שו"ת בית הלוי/א/נא
|
< הקודם · הבא > |
בנזיר דף י"ז תנן מי שנזר והוא בביה"ק כו' יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה ר' אליעזר אומר לא בו ביום שנאמר והימים הראשונים יפלו עד שיהיו לו ימים ראשונים והנה הרמב"ם כתב בפרק ששי מה' נזיר הלכה ו' וז"ל נטמא ביום שנדר או בשני אינו סותר אלא משלים עליהם אחר שיביא קרבנותיו שנאמר והימים הראשונים יפלו והקשה הכסף משנה דלמה פסק כר"א ותי' דמדשקלי וטרי אמוראי ר"פ ואביי ורבא הלין יומא דקאמרי דנפיק חד ומתחילין תרין כו' ובודאי דאליבא דהילכתא קיימי ומש"ה ס"ל להרמב"ם דרבנן לא פליגי אלא בטמא שנזר אבל בטהור שנטמא מודים דבו ביום לא ובודאי קשה טובא לומר כן דהרמב"ם יאמר מעצמו אוקימתא חדשה שלא נזכרה בגמרא כלל דיש סברא לחלק כן ואדרבה בדף י"ח קאמר עולא ואף ר"א לא אמר אלא בטמא שנזר הרי מבואר הסברא להיפוך דבטהור שנטמא גם ר"א מודה ואע"ג דבזה איתותב עולא מ"מ היאך נאמר ההיפוך דבזה גם רבנן מודים עוד תי' הכ"מ בפשיטות דהרמב"ם פסק כר"א מדחזינן דאמוראי שקלי וטרי אליבא דידיה מכלל דהלכתא כוותיה דר"א ונסתייע בזה מדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב והלכה כר"א ולזה הסכים גם הלח"מ ודברים אלו נפלאו ממני דהרי מבואר להדיא להיפוך דפוסק דלא כר"א דהא במשנה תנן יצא ונכנס מביא קרבן טומאה רא"א לא בו ביום והרמב"ם הא כתב אלא משלים עליהם אחר שיביא קרבנותיו הרי דפוסק דמביא קרבנות ודלא כר"א:
ובאמת דעת הרמב"ם נראה ברור דהרי ר"א קאמר ב' דברים דבמשנה תנן יצא ונכנס מביא קרבן רא"א לא בו ביום דפליגי ת"ק ור"א בנטמא ביום ראשון אם מביא קרבן ופוסק הרמב"ם כחכמים דמביא ובברייתא דמייתינן בסמוך דתני בה הריני נזיר מאה יום ונטמא בתחילת מאה יכול יהא סותר ת"ל והימים הראשונים יפלו כו' הרי דהשמיענו עוד דין אחר מה שלא נזכר כלל במשנה דהא במשנה לא תנן כלל דין סתירה לא בר"א ולא ברבנן ובהך דינא דאינו סותר בו ביום לא מצינו להדיא כלל דחכמים חולקים על ר"א ומש"ה פוסק הרמב"ם כוותיה דס"ל דגם רבנן דהמשנה מודים בזה דאינו סותר ויצא לו זה מדשקלי וטרי אמוראי בהני יומי אי הוי ב' או חד מכלל דההלכה כן ולפי"ז כ"ע ס"ל הך דרשה דוהימים ראשונים יפלו דבעינן שיהיה ימים ראשונים רק רבנן מוקמי להך קרא רק לענין סתירה דאיירי בו הפסוק כדכתיב והימים הראשונים יפלו ולא לענין קרבן ור"א מוקים ליה גם לענין קרבן. ומש"ה פוסק הרמב"ם דמביא קרבן ואינו סותר וזה ברור:
ומסתייע עוד דעתו בזה מהא דאמר עולא לא אמר ר"א אלא בטמא שנזר דכתיב כי טמא ראש נזרו משום דבטומאה נזר וכבר נשארו התוס' בקושיא דמנ"ל לעולא דר"א דרש הכי דהא חזינן דלרבנן דלא דרשי להך והימים הראשונים יפלו הא על כרחך לא דרשי כלל הך דבטומאה נדר ואם כן מנ"ל לעולא דר"א דרש לה הכי אבל להרמב"ם ניחא דלענין סתירה גם רבנן מודים דבעינן דוקא ימים ראשונים ולא פליגי כלל על דברי ר"א דברייתא ושפיר סבירא ליה לעולא אליבא דכ"ע הך דרשה דבטומאה נדר לרבנן לענין סתירה ולר"א גם לענין קרבן:
ולכאורה קשה על זה דבמשנה תני יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה ודחקו התוס' בפירושו דלענין מה עולין לו יע"ש ולדברינו דגם לרבנן אינו סותר הרי ניחא בפשיטות דשפיר תני עולין לו מן המנין דאינו סותר רק מביא קרבן טומאה וא"כ הא קשה דברמב"ם בפי' המשנה וכן בפרק ו' הלכה יו"ד מבואר להדיא דאינו מפרש כן רק דחק לפרש הך עולין לו בנכנס למקום שאין הנזיר מגלח עלי' וכמש"כ הלח"מ שם יעו"ש ואם נאמר כדברינו למה דחק בזה:
אמנם זה אינו קושיא דנראה לו דוחק לפרש הא דנקט סתמא יצא ונכנס דאיירי רק בנכנס בו ביום ועוד מדאמר על זה ר"א לא בו ביום מכלל דת"ק איירי בכל גווני ועוד דהרי המשנה איירי בסתם נזירות דהוי רק שלשים יום וכדמוכח מהא דתני ברישא אפי' היה שם ל' יום אין עולין לו הרי דבנזירות של ל' איירי א"כ הא א"א כלל לפרש דהא דעולין משום דנטמא בו ביום אינו סותר דהא לת"ק דס"ל דגם בו ביום מביא קרבן א"כ הא פשיטא דמגלח ג"כ דהא אין סברא לומר דיהיה חייב בקרבן ולא יגלח דלהיפוך מבעיא ליה לרב אשי בדף י"ז בטמא שנזר דאינו מביא קרבן אם חייב בגילוח אבל להיפוך דיהיה חייב בקרבן ולא בגילוח לא מצינו סברא זו כלל ועוד דהרי לעיל רצה הגמרא למפשט אבעיא דרב אשי מהא דתניא אין בין טמא שנזר לטהור שנטמא אלא שזה שביעי שלו עולה לו מן המנין כו' הא לתגלחת זה וזה שוין מדלא תני זה מגלח וזה אינו מגלח ואם נאמר דלרבנן בנטמא בו ביום אינו מגלח מאי פריך דהרי שוב לא הוי מצי למתני הך חילוקא ומוכרח דטהור שנטמא מגלח לרבנן אפי' בו ביום א"כ הרי לא משכחת לה הא' שכתבנו דרבנן מודים דבו ביום אינו סותר אלא בנזירות מרובה אבל בנזירות של ל' הא ע"כ סותר משום הגילוח דגם תגלחת גרידא סותר ל' והמשנה הא איירי בנזירות מועטת ומש"ה דחק הרמב"ם לפרש דעולין בנכנס למקום שאין הנזיר מגלח עלי' וגם מדאמר עולא לא אמר ר"א כו' ואם נפרש המשנה כמש"כ א"כ הא נזכר להדיא במשנה דרבנן ס"ל דבו ביום אינו סותר א"כ למה נקט עולא דבריו רק אליבא דר"א ולא לרבנן ומוכרח דבהמשנה לא נזכר כלל הך דבו ביום אינו סותר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |