שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/מח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה מח

סימן מח

שוי"ר לכבוד ידידי הרב הגאון המפו' החו"ב שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה אברהם תאומים נ"י אבד"ק ביטשאטש יע"א:

בנידן העופות החדשים אשר נבוכו העם מה לעשות וגם גדולים נסתפקו בזה ולזה אמרתי לא אמנע מלחוות דעתי כאשר חנני ה' והנה ידוע שבג' סימנים בגופו ולא ידעי' אם דורס שלא חזינן דדרס דעת רש"י ז"ל להחמיר כיון דחזינן שתרנגולתא דאגמא לא החזיקו בדרוסה ולבסוף חזיוהו דדרסה הרי דחיישי' לשמא ידרוס ויתגלה שדרס כן פרש"י ז"ל אך יש הרבה פירושים בשמועה זו ולכן הסכימו הרשב"א והרא"ש ז"ל שלא לאכול אפי' בג' סימנים דחיישי' שמא דרסה וכן פסק הטור והמחבר ורק שהרז"ה קיבל באם חרטומו רחב ורגליו פשוטות ורחבות לא חיישי' לדרוסה והביאו הרשב"א והרא"ש ז"ל להלכה ולכן פסק המחבר בש"ע סי' פ"ב וז"ל ואעפ"י שיש לו ג' סימנים אלו אין לאוכלם לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס אא"כ יש לו מסורת וי"א שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגליו רחבה מותר באכילה אם יש לו ג' סימנים ורמ"א כתב די"א שאין לסמוך ע"ז ואין לאכול שום עוף אלא במסורה וכן נוהגין ואין לשנות עכ"ל וכ"כ הלבוש והש"ך כ' בשם רש"ל להתיר בג' סימנים וחלק עליו והנה לפי הנראה מדברי הרשב"א בתה"א ובחי' שכ' שמפני רבוי הפירושים אין לסמוך לאכול אלא במסורת וכ"כ רש"י עכ"ל. אלמא דלא משום חומרא פסק הרשב"א דאין לאכול בג' סימנים רק ספיקא פירושא דשמעתא וכן נראה מדבריו בתשובה שהביא הב"י וכן מטין דברי הלבוש מחמת שרבו הדיעות על איזה מהן יש לסמוך לכך אין לסמוך ולאכול שום עוף אא"כ יש לו מסורת משמע דלא משום חומרא מחמירין רק הוא ממש ספ' וכ"נ מהמחבר רק הרמ"א ז"ל דהחמיר אפי' ביש לו חרטום רחב הוא מחמת חומרא וכ"כ בד"מ וז"ל אמנם באו"ה כ' דאין לאכול שום עוף אלא במסורת וכנ"ל לפסק הלכה וכו' עד הרי לך דאע"ג דאנו רואים בו כל סימני טהרה אפ"ה הוא טמא ואע"ג דיש לדחות ולומר דלמעט בא לא חיישי' וכו' מ"מ נראה דיש להחמיר בדבר הרי דהחמיר אפי' לחשוש למיעוט ובאמת קשה מדוע החמיר כ"כ כאשר נתעורר בזה הפלתי שכתב דבג' סימני טהרה ובחרטומו רחב וכף רגליו רחב כ"ע מודים דטהור ולא נמצא בשום אחרון להחמיר יעי"ש ובאמת דברי הרמ"א ז"ל נכונים דכן מבואר בהדי' בתשו' הרא"ש לענין העוף הנקרא סיגונוניא המקננת בבתים הגבוהים וכ' הרא"ש בתשובה וז"ל ודע כי בארצינו אין אוכלים עוף המקנן על הבתים וכך אנו מקובלים בארצינו ומה נעשה למקומות שאוכלים אותן אבל טוב לחקור אחר קבלתם כי שמא אדם סמך על חכמתו ובדק בסי' והכשירו ואין לסמוך ע"ז כי שמא דורס הוא עכ"ל. ור' ירוחם כ' ולפי"ז הסיגוניניא המקנן בבתים היא טהורה שיש לה כל הג"ס טהרה כמו אווז ממש וגם כף רגלו רחב כמו אווז וידוע שאינה דורסת וקבלתי שהוא עוף טהור וראיתי בכמה מקומות נוהגין בו היתר ויש מקומות נוהגין בו איסור שסוברין שהיא חסידה הכתוב בתורה ואין זה טעם וכו' עד והעם נהגו בו איסור ע"כ והנה זה הנראה בבירור שאותן סגנונא שקורין אותה חסידה כף חרטומה רחב וכו' ואעפי"כ אוסרים אותה בכמה מקומות והרא"ש כ' ע"ז שי"ל שהיא דורסת ולא רצה להתיר עפ"י קבלתם להיתר רק על קבלת חכמי אשכנז וספרד לאוסרה הרי שהי' לה כל סימני טהרה והי' לה גס"ט כמ"ש בפי' בתשו' הרא"ש וגם הי' חרטומו רחב כמו אווז ממש אעפי"כ אסרו הרא"ש ז"ל ולא סמך על היתר של חכמי אותו המקום שנהגו היתר וא"כ יפה כתב הד"מ שאפי' בד' סימני טהרה אסור בלי מסורת אך די"ל דהתם שאני שהחזיקו בו בפירוש לאיסור בספרד ואשכנז אבל י"ל דזה בא במעט ולא צריך לחוש לעוף כזה רק באם יש לו קבלה לאיסור אבל בסתמא אין לחוש בעוף שיש בו ד' סימנים ולזה כ' הד"מ נהי די"ל כן מ"מ יש להחמיר וא"כ לא טעה הרמ"א ז"ל בדברי הרא"ש ודברי רי"ו רק שכן מבואר בדבריהם לאסור בד' סימנים בלי מסורה ורק די"ל דמיעוטא הוא כנ"ל והרמ"א ז"ל לא סמך על חילוק זה ורק כיון דאבותינו חכמי אשכנז אסרו אפי' בד' סימנים בלא מסורת כן ראוי לנו ולבנינו שלא לשנות מנהג אבותינו ובודאי אין כח באחרון לחלוק על מרן דהפוסקים אשר כל בית ישראל נשען על חוקיו ומנהגיו לעקוש בלא סברא לחלוק עליו והכא הרמ"א ז"ל גופא שיותר נוטה להתיר אין בידינו לחלוק על דבריו בלי טעם וכן באמת החזיקו אחרי הרמ"א חכמי הדור שאחריו כידוע וא"כ לפי"ז בעופות החדשים אין שום שמץ היתר לפי מנהגינו עפ"י הרמ"א ז"ל והנה הד"ג כ' להתיר מחמת שטמא אינו מתעבר מטהור והביא ראי' מתוס' דנדה [א"ה אולי צ"ל מתו' בכורות ד"ז ד"ה חוץ] שכתבו דמין אדם מעובר משמע דמין עוף לא מעובר והנה כבר הודעתי להד"ג דלא כן כתבו התו' (נדה ד"נ ע"ב] גבי תרנגולתא דאגמא דמעברת טהור מטמא וכן הסכימו הרבה ראשונים לדבריהם מובא במרדכי וביש"ש חולין וכן העלה בס' בית אברהם וכן נראה בהדי' שהתו' במסקנא ס"ל הך סברא דטמאים מולידים מטהורים שהרי לא סתרו דבריהם ורק כתבו ועוד נראה כיון דלא הוי מעופות הטמאים וכו' אין לאסור עד שיהי' בו כל הד' סימנים דמנשר ילפינן כו' עכ"ל ולא כתבו בפשיטות דאין טהור מוליד מטמא א"ו דטהור מוליד מטמא ולא יחלקו עליהם במציאות וז"ב ומה שהביא הד"ג להקשות דא"כ איך פשיט לי' בחולין דף קמ"א מעוף טהור רובץ על ביצי טמא פטור מלשלח הא טהור כה"ג חייב לשלח ומאי פשיטותא דלמא מיירי טהור שרובץ על ביצי טמא היינו שבא עלי' זכר טמא למ"ד זו"ז גורם אסור ומש"ה בכה"ג דוקא טמא פטור אבל טהור כה"ג שרובץ על ביצים דידי' חייב לשלח אבל על ביצים של אחרים פטור אלו תורף קו' דמר ובאמת לפ"ד תוס' הנ"ל בכה"ג חייב לשלח דהעופות היוצאים כשירים כמ"ש בהדי' כיון דאין להם ד"ס וז"ב וא"ל דלוקמי בא' מי"ט עופות דאסורים דזה ליתא דהא סתמא קתני ומשמע דבכל ענין פטור ואי איירי בכה"ג בכל עופות טמאים זולת הי"ט עופות חייב בשילוח דהבנים מותרים משום דל"ל דס"ט א"כ בודאי אין מזה ראי' כלל שהוא עוף טהור גם מ"ש כ"ת לומר כיון דרוב הפוסקים מתירים רק לחומרא אין אוכלים בלא מסורה שוב סומכין על סימני ביצים דנהי דלאו דאו' מהני לדבר שהוא חומרא בעלמא ולפענ"ד דהרשב"א והרבה מגדולי הראשונים לא משום חומרא בעלמא החמירו רק ספק ממש הי' בעינם וכ"נ מרי"ו והרבה ראשונים ולכן בודאי לא סמכינן אסימנים כמ"ש בש"ס גבי ח' ספיקות דלא מהני בדיקת הביצים וגם כי לפענ"ד הסימנים אינם סימנים כלל רק סימנים גרועים כיון דאיכא ביצים דעורבא דדמי לדיונים וכתבו הראשונים דה"ה שארי הביצים טמאים דומים לשאר מינים טהורים ולכן הוי סימנים גרועים כידוע לכל מבין בתלמוד ובפרט לפי מנהגינו עפ"י הרמ"א ז"ל כיון דל"מ חרטומו רחב שהיא סימן גמור בלא חולק מהגאונים אפ"ה לא סמכי' עלייהו למנהגינו מכ"ש סי' דביצים דמבואר בש"ס דאינו סי' כלל וזה הכלל כלל לנו הרמ"א ז"ל בד"מ שצריכים לברר במסורת שלא יהי' אפי' חשש מיעוט לעוף טמא כי בזה לא מהני סי' גם ההיתר השני מכח שכן ונדמה הנה מ"ש אחד מהרבנים דאין אומרים שכן ונדמה להתיר הבל יפצה פיהו וכן מבואר בר"ן וברי"ו נתיב ט"ו בפירוש דכמו שאומרים שכן ונדמה לאיסור כן אומרים להתיר אך לפענ"ד דלא מיקרי שכן רק אם שלחוהו לעוף והוא מתדבק בטמאים ולפניו גם טהורים ושבק לטהורים אמרי' מסתמא ממינו הוא אבל באם חובשין עוף טמא אצל עופות טהורים ומינים טמאים אין נמצאים שם כלל מסתמא הולך בצוותא עם הטהור דנהי שאינו ממינו הוא מסוג שלו עכ"פ ולכן לא נקרא זה שכן עם הטהורה גם נדמה איננו דומה כלל לטהורה לא בגידול רחבו וגופו וגם לא באבריו כאשר הגידו והראו לי שאבריו בגופו לערך אברי עופות שלנו אינם שוים וגם נוצות ברגליהם וכמעט ראשו ורובו לפ"ד אינם שוים ולא מיקרי נדמה כמבואר בבכורות אולי כוונתו לדמ"ד ע"א] וגם מבואר ברי"ו נתיב ט"ו שכ' וז"ל והשוכן עם טמאים ונדמה להם טמא וכבר כתבתי באיזה סי' נאכול העוף ולעיל מזה כ' ולפיכך אין נאכל עוף אלא במסורת אפי' יש בו כל הג' סימנים הרי דלא מתיר בנדמה אף שיש לו ג' סימנים ולכן לפענ"ד אין לסמוך על התירים כאלו וזולת המסורת המה ס' טמאים והנה כעת הזאת שלח ידידי המאה"ג מהר"א ראבד"ק קראקא קונטרס ושם מבואר היתר עפ"י תו' דנדה הנ"ל דמעפרא קא גביל ולית בי' ד' סימנים דנשר מש"ה טהור לפ"ד התו' בנדה הנ"ל ובמחכ"ת זה טעות דהא אנן חיישי' שהמה מי"ט עופות שיש להם ג' סימנים ואינם דורסים והי"ט עופות טמא אפי' יש לו סימני טהרה גם רצה לומר ס"ס חדא שמא המה מעופות טהורים ועוד דלמא ראי' מהביצים וחילוק בין הנך ספיקי לח' ספיקות דמבואר בש"ס ובאמת דין ס"ס לא שייך לכאן דהכל חדא ספיקא:

סוף דבר אין בידינו לחלוק על הרשב"א והרא"ש והטור ורי"ו ואו"ה והאגור ורמ"א ז"ל שאין לאכול בשום טענה רק במסורת ואפי' הרש"ל ז"ל שמקיל בג' סימנים החמיר מאד להזהר בבדיקה הרבה ומי לנו בדורינו שיוכל לסמוך על בדיקתו והרבה חילוקים יש למי שמבין בעופות ובקי בהם ולכן (זאת) [זולת[ המסורת א"א להתיר אך על מסורת בודאי ראוי לסמוך לא כאשר כתב א' כי אין לסמוך על מסורה של א"י והבל יפצה פיהו כי בא"י בצפת תוב"ב ששם הם העופות מצויים היו תמיד גדולי עולם מתלמידי האר"י ז"ל וישבו בקביעות באה"ק כידוע בס' קורא הדורות ובפרט שעכשיו כתבו לנו מהתם שיודעים בבירור שאוכלים אותן שם מעת מרן הב"י זלה"ה ודורות למעלה ממנו ובודאי ראוי לסמוך על מסורת מרן הקדוש ב"י ז"ל ורק מחמת שכמה ב"א מזלזלין בזה וכתבתי לאה"ק שיתאספו הכוללים ויחקרו אחר זה היטב וכן עשו ונאספו יחד וחקרו אחר זה והשיבו מירושלים תוב"ב שאין נמצאים שם הרבה ומצפת תוב"ב כתבו ששם נמצאים הרבה אך האנשים שראו אותם שבחו"ל אין עדותן מכוונת יחד ולכן כתבו שצריך לשלוח מכאן איש לאי הנקרא קיבריץ סמוך לארץ הקדושה ושם יתברר הדבר היטב וכן בדעתי לעשות אי"ה והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף