שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/ח
< הקודם · הבא > |
שו"ת דברי חיים ב אבן העזר ח
שאלה איש אחד שאל ממני באשר יצא קול רינון על אשתו בדברים מכוערים ושהיא מופקרת וביקש מהבד"צ שבעירו שיתנו חרם מי שיודע דבר מה על אשתו הנ"ל שיבואו ויעידו לפני הבד"צ ולא באו רק איזה אנשים ואחד מהם אמר שראה בלילה שהי' מבקר חולה בבית אשר האשה שכבה על מטתה שם בחדרה המיוחד לה והחולה הי' מוטל על ערש דוי בחדר הסמוך ממש בפתח פתוח בין חדר לחדר הי' הוא שם לבקר החולה עם עוד שני אנשים ונר הי' דלוק והלך א' מהם ונכנס לחדר שהאשה שכבה שם כי כן הוא דרך ההילוך לחוץ ולרחוב דרך החדר שהאשה שכבה וסגר הפתח לא במסגר רק סתמא כדרך שעושין בחדרים ובפרט אצל חולה ואח"כ כששהא עד המעיד עוד אצל החולה ולאח"כ הלך לביתו והלך לדרכו דרך החדר שהאשה שכבה וראה כי קפץ אחד נגד המטה שהאשה שכבה שם ולא ראה מי הי' ואח"כ כשהלך לחוץ ראה את האיש שהי' עמו לבקר החולה ואמר לו אותו האיש שרעדה אחזו ממה שראה שקפץ א' נגד המטה שהאשה שכבה והנה בעיני העד הזה בדמיונו שהוא גופא המשיח לו המעשה הי' הוא הקופץ וגם ראה בחוץ שעסק במכנסים לא ידע מה ולכן בעינו הוא בחשד. שוב העיד ע"א שהלכה לבית שופט אחד והלכה לבית אשתו של השופט ביום וישבה שם וכשחזרה הלך ערל אחד ולווה אותה לביתה ועוד איזה פעמים היתה בין העכו"ם וע"א אומר שראה עכו"ם אחד ישב בחדר והאשה היתה בחדר שני שכנגדו והנר האיר וכשהעד הלך בחוץ בביתו הלך העכו"ם וסגר הדלת כ"ז העידו ויותר עדים לא נמצאו ואבי האשה אמר שלא ידע שום חשד מבתו ולפעמים הוא שולחה לבית השופט בעסקיו כי הוא סוחר גדול ודרך העמים לכבד לאדם חשוב ללוותו לביתו ולכן לפעמים מלוים השופט וב"ב אותו וגם ב"ב זה תורף השאלה:
תשובה הנה מכח מה שראה שקפץ מנגד המטה של אשה זאת אין אפי' עידי כיעור דהלא לא הי' כלל אפי' יחוד של איסור דהא פתח פתוח מבית החולה אשר הי' שמה כמה בני אדם עוברים ושבים דרך החדר שהאשה שכבה יוכל לבוא בפתאום ובודאי זה לא הוי מקום אפל ואפי' באפילה צריך שיהי' במקום שלא שכיחי אנשים מבחוץ לבוא דרך שם וכמבואר בהרבה תשובות עיין בפתחי תשובה שנדפס מחדש על אה"ע [סי' י"א סק"ו] מביא כמה תשובות בזה אך א"צ לזה הוכחה כי בודאי במקום שיש נר בחדר השני והפתח פתוח משם ובחדר השני כמה אנשים שזה לא מיקרי יחוד כלל וגם מי יודע אם הי' איש או אשה שיצאו לגנוב דבר או איזה אדם בליעל עשה להוציא קול על האשה כי הרבה שונאים לאבי' כי לא יעלה על הדעת שינאפו בפהרסיא בפני אנשים ובודאי עדות זה אינו כלום ועדות שיחדה ביום עם נכרים בבית אשת השופט גם זה אינו כלום כי מצוי זה האידנא אפי' בצניעות שדרים בבית אשת נכרים והוא כהיתר להם ומה שהלך הערל ללוותה אינו כלום גם מה שראה ערל סגר הדלת גם זה אינו כיעור כי לא הי' בבית ביחד עם האשה והנר הי' דולק א"כ כ"ז העדות אינו כלום כידוע לכל מתחיל לידע בדברים אלו כי מה שעסק אותו האיש במכנסים אינו דומה לרוכל יוצא [יבמות כ"ד ב'] דהא יצא ממקום שאין לחשוד כלל ולכן כל אלו הדברים אין בהם ממש. ואך מכח הקול לחוד ודאי אין לאסור כמבואר בסי' י"א לכל השיטות ביש לה בנים אינה אסורה בקול אפי' הוי קול גמור. אך באמת אפילו לכתחילה אין חוששין כלל לקול כזה כמו דאמרי' בגיטין [דף פ"ט ע"א] גבי יצא שם מזנה בעיר אין חוששין כו' עד אמר (ריב"ב) [ריב"נ] כו' הרי דלא חיישינן אפי' מרננים אחרי' וכן פסק המחבר בסי' ו' [סעיף ט"ז] והרמב"ם ז"ל (פט"ו) [סוף פי"ז] מהא"ב. אך לכאורה קשה ע"ז מגמ' דסוטה [כ"ז ע"א] דאמרי' לא ישא דומה ומפרש הרמב"ם [פט"ו מא"ב ה"כ] היינו שיש קול על אשה ולכן אסורה לכהונה וישראל ג"כ אם רוצה לחשוש וקבעה הרמב"ם ז"ל להלכה וכן הש"ע אה"ע סי' ד' [סעיף ט"ו] וכל האחרונים דאם יצא קול על אשה זנות מפסול אסור כהן לישא אותה וכן ישראל אם רוצה לחשוש אך כ"ז הוא לכתחלה אם בא כהן לישא אותה. אבל לא תצא כמבואר בתוס' סוטה [שם] ואך קשה דסוגיות סותרות אהדדי וכן (פסקו) [פסקי] הרמב"ם וש"ע דכאן פסקו כרבא דאין חוששין לקול מזנה ואפילו לכתחילה ובסי' ד' פסקו דעכ"פ לכתחילה אסורה משום קול ויש ע"ז תירוצים הרבה תירוץ הב"ח ז"ל [הביאו ח"מ סי' ו' סקי"ד] דבגיטין דרבא לא חש לקול מזנה איירי בפנוי' דאמרינן דראו רק דבר מכוער ואמרו שזינתה כי העולם אין מקפידין להוציא קול על פנוי' אבל על א"א אי אמרת דלא ראו שזינתה לא הוציאו קול זנות על א"א כן תירץ הב"ח ז"ל ע"ש והנה לפי דבריו בכאן שלא הי' כלל קול שזינתה רק שהיא מופקרת בזה שפיר י"ל משום ענינים כאלו שהעידו העדים יצא הקול הזה דקול זנות היינו שזינתה פ' עם פ' כמבואר בסי' י"א [ס"א] אבל בכה"ג שהקול אינו רק שהוא מופקרת קול זה הוא בא משום שזה ראה זאת וזה ראה זאת ובעיניהם הוא דבר מכוער אבל לא שמענו אומרים עלי' שזינתה עם איזה איש בכה"ג גם הב"ח ז"ל מודה דל"ח אפי' בא"א והח"מ [סי' ו' סקי"ד] וב"ש [סי' ד' סקכ"א] תירצו קו' הנ"ל דיש חילוק בין יצא קול דל"ח ורינון הוא יותר מקול היינו שמרננים הרבה וע"ז עמדו האחרונים מה שיעור לדבר ולפענ"ד שכוונתם שיצא קול מזנה היינו שלא הי' רק קול שזינתה עפ"י הוכחה וקול רינון היינו הרבה לא כמובן מפשוטו שמדברים הרבה דא"כ אין שיעור לדבר רק הכוונה שמרננים בדברים מוכיחים שכמעט א"א שלא זינתה כמו בערך קול קידושין שבעינן שראו נרות דולקות ונשים שמחים לקראתם [כמבואר בגיטין פ"ט א'] וכה"ג בדברים מכוערים טובא והוכחה לזנות. והנה לפי"ז הכא שאדרבא לא הי' רק קול מחמת דברים של מה בכך ושום אדם לא אמר שראה דברים מוכיחים וא"כ בודאי לא הוי רק קול מזנה דאין חוששין לזה. והנה הט"ז ז"ל [סי' ד' סק"ז] תירץ דדומה היינו שמדברים בה שזינתה וקול מזנה היינו רק חשוד זנות ולדבריו בודאי בנ"ד לא הגיד אדם שזינתה עם אדם מיוחד רק שהיא מופקרת משום שראו איזה דברים שבעיניהם הוכחה על זנות כמו עדות הנ"ל אבל מעולם לא אמר אדם שזינתה עם אחד בפרטות ולכן בודאי אין חשש כלל בקול [כזה] ובהדי' מבואר בתוס' סוטה (ל"ט) [ל"א א' ד"ה מי שקינא] שאפי' מצוה אין כאן לגרשה לב"ה דקיי"ל כוותייהו אם לא שקינא לה מקודם אפי' דיימי בה נשים מוזרות כו' וכן הוא לדינא דש"ס מכ"ש לדידן דאיכא חדר"ג שלא לגרש בע"כ דאסור לבעל לגרשה ואדרבא ידורו באהבה והי' שלום יום ד' שמות תרכז"ל פ"ק צאנז:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |