמא ממראה טהורה אזלי' לחומרא ודו"ק. ומ"ש ג"כ דלא הוי הרגשה די"ל דהרגשה היא ממראות טהורות ק' מאוד דא"כ מאי מסופק הגמ' גבי ראתה במ"ר אם מטהר ר"מ בס"ס וז"ל הש"ס (נ"ט ע"ב) האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם רמ"א אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה רי"א ב"כ וב"כ טהורה איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים ר"י מטהר ור"ש מטמא שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים מן האשה ושם בגמ' איש ואשה איבעי' להו איש ואשה עומדין מה לי אר"מ כי אר"מ בחד ס' אבל בס"ס לא מטמא א"ד ל"ש אר"ל היא היא עכ"ל יעו"ש ואם נימא דכה"ג דאם יוצא דבר עם הדם י"ל דלא הוי הרגשה בדם א"כ גם באשה לחודא איכא ס"ס דהא המ"ר מוציאין מן המקור וא"כ איכא שוב ס' דלמא הי' בלא הרגשה ור"מ מטמא משום נדה כמבואר שם א"ו דזה ליתא כלל ולכן נראה הדבר לאיסור אולם מה אני נגד רבותי המתירין ועלינו לקבל דבריהם דברי הגאונים קדושי עליון אפי' אומר על ימין שמאל כיון דרבים וגדולים המה והנה לפענ"ד נ"ל קצת ראי' להתיר דהנה מבואר דבמכה תולין עכ"פ בידוע דהמכה מוציאה דם לכ"ע תולין אפי' המכה הוא במקור ולכאורה ק' מהיכן הוציאו חז"ל זה הא ידוע דברחם גופא אין דם כלל ורק שיש עורק גדול ששופך דם המותרת לתוך הרחם [ע' בפיהמ"ש להרמב"ם בנדה פ"ב] והנה בתורה לא כתיב כלל רק זוב דמה ואי' בת"כ מביאו רש"י ז"ל בחומש יכול מכל אברי' ת"ל ממקור דמי' שיהי' הדם יוצא מהמקור והנה הרחם נקרא מקור והבא משם טמא והנה לפי שהקדמנו דהרחם אינו מוציא דם מעצמו רק מה שנשפך לתוכה ממותרי הדמים בגופה והתורה גזרה שדם היוצא דרך הרחם טמאה א"כ גם דם המכה כיון שנשפך לתוך המקור הוא הרחם נמי יהי' טמא דהא ה"א שמכל האברים תהי' טמאה אם נשפך ורק התורה גילה לן דאין נשפך משום אברים טמא רק בעבור דרך המקור אם נשפך הדם שנתקבץ בתוכו וא"כ גם דם המכה שנתקבץ בתוכו המקור ונשפך לחוץ טמאה ולא ידענו שום חילוק בין דם שבתוך גוף האשה הנשפך לחוץ דרך המקור שהוא טמא ומ"ש דם המכה שבא ג"כ למקור ונשפך לחוץ ג"כ הוי לן לטמא דהתורה לא חילקה בין בא מהגוף ובין בא ממכה ורק כתוב בתורה מקור דמי' ומקור נקרא הרחם וא"כ דם הבא מן הרחם יהי' טמא כיון שהיא ברחם דמאי נ"מ לן שבא לרחם מגוף או מהמכה וצ"ל דהתורה גילתה דוקא דם נדה שבא מהמותרת שכן מצינו בגמ' פ' יוצא דופן (מ"א ע"ב) וז"ל דאר"י משום רשב"י מנין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה עכ"ל משמע להו מלשון אשה דוה היינו שמדוה יוצא דרך ערותה אבל אם יוצא דם מכה זה לא נקרא אשה דוה ומש"ה דם מכה טהור ולפי"ז אם ידוע שאברי' בגופה נתקלקלו ועי"ז יוצא ממנה עיקר הדם תוך הרחם לא המותרת טהור ולכן דם מכה טהור ולפי"ז באם שיש ראי' מוכחת כיון שאין דרך המקור להוציא כזה רק בא מחמת איזה סיבה שיש במעי' בפנים שנתקלקל ובא הדם שלא בטבע הנדות באמת טהור ומש"ה בטיפות קטנות הוכיחו רבותינו עפ"י רופאים וע"י בחינתם נתוודע דעתם שאלו הנקודות לא מסיגי המותרת מש"ה התירו רבותינו ודרך כלל שהתור' לא אסרה רק את הערת המקור כמו שדרשו חז"ל את מקורה הערה שיוצא הדם דרך הרחם שהוא המקור להנביע שנובע מהגוף ע"י עורק שנוזל מהגוף למקור המחובר בהרחם ועי"ז נקרא הרחם מקור כמו שנקרא מקור תחלת נביעת נהר מקור מוצא מים שנובע בתוך איזה מקום גידים נפתחים מוצא מים מקרי זה מקור הנחל אבל מה שנוזל לתוכו המקור מים שאובים או מי גשמים אינם נקראים מי מעין כידוע הדין בהל' מקואות כן נמי הרחם נקרא מקור לדם הנובע בטבעו ממותרת הגוף אבל אם בא לתוכו דם ממכה לזה לא נקרא מקור כי אינו בטבעו רק במקרה בא דם מהמכה וזה לא נקרא דרך מקור ולכן דם מכה טהור וכן נמי באם ידעינן שאיזה אבר בפנים נקרה לו כאב פתאומי חיצוני לא כדרך הסידור התמידי זה נקרא ג"כ מכה ותולה בו לטהר וכמבואר בתשו' עבודת] הגרשוני [סי' כ"ב] ולכן עפי"ז התירו רוב האחרוני' בקרטין האלו כי נתברר להם שבא מכח איזה מכה באברים פנימים כנ"ל לישב דעת רבותינו גדולי הדור שהתירו ומה שכתבת אהו' חתני פלפול בדין אפשר לפתיחת קבר בלא דם ידידי חתני אינני מבין מה ענין הרגשה לפה"ק הלא רש"י ז"ל [בנדה כ"א א'] כתב קבר רחם והרגשה היא דוקא מבין השיניים ולחוץ בשעה שיורד מבין השינים שבין השינים עצמן שדינן כפנים טהור ולא איכפת לן בהך הרגשה ורק בהרגשה שבין השינים עד לחוץ אבל פתיחת הקבר היינו החדר ורחוקים זה מן זה ובפירוש כ' התה"ד שהרגשה שנפתח מקורה להוציא דם לחוץ והיינו מבין השיניים וכוונתו ודאי כן דאם כוונתו שנפתח הקבר הו"ל לחוש לדידן דקיי"ל דאין פה"ק בלא דם א"ו דלא מיירי רק מהרגשה ולא אמר רק שסברא דאו' גבי מצא דם עכשיו ממילא אפי' בלא מציאת דם היא חששא דאורייתא ול"ק קו' האחרונים עליו ובנעורי כתבתי הרבה בזה והוא אתי בכתובים גם ק' אם נימא דהרגשה מקרי פה"ק א"כ מראות טהורות למה מתירין הלא לרז"ה ז"ל [בהשגות על ס' בעה"נ אות יו"ד] אין פה"ק בלא מראות טמאות כאשר כתב בפירוש א"כ כשנפתח הקבר למראות טהורות יצאו גם טמאות עמהם דא"א לפה"ק בלא דם וא"ת (דרבה) (דרז"ה] לשיטתו (שם אות ב' ע"ש] גבי שלי' פחות ממ' יום מ"מ המעיין באמת יראה דכ"ע מודים בדם או מים ל"ש פה"ק רק גבי נפל קודם מ' יום יעו"ש גם קשה אם נימא כן האיך ס"ד בגמ' לומר דר"י מודה לר"מ לכתחילה לחוש להדור מ"ר למקור בשותת א"כ הו"ל לאסור לכל הנשים לשותת מ"ר ולאסור לכתחילה דהא חוששין להדר מ"ר למקור והוי פה"ק שאינו בלא דם לדידי' ועוד כמה מקומות עצמו מספר שאין בדם חשש פה"ק ודברי הרא"ש נכונים ולכן קצרתי בפלפול כי אין ענין זה לנ"ד כלל וביותר אני תמה עליך איך בסברות בדויות רצית להתיר דבר שנאמר בגמ' בפי' לאסור גבי המפלת כמין וכו' ודי לנו בזה בסברות אשר חדשו רבותינו ז"ל:

ובענין התשובה על המכשול בנמצא על עד שלה הנה לפי שורת הדין נראה דלא הוי זה קביעת וסת וא"צ לחוש כי תוספת דמים הוא אך להכריע בהחלט אין אתנו לפום שעתא חדא כי עמק' סוגי' זו בדברי הגמ' וראשונים ואין הפנאי כעת לזה ולכן מהראוי להפריש שיעור קרבן כמ"ש בא"ח הל' שבת [סס"י של"ד] ובשארי התעניתים הכל לפי האיש וה' הטוב יכפר. ואודות אשר שאל הסופר אם מהני מחיצה להפסק צואה כמו לשאר דבר הנה לא ידעתי שום חילוק ואם הוי הפסק לשבת ולסוכה כמ"כ לענין כל דבר יעוין בסוכה ובעירובין. ומה ששאל אם לאמור השם ככתבו בעת כתיבתו ח"ו רק די במחשבה לבד ויקרא בפיו יוד קי ויו קי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף