שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/סח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה סח

סימן סח

להרב וכו' מו"ה חיים קרייסטנער נ"י בק' זבאריז חתן הרב הקדוש המנוח מהרי"צ זלה"ה מסטרעטין יע"א:

שאלה אשה פשטה כתונת ולא בדקה ובבוקר בדקה עצמה והיא טהורה רק על כתונת שפשטה אתמול נמצא עליו ספק כגריס ורצתה לשלוח לחכם לשאול עליו וב"כ פירסה נדה ולא שאלו כלום ונסתפק הבעל אם צריכים כפרה דלמא ח"ו היתה נדה מחמת הכתם הנמצא בחלוק הנ"ל זה תורף השאלה:

תשובה מעכ"ת מביא דברי (הגמ') [המשנה] פסחים ע"א דבלא ידע שנמשכו הבעלים מפסח פטור מקרבן משמע דזה הטעם שאינו מחויב לבדוק הוי כאונס או שפטור משום שעשה מצוה והנה בדבר מצוה אם זה נחשב עשה מצוה התוס' ז"ל בפסחים [דע"ב ד"ה באשתו] כתבו דזה לא מיקרי עשה מצוה ואולם מצינו כ"פ שפטור אפי' לא עשה מצוה כמ"ש הרמב"ם פ"ב משגגות ה"ח] גבי מל שלאחר השבת בשבת דלא עשה מצוה ואפ"ה פטור וכבר הק' עליו בלח"מ ז"ל אולם בדברי רש"י ז"ל פסחים משמע דזה דלא הו"ל לידע הוי כאונס כי כן פירש בהדי' במשנה שם אך התו' ז"ל [בדע"ג א' ד"ה שחטו] כתבו דזה לא הוי אונס דמש"ה לר"א חייב ואינו פטור רק משום דעשה מצוה לרבנן ובאמת ק' מאוד דמה מצוה עשה באם שחט פסח שלא למנוייו והנה באמת מצינו ביבמות בהאשה רבה דס"ל לר' ששת דמותרת לבעלה הניסת עפ"י עדים דמאי הו"ל למיעבד אלמא דכאנוסה חשיב' דמאי הי' לה למיעבד ואפ"ה מפורש במשנה [שם] דחייבים קרבן וגם מצינו בעשה עפ"י ב"ד בגווני דב"ד פטורים כמבואר ברמב"ם ז"ל [פי"ג משגגות] אפ"ה חייב העושה קרבן יחיד אלמא הגם דאונס הי' שעשה עפ"י ב"ד מ"מ חייב והרבה פעמים מצינו שחייב על ביאת מקדש והעלם שרץ או תינוק שנשבה דחייב עכ"פ אחת ול"א מה הו"ל למיעבד והנה נ"ל הכלל בזה דאם עשה איזה עבירה יהי' הסיבה מה שיהי' הואיל ויכול הי' להתברר ה"ז חייב דזה לא מיקרי אונס מה שלא הי' בידה בקל לברר עכ"פ הי' הדבר יכול להתברר כמו באשה אם היתה ממתנת וע"י החקירה הי' יכול להתברר שבעלה חי ואפי' הי' באופן שלא הי' בשום אופן אפשר להתברר מ"מ לא חילקה התורה וכל שוגג חייב ורק באונס פטרה רחמנא והנה מצינו בדברי ר"א ור"י שפליגי אי עשה מצוה חייב או פטור ולמדוהו מקרא כדאמרינן בשבת פ' ר"א אבל ר"י ס"ל (בסוכות) בסוכה דמ"א ע"ב] המוציא לולב בש"ר של חג פטור מפני שהוציא ברשות ולכאורה תמי' לי מאי רשות הוא זה וכי נתנה לו תורה [רשות] לדחות שבת מפני לולב להוציא לולב כדי לצאת בו זה ודאי אינו כפשוט לכל וא"כ מאי מפני שהוציא ברשות שייך הכא וגם דברי הרמב"ם סתרי אהדדי דבתינוק הנימול שלא בזמנו פוטר [בפ"ב משגגות הנ"ל] מפני שעשה ברשות אעפ"י שלא עשה מצוה ובנותר מחייב [שם הט"ז] מפני שלא עשה מצוה ובאמורי צבור נמי מחייב [שם הי"ג] הואיל ויש לו קצבה ובגמ' (בשבת) בפסחים ע"ב א'] משוה להו אהדדי יעו"ש והלח"מ ז"ל הניח בצ"ע ולכן נלענ"ד הסברא כך דהעושה מצוה שנבהל לעשות בזמן וטרוד פטור משום דהוי אונס דלא ידע מה שעושה וכדאמרי' בפסחים בסוף הסוגי' להקשות אר"י דבכל הפטורים משום דטרוד וגם גבי יבמה כיון דבזיז לשאלה הוי כטרוד כאשר כ' המפורשים על הרמב"ם ז"ל והנה הסברא דטרדא חשוב כאונס אך אם טרוד טרדא דלאו מצוה אמרי' הו"ל לישובי דעתי' ולא להיות טרוד כדאמרי' בברכות [ט"ז ב'] לענין טרוד שאני טרדא דמצוה מטירדא דרשות והנה כיון שנתנה התורה המצוה ליטול לולב ביוט"ר אפי' בשבת הוי טרוד טרדא דמצוה וברשות דהתורה צותה עליו להיות טרוד לכן מצוה מה] שהוציא ברשות ואין הפטור משום שעשה מצוה דהא בהגבהה זו אינה מצוה רק משום שטרוד במצות נטילה עפ"י התורה שנתנה לו רשות להיות טריד מש"ה פטור ולכן הרמב"ם ז"ל שפסק כר"י עיקר טעמא דפוטר הוא משום שטרוד ולכן כתב גבי שבת מפני שעשה ברשות שניתנה שבת לדחות אצלו ולכן באם טרוד במצות מילה שיש לו תינוק אחד למול שניתנה שבת לדחות אצלו אפי' שמל שני גופין כיון שטרוד ובהיל אינו מדקדק כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהדי' ואי למה טרוד הא התורה ניתנה שבת לדחות אצלו וגוף השבת נדחה לענין מצוה מילה הוא באין קצבה דכל מה שצריך למול נימול בשבת ואין קצבה לדבר לכן מקרי שעשה ברשות כיון שהוא טרוד עפ"י רשות התורה בדחיי' בלי קצבה הגם דלהאי גברא אינו ניתנה לדחות רק לתינוק אחד מ"מ הוא טרוד ואינו מדקדק כיון שיודע ששבת נדחה באין קצבה והואיל עכ"פ ניתנה שבת לדחות אצלו אינו מדקדק שוב אבל באימורי צבור כיון שיש קצבה ולא ניתן לדחות בלא קצבה אם כבר נעשה המצוה נהי דהוא טרוד הוי כטירדא דרשות דלא הו"ל להיות טרוד כיון שכבר נעשה המצוה ונהי שהוא הי' שוגג וסבר שלא הקריבו עדיין אימורי צבור הוי רק כשוגג בדברי חול דמאי הי' לו למיעבד לא פטר לי' מקרבן כן ה"נ כיון דהקריבו הקצבה שוב לא ניתן שבת לדחות והוי כשאר שוגג אבל במילה דניתן לדחות באין קצוב אם הוא טרוד במצוה זו כל מה שעושה הכל טרוד בטירדא דמצוה והוי עושה ברשות דשבת נדחת אצלו באין קצבה אך כ"ז לר"י דס"ל דטעמא משום טירדא ועושה ברשות וכ"נ ממסקנת הסוגי' אליבא דכ"ע הוא רק משום טרדא אבל בתחילת הסוגי' דאזלי' רק אם עשה מצוה וחילק בין אם ניתן שבת לדחות לדבר הקצוב או לא שפיר אין חילוק בין תינוקת לאברים דסברא זאת דטרדא במצוה שניתנה לדחות השבת הוא רק לבסוף מסקי' כן ולכן פריך שפיר וכן לר"א גבי מאי הו"ל למיעבד פריך הגמ' שפיר מאי הו"ל למיעבד אינו רק שוגג ולר"א חייב אפי' עשה מצוה משא"כ להרמב"ם ז"ל שפסק כר"י אם הוא טרוד ולכן אפי' לא עשה מצוה פטור שטרוד ואנוס הוא מחמת טרדא של מצוה שניתן לדחות שבת בלא קצבה ומש"ה פטור והנה לפמ"ש עיקר הטעם דפטור בדבר מצוה משום שבהול הוי אונס וטרדא זו של מצוה א"כ הוי טרוד ברשות התורה הקדושה שצונו להיות טרוד במצוה אך בדבר שיוכל להתברר תיכף אפי' אינו מחויב לבדוק מ"מ לא הוי טריד בדבר מצוה דהי' לו להשים על לבו אם זה מצוה כלל ולכן בתינוק אפי' לא עשה מצוה בזה פטור משום שהוא עשה וטרוד ברשות התוה"ק שצוה לדחות השבת באין קצבה ומש"ה הטרדא אנסוהו למול עוד גוף אחד כמ"ש הרמב"ם ז"ל דאינו מדקדק מחמת טרדתו במצוה משא"כ בנותר אם הי' בודק היה רואה שאינו מצוה כלל הגם שבגמ' אמרו שלא הו"ל לשיולי מ"מ כבר כתבתי כיון שאפשר הי' לברר חייב גבי דבר רשות אפי' אינו יכול להתברר עתה ורק בשבת משום שבודאי ניתן שבת לדחות גבי תינוק שזמנו למולו שוב טרוד וסבר שמצוה למול באין שיעור ולא מדקדק בדבר ובזה יוסרו כל הקו' של הלח"מ על הרמב"ם ז"ל אח"ז ראיתי בס' קרית ספר להמבי"ט ז"ל מפרש כן דברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש עכ"פ יוצא לנו מזה שבדבר הרשות אפי' שאינו חייב לבדוק חייב כיון שהי' יכול להתברר הגם שבדברי התו' ז"ל בפסחים [שם ד"ה באשה] משמע דאם לא היתה מחויבת בדיקה פטור יש ליישב דבריהם לדברי הרמב"ם ז"ל להלכה דכן קיי"ל בכמה מקומות דמאי הו"ל למיעבד לא פטור מחטאת והא דמבואר בש"ע [סי' קפ"ה] דאם נמצא דם אפי' על עד שלו אינם צריכים כפרה הוא משום דאסורה לבדוק קודם התשמיש שלא יהי' לבו נוקפו והוי טרוד כמו יבמתו דבזיז מינה אבל מה שלא בדקה החלוק נהי דאינה חייבת לבדוק מ"מ כיון שאם הי' בדקה הי' מבורר האיסור צריכה כפרה ומה שתמה מעכ"ת דלמה היא פטורה כמבואר ברמ"א ז"ל (שם] יעוין בס' הפלאה [כתובות נ"א] דבר נחמד מאוד רק שצ"ע קצת דבריו שם דהא חלבים ועריות חייב אפי' בא"מ יעו"ש במה שפי' באבוה דשמואל ולכן האשה והאיש צריכים כפרה אך כיון דלא הי' רק ס' כגריס וכתמים דרבנן בפרט בזמנינו ששכיחי דמים בהבתים א"צ כפרה ודברי הרשב"א שהביא הנה אין בידי פנאי לעיין ולפי השעה אין הס' תח"י ולי נראה דכוונתו דכיון דהיא ס' מעוברת א"כ הי' לו לפרוש אך לאח"כ כשידוע כשהוכר העובר א"כ לא קבעת וסת שוב הוי עכ"פ לחלוח מצוה לשמח אשתו כמו שמדייק רש"י בפסחים שם ד"ה דמחייב] לחלוח מצוה כנלענ"ד. [וע' בח"א סס"י כ"ח וצ"ע]:

ובנידון אם שכח לומר הבדלה בראשונה בודאי לא יאמר בשני' שהוא בא לתשלומין ואסור להפסיק בה וגם אם שכח להבדיל וטעם מתפלל תפלת יומא עם הבדלה והשתים ראשונים עלו לו עכ"פ לתשלומין דלא הקדים כלל לתפלה בזמנו דאז התפלל כראוי רק ששכח בשניהם הבדלה אבל תפלה ראשונה הי' בזמנו והשני' לתשלומין ומה שמצרכי לי' לצלויי פעם ב' משום שטעה בהבדלה זה מעלמא בא לי' משום קנס וגם אם אין פנאי להתפלל שתי תפילות מתפלל של חובה וכ"נ מגמ' ברכות [כ"ח א'] מפני שמוסף זמנו עבר ומנחה עדיין פנאי משמע הא לא הי' פנאי מנחה קודם וידחה מוסף [ע' בדג"מ ס"ס רפ"ו]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף