שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/סז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png סז

סימן סז

שאלה אשה אחת רכה בשנים שיש לה וסת כאורח הנשים וזה חצי שנה נתקלקלה מ"א שלאחר שתפסוק בטהרה ולאחר עבור ג' או ד' ימים מימי ליבונה תחל למצוא מראות דמים בהשתנה ולפעמים גם על העד הבדיקה שבדקה עצמה לאחר הטלת מ"ר ואינה מרגישה בשום כאב ובטרם שתוכל לטהר מהמראות הללו בא לה וסתה אשר רגילה בו וכן חוזרת חלילה עד כי אין באפשרי לטהר עצמה לבעלה והבעל מבקש תפקידו והאשה העלובה הזאת דפקה על פתחי יום יום ולא תתן מרגוע אלי למצוא לה תקנה:

תשובה דבר זה מבואר בר"פ האשה (נדה נ"ט ע"ב) וז"ל המשנה האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם רמ"א אם עומדת טמאה אם יושבת טהורה ר"י אומר ב"כ וב"כ טהורה איש ואשה שעשו צרכי' לתוך הספל ונמצא דם על המים ר"י מטהר ור"ש מטמא שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים מן האשה מ"ש עומדת דאמרי' מ"ר הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מ"ר הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתי דם אר"א ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דא"א דבתר דתמו מיא אתי על שפת הספל איבעי לי' לאישתכוחי אמר שמואל הלכה כר"י וכן אורי לי' ר"א לקלא הלכה כר"י עכ"ל ורש"י ז"ל פי' וז"ל במזנקת מקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקא ולא הדר מ"ר למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מ"ר אבל שותתת איידי דאוקמי אנפשה הוא ואיכא למימר הדור כאלו עומדת אבל עומדת א"א לה לזנק עכ"ל ולפי דברי רש"י זו לפי מה דקיי"ל כר"י אפילו בעומדת ושותתת מותרת אולם הרא"ש ז"ל כתב וז"ל ומיהו נראה לפרש בעומדת אפשר לה לזנק וה"פ דסוגי' דשמעתא יושבת נמי נימא מ"ר הדור למקור וא"ד וס"ד דמתני' איירי בכל ענין בין בשותתת בין במזנקת הלכך פריך דכי היכי דבעומדת טמאה בחדא לריעותא במה שאין רחמה נפתח שיוכלו מ"ר לצאת להדי' אלא נעצרים שם וא"ל דהדר למקור וא"ד ואע"ג דאיכא חדא לטיבותא דמזנקת יושבת נמי תהא טמאה היכי דשותתת כיון דאיכא חדא לריעותא ומשני כולה מתני' איירי במזנקת ותרתי לטיבותא בעינן הלכך עומדת אע"ג דמזנקת טמאה כיון דאין רחמה נפתח ויושבת נמי אי שותתת טמאה והא דלא מפליג ביושבת לטמאה היכי דלא זינקה דניחא לי' טפי לאשמעינן דעומדת טמאה אע"ג דזינקה ולהך פירושא לא אשכחן דמטהר ר"י בעומדת ושותתת כיון דלר"מ לא איירי אלא במזנקת ור"י טיהר מה שטימא ר"מ אבל בעומדת ושותתת דלא איירי בי' ר"מ לא אשכחן דמטהר בי' ר"י עכ"ל ולפי דבריו בעומדת נמי מזנקת ובהא פליגי ר"מ ור"י וקיי"ל כר"י דמטהר וי"ל דע"כ לא טיהר (ר"מ) [ר"י] אלא במזנקת אבל בשותתת גם הוא מודה דטמאה אבל ביושבת טהורה לר"י בכל גוונא וכל השקלא וטרי' דש"ס דיושבת על שפת הספל לא איתמר רק אליבא דר"מ אבל לר"י בכל ענין טהור והר"ן ז"ל בתשו' מ"ט מובא בב"י סי' קצ"א] כ' דא"א לו' דהשקלי וטרי' דהש"ס דלא כהלכתא ולכן כ' וז"ל ולפיכך אני אומר דר"י מודה ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל נמצא דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דטמאה משום דרגלים לדבר דבתר דתמו מיא א"ד דאי לא בתוך הספל נמי בעי לאשתכוחי אבל נמצא בתוך הספל ועל שפת הספל בכה"ג נמי פליגי ר"מ ור"י ר"מ חייש למיעוטא ור"י לא חייש למיעוטא כל היכי דלא מוכחא מלתא לאיסורא מטהר לה עכ"ל והנה לכאורה דבריו תמוהים דהאיך כ' דר"מ חייש למיעוטא ומש"ה מטמא הא אמרי' לעיל דר"מ טימא משום נדה ומשמע דהוי נדה ממש וחייב חטאת או בנכנסה למקדש ואי משום דחייש ר"מ למיעוטא לא הוי רק חששא דרוב ודאי לא גרע ממעוטו ועכ"פ אינה נדה ודאי והאיך אמר ר"מ דטמא משום נדה אך באמת י"ל כך דהנה רש"י פי' שם וז"ל מזנקת נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מ"ר אתי דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתי בהדי מ"ר אלא ממקום מ"ר ומכה יש בה עכ"ל ולכאורה ק' למה ל"א רוב דמים מן המקור וליכא כאן מכה כלל ורק שמא הדם כדרכו מן המקור אך באמת קיי"ל רוב ומצוי אזלי' בתר המצוי וכיון דמ"ר שכיחי אז ודם המקור לא מצוין לצאת בעת צאת מ"ר א"כ תולין במצוי ויעוין בסי' ס"ג ביו"ד דאזלינן בתר רוב המצוי אפי' אם רוב בני העיר עכו"ם אם ישראל מצוים במקום הזה ביותר אזלינן בתר המצוי ולא בתר רוב ה"נ כיון דאין מצוי דם המקור לצאת אז בעת צאת מ"ר אזלי' בתר המצוי אך כ"ז לר"י דלא חייש למיעוטא אבל לר"מ דחייש למיעוטא וא"כ אפי' במ"ר המצוי יכולין להביא דם מהמקור הרוב א"כ נהי דהוי מיעוטא מ"מ הוי רוב דכן דם המקור מרובה מדם מ"ר ובשלמא לר"י דלא חייש. למיעוטא הוי (מ"ר) (דם המקור הרוב] אינו מצוי דאזלי' בתר המצוי והוי כמו דקיי"ל בסי' ס"ג אם אינו מצוי שם רגל עכו"ם דמותר בשר הנמצא אפי' רוב העיר עכו"ם אבל לר"מ דחייש למיעוטא א"כ שוב י"ל דבא מהרוב מהמקור דמש"ה כ' הרשב"א בת"ה דבעי שכונה מיוחדת דלולא זאת י"ל דרוב היא מבני העיר דשכיח לפעמים גם בשכונת ישראל רוב עכו"ם וז"ל התב"ש סי' ס"ג ס"ק ב' הגע עצמך אם ידענו בבירור שבאותו יום לא הי' בהאי שוק כ"א א' מעיר ובשוק שם אלף ישראל אטו נאמר שאותו שסר לאותו מקום האי אי דוקא הוא כיון דמרוב העיר הוא ולא ישראל דמיעוט העיר הוא איברא שלכאורה נראין דברי הרשב"א כסותרין זא"ז כמו שהרגיש פ"ח ג"כ דהכא כ' סתם שווקי ישראל ולא הותנה שיהי' דרך הרבים מפסיקתן ובתה"ה דף קמ"ז הביאו הפר"ח כ' שם דאם יש שכונה מיוחדת לישראל ואין דרך הרבים מפסיקתן בהא לא אזלינן בתר רוב העיר עכו"ם וגנבים דפתחו הם חביות תלינן דישראל הם אמנם כד מעיינית לק"מ דהתם בוודאי אילו עמדנו על זה דרוב גנבי דשכיחי בהאי שכונה ישראל נינהו פשיטא דאפי' דרך הרבים מפסיקתן לאו כלום הוא אבל התם לא ידענו ואם משום דביום שכיחי ישראלים יותר מעכו"ם אין זה ענין לשודדי לילה כיון דרגל רבים מצוי שם והשכונה פתוחה בלילה שכיחים גנבים יותר מכל העיר דכל גנבי העיר נכנסו בגדר ספק זה ולזה כ' הרשב"א שאם היא כמופלגת מן העיר ואין רגל בני העיר מצוי שם תלינן דאין גנבים מן העיר באין לשם כלל או מיעוטא דמיעוטא והרי היא כעיר מיוחדת והביא ראי' מבשר הנמצא בעיר שט"י אין הולכין בתר ארחי ופרחי דמסתמא מיעוטי דמיעוטי נינהו וה"נ כן הוא והרא"ש הוסיף עוד דבעינן נעול בלילה והא דכ' במש"ה ז"ל וכן אנו נוהגין בבשר הנמצא בשכונתינו להתיר ואין הולכין אחר רוב העיר מפני ששכונתינו מיוחדת שאין דרך הנכרים מפסיקתן עכ"ל ה"ק דאל"ה היינו צריכים לשאול טרם שנתיר מי הי' מצוי בשוק יותר דלפעמים אף בשכונת ישראל אם רגל בני העיר מצוי לשם לפעמים רבים המה בשוק יותר מבני השכונה אבל אם מובדלים הם מעמים הו"ל כבני עיר אחרת דמסתמא הם רבים מארחי ופרחי עכ"ל [התב"ש] וא"כ בשלמא לר"י דל"ח למעוט' וא"כ הוי כמו שכונה מיוחדת וידוע דאין דם מהמקור מצוין שם עתה וגם מ"ר דחוזרת למקור הוי מיעוטא ול"ח משא"כ לר"מ דחייש למעוטא וא"כ יש חשש מ"ר דהדרי למקור ושוב אזלי' ב"ר דרוב דמים ממקור וכמו שבאין שכונה ישראל מיוחדת חיישי' דלמא מצוי רוב עכו"ם ואזלי' ב"ר כמ"כ נמי אם יש לחוש למ"ר דהדרן למקור שוב הוי כמו דמצוי נמי לפעמים דמי מקור ע"י מ"ר דהדרי ושוב אזלי' ב"ר וז"ב. ועפי"ז מתורץ מה דמקשה הב"א [רס"י מ"ו] הא אמרי' ביבמות [דס"ז] דר"י נמי חייש למעוט' וא"כ הו"ל לטמא כמו ר"מ דיחוש למיעוטי הנה באמת לפי הנ"י שם והרשב"א בחי' לק"מ יעוין בדבריהם אולם אפי' לפי דברי התו' ז"ל נמי ל"ק דהנה התו' (יבמות ס"ז ע"ב) ד"ה אין חוששין הק' וז"ל וא"ת דהכא חייש ר"י למיעוטא כו' עד ומיהו צ"ע בריש המוכר פירות דאזיל ר"י בתר רובא דזריעה להוציא ממון ואייתי מינה ראי' לרב דאמר הולכין בממון אחר רוב אלמא ל"ח ר"י למיעוט לענין ממונא כ"ש לענין איסורא ויש לחלק עכ"ל ובאמת נלענ"ד לתרץ בדרך פשוט דהנה כ' מהרי"ל ז"ל דהאי דאזלי' ב"ר הוא היכי שנפרש מיעוטא מרובא אזלי' ב"ר אבל היכי שפירשו כולן דודאי גם המיעוט נפרש ובא לידינו לא אזלינן ב"ר יעוין בתשו' סי' (ס"ו) קס"ט] וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דר"י ס"ל בכל התורה דאזלינן ב"ר ולא כר"מ והראי' דבגמ' קאמר לר"מ היכא אכלינן ולא מדכר לר"י א"ו דר"י ס"ל כחכמים דאזלי' ב"ר אך דזה דוקא לענין אם בהמה טריפה או כשירה אמרי' אזלי' ב"ר וזו הבהמה מרוב הכשירות וכמ"כ גבי הלוקח זרעים שמביא התו' מהא דב"ב דלר"י אזלי' ב"ר ואמרי' שהוא מרוב הלוקחין אך הכא בעבדים שפיר אסורים לאכול בתרומה בשביל הולד שמא הוא זכר ופוסל את עבדו ואי דאזלי' ב"ר ורוב נקבות משום דמחצה נקבות ומיעוט מפילות ז"א דהוי נמי רוב דלא תלד נקבה ומיעוט מפילות ומחצה זכרים וע"כ אשה זו דע"כ תלד דמפילות הוי מיעוטא וכיון דע"כ מוכרחת לילד או זכר או נקבה הוי ספק אפי' דנגד האיסור מלאכול בתרומה הוי מיעוטא מ"מ הכא ע"כ המיעוט הוי לפנינו דהן זכרים והן נקבות הוי מיעוטא חדא נגד חבירו בצירוף מיעוט מפילות וע"כ צריך ליזל בתר מיעוט בכה"ג לא אזלינן ב"ר מש"ה אסר ר"י לעבדיו לאכול בתרומה אבל בשאר כל התורה גם ר"י ס"ל דאזלי' ב"ר וא"כ לפי"ז הכא כיון דדם המקור אינו מצוי ורק מיעוטא דהדר מ"ר למקור ל"ח לדם זה שמא הדר למקור וא"ל כיון דע"כ אתה הולך בתר המיעוט דמקור רובא בדמים ומ"ר רובא לא הדרי למקור א"כ הו"ל לר"י לילך בתר המיעוט כמו עבדי מלוג של מעוברת דז"א כיון דהוא מיעוט דהדרי למקור ובכל פעם אינו חוששין למיעוט שוב אזלי' בתר המצוי ומ"ר מצוי ודמי המקור אינו מצוי ואין חוששין למיעוטא והבן. היוצא לנו מדברי הר"ן ז"ל דל"ח למיעוטא דהדרי למקור רק היכי דאיכא הוכחה דיש דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דאז איכא הוכחה דבא ממקור אבל היכי דליכא הוכחה מותרת דל"ח למיעוטא והנה הר"מ ז"ל במרדכי החמיר מאוד לומר דר"י אינו מתיר רק ביושבת על שפת הספל דאוקימתא אזלי אליבא דר"י נמי וביושבת ל"פ ר"מ ור"י רק בעומדת כה"ג דאיכא הוכחה שבא ממ"ר אז ר"י מתיר אפי' בעומדת כה"ג ור"מ מחמיר בעומדת בכל גווני וא"כ [אע"ג] דקיי"ל כר' יוסי מ"מ צריך דוקא יושבת על שפת הספל אבל אם ליכא הוכחה אסור כן הוא במרדכי הל' נדה וז"ל האשה שהיתה עושה צרכי' וראתה דם כו' עד ור"ח פי' דוקא סיפא דאיכא תרי ספיקי שרי לכתחילה אבל ברישא דחד ספיקא דיעבד אין לכתחילה לא ופריך בגמ' מ"ש עומדת דאמרי' דהדר מ"ר למקור וא"ד מ"ש במזנקת כו' ופסק הר"מ דוקא כשנמצא בתוך הספל אבל ביושבת על שפת הספל ונמצא על שפתו דם טמאה לכתחילה אע"ג דקיי"ל כר"י דמטהר בכל ענין ומסיק אפי' לכתחילה ומיהו ר"ח פירש דה"מ בתרי ס' אבל בחד ס' דיעבד אין לכתחילה לא והיכא דישבה ע"ש הספל ונמצא דם ע"ש והעומדת אפי' בתוכו ליכא אלא חד ס' ונכון להחמיר כפי' (ר"ת) [ר"ח] ז"ל עכ"ל ואח"כ מביא תשו' מהר"מ והנה לפ"ד פירושו בתשובה במרדכי ז"ל מקודם פי' ההלכה שכ' הר"מ בסיוי' דשמעתא ואח"כ מ"ש בתשובה ז"ל אשר שאלת על האשה שבשעה שהיא עושה צרכי' רואה דם על המים כמין קרטין כמין חול ואינם אדומים אלא דיהה חזרנו על כל הצדדים ולא מצאנו לה היתר אי בכל פעם שהיא עושה צרכי' בודקת עצמה ורואה דם בעד שמקנחת בו אע"ג דקיי"ל כר"י דאמר בין עומדת בין יושבת טהורה כדפסק שמואל בר"פ האשה ה"מ בנמצא דם בספל שאין דרך דם לבוא עם מ"ר אלא ודאי דם מכה הוא אבל אם בדקה אח"כ וראתה דם ההוא ודאי מן המקור כיון דלא אחי ממש עם מ"ר דילה כדפרכי' בפ' האשה יושבת ומזנקת אמאי טהורה דלמא בתר דתמו מי' א"ד אלמא היכי דאיכא למיתלי לחומרא תלינן ולא מטהרינן אלא היכי דודאי לא בא מן המקור דאע"ג דאיכא למימר ה"מ לר"מ דמחמיר אבל לר"י דמיקל לא מחמרינן בהא בתר דתמי מיא נראה דאפי' לר"י טמאה דע"כ לא פליג ר"י אלא בנמצא דם על המים בספל דודאי לא אתי דם ממקור עם זינוק מ"ר אבל בתר דתמי מיא מודה דטמאה ואפי' היכי דאתו עם מ"ר ונמצא בספל דזימנין דמטמא ר"י דביושבת ס"ל לר"י לגמרי כר"מ וליכא פלוגתייהו ביושבת וא"כ כי היכי לר"מ לא מטהרינא ביושבת אלא במזנקת אבל בתר דתמו מיא לגמרי ובדקה בעד ומצאה דם טמאה וכ"ש שיש לאוסרה לפי' (ר"ת) [ר"ח] שפי' דאפי' נמצא דם על המים דטהורה דאמר ר"י לאו טהורה לגמרי קאמר אלא טהורה משום נדה וטמאה משום כתם והשתא בה סלקי' אם זאת האשה רגילה לראות דם תדיר אחר שהיא עושה צרכי' אין לה היתר לבעלה אא"כ תיעקר ממנה ג"פ שתבדוק ג"פ אחר שהיא עושה צרכי' ואם בג' פעמים לא תמצא דם תו לא חיישינן אפי' לבדוק עצמה אחר שתעשה צרכי' דכל לבעלה ל"צ בדיקה ואם אינה רגילה לראות אלא לפרקים ואותן פרקים שוין בקביעות או בדילוג קבעה לה וסת מורי האריך ואני קצרתי עכ"ל. ובזה ל"ק מה שמקשה בס"ט [בס"ס ק"צ בד"ה ומ"ש החכם השואל] הא בלא"ה בלא בדיקת העד טמאה משום דלא ישבה ע"ש הספל לכן דחק בס"ט לומר דהמרדכי מיירי ביושבת ע"ש הספל ואפ"ה בנמצא על העד מטמאין והוא לפענ"ד אינו במשמעות דברי המרדכי כלל ורק פשוט בתשובה לא אסיק אדעתי' מתחילה בפירוש דסוגי' דיושבת בשה"ס אי קאי לר"י או לר"מ לחוד ולכן שקיל וטרי הר"מ ז"ל בפי' השמעת' והודיע לו אז בתשובה דר"י נמי לא מתיר רק ביושבת עשה"ס ומש"ה טמא בנמצא על העד דלא תלינן רק במכה ברורה. והנה מהרי"ל החמיר כדברי מהר"מ ז"ל ורק במכה שקורין הארין ווינד רצה א' מחביריו להתיר והוא לא נמנה עמהם דזה אינו מכה ברורה ורק ע"י בדיקה בצירוף מכה התיר דגם הבדיקה אינה ברורה וכמ"ש בתשו' וז"ל בסי' קע"ג איש חי כו' אשר נשאלתי לשאול ממעכ"ת על אודות האשה שאין לה וסת קבוע מימיה אך בכל פעם שראתה ראתה כסימני' דאשכחנא שנתנו רז"ל כמעטשות ובחוששת בפי כריסה ובשיפולי מעי' צמירתה אחזה ועתה נתקלקלה אותה האשה שבשעה שישבה על הפסל לעשות צרכי' מאוד היא מצטערת שנשים קורין אותה הארין ווינדא ולאחר שעמדה מצרכי' בדקה א"ע בעד ומצאה לרוב פעמים על העד דם ואינו אדום ממש אך הוא כהה כמו מוגלא וזה המעשה אירע לה י"ב אדר ונשאלתי עלי' אח"כ יו"ד באב ועדיין היתה אותה האשה בקלקולה כמ"ש לעיל ועתה מורי ורבי צמאה נפשי וכמה לך בשרי לרוות צמאי להחזירני בתשו' שלימה לפניך והשב שולחי דבר כדת מה לעשות אם יכולה אותה אשה לטהר לבעלה והאר עינינו בתורתיך ולא נבוש כו' ושלום כו' ליברמאן בן ריקשטי"ל תשובה שוכן רומה ישית לך כו"ח אהובי הנחמד הח"ר ליברמאן שי' לענין איתתא דלעיל כבר ידעת תשו' מהר"מ שהחמיר בענין זה בתשובתו ה"ה במרדכי כיון שמצאה דם בבדיקת העד אמנם לא אכחד ממך דברי מהרא"ש אשר כ' ע"ז אחר שהביא דברי מהר"מ וחומרותיו כ' עוד בשם מהר"מ דאין לתלות המכה אלא במכה שיודעת בודאי שיוצא דם מן המכה אבל מספק אינו תולה בה וכ' מהר"ש אח"כ וז"ל אמנם מהר"י הלוי מערפורט שלח לי בשם מהר"מ ז"ל אעפ"י שרוב פעמים אינם רואים הנשים כ"א לאחר השתן והשתן כואב לה אח"כ גם פעמים רואין שאין השתן כואב לה טמאה ואם לעולם אינה רואה אם לא שהבטן כואב לה למטה מטיבורה טהורה דנאמנת אשה לומר כו' וזה דומה למכה עכ"ל ומעתה אתה תדקדק היטב בדבר אם יש לה וסת תולה בוסת דשמא ראתה בשעת השתנה ואם אינה רואה אלא כשכואב לה למטה מטיבורה אז היא טהורה כי מי יבוא אחר המלך מהר"מ לחלוק עליו אמנם הר' מנחם התיר אשה שראתה מחמת הארין ווינד ולא הסכמתי לו ואף יש לך לשאול שאינה רואה בשעת השתנתה אלא ממקום מ"ר ולא מאותו מקום ושלום שמרי' בן חיים תנב"ע עוד יש לי תשובה בשם הר' אליעזר וז"ל אשה שיש לה חולי שקורין הארין ווינד וראתה דם תוך צרכי' וקודם לכן ואח"כ לא ראתה שאלתי אותו אם היא טמאה או טהורה והשיב לי שהיא טהורה כי אותו דם לא בא לה מהמקור רק מחמת הכאב שיש לה וטהורה לבעלה כ"ז העתקתי גם שמעתי שמהר"ז רינקל ז"ל הי' מתיר אותן שרואות הארין ווינד אכן לפ"מ שכ' מה"ר שמרי' לעיל שצריך לשאול שאינה רואה בשעת השתנה אלא ממקום מ"ר ולא מאותו מקום אני רגיל לומר לנשים כה"ג לבדוק דבר זה כמו שהעתיק בשם גדול וז"ל האשה שמצאה דם ואומרת שבא מנקב של מ"ר להכניס מוך על מקום המקור ותשתין אם המוך נקי הוכחה דאינו בא מן המקור עכ"ל וכן בדקו קצת נשים עפ"י ומצאו נקי והזהרתי אתהן קודם שיכניסו המוך שיבדקו יפה בחורין וסדקין ובעומק ככל דיני בדיקה ואח"כ יכניסו מוך הרבה בעומק ככל מה שתוכל ואח"כ תשתין ואחר ההשתנה תקנח יפה יפה ואם צריך לה תרחוץ באותו מקום שמקנחת דהיינו מקום הכתלים או בית החיצון כי הנשים יודעת באיזה מקום מגיע מ"ר לרחם ואותו מקום תקנח כדלעיל מחמת שנתלכלך במ"ר ודם ואח"כ תנגב יפה ואח"כ תוציא המוך דאם הוא נקי הרי הוכחה ברורה שלא מן המקור בא וכ"ז הי' לנשים שהי' להם וסתות ושלא בשעת וסתה אבל זו שכתבת עלי' שאין לה וסת א"כ יש להחמיר דאל"כ וכי לעולם לא תהי' טמאה כמ"ש רז"ל אכן אם יש לה עונה כדרך כל הנשים אפי' אין וסתה קבוע כגון שפיחתה או הותירה ג' או ד' ימים או שבוע או פחות או יותר רק שיהי' לה עונה קבוע על שרגילה להמתין לכל הפחות מסוף ראי' עד תחילת ראי' כך וכך ימים נלענ"ד לסמוך על תקנתה דלעיל ועל דברי רבותינו הנ"ל להתיר באותן הימים שאינם בימי העונה אף כי הי' ראוי אפי' בימי העונה להתיר ע"י תקנתא דלעיל הואיל שכתבת במאוד מצטערת במ"ר דכה"ג השיב מהר"מ להרא"ש דאפי' בשעת וסתה טהורין ברואה דם מחמת מכה ווסתות דרבנן וז"ל ה"מ כשמרגשת שבא מן המכה שיש לה צער וכאב ומרגשת דהמכה מוציא דם ול"ח דגם מן המקור יצא כיון דווסתות דרבנן עכ"ל עוד העתיק ואין להעתיק לך כי הכל מן התוס' פ' כל היד מ"מ לא מלאני לבי להקל כיון דאיכא מרבוותא דסברי ווסתות דאו' וגם כל אותה התשובה על אשה שהי' לה שומא בפרוזדור שהי' מוציא דם אבל בנדון זה אין לה מכה מבוררת מ"מ בין עונה לעונה נראה לסמוך על היתרא דלעיל דבאותה התשובה היקל שלא בשעת וסתה אפי' אינה מרגשת דמחמת מכה קא אתי תלי' בדם מכה למ"ד וסתות דרבנן גם יש קצת ראי' דלא מן המקור בא הואיל ואינו דומה למראות דם אלא מוגלא כמ"ש אף כי אין אנו בקיאים במראות דמים אפי' כשהדמים מוקפי' לדברי רמב"ן מ"מ שינוי גדול כזה הואיל ואיכא למיתלי ידים מוכיחות דממקום מ"ר אתו מסתברא דל"פ רמב"ן בהא אהרא"ש דאית לי' דבקיאין שפיר להבחין בין דם לדם אם מראיתן שווים או לא ותמיהני מ"ש וז"ל אם מוצאת לרוב פעמים על העד וכו' הלא מהר"מ גופא דמחמיר דאם בדקה ג"פ ולא מצאה דם תו לא חיישי' ואפי' לבדוק אחר עשיית צרכי' דכל לבעלה ל"ב בדיקה ואם אינה רגילה לראות בכל פעם אלא לפרקים ואותן פרקים שוים בקביעות או בדילוג קובעת לה וסת עכ"ל וכ"ז הי' לך לחקור ושלום עכ"ל תשו' מהרי"ל הרי דאין הבדיקה בירור גמור ואך כ"ז לא התיר רק שלא בשעת וסתה באשה שיש לה וסת דאל"כ וכי לעולם לא תטמא והנה באמת דברים אלו לכאורה ק' להבינם דהא יהי' טמא באם תראה שלא ע"י שתן רק ע"י בדיקה לחוד והש"ך ז"ל שתירץ דמיירי שאינה רואית רק בעת הטלת מ"ר ובמחכ"ת המעיין בתשו' מהרי"ל ז"ל יראה דמיירי בנשים שראו כדרך כל הארץ וגם הנודע ביהודה (קמא סי' מ"ג] מק' על הש"ך ז"ל דאכתי תוכל להיות טמאה בראותה על המוך בפנים והנה באמת לפענ"ד דברי מהרי"ל ז"ל כפשוטן דאין כוונתו דלעולם לא תוכל דודאי יוכל להיות אופן דיתוודע טומאתה ורק הק' מהרי"ל ז"ל עפ"י דברי התו' בר"פ כה"י שכתבו וז"ל הגמ' (י"ו ע"א) אתמר אשה שיש לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה ולבסוף בדקה א"ר בדקה ומצאה טמאה טמאה טהורה טהורה ושמואל אמר אפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה מפני שאורח בזמנו בא כו' רנב"י אמר בוסתות גופייהו קא מיפלגי דמ"ס וסתות דאו' ומ"ס וסתות דרבנן וכ' שם התו' וז"ל נראה דוקא במרגשת שדם זה בא מן המכה ואפ"ה אם זמן וסת הוא אי וסתות דאו' חיישי' שמא גם מן המקור בא דם אבל אם אינה מרגשת יציאת דם מן המכה טמאה לכ"ע אם זמן ווסתה הוא דאל"ה וכי לעולם לא תהא נדה והלא קודם מכה הי' לה וסת עכ"ל אלמא דלא תולין במכה שאינ' יודעין שמוציא דם רק שלא בשעת וסת הגם שיש לאשה זו אופן שתוודע טומאתה שתראה דם הרבה שאין לתלותו במכה ומ"מ מטמאין אותה אם אין לה וסת קבוע כיון דדרך דם לבוא עכ"פ ואין כן קבוע לראות דווקא דם הרבה ודלמא דם זה מן המכה וזה הפירוש וכי לעולם לא תטמא היינו ודאי מצוי' לפעמים בה דם ומה"ת תתלי בדבר שאין מצוי' בבירור דם א"כ ה"נ קאמר מהרי"ל דלפ"ד מהר"מ ז"ל מ"ר אינה מכה ברורה א"כ שאין לה וסת וכי לעולם לא תהי' נדה הא ודאי יש לפעמים שרואה א"כ גם במ"ר יש לחוש שראתה כיון שאין זה מכה ברורה לא תלינן באשה שאין לה וסת ובשלמא ביש לה וסת תלינן דדם הוא ממ"ר דהוי כמכה דבשלא בשעת וסתה אין דרך מקור להוציא דם אבל אשה שאין לה וסת וכי לעולם לא תטמא ודאי מצוי' לראות פעמים דמים מן המקור א"כ לא תלינן במכה שאינה מבוררת וזה פשוט כוונת מהרי"ל ז"ל והנה מהרי"ו ז"ל תלמידו הגם שנראה דעתו נוטה להתיר לתלות בבדיקה לחוד ובמכה לחוד מ"מ לא מלאה לבו להקל למעשה כמבואר בתשו' וכן רמ"א ז"ל בהגה פסק להחמיר כמו מהרי"ל ז"ל דבעי' מכה ובדיקה ווסת להתיר שלא בשעת וסתה ומחמת תשו' הללו אינם מצויים אעתיק דבריהם תשו' מהרי"ל סי' קע"ג ותשו' מהרי"ו סי' כי"ד וז"ל תשו' מהרי"ו ואנא הפעוט זעירא דמן חברי' דקדקתי בשריותא דהאי איתתא ואי לאו דמסתפינא מחבריי' אמינא לדקדק ולמצוא היתר להאשה בכה"ג בשעה שמ"ר מצערת אותה אז תבדוק עצמה קודם הטלת מים במוך לבן ולאחר הבדיקה תשים המוך בעומק לתוך בית הרחם למעלה מהנקב שמוציא ממנה מ"ר ולאח"כ תטיל מ"ר ואז אם המ"ר מצערות אותה בשעה שהם יוצאין מן הנקב ונמצא דם בתוך הספל והמוך שהכניסה בא"מ הוא נקי אז אין לפקפק דודאי בא עם השתן ולא בא מן המקור דאי בא מן המקור דרך ביהר"ח הוי לה למצוא על המוך דע"כ האמת כך דאיכא ב' נקבים הא' שמוציא ממנו השתן והוא למטה סמוך ליציאתו והאחר שמוציא ממנו דם נדות היא למעלה בעומק הרבה כדאמרי' פ' יוצא דופן הי נהו ביה"ח ומפרש ר"י במקום שהשמש דש אלמא אפי' בית החיצון הוא בעומק כמו שיעור השמש והחדר לפנים ממנו ונ"ל דעדיף האי מאשה שיש לה מכה בא"מ כיון שמצערת בשעת הטלת מ"ר מוכח מלתא שבא הדם עם המ"ר ממקור מ"ר כו' עכ"ל והנה לאחר הוצעת דבריהם בהשיטות דכ"א כפי שיטתו נבאר דברי הש"ע והג"ה וז"ל סי' קצ"א האשה שהשתינה מים ויצא דם עם מ"ר בין שהשתינה והיא עומדת בין יושבת ה"ז טהורה ואפי' הרגישה גופא ונזדעזע' אינה חוששת שהרגשת מ"ר היא זו שאין מ"ר מן החדר ודם זה דם מכה היא בחלחולת או בכולי' הג"ה וי"א דאין להתירה אלא ביושבת והשתינה אבל בעומדת ומקלחת לתוך הספל [אם] נמצא שם דם טהורה אבל אם שותתת ע"ש הספל ונמצא שם דם טמאה דהואיל והמקום צר חוזרין להמקור ומביאין דם (טור בשם הרא"ש) וי"א דאפי' ביושבת אין להתיר אלא במקלחת ויצא דם תוך הספל אבל ע"ש הספל טמאה ובעומדת בכל ענין טמאה והכי נהוג ודוקא כשנמצא הדם בספל שהיא משתנת שם לחוד דידוע שהיא ממנה אבל אם נמצא בספל שאיש ואשה מטילין שם מים טהורה בכל ענין וכ"ז אם נמצא דם במקרה אבל אשה שהרגילה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב בשעה שמטילה מים כגון חולי שקורין הארין ווינד נראה דיש להתיר בכל ענין דהא איכא ידים מוכיחות שיש לה מכה המכאיב אותה בהטלת מ"ר וממנה הדם יוצא ואפי' מצאה דם אחר הטלת מ"ר כשמקנחת עצמה טהורה דמאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאת דם רק אחר הטלת מ"ר ודאי דם מכה היא אך יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת קבוע להצריכה בדיקה (דעת מהרי"ל שם) דהיינו קודם שתשתין תבדוק עצמה היטב בחורין וסדקין ואם לא תמצא דם תכניס מוך נקי על המקור בפנים ותשתין ותקנח עצמה יפה ממ"ר ותוציא המוך אם נקי הוא הוכחה גדולה דאין הדם מהמקור והכי נהוג ואם בדקה עצמה ג' פעמים כה"ג ומצאה המוך נקי מותרת אח"כ בלא בדיקה שלא בשעת וסתה דחזקה דדם מכה הוא מאחר דאינה מוצאה אותו רק אחר שהשתינה וכ"ז דוקא כשמרגשת כאב עם מ"ר אבל אם אינה מרגשת כאב ובדקה א"ע אחר הטלת מ"ר ומצאה דם אם לא מצאה דם במי רגלים ודאי טמאה אבל אם מצאה דם תוך מ"ר וגם על העד שבדקה עצמו בו י"א דהיא ודאי טמאה דלא התירו רק דם שנמצא תוך מ"ר ויש אומרים שהיא טהורה דדם שנמצא תולין שעדיין נשאר מתמצית מ"ר ויש להחמיר עכ"ל הרמ"א בהגה. והנה הב"י ז"ל בשלחנו הטהור הנ"ל פסק כרש"י ורמב"ם ז"ל דבכל גווני קיי"ל כר"י ולטהרה לגמרי ודלא כהר"ח ז"ל דמחמיר לר"י משום כתם והרמ"א ז"ל מביא דברי הרא"ש ז"ל דמחמיר בשותת ואח"כ מביא דברי הר"ן ז"ל בתשו' וכוונתו להחמיר עכ"פ היכי שיש הוכחה שבא מהמקור דלא כהרא"ש דמיקל לגמרי ואח"כ מביא דברי מהר"ם היינו מקודם מביא סברת המתירים הארין ווינד ופוסק להחמיר כמהרי"ל ז"ל דאינה מכה ברורה ואח"כ מביא השני דעות אם מצאו בעד והיינו דעת הר"ן להתיר והר"מ ז"ל מחמיר ומעתה אינו מותר רק בשלשה לטיבותא יש לה כאב ובדיקה ואשה שיש לה וסת כדברי מהרי"ל ז"ל וטעמא שלא סמכו על הבדיקה לחוד נראה משום דחיישי' דאינם בקיאים בבדיקה בכל דבר שצריך בדיקה ודי לן שמקילין בשפופרת כמבואר שם בתשובה אבל לא בדבר שצריך להדק היטב המוך ולא נמסר דבר זה לאשה. והנה הנב"י בסי' הנ"ל ובסי' מ"ח] שהיקל הוא דווקא עכ"פ בדיקה בכל פעם דאל"ה יוכל להיות שנתרפא אבל להתיר באשה שיש לה וסת שרואה בשעת וסתה בלא מ"ר זה ודאי נגד מהרי"ל שכ' בהדי' באשה שיש לה וסת לראי' בלא מ"ר ואפ"ה הצריכה בדיקה ולכן שלא כדת הורה מעכ"ת באשה זו מחמת שראתה דם בעת וסתה דקולא זו לא מצינו בשום אחרון והוא נגד מהרי"ל ורמ"א ז"ל אשר לא יוכל שום אחד מחכמי זמנינו לסתור דבריהם ח"ו והנה באמת בקולא זו שהיקל הנב"י להתיר ע"י בדיקה תמיד כמבואר בדבריו ובאמת דבר קשה בעיני להקל ולתת התורה לאשה שדעתה קלה אך האמת אגיד שמחמת תקנות שלום בין אשה לבעלה התרנו בוועד הדיינים כקילת הנ"ב אך לא יותר ועתה באתי להודיע כי עיינתי בדבריו והנה מה שפלפל בחכמה בדברי הס"ט ודברי הב"י ז"ל יראה ממ"ש דעתי בזה ומה שהק' על הב"א ז"ל דלמה ל"א בש"ס דטעמא דר"מ דלמא בתר דתמו מיא אתא דם כיון דאיירי בשותתת זה אינו קושי' כ"כ דיכול בעומדת בכל ענין לבוא כדרכו הדם אך מ"ש מעכ"ת דאף בשעה מועטת חיישי' להרגשה בזה דבריו נכונים וכ"נ שהסכים הח"ס וגם בתשו' ש"י ז"ל ומ"ש מעכ"ת להשיג על ס"ט דהמרדכי לא איירי רק ביושבת המעיין במרדכי דכלל לנו דאין תולין רק במכה מבוררת שמצאה בתוך הספל ולא ע"ש הספל וא"כ שפיר י"ל דכוונת הרמ"א ז"ל לדברי המרדכי הנ"ל אך מ"ש נ"ל יותר דכן דרך הרמ"א ז"ל להביא כל הדיעות ולכן מקודם הביא להחמיר על הש"ע שפסק כרש"י הביא הרמ"א דעת הרא"ש ז"ל ואח"כ מביא עוד חומרא היינו דברי הר"ן ז"ל בתשובה היכי דאיכא הוכחה דבא ממקור כגון נמצא ע"ש הספל טמאה לאפוקי מדעת הרא"ש ז"ל דמתיר בכל ענין ואח"כ הביא דכ"ז במקרה אבל הארין ווינד הוי מכה והביא שוב דעת החולקים דהארין ווינד לא הוי מכה ורק מצריכה לבדיקה ולאשה שיש לה וסת ואח"כ הביא דעת המתירים במצאה בלא מכה בתוך המ"ר ולאח"כ הביא המחמירים הוא הר"מ ז"ל וז"ב דעת הרמ"א. ומה שרצה להשיג על הנ"ב מכתובות דשם לא איתרע חזקת פנוי' ותמה אקרא הלא אין לך איתרע חזקת פנוי' מזו שודאי נתקדשה ורק הי' תנאי ותנאי יכול למחול ולכן ודאי איתרע חזקת פנוי' ובגוף הדבר כבר כתבתי בילדותי דהטעם דנגע שני' אינה יכולה לחול רק בהטהר הראשון כידוע בנגעים וא"כ דברי הנב"י נכונים וד"ל והנה אם תולין בימי ליבונה במכה הס"ט החמיר מאד והדבר שכיח הרבה ערכתי בענין זה כמה תשובות ארוכות ולפענ"ד שהעמדתי הדין על מכונו כדברי גדולי האחרונים שתולין במכה ומחמת טרדותי לא יכולתי להאריך ולעיין בדברי האחרוני' והספר ב"א וח"ס וח"ד לא עיינתי בהם ורק מה שיש בזכרוני וגם הדין פשוט ובא לידינו כמה פעמים רק לכבודו ערכתי קצת פלפולא והי' בזה שלום:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף