שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/צב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר צב

סימן צב

מכתבו הגיעני והנני להשיב בקצרה מה שהקשה דלפ"ד הרשב"א ז"ל [בגיטין דף י"ז] שכתב דלפסידא דידי' לא חיישינן לתקן זמן א"כ קשה מדוע אמר בגמ' יבמות [דף ל"א ע"ב] דהניחא לר"ל דאמר משום פירי וארוסה לית לה פרי והקשה כ"ת דלהרשב"א למ"ל הסיום הזה ארוסה ל"ל פרי ה"ל להש"ס לומר הניחא לר"ל דבעל מוחל הפירי את"ד קושייתו ואתפלא מדוע יחשוב אנוש זאת והא ודאי פשיטא וברור בש"ס דארוסה ל"ל פירי כדאתמר בכמה דוכתי בגיטין ושארי מקומות והאיך יוכל הגמרא למינקט דלר"ל ניחא דהבעל (מותר) [מוחל] דמשמע דיש לבעל איזה זכות בפירות והוא נגד האמת לזה תפיס הגמ' דל"ל פירי וא"כ א"צ למחילה וזה ברור:

והנה מה שרצה לתרץ קו' מה שהקשו דגם לר"ל חיישינן לשמא תזנה [א"ה נראה דקושית השואל הי' על גמ' הנ"ל דלר"ל ניחא הלא עדיין קשה שיתקנו זמן בקדושין משום זנות דהא בארוסה הוא שמא תזנה לדברי התו' גיטין דף י"ז ע"ב ד"ה זנות דגם לר"ל חיישינן] וכתב כ"ת דזה טעות דהא יוכל לתת לה גט בלא זמן בארוסה דל"ל פירי [א"ה כוונתו דעדיין לא יועילו בתקנת זמן הקדושין דעדיין יוכל לחפות בגט שאין בו זמן] אשתמיט מיני' גמרא ערוכה דגם לר"ל צריך זמן בארוסה אפילו דל"ל פירי יעוין בפ' כל הגט [דף כ"ו ע"ב] אולם באמת גוף הקו' לק"מ דהחשש שמא תזנה שכתבו התוס' [הנ"ל] דחוק מאד דהא דתקנו הכא בגיטין זמן ובבתולה הנישאת יום רביעי הכל משום שלא יהא ערמה בזנות ומה חילוק יש בין נשואי בתולה לגט בשלמא על אדם פרטי החילוק בין שמא תזנה לשמא זינתה כעין שמא ימות או שמא מת כמבואר בגיטין [דכ"ח] אבל לתקן דבר על מציאת המקרים בעולם שניהם שווים וכבר נתקשו רבים בזה אך העיקר הוא כוונת התוס' ז"ל דיותר חששו לתקן לבוא על המבחן שמא תזנה ולכן תקנו יום רביעי כדי שישכים לב"ד ויבורר הדבר ע"י עדים או תיאסר מספק כמבואר בהפלאה ז"ל אבל בתקנת זמן דהתיקון הוא אם יזדמן שיהא עדים והתראה שזינתה שלא תוכל להפטר ע"י ערמות זה הוא לא שכיח שע"י תיפטר ומלבד שלא שכיח התראה [שזה] כתבו התו' בתי' בתרא רק הדבר בעצמו לא חיישינן לעשות תקנה עבור שמא זינתה (והעדים) [ותערים] לפטור ע"י גט ובזה קדושין וגיטין שווים שאין חוששין לתקן עבור זה אך לתקן תקנה שמא תזנה לבוא על הבירור לזה חיישינן יותר לתקן וזה נראה ברור:

גם מה שמסופק בדין אם נמצא מום בחביות של יין שנמכר לו בחזקת יפה בפירוש בתוך עשרה חביתין והלוקח השתמש בו ואך השארי חביתין לא בדק ואח"כ בדק השאר וכולם מקולקלים ומסופק כ"ת אם שייך בזה דמחל כיון דלא ידע מהמום שבהם והוא לא מחל רק על א' והנה לפע"ד נראה דל"מ לדעת האומרים [כמבואר בסמ"ע סי' רל"ב ס"ק יו"ד] דכל היכי דמצי לבדוק ולא בדק לא יוכל לחזור פשיטא דלא יכול לחזור ואפילו לפי מה דמבואר בהי"מ בהה"מ ז"ל [פט"ו מה' מכירה הל' ג'] שמכרו בסתם משמע דאם מכרו בפירוש בחזקת יפה לא הוי מחילה מה שלא בדק מ"מ בנ"ד הרי ראה שחבירו הטעה אותו בזה החבית כך ה"ל לבדוק השאר ומדלא בדק מחל ואפי' למאן דפליג אי"מ הנ"ל מ"מ בגווני דנ"ד דידע כבר שיש טעות ובידו לבדקו מסתמא מחל על כולו דא"כ למ"ל לחלק המקח דלמא לא יתרצה חבירו רק בקנין כולו לא בחבית אחת דכולו קנין א' כמו כור בלמ"ד וכמבואר בש"ס וש"ע [חו"מ סי' ר'] יעוין ברשב"ם ז"ל [ב"ב דף פ"ו ע"ב] שם וא"כ בלוקח עשרה חביתין א"א דלא נתרצה לא הי' לו להשתמש עדי שיבדקם כיון שאפשר לבדקם אמנם אם עדיין לא נתן דמים יש קצת להסתפק יעוין במל"מ ה"מ [פט"ו הנ"ל] וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף