שו"ת בית הלוי/א/נ
|
< הקודם · הבא > |
בנזיר דף י"א במשנה הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירין אחרים בירושלמי איתא דדוקא באמר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר מוכרח לגלח נזיר אחר אבל אמר עלי לגלח נזיר והריני נזיר סגי במה שמגלח לעצמו והמפרש הקשה על הרמב"ם אמאי לא הביא הך דינא והנראה דהנה הגמרא מסיק דואני קאי על פלגא דיבורא וארישא ומדקדק לה דקאי ארישא מדקתני במשנה ואני ועלי לגלח ועיין בשו"ת מהר"א ששון סי' קמ"ו שנסתפק אם בדוקא נקט המשנה דקאמר ואני ועלי לגלח וע"כ הוי נזיר ומחויב לגלח אבל אם אמר ב' פעמים ואני ואני לא מהני דהא קאי רק על רישא או לאו דוקא נקטה המשנה וה"ה באומר ב' פעמים ואני מהני דפעם השני הא מוכרח דקאי על סוף דבריו ג"כ והנראה לפשוט ספיקו דאם נאמר דב' פעמים ואני מהני דאע"ג דקאי על תחילת דיבורו מ"מ פעם הב' מיותר ומוכרח דקאי גם על סיפא א"כ מאי פשטה הגמרא דקאי על תחילת דיבורו מדקתני ואני ועלי לגלח דמהיכן מדקדק לה דאין לומר דמדייק לה מדתני במשנה דהשני הוי נזיר וגם מחוייב לגלח הרי זה יש לדחות דלעולם קאי על סיפא ושאני הכא דאמר ועלי לגלח א"כ מוכרח דואני קאי על תחילת דיבורו דהא לא גריעא מאילו אמר ואני ב' פעמים דמהני השתא דקיי"ל דקאי על תחילת דיבורו דלישנא יתירא קאי ע"כ גם אסיפא וכמו כן י"ל סברא זו אם נאמר דקאי אסיפא וכ"ש הוא דהא קאמר אח"כ להדיא ועלי לגלח א"כ יותר מוכיח דואני קאי על רישא ומאי מדייק ואין לומר דהוכחת הגמרא הוי מדקתני ואני ועלי לגלח ואי נאמר דואני גרידא קאי על סיפא א"כ יותר ה"ל להמשנה למנקט במשפט הלשון וה"ל למתני ואני והריני נזיר דלפי משפט הלשון קאי ואני אסיפא זה אינו הוכחה דהא י"ל דהמשנה לרבותא נקטה דאע"ג דואני קאי אסיפא מ"מ מדסיים אח"כ להדיא ועלי לגלח מהני משא"כ באומר ואני והריני נזיר הא שפיר הוי כמשפט הלשון ומוכרח דס"ל להגמרא דמה דאמר ב' פעמים אינו הוכחה כלל וע"כ מדקדק שפיר דמדהוי השני נזיר מוכרח דקאי על תחילת דיבורו ואין לומר דהיא גופה תיקשה דמנ"ל להגמרא הך סברא דאמירת ב' פעמים לא הוי הוכחה דלמא הוי הוכחה וכיון דסיים ועלי לגלח מוכח דואני קאי על רישא די"ל דזהו גופה הוכחת הגמרא דקדוקו של מהר"א ששון דמדקתני ואני ועלי לגלח הרי דבקבלה הראשונה נקט שקיבל עליו ע"י התפסה שהתפיס נדרו בחבירו ובקבלה השני נקט שפירש דבריו ואמר ועלי לגלח ואמאי לא נקטה המשנה בחדא גווני וה"ל למתני רבותא יותר באומר ב' פעמים ואני ואני ומדקתני ועלי לגלח מוכח דב' פעמים ואני לא מהני לשני הקבלות דהיינו מוקמינן תרוייהו על קבלה אחת ומאי דאמר ב' פעמים לא הוי הוכחה וא"כ אמאי הוי השתא נזיר בסיים ועלי לגלח מכלל דואני קאי על רישא בלא שום הוכחה דאי קאי על סיפא ורק ע"י הוכחה דאמר ב' פעמים מוקמינן לה ארישא טפי ה"ל למתני רבותא יותר בב' פעמים ואני ובזה מדוקדק לשון הגמרא דבתחילה הוכיחה הגמרא דקאי על פלגא דיבורא מדקאמר ואני ועלי ואח"כ בהוכחה השני קאמר בגמרא מדקאמר ואני ועלי לגלח דזה הוי עיקר הוכחה מדסיים ועלי לגלח ולא נקטה ואני ואני או ואני ועלי וא"כ הא מוכח דהש"ס דידן לא ס"ל כהירושלמי דלהירושלמי עדיין לא מוכח דלעולם י"ל דקאי אסיפא והכא הוי משום דאמר ב' פעמים והא דלא קתני ואני ואני הוא משום דהשתא דסיים ועלי לגלח מוכרח דואני קאי על נזירות וא"כ קיבל עליו בתחילה נזירות ואח"כ תגלחת ושפיר תני אם היו פקחין מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים דאינו יוצא במה דמגלח לעצמו אבל באומר ואני ואני ולפי משפט הלשון באומר תחילה ואני קאי על סיפא ומחויב לגלח ורק מדסיים אח"כ עוד פעם ואני מוכח דקאי גם ארישא מאן מוכח לנו דואני קמא קאי על נזירות דלמא ואני בתרא קאי על נזירות דהא בודאי כך ראוי לומר כיון דבלא הוכחה קאי על סיפא ורק אמירתו השני' הוי הוכחה ויש לנו לומר דהפעם ב' קאי על רישא וא"כ קיבל בתחילה תגלחת ואח"כ נזירות ויוצא במה שמגלח לעצמו ולא הוי מצי למתני הך דינא של המשנה ומש"ה מוכרח למתני ועלי לגלח א"ו הש"ס דידן לא ס"ל כהירושלמי וס"ל דבכל ענין מוכרח לגלח לאחר ומש"ה לא הביאו הרמב"ם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |