שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/נז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר נז

סימן נז

להרב המאה"ג כו' מו"ה ברוך מאיר אבד"ק אוסטצא בגליל באקאווינא יצ"ו:

שאלה ב' אנשים נטבעו יחדיו וראו שהיו מחבקין יחדיו שרצה אחד לטבוע חבירו בדרך צחוק וטיול וירדו לעומק המים ולא עלו ולמחר הוציאום מן המים יהודים עם א"י ויהודים הכירו כי המה האנשים שנאבדו אתמול ומצאום חיבוק שניהם יחדיו הרגלים של אחד בבין חבירו וגם קצת סימנים היינו שומא בגב של אחד מהם ובשל חבירו נמצא סימנין בשן חסר וע"א הכחיש זה ואמר שאשתו הגידה הסימן שהי' שן נדבק בשן וכן הי' וגם הח"ק כולם בבוקר בעת הביאום לעיר הכירו כולם שהמה הנטבעים הידועים להם זה תורף השאלה:

תשובה באמת לעיקר הדין א"צ כאן לפלפול ורק לחדודי וללבן ההלכה אך כעת אין הפנאי אתי מפני שאלות נחוצות אשר לפני ולכן לא אכתוב רק שורש הקיצור כי הנשים הללו מותרות המה לכל הדיעות כי מה שהאריך מעכ"ת בשיטת הרי"ף ז"ל הוא למותר כי בודאי אין להקל בפשיטות אפילו בשני עדים אם לא ראו לאלתר כמבואר במ"ב [ע"ש בסי' מ"ו שכ' דאפי' בלא ראה הטביעה דל"ש בדדמי ג"כ בעי' חזי' לאלתר יע"ש וה"ה בב' עדים כמ"ש בח"מ וב"ש דהבה"ת] (ובח"ס) [ובח"מ סקנ"ה] וב"ש [סק"צ] אולם אם ראוהו בשעתן דזה מותר לכמה ראשונים רק הרא"ש ז"ל מחמיר בראה הטביעה אכן להחמיר בשני עדים לאלתר וראו הטביעה זה חומרא יתירה ולא ראיתי מחמיר בזה והספר שכתב מעכ"ת לא נודע לי והנה מה שרצה מעכ"ת לומר דהח"ק בודאי אינם עדים כיון שלא ראוהו בשעתן חיישינן דאתפח נלפע"ד כי חדשתי בשאלה אחת שבא לפני שנפטר פה איש אחד מאיזה מקום ואנשי קהלתינו לא הכירוהו ורק נמצא אתו כתבים ממקומו ושלחנו אחר אחד שהי' קרוב כג' פרסאות מקהלתינו הוא הי' מעיר הנפטר ובא והכירו ואמר שמכירו היטב ורק שהי' נמשך שלא ראהו רק אחר ג' ימים ואמרתי כיון דעדי קהלתינו רואים שלא נשתנה עתה בפניו מכפי שהי' בעת פטירתו א"כ חזינן דלא איתפח ונשתנה ממילא נאמנים עליו אפי' לאחר ג' ימים והנה לפ"ז בנ"ד כיון שהי' עכ"פ ע"א בשעת משיכתן מן המים רק דחיישינן שמא טועה העד ואומר בדדמי מחמת שראה הטביעה אך עכ"פ במה שאומר שלא נשתנה עכשיו מכפי מה שהי' בעת עלייתו מן המים [נאמן] דמאי חשש בדדמי שייך בזה א"כ שוב נאמנים גם אותן שראוהו לאחר ששהא שהרי העידו שלא נתפח וא"כ הוי שני עדים ולסברת הרא"ש ז"ל וכמה שיטות לא שייך גבי עדים בדדמי אך לא צריכים לזה כי הרי לפנינו שני עדים שמשכוהו מן המים ומה שרצה מעכ"ת לפסלו משום גניבת עכו"ם יפה עשה שחזר מזה דאינו נפסל בזה לעדות אך אפילו אם הי' פסול לעדות מ"מ כיון דזה אינו יודע לאיסור ואדרבה פשוט להיתר בעיני המונים הוי כמו קושר ומתיר בשבת דמבואר בש"ע [סי' ל"ד סכ"ד] דאם אינו יודע איסורו כשר לעדות ולכן כיון דהוי שנים בודאי נאמנים בראהו לאלתר אך בלא"ה כאן הי' סימנים כמ"ש מעכ"ת וסימנים מובהקין א"ל וביותר הרי יש לפנינו היתר ברור כיון דאתחזקי הני תרי לפנינו שנטבעו במים ומאחריני לא שמענו שנטבעו במקום הזה הוי ממש כמו יצחק ריש גלותא [יבמות קט"ו] דלא חיישינן שבא אחר לכאן וכבר הורו להתיר בזה הפמ"א [ח"ג סי' ב'] והז"ר (אולי צ"ל והז"י ע"ש בסי' ה'] והנ"ש ז"ל [בסי' ס"ד] ודאי דבר רחוק כזה שיזדמנו עוד שנים ויחבקו יחד ונטבעו בנהר זה מה שלא שמענו ויתדמו לאלו הנטבעים בפנינו בודאי הוא אינו מצוי ולכן אזלינן בתר (רוב) [קרוב] ומצוי וכאן נמצא כמבואר בנ"ש הנ"ל] ולכן פשוט שמותרות הנשים וגם הנישאת קצת בעבריינות לא תצא מבעלה דהתירה ברור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף