שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר ט

סימן ט

שלום רב להרב הה"ג החריף ובקי המושלם חכם ונבון שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה יעקב משה מנ"ל איטיננע נ"י יע"א:

שאלה ע"ד איש א' שנשא אשה והי' שלום בינו ובינה ערך ד' חדשים ואח"כ התחיל בעל האשה לקוטט עם אשתו כי ראה שיש לה חולאת שמשתנת מים במטתה ואח"כ נתפייס בעלה ודר עמה עוד לערך שני חדשים בשלום ובשלוה כאשר בתחילה וזה כשני שנים אשר עזב את ביתו וטוען א"א באשה חולנית כזאת ורוצה לגרשה ואשתו לא רצתה לקבל ג"פ ממנו באומרה כי זה קרוב למלאות שנה תמימה נתרפאת ובעלה אינו רוצה להאמין לה ויש גב"ע אשר הבעל ידע מחלייתה עוד טרם בא בקישור התנאים עמה ועי"ז הרבו לו מאוד מהר ומתן ופסק דיין א' משם לגרשה בע"כ או לישא אשה אחרת על אשתו אם לא תרצה לקבל ממנו ג"פ בטוב לבב:

תשובה הגיעני מכתבו והנה לולא כבוד מר אביו הגאון המנוח ז"ל לא הייתי משיב בד"מ זולת להרב מרא דאתרא כאשר כתבו בתשו' אחרונים אולם כי יקרה כבודו כנ"ל אשיב לו בדרך פלפול הנה זאת אמת שמהר"ם פאדווא ז"ל [בסי' י"ג מובא בסי' קי"ט בח"מ סק"ז] כתב להתיר גט בע"כ לא ליקח שתי נשים אמנם הטעם מבואר שם מחמת כי הנ"י פליג דאין ליקח שתי נשים אפי' במקום מצוה ומהר"מ במרדכי כתובות נראה דלא גזר שלא ליתן גט בע"כ במקום מצוה וכתב מהרמ"פ ז"ל דגם הנ"י מודה דמגרשין בע"כ במקום מצוה ורק הגזירה שלא לישא שתי נשים חמור מגזירת גט בע"כ דכן נראה מרגמ"ה שגזר שאפי' יהי' טעם בדבר צריך היתר מאה רבנים להתיר הגזירה א"כ חזינן שהחמיר רגמ"ה בגזירתו של שתי נשים אבל גזירת הר"ש ז"ל שלא לגרש בע"כ סגי אם יהי' סרך מצוה להתיר ולפי הנראה מדברי מהרמ"פ דלאו בחד ב"ד נגזר. (אולם בתשו' מהר"מ מינץ [סי' ק"ב] מבואר ששתי הגזירות בב"ד של רגמ"ה נתקנו) כן הוא אמת בדברי מהרמ"פ ז"ל לא כנב"י [מה"ק חאה"ע סי' א'] דיהיב טעמא שהתיר לגרש בע"כ ולא לישא ב' נשים משום שמא תשוב האשה ולא תהא עבריינה דהמעיין בהרמ"פ יראה דכ' כדכתיבנא דהחמיר לדעת הנ"י דס"ל דרגמ"ה גזר גם במקום מצוה בקיחת שתי נשים ובגירושין בע"כ לא גזר ומבואר שם בפירוש דלהחולקים על הנ"י מותר לישא שתי נשים גם דברי מעכ"ת שכתב דדמינן מאכילת יוה"כ שחיטה לא נבילה [עיין ר"ן יומא דפ"ג ומובא במג"א סי' שי"ח סק"ט הטעם שמוטב לשחוט עבור חולה ולא ליתן נבילה משום דעובר על כל זית וזית וה"נ בשתי נשים איכא בכל פעם איסור ובגירושין בע"כ רק פעם אחת] ז"א כלל דהתם דוחין איסור ושייך לומר דדוחין הקל אבל בנ"ד דרגמ"ה לא גזר כלל בכה"ג א"כ שניהם שווין דאין אנו דוחין איסור כלל דכה"ג ליכא גזירת הגאון וא"כ לדעת מהרמ"פ לדידי' ס"ל דשניהם שוים בין ליקח אחרת בין לגרש בע"כ ורק רצה לצאת דעת נ"י דגזירת איסור ב' נשים הוא אפי' במקום מצוה ומש"ה לא רצה לדינא לחלוק עליו ורק גזירת גט בע"כ בודאי מותר במקום מצוה והנה הרמ"א ז"ל בס' קט"ו [ס"ד] הביא להתיר גט בע"כ בפרוצה והוא מדברי המהרמ"פ ז"ל שהביא תשו' הרשב"א ז"ל להתיר גט בע"כ ובסי' א' הביא דעות אם גזר במקום מצוה ולא הכריע אך כתב דבמקום שאינה בת גירושין או כשהוא מה"ד לגרש' יש להקל להתיר כוונתו אפי' דאיכא מאן דפליג לישא ב' נשים היינו הנ"י ז"ל הנ"ל מ"מ יש להקל בזה בין בגירושי בע"כ בין ב' נשים דבמקום הדחק יש לסמוך אמאן דשרי תרווייהו ובפרט דגט בע"כ התיר מהרמ"פ ושתי נשים כבר כלה הזמן ומקילין בו. אולם לדינא יפה כ' בנב"י [סי' הנ"ל ועוד בכמה מקומות] להתיר לישא אחרת משום דבזה כבר כלה החרם משא"כ לגרש בע"כ ודאי דהח' קיים ואיכא מ"ד דמחמירין בזה וטוב לנו להקל בב"נ דהוא רק מנהג. אך בט"ז [סי' ל"ט סק"ה] כתב בהדי' ליתן גט בע"כ בהשתינה במטה וכן פסק הב"ש [שם סק"ט] ומי יבוא אחרי המלכים האדירים האלה שלא מצאתי בגדולי האחרונים חולק עליהם ואם מפני התנאי ודאי יכול לומר סברתי לקבל ופן תתרפא כדרך המום הזה שדרך להתרפאות כידוע אך בזה נאמנת שכבר נתרפאת משום שדרך מום כזה שכיח בצעירי ימים ובבוא הימים יתרפא ממילא ולכן הגם שהרבה יש לפלפל בסוגי' דאיזל ואיבדק [יבמות ס"ה א'] מ"מ כה"ג נראה דיכולה לטעון איזיל ואבדוק והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף