שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/צא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר צא

סימן צא

שאלה בגט שבא מאמעריקא על הבי דואר וזה תוכן המעשה שבא ע"י הבי דואר גט והרשאה מאחד מיושבי הארץ ההוא ושם נאמר בהרשאה שר' פלוני בא לפנינו ב"ד חתומי מטה ובידו גט ועם כתב הרשאה מקויימת מבית דין שיואל נתן בן בנימין שלח לגרש בו אשתו מאטיל בת פ' ורשות בידו לעשות ש"ש כנוסח שטרי הרשאות שבגיטין ולכן עשה שליח את אליעזר להיות במקומו ולהיות שליח ליתן הגט להאשה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם וכתבו ב"ד הרשאה לשליח השני כנוסח שטרי הרשאות ושלח השליח הראשון הגט עם הרשאה ע"י הבי דואר ובעת מסירתו להב"ד אמר עוד הפעם בפני ב"ד ששולח זה לאליעזר להיות שליח במקומו וכנ"ל. והנה עתה בא הגט למקום האשה אך השליח השני אינו בביתו וגם אין מכיר חתימות הרשאה ולא חתימת הגט זה תוכן השאלה. עוד יש ריעותות בגט שאין האותיות נכתבין יפה וגם מאטיל כתבו באלף וגם אינו מעורה באיזה שורות:

תשובה בזה יש ריעותא חדא לפ"ד הגאונים שאסרו לשלוח גט ע"י הבי דואר וע"י עכו"ם וטעמם אינו מבואר היטב. והפ"י ר"ל כי שמא ישנו מרצון הבעל ואז אפילו דאינו בתורת שליח בטלו מעשיו וגרע טפי כמ"ש התוס' [דף ס"ו ע"ב] יעו"ש בפ' כל הגט [ד' כ"ט] ובמכתב אלי' ז"ל כתב הטעם דהשליח אינו מקבל מיד הבעל לא מהני וההפסק שנתנוהו כמו ע"ג הקוף הוא מגרע כח שאינו יכול להתהוות שליח כיון שאינו מקבלו מיד הבעל והנה הרמ"א ז"ל מביא דבר זה בסי' קמ"א סל"ה וז"ל הש"ע שם השולח גט ביד כותי שיתננו לפלוני ומינה הבעל בכתבו לאותו פ' שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהכותי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא הג"ה מיהו יש חולקין וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב גם לא ראיתי נוהגין כך עכ"ל. אך הפ"י אוסר כמבואר שם וגם בס' מכתב אלי' אוסר חדא משום דסברת התוס' ור"י החסיד וסמ"ג ז"ל דאינו יכול לעשות שליח שלא בפניו והגם דמיעוטא נינהו נגד הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והרי"ף והרמב"ם שמתירין לעשות שליח שלא בפניו מ"מ בהצטרף דברי הגאונים שלא לעשות השליחות באמצעית נכרי בהצטרף שני הקולות אסרו לשלוח והעמיס זה בכוונת רמ"א ז"ל שכ' מיהו יש חולקין כו' כנ"ל ולכאורה קשה אמאי לא הביא הרמ"א ז"ל הי"ח בסי' (קמ"ב) [קמ"א סי"ד] במקומו של מינוי השליח שלא בפניו א"ו דהרמ"א ז"ל ס"ל לעולם דאין חוששין להר"י ותוס' ז"ל שאוסרין לעשות שליח שלא בפניו משום דמיעוטא ננהו אך בהצטרף חומרת הגאונים חש להו הרמ"א ז"ל לאסור יעו"ש והגאון בבית אפרים [בסי' ק"י] כתב דאין שום חשש במינוי שליח שלא בפניו ואין חולק בזה יע"ש רק במינה עפ"י כתב יש חולקים אבל אם מינה בפה כ"ע מודו דמהני ותימא איך אשתמיטתי' בגודל בקיאתו דברי רבינו ירוחם שכתב בהדיא בשם תוס' בחלק שלישי נתיב כ"ד חלק חוה וז"ל כתבו בתוס' כי יכולה האשה להרשות ולמנות שליח לקבלה במקום א' ועדים כותבין וחותמין על פיה שמינתהו לעשות שליח לקבלה אף על פי שאין השליח שומע קולה ודקדקו מאותה של מעלה כי דוקא באיש בעינן שישמע קולו ולא באשה אבל הרא"ש כתב כי נראה לו כי גם האיש יכול למנות כך שליח הולכה אעפ"י שלא ישמע השליח קולו כי דוקא בכתיבת הגט וחתימתו צריך שישמעו קולו אבל לא בשליח וכן נראה עיקר עכ"ל. וגם דברי הסמ"ג ז"ל מטין כן וא"כ יש להחמיר כדברי מכתב אלי' ז"ל מחמת חומרת הגאונים וחומרת התוס' וסמ"ג ז"ל אולם לפי דיש לחלק ולומר דב"ד שעשאו שליח היינו השליח עשאו [לשליח השני] בפני הב"ד מהני אפילו שלא בפניו דכח ב"ד יפה וכמו שמבואר במרדכי פ' כל הגט וז"ל ואמר אני שבמקום שב"ד שלהם ירצו לעשות שליח שלהם על הגט שבא לידם ע"י שליח שהעיד בפניהם בפנ"כ ובפנ"ח יכולים ב"ד לשולחם ע"י עכו"ם כה"ג ליד שליח כשר והוא יתננו לה ויאמר שליח ב"ד אני עכ"ל וכן באמת מחלק המכתב אלי' משם מרדכי וכן נראה מדברי הרבינו ירוחם שמתחלה כתב וז"ל ואינו צריך השליח לעשות שליח בפני השליח כי יכול לעשותו שליח אפילו שלא בפניו כדלקמן עכ"ל ולא הביא כלל דעת האוסרים ואח"כ כ' כתבו התוס' כו' אבל הרא"ש כתב כו' כנ"ל ש"מ דבבעל הוא שחולק הר"י לומר דל"מ שלא בפניו אבל בשליח ב"ד מודה הר"י ז"ל אפילו שלא בפניו הגם שמהר"נ ז"ל [בס"פ כל הגט] ויתר הראשונים מבואר דבעל עדיף טפי לעשות שליח שלא בפניו משליח ראשון שיעשה שליח (ג') [ב'] מ"מ הואיל דבלא"ה חומרות יתירות ננהו טוב לנו שלא להרבות מחלוקת בין תוס' והרי"ף ז"ל וגם פשטות הסוגי' מורה כדברי הרי"ף ז"ל ס"פ כל הגט לכן י"ל דהתוס' ז"ל סוברים דבעל גרע טפי ושליח יכול לעשות שליח אחר אפי' שלא בפניו וא"כ יש לסמוך בדיעבד ומקום עיגון להכשיר גט זה שעשאו שליח ראשון לשני שלא בפניו לפני ב"ד ושלחו ע"י הנכרי היינו הבי דואר. אך עוד לנו דבר גדול שעומד לפנינו דהלא אין שום קיום על החתימות לא של עידי הגט ולא של דייני קיום הגם שהרמ"א ז"ל כתב ס"ס קמ"ב לסמוך על הרשב"ץ ולסמוך במקום עיגון בלא שמכירין החתימות מ"מ הלא פליגי ע"ז הט"ז והובא דבריו בהרבה אחרונים והבית אפרים ז"ל מסכים לאיסור והגם הנ"ב התיר בתשו' מ"מ עיקר טעמו שכ' וז"ל במה"ת חלק אה"ע סי' קל"ו אמנם אומר אני שמדאורייתא עדים החתומים אף שאין מכירין החתימות עדיף מע"א המעיד לפנינו שהרי ע"א אינו מועיל מה"ת לממון וא"כ כיון שהשליח נאמן לקיים ביחידי עדים החתומים על הגט א"כ ק"ו שחתימות דייני הקיום המעידין על חתימת העדים שמהני. שוב ראיתי שבסי' קמ"ב והוא בדפוס ברלין ד' קכ"ז ע"ג הביא הב"י תשו' הרשב"ץ וכתב וז"ל ועדיף טפי גט מקוים שלא נתקיים הקיום מע"א אומר בפ"נ כו' ע"ש והיינו מטעם שכתבתי שהרי ע"א לא מהני מה"ת וקיום שלא נתקיים מהני מה"ת עכ"ל וא"כ הכא בנ"ד שהם אינם מעידים על קיום העדים ורק על מה שהגידו לפניהם בפ"נ וא"כ ממילא י"ל דבכה"ג גם הרשב"ץ מודה דלא מהני דע"כ לא הקילו בע"א באמרו בפ"נ בפי' אך לא שמעידין ע"ז ב"ד שאין מכירין חתימתן הן אמת די"ל דכיון דמעידין בהרשאה שראו גם המה הרשאה מקויימת ולפי רוב הפוסקים הרשאה במקום קיום א"כ הוי כמו שהעידו הב"ד שבפניהם נתקיים והוי שוב מעשה ב"ד דא"צ קיום לשיטת מהרשב"ץ ז"ל. אך הלא ידוע הרבה פוסקים דס"ל דהרשאה לא הוי כקיום [עי' רמ"א סי' קמ"ב ס"א] הגם שזה חומרא יתירה כמבואר הרבה באחרונים מ"מ הואיל שהקולות שע"י עכו"ם ושנעשה שליח שלא בפניו ולסמוך על דברי הרשב"ץ במקום שרבים חולקין בכה"ג יש לנו להחמיר ובפרט מה שנ"ל שלפי הנראה מגט הזה שהדיינים אינם מומחים ונהי דלענין הגט סגי במה שאמרו בפ"נ כאשר בארתי בתשובה אחת [עי' לעיל סי' פ"ט] דיש לסמוך אהרמב"ן ז"ל דלא חיישי אשארי דברים המעכבין בגט זולת שלא לשמה וא"כ מש"ה מהני גם שאינם מומחין וכן הסכים הפנים מאירות ז"ל אך לענין קיום שצריך דוקא ב"ד וידוע דכל ב"ד שאינם בקיאים בטוב הל' עדות אין דנים עפ"י גביית עדות שלהם כמבואר בהל' עדות [סי' כ"ח סכ"א] והני הדיוטים לפי הנראה והנשמע אינם יודעים בהל' עדות ואין לסמוך על גביית עדות שלהם כי אינם ב"ד כלל הגם שלענין בפ"נ ובפ"נ סגי בב"ד כ"ד שהרי השליח מצטרף מ"מ לפי הנראה כאן צריך קיום מדאורייתא לפ"ד הר"א מביאו הש"ך ח"מ באם שטר שנמצא ולא הוציאו אדם מבורר בעי קיום מדאורייתא דלא שייך לא חשידי אינשי לזייף דמי יודע ממעשה זה ולא יודע כלל לעולם מי הוא המזייף ובכה"ג לא שייך חזקה לא חשידי לזייף וצריך קיום מדאורייתא יעו"ש בסי' מ"ו בח"מ [בש"ך סס"ק ט'] ולענין קיום מדאורייתא ודאי ב"ד כי האי לא מקרי ב"ד כלל ולכן קשה מאד לסמוך עליהם בזה הגט ומלבד זה תמוה לי טובא הלא בגט אינו כתוב לא מקום האיש ולא מקום דירתו ולא מולדתו רק יואל נתן בן בנימין מגרש אשתו מאטיל בת פ' והב"ד בהרשאתם ג"כ לא כתבו מי הוא האיש או האשה רק שמם ושם אביהם לחוד והשליח ג"כ לא ידע מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת ורק עפ"י אומדנא אנו מכוונין שמסתמא כוונתו לאשה זו שבקהלתנו בודאי לא נוכל להתיר אשה בגט שלא נודע מבעלה רק בשם אביו כי כמה יוסף בן שמעון איכא ומהאדרעסי אין ראי' כי ידוע כמה פעמים טעותין כאלו שבאו אלי מכתבים שונים שנכתבו לאיש אחר והכותב האדרעס טעה ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין דאין זה עדות כלל וכ"כ בהדי' ברש"י גיטין (ס"ו א') במשנה מי שהי' מושלך לבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו ופירש"י שם כל השומע קולו ופירש שמו ושם עירו עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל ואפילו לאותן הסוברים בעגונה דסגי בשמו ושם אביו אבל בגט לא דהתם סגי באומדנא חזקה שזה מת דא"צ בזה עדות גמור רק אומדנא ברורה שזה מת כמ"ש הרמב"ם ז"ל [סוף ה' גירושין] אבל בגיטין דכל ענין הכריתות תולה במגרש לפני עדים והכא אין ידוע כלל מי המגרש בודאי הגט אינו כלום והא שמנהגינו באם בא השליח ומביא לפנינו גט והיום מנהגינו שלא לכתוב כלל שם מקום הדירה ולידה [כמבואר סי' קכ"ח ס"ב] א"כ אמאי מהני באמת כבר הקשו זה ברוב האחרונים ויעוין בג"פ [שם סק"י] אך תורף הדבר משום עיגון הותר דסמכינן דע"מ כרתי והשליח נאמן שהבעל שלחו אבל הכא השליח גופא לא ידע מי הוא משלחו בודאי לא מהני ועיין בתומת ישרים סי' ר"ח שכתב שם וז"ל הרי שכתב שמקום עמידה א"צ מדין הגמרא ולא מקום לידה ג"כ וגם מקום דירה אין עיכוב בכתיבתו כלל וכ"כ בתשו' כלל מ"ה סי' כ"א וז"ל דע שאין חשש בכתיבת שם הנהר ואפילו לא נכתב שם העיר והשליח מביאו ואומר נכתב ונתן לי במקום פ' דלא פסלינן אלא שינה עירו אבל לא נכתב שם עירו ועירה כשר עכ"ל וס"ל לרב ז"ל דכי היכי דשליח נאמן לסלק ערעור הבעל באומר בפ"נ וכו' אף הוא נאמן לסלק ערעור אם יאמר זה הגט מיוסף בן שמעון שני הוא שבמקום אחר עכ"ל הרי דלא מהני רק אם השליח אומר שהוא שליח מבעל אשה זו לאשתו זאת אבל בנ"ד דגם השליח אינו יודע מי הוא המגרש בודאי אינו גט כלל. והנה ראיתי בתוך זה הגט מכתב מהבעל שכתב לאביו וז"ל שלא ירע בעיניך על אשר אני שולח גט פ' לאשתי כי מרוב בקשת אשתי זאת ולא ח"ו מזדון לבי כו' מנאי בנך יואל נתן פאייארליכט עכ"ל מ"מ נ"ל דאין בזה כדאי לומר שזה הגט הוא מבעל האשה הזאת חדא דלא נתקיים חתימתו וגם כי לא העיד שזה הגט הוא שהוא שולח ואם דזה הוי כמו דשכיחי שיירא ולא הוחזקו הרבה מחמירין בזה ובפרט לצרף הקולא דע"י עכו"ם ולא מכירין החתימה דאגרת הבעל בוודאי לא הוי קיום כידוע לכל מבין וא"כ בודאי אסור לנו לסמוך ע"ז הגט ורק משום תק"ע נ"ל דיתננו השליח להאשה ורק שיאמרו לה שאסורה להנשא עדי יבוא משם גב"ע מב"ד שהגט נכתב ונמסר מיואל נתן שהי' דר בבארדיוב וגם האשה דרה שם עמו אז וכתבם זה יקיימו ב"ד אחר וגם יכתבו על המכתב מי הוא השולח כדי שלא יהא צריך קיום רק מדרבנן ואז יש לסמוך על הרשב"ץ ודעמי' [בסס"י קמ"ב הנ"ל] והב"ד שבכאן יעשו סימן מובהק בהגט ויכתבו להתם שיקבלו עדות שם שהגט שנמסר ע"י הב"ד לבארדיוב הי' מר' יואל נתן בן בנימין שהי' דר בבארדיוב ליתן לאשתו מ' פב"פ שהי' דרה אז עמו ושהעדי' לא חתמו על גט אחר כזה מעולם ואם ישלחו גב"ע כזה ועל גב"ע שלהם יהי' קיום מב"ד אחר די בזה בשעת עיגון. ומחמת שלא מעורה השיטות בדיעבד כשר. וגם בשם מאטיל שכתבו באלף כשר בדיעבד דגם אלף משמשת במקום פתח כידוע. ולענין התיבות שאינם כתובים יפה בטופס כשר בדיעבד ואם המה בתורף יתבחנו ע"י קטן כידוע. וכתיבת והרי את מותרת הרי"ש [של והרי] אינה יפה ולפענ"ד שזה מקרי טופס דאת מותרת לחוד נמי סגי ועכ"פ צריך ר' אליעזר זוסמן השליח לקבל הגט בפני ב"ד ואח"כ יוכל לעשות שליח אחר בפני ב"ד לא זולת והי' שלום כדברי ידידו דו"ש יום ד' לך חר"כ לפ"ק סאנץ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף