שו"ת בית הלוי/א/לח

שו"ת בית הלוי א לח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן לח

יבאר דין היכא דלא ספר בלילה אם יספור ביום בברכה או לא:

א

התוס' כתבו במס' מנחות דף ס"ו בד"ה זכר דאם לא ספר בלילה יספור ביום בלא ברכה וטעמם דקיי"ל גבי עומר דנקצר ביום פסול וראייתם מהא דקיי"ל דקצירת העומר דוחה שבת מכלל דנקצר שלא כמצותו פסול אבל הרמב"ם פסק בפרק שביעי מה' תמידין ומוספין דנקצר ביום כשר וגם פסק שם דקצירת העומר דוחה שבת והקשה הלחם משנה דהא במס' מנחות דף ע"ב מבואר בגמרא להדיא דלרבי דס"ל דנקצר ביום כשר ע"כ ס"ל דקצירתו אינו דוחה שבת דהא הוי מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש ואינו דוחה שבת וכן הקשה הש"ך ביו"ד סי' רס"ב ס"ק ב' יעו"ש ועיי' בשו"ת חכם צבי שכתב דהרמב"ם דחה הך סוגיא דדף ע"ב מהלכה ופוסק כהני תרי סתמי. דבר"פ ר' ישמעאל הוי סתם משנה דדוחה שבת ובסוף הפרק הוי סתם משנה דנקצר ביום כשר ומש"ה פוסק הרמב"ם כן. ושוב הביא החכם צבי דברי הירושלמי דסוף פרק קמא דר"ה דקבעי ר"ל שם קצירת העומר מהו שתדחה שבת ביום ומסיק שם ר"ל דדוחה וזהו להדיא כהרמב"ם דאע"ג דכשר ביום מ"מ דוחה שבת אמנם בודאי אין זה מספיק עדיין לישב דעת הרמב"ם דהיאך נדחה סוגיא מפורשת דבבלי מפני הירושלמי:

ב

אמנם באמת הנראה דעתו של הרמב"ם ברורה למאד דהא כך היא הצעת הסוגיא במנחות שם דר"א בר"ש ס"ל דנקצר ביום פסול וקאמר ר' יוחנן ר"א בר"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו אמרה דתנן כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מבערב שבת אינו דוחה שבת ואי ס"ד נקצר שלא כמצוותו כשר אמאי דוחה שבת ופריך והא רבי ג"כ הוי תלמיד ר"ש ואמאי ס"ל נקצר ביום כשר ומשני ס"ל כאידך דר"ש דתניא אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים כשרים כל הלילה ולא היה ממתין בשבת עד שתחשך ופריך ור"א בר"ש לא שמיע ליה הא אלא שאני התם שכבר דחתה שחיטה את השבת ומסיק אלא קסבר רבי קצירת עומר אינו דוחה שבת וס"ל להרמב"ם דרק על רבי פריך דהא כל הסוגיא אזלא שם לאוקמי התלמידים של ר"ש דיסברו כר"ע רבו של ר"ש ומש"ה הקשו על רבי שפיר דהא הוי תלמיד ר"ש ומהא דאמר ר"ש דהקטרה דוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתה אין ראיה להא דקצירה די"ל דשאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת דהא שמעינן ליה לר"ע דאית ליה הך סברא לחלק כן דבפסחים דף ס"ט דיליף ר' אליעזר דחתיכת יבלת דוחה שבת בק"ו מהקטרה שדוחה שבת וקאמר ליה ר"ע דשאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת הרי דר"א לא ס"ל כלל הך חילוקא דמשום דכבר נדחה מש"ה יהיה דוחה עוד ורק ר"ע ס"ל הך סברא ומש"ה במנחות פריך שפיר מדברי ר"ע עצמו על רבי דהיה תלמיד ר"ש אבל הני ב' סתמי דפרק ר' ישמעאל לא צריכינן לאוקמינהו כתנאי כלל דהא י"ל דשניהם הלכה רק חולקים על עיקר סברתו של ר"ע וס"ל דהא דכבר דחתה שחיטה את השבת אינו מעלה כלל לענין הקטרה כמו דחזינן בפסחים דר' אליעזר לא ס"ל הך סברא וחילוקא ושפיר מוכחינן מהא דהקטרה דוחה שבת דגם קצירת העומר אע"ג דדוחה שבת מ"מ נקצר ביום כשר דהדחיה הוי משום דחביבה מצוה בשעתה וכיון דלית לן הכרח מקרא לפוסלו בנקצר ביום מש"ה הוי כשר ואין לומר דא"כ דלית לן הך סברא דכבר דחתה שחיטה את השבת א"כ הא ישאר ק"ו של ר"א דגם חתיכת יבלתו יהיה דוחה שבת ובזה הא ודאי דלא קיי"ל כר"א זה אינו דהרי הך סברא דחביבה מצוה בשעתה הוי ג"כ פירכא להק"ו של ר"א דשאני הקטרה דהוי מצוה וחביבה היא בשעתה וכן קצירת העומר הא הוי מצוה ולכתחילה מצותו בלילה ומש"ה דוחה בזמנו שבת אבל חתיכת יבלתו הא החתיכה לא הוי שום מצוה כלל דהוי רק מכשירי מצוה ולא מצוה עצמה ובו לא שייך הך סברא דחביבה מצוה בשעתה ומש"ה אינה דוחה שבת כיון דאפשר לעשותה מבער"ש והרי בתחילה דרצה לתרץ על רבי דס"ל כאידך דר' שמעון הא חזינן דהגמר' רצה לומר כן דאע"ג דס"ל לרבי כר"ע דכל שאפשר לעשותה כגון חתיכת יבלתו אינו דוחה שבת מ"מ קצירת העומר דוחה שבת משום חביבה מצוה בשעתה וכמו כן נאמר דהני ב' סתמי ס"ל כן גם לפי האמת וזהו סברת ר"ל בירושלמי דסובר נקצר ביום כשר ומ"מ דוחה שבת ואין הבבלי חולק כלל על הירושלמי והגמרא אזלא רק אליבא דר"ע ובזה ניחא ג"כ הברייתא דמביא שם במנחות ומנין שאם נקצר ביום כשר ודוחה שבת ת"ל תקריב וכתבו התוס' דלר"ע דס"ל דמלאכה שאפשר לעשות מער"ש אינה דוחה שבת צ"ל דהך ודוחה שבת דתני בברייתא קאי על הקרבת העומר ולא על קצירתו ושוב הקשו בעצמן על זה דהרי הקרבתו ידעינן מבמועדו ולא מהך קרא דתקריב אבל להרמב"ם ניחא דהך ברייתא ס"ל דרק במכשירין דלא הוי מצוה הוא דאינו דוחה שבת היכא דאפשר לעשותו מבער"ש אבל במצוה עצמה שזמנה מגיע בשבת אע"ג דאפשר לעשותה מקודם מ"מ דוחה כמו בהקטרה:

ג

והנראה להביא עוד ראיה לזה דבמס' יבמות דף ה' איתא אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת היכא אשכחן דדחי דאיצטריך עליה למיסרה וכ"ת נילף ממילה מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות מפסח שכן כרת מתמיד שכן תדיר ממילה ופסח שכן כרת מפסח ותמיד שכן צורך גבוה ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור ואליבא דמ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי והקשו התוס' בד"ה ומכולהו דאכתי נילף משארי קרבנות ציבור דדוחין שבת דהא אפי' עומר ושתי הלחם דוחין שבת וא"כ נילף ממילה ומחד מהני ותירצו דהני כולהו חשיבי תדיר דהם בכל שנה ואיכא למימר על מילה ועומר שכן תדיר ובודאי דתי' זה של התוס' דחוק קצת לומר דעומר ושתי הלחם חשיבי תדיר ומש"ה במס' פסחים דף ע"ז שהקשו ג"כ התוס' קושי' זו נשארו בקושיא ולא כתבו תי' זה כלל ועוד קשה לי על הך סוגיא דיבמות דקאמר אי מתמיד שכן תדיר דהיאך ס"ד למילף מתמיד ופסח שדוחין שבת דבעלמא ג"כ עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת והרי ביומא דף מ"ה אמר רב הונא תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה ומפרש שם ר"ח דסופו דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה ומפרשינן שם הטעם שבת דהותרה היא בציבור סופו נמי דחי טומאה דדחויה היא בציבור תחילתו דעיקר כפרה דחיא סופו לא דחיא הרי דשבת אינו נדחה כלל מפני קרבן ציבור רק הוי היתר דהתורה התירה לאיסור שבת לענין עבודת קרבן ציבור וכמו דהותרה מלאכת יו"ט לענין אוכל נפש וא"כ הא אי אפשר ללמוד מיניה על שארי איסורים ושארי מצות דלהוי עשה דוחה אפי' ל"ת שיש בו כרת וצ"ע:

ד

ועוד קשה דהיאך רוצה הגמ' לילף דעשה דיבום לידחי ל"ת דאחות אשה אע"ג דיש בו כרת מהא דתמיד דוחה שבת והרי נוכל לומר מה לתמיד שכן מצוותו בכך ועיי' במנחות דף ה' דרצה הגמר' ללמוד דטרפה יהיה כשר לקרבן אע"ג דאסור להדיוט משבת דאסור להדיוט ומותר לגבוה ודחי מה לשבת שכן מצוותו בכך הרי דאי אפשר ללמוד איסור טרפה מאיסור שבת והיאך נלמוד איסור אחות אשה לגבי יבום משבת ואע"ג דהך דיבום לא דמיא לטרפה דשם גם עתה הא אין המצוה על הקרבת הטרפה דאע"ג דאין לציבור בהמה כשרה מ"מ אם היה מזדמן להם כשרה הרי מצות קרבן זה גופיה יוכל להתקיים בכשרה ומש"ה לא הוי טרפה מצוותו בכך אבל אחות אשה שנפלה לפניו ליבום הרי עתה שכבר היא יבמה אי אפשר להתקיים המצוה של יבום בלעדה מ"מ אע"ג דיבום עדיפא מטרפה מ"מ הא עדיין לא דמי כלל לקרבן בשבת דאחות אשה הא לעולם אינו בהכרח כלל ורק ע"י סיבה והזדמנות שנשאה אחי' ומת בלא בנים ואם לא נשאה לא היה המצוה כלל אבל הקרבן בשבת הא הוי בהכרח ובודאי הוי שבת מצוותו בכך ואי אפשר ללומדה משבת לענין יבום ובפרט קרבן תמיד הא בודאי דלא דמיא כלל לאחות אשה כיון דבכל שבת מוכרח להיות קרבן תמיד ואי אפשר לשבת בלעדו ועי' בכריתות דף י"ד דדרשינן עתי דכתיב גבי שעיר המשתלח ואפי' בשבת כלומר דבחלה השעיר מרכיבו על כתיפו וקאמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ דאל"כ אמאי איצטריך לומר דדוחה שבת הא ידעינן זה מדחזינן דדוחה יוה"כ דחי ג"כ שבת ומשני הגמרא שאני יוה"כ דמצוותו בכך ומש"ה צריך לדרוש קרא להתירו כשחל בשבת ופרש"י דהכשר מצוותו בכך דומיא דתמידין שקרבין בשבת הרי להדי' דהך דתמיד שקרב בשבת הוי דומה לעבודת יוה"כ שעושין ביוה"כ והא חזינן בגמר' דמהא דשרי שעיר יוה"כ לא ידעינן מיני' דלהוי דוחה גם כשחל יוה"כ בשבת וא"כ הא ק"ו בן בנו ק"ו דהך דתמיד של שבת עדיף טובא מהך דיבום באחות אשה וא"כ היאך רצה הגמרא לומר דנילף מתמיד וגם על הא דרוצה ללמוד מפסח ג"כ קשה לי קושי' זו דאע"ג דפסח שחל בשבת לא דמי להך דתמיד וכדמוכח בסוגי' דכריתות מ"מ הא לא דמי' ג"כ לאחות אשה דשאני פסח דבא בהכרח ע"י החשבון וראיית העדים את הלבנה משא"כ אחות אשה ליבום לעולם אינו בהכרח ובודאי דגם פסח מקרי מצוותו בכך לגבי יבום:

ה

וע"כ הנראה לומר דהא דשבת מקרי מצוותו בכך לא הוי רק לענין שחיטת הקרבן דזהו מוכרח להיות ביום השבת אבל הקטרת איברים ופדרים אפילו של קרבן תמיד לא מקרי כלל מצוותו בכך כיון דיכול להמתין להם עד הלילה של מוצאי שבת וכשרין דהא זמנו כל הלילה ורק משום דחביבה מצוה בשעתה הוא דדוחה שבת לא מקרי כלל מצוותו בכך דהא המצוה יוכל להתקיים גם בלא דחיית שבת ונפרש דהא דאמרי' ביבמות אי מתמיד דקאי על הקטרת התמיד מדשרי בשבת ומיני' נילף דכל עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת דהרי הא דהקטרה דתמיד שרי בשבת ידעינן לה מקרא וכמבואר בפרש"י במסכת פסחים דף ס"ח מדכתיב עולת שבת בשבתו וכן כתב הרשב"ם בפסחים דף ק"ה ע"ב ועיין ביומא דף מ"ו בתוס' ד"ה אבל מה שהקשו על הר"י פורת יעו"ש וכן הא דקאמר אי מפסח נפרש ג"כ דיליף לי' מהא דשרי הקטרה דפסח בשבת דגם בו הא ידעינן מקרא דשרי בשבת דהא בפסחים דף נ"ז יליף דפסח דוחה שבת מג"ש דמועדו מועדו מתמיד וקאמר שם ותמיד גופיה מנ"ל ומשני אמר קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד והך קרא דתמיד הא קאי על הקטרה וא"כ הא ילפינן מיני' מהג"ש דמועדו דגם הפסח מותר להקטיר בשבת ובמקום אחר כתבנו דעיקר מה שנסתפקו בני בתירא בפסח אי דוחה שבת או לא והלל פשט להם דדחי הי' כל השקלא וטרי' שלהם רק על הקטרתו של פסח אי שרי בשבת כיון דיכול להמתין עד הלילה אבל בשחיטתו לא נסתפקו כלל בני בתירא דפשיטא דדחי שבת ואין כאן מקומו להאריך בזה] ומש"ה לא דחי הגמר' דשאני פסח ותמיד שכן מצוותן בכך ובזה מיושב לנו ג"כ מה שהקשינו דהיאך רוצה הגמרא ללמוד מקרבן ציבור בשבת והרי ביומא אמרינן דשבת הוי הותרה בציבור ולא דחוי' ולא שייך ללמוד מיני' על מקום אחר אבל לפי מש"כ ניחא דעיקר הדבר מאי דאמרינן ביומא דשבת הוי הותרה י"ל הסברא לזה במה דמצינו בכמה דוכתי דהוי היתר ובכמה דברים אמרינן דהוי בגדר דיחוי וצ"ע לכאורה החילוק בזה ועיי' בברכות דף ך' ברש"י ובתוס' ד"ה שב ואל תעשה יעו"ש והנראה דהכל תלוי בזה דמה דאי אפשר להיות בלעדי זה וכמו הקרבת התמיד וקרבנות ציבור בשבת הוי הותרה וכמו כן במ"ע דיבום דאיסור אשת אח הותרה במקום יבום דהא לעולם אי אפשר להמצא מצות יבום מבלי אשת אח אבל דבר מצוה דיכולה להתקיים מבלעדי האיסור הוי רק בגדר דיחוי וכמו כלאים בציצית דאפשר למצות ציצית להתקיים בטלית של צמר והא דשרי בפשתן הוי רק בגדר דיחוי וזהו גופה סברת הגמר' במס' זבחים דף ל"ב דאמרינן שם דהא דמצורע מכניס ידיו לעזרה לבהונות הוי הותרה וטומאה הוי דיחוי יעו"ש ולפי"ז הוי הך סברא דהותרה וסברא דמצוותו בכך חדא סברא דכיון דמצוותו בכך ע"כ הוי בגדר היתר דהתורה התירה בזה האופן ומה דלא הוי מצותו בכך אינו מותר רק מטעם דיחוי וא"כ הא דאמרינן ביומא דף מ"ז דשבת הוי הותרה ע"כ לא קאי רק על שחיטת הקרבן דכתבנו דהוי מצותו בכך אבל בהקטרה דאפשר להמתין עד הלילה ומ"מ שרי משום דחביבה מצוה בשעתה הוי בגדר דיחוי ואדרבה בזה מדוקדק לנו היטב לשון הגמר' ביומא שם דקאמר רב חסדא דשבת סופו נמי דחיא וקאמר הטעם שבת הותרה בציבור סופו נמי דחי הרי דגבי הקטרה נקטה הגמ' לשון דיחוי ומש"ה שפיר רצה הגמר' לומר ביבמות דנילף מפסח ותמיד על כל עשה שדוחה ל"ת שיש בו כרת ולא דחי דשאני שם דהוי הותרה או מצוותו בכך דהלימוד הוי מהקטרה:

ו

ואין להקשות על זה שכתבנו דבהקטרה לא הוי רק דיחוי ולא הותרה מהא דביבמות דף ל"ב איתא זר ששימש בשבת רבי חייא אמר חייב שתים ובר קפרא אמר אינו חייב אלא אחת התחיל ר' חייא לדון שבת לכל נאסרה כשהותרה במקדש אצל כהנים הותרה ולא לזרים התחיל בר קפרא לדון שבת לכל נאסרה כשהותרה במקדש לכל הותרה אין כאן אלא משום זרות והרי ודאי דהך סברא של בר קפרא לא שייך לומר רק אם נאמר שבת הותרה היא בציבור דאז אפשר לומר דלכל הותרה ואין בזר רק משום זרות אבל אם נאמר דדחויה היא בצבור דמצות עבודה דחי לאיסור שבת א"כ הא לא שייך סברא זו רק היכא דמקיים המצוה אבל זר דכשעובד הא לא נתקיים מצות עבודה דהא אדרבה מחלל ופוסל את העבודה הא לא שייך כלל לומר דגם אצלו יהי' שבת נדחה ולא יהי' חייב משום שבת דכיון דליכא מצוה במה ידחה לאיסור שבת ומוכרח מדברי בר קפרא דשבת הותרה בציבור ואע"ג דלפי המסקנא דשם הוי פלוגתא דר"ח וב"ק בסברא אחרת אם איסור חל על איסור בכולל ולא פליגי כלל בהך סברא דכשהותרה שבת במקדש אם הותרה לכל אדם או רק לכהנים מ"מ הא חזינן דר"ח וב"ק בעצמם כל אחד אמר סברא זו לסמוך דעתו וע"ש בחידושי רשב"א ובחידושי ריטב"א שכתבו כן דכל אחד אמר סברא זו לסמוך דעתו אע"ג דאין זה עיקר טעמו וא"כ הא מוכח מדברי ב"ק דשבת הוי הותרה ולא דחויה והרי שם בדף ל"ג מוקמינן הא דתני' זר ששימש בשבת חייב שתים דקאי על הקטרה דשחיטה הא כשרה בזר וא"כ גם הך פלוגתא דר"ח וב"ק ע"כ איירי בהקטרה ומוכח דגם בהקטרה אמרינן דהותרה בציבור זו אינה קושי' חדא דהרי איכא שם עוד אוקימתא בשחיטת פרו של כה"ג ביוה"כ ואליבא דמ"ד פסולה בזר וי"ל דר"ח וב"ק איירי בכה"ג וגם י"ל דאיירי בהקטרת קטורת בשבת דזה אי אפשר להניחו למחר דהוי חובה באותו יום והוי כשחיטה ולכהנים הותרה שבת ומה שיש עוד לדבר על תירוץ זה אין כאן מקומו ולעולם דהקטרת אברים הוי רק דיחוי גרידא ולא הותרה:

ז

גם נראה עוד לתרץ קושיא זו ויתורץ ג"כ קושיות התוס' ביבמות שהקשו על הא דאמר דממילה ופסח ותמיד אי אפשר ללמוד שכן ישנן לפני הדיבור והקשו התוס' דאכתי נילף משארי קרבנות ציבור שדוחין שבת ולפי דברינו הנ"ל ניחא דהא שכתבנו דהלימוד הוי מהקטרה דבו לא שייך סברא דהותרה ולא סברא דמצותן בכך הא זה לא שייך רק בהקטרתו של תמיד דרק איהו הוא דכשר כל הלילה אבל איברים של שארי קרבנות הרי מוכרח להקריבן קודם זריקת דם התמיד של בין הערבים משום עשה דעליה השלם כל הקרבנות כולם וכמו דאיתא בפסחים דף נ"ט רב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עלי' השלם ומשני כשניתותרו ומוכרח דגם הקטרה של כל הקרבנות צריך לכתחילה להיות קודם זריקת דם תמיד של ערב דהך פסוק איירי בהקטרה ואם יכול להניחם עד אחר התמיד מאי פריך דהקטרת התמיד הא כשר כל הלילה א"ו לכתחילה צריך להקטיר קודם הזריקה ועיי' בתוס' יומא דף כ"ט ד"ה אלא ועיי' מש"ש בסימן ל"ד וא"כ הא מוכרח להקטירן ביום ובכל הקרבנות גם בהקטרה הוי הותרה בציבור וגם מצוותן בכך ומש"ה א"א ללמוד משארי קרבנות ולא קאמרה הגמר' רק מתמיד דהקטרתו יכול להיות במוצאי שבת אפילו לכתחילה וגם מפסח רוצה שפיר ללמוד דגם הקטרתו כשר כל הלילה דהא עיקר הבאת קרבן פסח הוי אחר התמיד וא"כ יכול להקטירן בלילה ואפ"ה מותר בשבת וא"כ מיושב ג"כ הך שהקשינו בסמוך ביבמות דף ל"ג דקאמר ב"ק שבת לכל הותרה ואיירי בהקטרה של שארי קרבנות ציבור לבד מתמיד ואין להקשות לפי מה שפירשנו דהלימוד דמתמיד ופסח הוי רק מהקטרה דא"כ מאי דחי הגמר' מפסח שכן כרת והלא אם לא יקטירם היום ויניחם עד הלילה הא ליכא חיוב כרת כלל ובע"כ קאי על שחיטת הפסח ושפיר איכא כרת אם לא יעשה הפסח זה אינו דה"פ דמפסח ליכא ללמוד דמצוותו חמורה שכן יש בו כרת ואי אפשר ללמוד שארי מצות מיני' והרי דכוותי' צ"ל הא דקאמר שם ממילה ופסח שכן כרת והרי הא דמילה דוחה שבת אינו רק בזמנה ביום השמיני דשלא בזמנו אינה דוחה שבת וכרת הא ליכא רק כשיגדל ולא ימול את עצמו אבל במילה בזמנה אם לא ימול היום ליכא כרת כלל ובע"כ צ"ל כמש"כ דכיון דיש במצוה זו חיוב כרת חמירא משארי מ"ע:

ח

ולכאורה קשה לי עדיין מהא דבסנהדרין דף ל"ה דנפקא לן שם מקרא דרציחה אינו דוחה שבת וקאמר אביי השתא דאמרת אין רציחה דוחה שבת אין רציחה דוחה עבודה מקל וחומר ומה שבת שנדחית מפני עבודה אין רציחה דוחה אותה עבודה שהיא דוחה את השבת אינו דין שלא תהא רציחה דוחה אותה אלא הא דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות בקרבנות יחיד דלא דחי שבת ולפי מה דמבואר ביומא דשבת הותרה בציבור א"כ הא נסתר לכאורה הך ק"ו דהרי מהא דשרי עבודה בשבת אין ראיה כלל דעבודה חמורה משבת כיון דאין עבודה דוחה את השבת רק הותר שבת אצלה וכמו דהותר' יו"ט אצל אוכל נפש האם נאמר דאוכל נפש חמור מיו"ט וגם לר"א דס"ל בפסחי' ד' ס"ח ע"ב דשמחת יו"ט רשות מ"מ הא מותרת ביו"ט ועיי' בברכות דף כ' דאמרינן דכבוד הבריות אינו דוחה איסור תורה בקום ועשה וכתב רש"י דאין ללמוד דלהוי דוחה מהא דכהן ונזיר מטמאין למת מצוה דשם לא הוי משום דכבוד הבריות דוחה אותה רק דלגבי כבוד הבריות לא נאמר לאו זה דטומאה של כהן ונזיר ולעולם ל"ת דאורייתא חמור מכבוד הבריות ואינו נדחה מפני' והרי כמו כן הכא א"א ללמוד דרציחה לא תדחה עבודה מדחזינן דאינו דוחה שבת הקלה כ"ש דאינו דוחה עבודה החמורה כיון דבעבודה הוי היתר אין ראי' כלל דעבודה חמורה משבת וצריך לומר דהקל וחומר של אביי הוי רק מהקטרה דמותר בשבת והוי רק דיחוי וכמו שכתבנו ולפי מה שכתבנו דבכל קרבנות ציבור הוי גם הקטרה היתר וא"כ הא ליכא ק"ו דאביי רק מהקטרה דתמיד אבל על שארי קרבנות ליכא הך ק"ו וא"כ למה דחה אביי לומר דהך מעם מזבחי מוקמי על קרבן יחיד דלא דחי שבת והרי גם על כל שארי קרבנות ציבור מצי קאי אע"ג דדוחה שבת כיון דהוי בגדר היתר דאין לומר דנילף שארי קרבנות מתמיד דלא להוי רציחה דוחה אותם דשאני תמיד שכן תדיר ומוכרח דלא כמש"כ זו אינה קושי' דהא מה שכתבנו דבהקטרה של שארי קרבנות מוכרח להיות קודם התמיד אינו אלא אליבא דמ"ד במס' זבחים דף פ"ז דלינה מועלת בראשו של מזבח וא"כ צריך להקטירן דוקא ביום אבל לרבה דאמר שם דאין לינה מועלת בראשו של מזבח הרי כל הקרבנות א"צ להקריבן בשבת דיכול להעלותן על המזבח ולהקטירן למחר אחר התמיד של שחר ובהעלאה הא ליכא שום חילול שבת ואפ"ה הא מותר להקטירן בשבת ולדידי' הא נוכל ללמוד מהקטרת כל הקרבנות ומש"ה קאמר אביי דהך מעל מזבחי נוקים רק על קרבן יחיד ונאמר דאביי ס"ל כרבה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח והסוגי' דיבמות דף ה' דלא יליף משארי קרבנות ציבור דעשה דוחה ל"ת נאמר דס"ל כרבא דאמר בזבחים דלינה מועלת בראשו של מזבח ומש"ה בכל הקרבנות אי אפשר להניחם עד למחר דהא יפסלו בלינה ומש"ה גם הקטרה דידהו הוי מצוותו בכך והותרה בציבור ועיין בפסחים דף נ"ט דאמרינן שם מעלה ומלינה בראשו של מזבח וכתב שם רש"י וז"ל דלינה אינה פוסלת בראשו של מזבח כדאמרינן בזבחים דלד"ה אם עלו לא ירדו הרי דס"ל לרש"י דגם למ"ד לינה מועלת מ"מ מקרי שפיר דיש לו תקנה ע"י זה דמעלה ומלינה כיון דגם הך מ"ד מודה דאם עלו לא ירדו וא"כ הא לכאורה נסתר תי' זה דהא לכ"ע יוכל להמתין להקטרה של כל הקרבנות עד למחר אמנם יעויין במל"מ בפרק א' מהל' תמידין שהביא לדברי התוס' ביומא דף כ"ט ובמנחות דף מ"ט וכן מוכח בתוס' ר"ה דף ל' דחולקים בזה על פרש"י וס"ל דלמ"ד לינה מועלת אין זה תקנה דאע"ג דגם לדידי' אם עלו לא ירדו מ"מ הא לדידי' נפסלים האיברים בלינה והא דלא ירדו הוא משום דהמזבח מקדש הפסולים ולדברי התוס' הא י"ל כתירוצנו הנ"ל ועוד דודאי דגם רש"י מודה בזה דנהי דס"ל לרש"י דגם למ"ד לינה מועלת מ"מ מותר להעלותן ולהלינן כיון דלא ירדו מ"מ הא מודה דאי אפשר לומר דמש"ה לא יהיה הקטרת כל הקרבנות בכלל מצוותן בכך משום דאפשר להקריבן בפסולן דהרי מצוותו של ההקטרה הוי בהכשרן ולא בפסולן וגם לרש"י נקרא מצוותן בכך למ"ד לינה מועלת ומש"ה לא למד ביבמות משארי קרבנות ציבור:

ט

ובדברינו אלה נתיישב לנו פסקו של הרמב"ם דפסק בפרק שלישי מהל' פסולי המוקדשין דלינה מועלת בראשו של מזבח וכתב שם הכ"מ דבזבחים דף פ"ז הוי פלוגתא דרבה ורבא ופוסק כרבא דבתרא הוא ובאמת דהאלפס פסק בב"ק פרק כיצד הרגל גבי הא דאם נהנית משלמת מה שנהנית דרבה אמר דמי עמיר ורבא אמר דמי שעורים וכתב האלפסי איכא מאן דפסק כרבה משום דהוי רבו של רבא ואיכא מאן דפסק כרבא דהוא בתרא הרי דדבר זה הוי ספק כל היכא דפליגי רבה ורבא הלכה כמאן ועיין ברמב"ם פרק שלישי מהל' נזקי ממון דדעת המ"מ דגם הרמב"ם מספקא לי' בזה ועיין במ"מ פרק רביעי מהל' יו"ט הלכה כ"ה וא"כ גם הך דינא דלינה הוי ספיקא דדינא ובפרט לדעת התוס' הנ"ל דלמ"ד לינה מועלת אין זה תקנה מה דמעלה ומלינה ולדידהו הא מוכרח דרב פפא דאמר בפסחים דף נ"ט מעלה ומלינה בראשו של מזבח דס"ל כמ"ד אין לינה מועלת וכמש"כ המל"מ בפרק א' מהל' תמידין א"כ הא בודאי דיש לפסוק כן דר"פ הא בתרא הוא אבל לדברינו הנ"ל ניחא דעת הרמב"ם דהא סתמא דגמ' דיבמות דקאמר ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור והרי קשה קושי' התוס' דנילף משארי קרבנות ציבור ומוכח דס"ל לינה מועלת והוי שארי קרבנות מצותן בכך ומש"ה פסק הרמב"ם כהך סתמא דגמ':

י

ונהדר לדידן דהך סוגי' דיבמות קאי על הקטרה ומש"ה לא שייך לא סברא דהותרה בציבור ולא סברא דמצוותן בכך והא דבמנחות דף ה' אמרינן דלא נוכל ללמוד טרפה דיהיה מותר לגבוה אע"ג דאסור להדיוט מהא דחזינן דשבת מותר לגבוה משום דשאני שבת דמצוותן בכך ואמאי לא נילף מהקטרה דמותר בשבת אע"ג דאסור להדיוט כיון דנתבאר דבהקטרה לא שייך מצוותו בכך גם זה ניחא די"ל דהסוגי' דמנחות אזלא כסברת ר"ע דס"ל הך סברא דכבר דחתה שחיטה את השבת ושחיטה הא הוי מצוותו בכך ומהקטרה אי אפשר ללמוד כלל דקילא דכבר נדחה אצל קרבן זה שבת דהא בלא"ה נראה דההיא סוגי' הוי רק כר"ע דהא בשבת דף קי"ד איתא עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט יכול אף ביוה"כ ת"ל בשבתו וא"כ במנחות דדחי שאני שבת דמצוותן בכך הרי תיקשה עדיין אליבא דר' ישמעאל שנאמר יוה"כ יוכיח דשרי לגבוה להקריב גם חלבי שבת שמערב יוה"כ דהני איברים הא לא הוי ביוה"כ מצוותן בכך כיון דאינם מחובות היום כלל ואפ"ה מותר לגבוה אע"ג דאסור להדיוט ונלמוד מיני' לטריפה ומוכרח ע"כ דאתי' אליבא דר"ע דלדידי' לא שרי ביוה"כ רק ביו"ט ויו"ט הא מותר גם להדיוט באוכל נפש וא"כ הא ניחא דלא יליף מהקטרה דר"ע הא ס"ל הך סברא דכבר דחתה שחיטה את השבת. וכיון דנתבאר לנו דהך סוגי' דיבמות דקאמר אי מתמיד אי מפסח על כרחך לא קאי רק על הקטרה והרי תיקשה דהיאך אפשר ללמוד מהקטרה על מ"ע דיבום דנימא שאני הקטרה דכבר דחתה שחיטה את השבת ומוכח כמו שכתבנו דלאו כ"ע ס"ל הך סברא וסתמא דסוגי' זו לא ס"ל כלל הך סברא וכמו שכתבנו, דגם הני ב' סתמי דפרק ר' ישמעאל לא ס"ל הך סברא וגם מדברי אביי בסנהדרין דקאמר דלא תהא רציחה דוחה עבודה לפי מה שנתבאר דהקל וחומר דידיה הוי מהקטרה מוכח ג"כ דלא ס"ל הך סברא ושוב נוכל ללמוד מהקטרה דכל היכא דחביבה מצוה בשעתה דוחה שבת אפילו אם אפשר מאתמול וכדס"ל לר"ל בירושלמי דנקצר ביום כשר וגם דוחה שבת וכהני ב' סתמי ומש"ה פוסק הרמב"ם כן:

יא

ובדברינו אלה נוכל לישב דעת התוס' בפסחים דף ה' בשם הריב"א דלמאן דסבירא ליה הבערה ללאו יצאת א"כ לא הוי בכלל מלאכה וליכא לאיסור הבערה כלל ביו"ט ואפילו שלא לצורך כלל והקשה השאגת אריה בסי' ע"א מהא דבשבת דף קי"ד קאמר ר' ישמעאל עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ ר"ע אומר לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"ט וקאמר בגמ' כשתמצא לומר לדברי ר' ישמעאל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט פי' מדלא מוקים לקרא דבא להתיר ביו"ט מכלל דס"ל נדונ"ד קרבין ביו"ט ומש"ה לא צריך לאוקמא הפסוק על יו"ט ומוקים לה על יוה"כ ולהריב"א תיקשה דלמא לעולם ס"ל נדונ"ד אין קרבין ביו"ט ומשום איסור שחיטה ורק ס"ל הבערה ללאו יצאת וליכא שום איסור בהקטרה ביו"ט אפילו שלא לצורך כלל ומש"ה מוקים להפסוק דבא להתיר ביוה"כ אבל לפי מש"כ ניחא היטב דהא ביבמות דף ו' איתא לא תבערו אש בכל מושבותיכם למה נאמר משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת כו' ת"ל לא תבערו כו' ומפרשינן שם דה"ק דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מ"מ הוי ס"ד דרציחה תהוי דוחה שבת מק"ו ומה עבודה שדוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי כו' שבת שנדחה מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה וע"ש בתוס' שהקשו דנימא דיו מה עבודה דאינו נדחה מפני רציחה רק בשב ואל תעשה כמו כן לא יהיה שבת נדחה מפני רציחה רק בשב ואל תעשה ותירצו דאין הק"ו לשבת מעבודה רק הק"ו הוי רציחה מעבודה ומה עבודה דוחה שבת בקום ועשה אינו דין שתהא רציחה דוחה שבת בקום ועשה יעו"ש ולפי דברינו הא קיי"ל דמשחיטה דהוי היתר ליכא ללמוד כלל ק"ו על רציחה דמהא דמותר לשחוט בשבת אין ראיה כלל דעבודה חמורה משבת וכמש"כ למעלה באות ח' ועיקר הלימוד של ר' ישמעאל הוי רק מהא דמותר להקטיר איברי תמיד בשבת ומיני' הוא דהוי ס"ד ללמוד על רציחה וברציחה הא הוי גם איסור נטילת נשמה דהוי חיוב סקילה ואם נאמר דר' ישמעאל ס"ל דבהקטרה ליכא רק איסור לאו גרידא א"כ הא אי אפשר ללמוד מהא דשרי הקטרה בשבת דגם רציחה תהיה דוחה שבת באיסור סקילה ולמה לי הך קרא דבכל מושבותיכם דהא ודאי אין לומר דהפסוק בא לאסור גבי רציחה ההבערה בעצמה דאי לאו הפסוק הוי ס"ד דההבערה יהיה מותר גם בשבת כמו דמותר הבערה גבי הקטרה ויבעיר האש בשבת להכין על מוצאי שבת ואז יתיך הפתילה וישרוף להבת כהן דבכה"ג דלא יקיים המצוה בשבת הא ודאי דאי אפשר ללמוד כלל מהקטרה דשם בעת החילול מקיים המצוה ומהיכא תיתי נתיר לו לחלל שבת משום מצוה שיעשה במוצאי שבת ומוכרח ע"כ דס"ל לר' ישמעאל דבהקטרה איכא ג"כ מלאכה גמורה של סקילה ושוב הוי מצי לאוקמא לקרא דעולת שבת בשבתו על חלבי שבת שמותר להקריבן ביו"ט ומדמוקים לי' על יוה"כ מוכח דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט:

יב

אכן אם כן קשה לי טובא דלר' יוסי דסבירא ליה הבערה ללאו יצאת ולדידיה למה צריך הך קרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם לאסור שרפת בת כהן בשבת דהא לדידיה אי אפשר ללמוד כלל מהקטרה ואף על גב שכתבנו בסימן ט"ז דבהקטרה איכא גם כיבוי דבשרא אגומרי הוי תחילתו מכבה וסופו מבעיר מ"מ הניחא לעולא דס"ל בשבת דף ל"א דר' יוסי ס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ולדידי' איכא בהקטרה גם כיבוי אבל לר' יוחנן דאמר שם דר' יוסי ס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ולדידי' הא לא משכחת לה חיובא דכיבוי רק בצריך לפחמין ושוב ליכא בהקטרה משום כיבוי רק הבערה דהוי לאו גרידא וכן הוא מבואר להדי' ביבמות דף ל"ג ע"ב דלר' יוסי ליכא בהקטרה רק איסור הבערה וכתבנו לעיל בסי' ט"ז דהוי אליבא דר' יוחנן וא"כ למה לן קרא דבכל מושבתיכם לאסור שריפת בת כהן בשבת דהא מהיכא תיתי הוי ס"ד להתירה וכמו כן תיקשה לדברינו דלר"ע דס"ל סברא דכבר דחתה שחיטה את השבת ושוב ליכא ללמוד מהקטרה על רציחה למה לי' הך קרא דבכל מושבותיכם ובודאי דוחק גדול לומר דר"ע ור"י ס"ל דלפי האמת עשה דוחה אפי' ל"ת שיש בו כרת ומהך קרא גופה הוא דילפינן לי' מדאיצטריך הפסוק לאסור שריפת בת כהן מכלל דבעלמא עשה דוחה כה"ג וכמו שרצה הגמר' לומר ביבמות אליבא דר' ישמעאל קודם שידע מהק"ו דעבודה ור"ע ור"י ס"ל כן באמת אמנם זהו דחוק לומר כן דהא כתבו התוס' ביבמות דף ו' בד"ה שכן הכשר דלהמסקנא בשום מקום אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וע"ש דרש"י חולק על זה וס"ל דלהמסקנא י"ל דגם ל"ת שיש בו כרת נדחה ולדידי' הא ניחא אבל להתוס' דיבמות הא מוכרח ע"כ לומר דהך ק"ו של ר' ישמעאל נוכל לעשותו גם משחיטת הקרבן מהא דשרי בשבת ויהי' ניחא גם לר"ע ור' יוסי ודלא כמו שכתבנו ואין לומר דהרי בשבת דף ק"ז יליף ר"ש דמקלקל בהבערה חייב מדאסרה רחמנא שריפת בת כהן וע"ש בפרש"י שכתב דר"ש יליף לה מדאסרה תורה הבערה מכלל דחייב בו מקלקל דכל הבערה מקלקל היא דאפי' מבעיר עצים לקדרתו הוי מקלקל לגבי העצים לר"ש דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ולפרש"י הא גם אי לא הוי כתיב בכל מושבותיכם רק לא תבערו גרידא הוי יליף מינה ר"ש דמקלקל בהבערה חייב דמהא דחזינן דהבערה הוי אסור מדאורייתא מדייק דמקלקל חייב ולדידי' צ"ל הא דאמרה בגמר' דטעמא דר"ש מדאסרה רחמנא שריפת בת כהן הוי לאו דוקא דלא מהא דבת כהן יליף לי' רק מכל הבערה יליף לי' אלא דהגמר' נקט האמת דהך פסוק קאי על בת כהן והתוס' שם ס"ל דמכל הבערה ליכא ללמוד דס"ל דזה אינו תלוי כלל בהך דמלאכה שאינה צריכה לגופה יעו"ש ומבעיר עצים לקדרתו הוי שפיר מתקן ורק מדחזינן דאפי' שריפת בת כהן אסורה הוא דיליף ר"ש לחייב במקלקל וא"כ להתוס' נאמר דר"ע ור' יוסי ס"ל כר"ש דמהך דבת כהן ילפינן מקלקל דחייב ומש"ה הא צריך קרא דבכל מושבותיכם כי היכי דנדע מינה הך סברא דמקלקל חייב דבלא"ה הוי שרינן שריפת בת כהן משום דהוי מקלקל ולשיטת רש"י הא ניחא בלא"ה וכמש"כ דנלמוד מיני' דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת זה אינו דהרי כתבו התוס' בשבת שם וביבמות דף ו' דר' נתן דס"ל הבערה לחלק יצאת וגם ר' יוסי דס"ל דללאו יצאת ע"כ לא ס"ל הך דר"ש דאל"כ מנ"ל למדרש הך דלחלק או ללאו דלמא יצאת רק מש"ה לחייב במקלקל וא"כ הא ר' יוסי ע"כ לא ס"ל כר"ש רק כר' יהודה דגם בבת כהן הוי מתקן דמה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סממנים וגם ר"ע ע"כ לא ס"ל כן דהא בפסחים דף ה' קאמר רבא ש"מ מדר"ע הבערה לחלק יצאת וא"כ ס"ל דמקלקל פטור וא"כ קשה לדידהו למה לי הך בכל מושבותיכם וצ"ע שוב מצאתי במכילתא פרשה ויקהל עוד דרשות על הך דבכל מושבותיכם וא"כ נאמר דגם ר"ע ור' יוסי ס"ל כהמכילתא:

יג

ובדברינו אלה מיושב לי ג"כ הא דבמנחות דף ס"ה מביא הגמר' כמה הוכחות דהך ממחרת השבת דכתיב גבי עומר לא הוי ממחרת שבת בראשית רק ממחרת יו"ט הראשון של פסח וקאמר שם ר' ישמעאל אמרה תורה הבא עומר בפסח והבא שתי הלחם בעצרת מה להלן רגל ותחילת הרגל אף כאן רגל ותחילת רגל וזה כמה הוקשה לי דלמה צריך ר' ישמעאל לזה והרי איהו דרש להפסוק דבחריש ובקציר תשבות מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה ודוחה שבת ומזה גופה הא מוכרח דשפיר יכול להיות הבאת עומר ביום השבת דאי נאמר דממחרת השבת הוי שבת בראשית א"כ הא לעולם הוי הבאת עומר ביום ראשון לשבוע (שוב מצאתי קושי' זו כתובה על ספר] ואין לומר דאע"ג דההבאת עומר הוי ביום ראשון מ"מ משכחת לה שפיר דיהי' צריך לדחות שבת בקצירתו וכגון שלא מצאו שדה שהביאה שליש שיכולים להביא ממנה עומר רק רחוק מירושלים עד שמוכרחין לקוצרה בשבת ויגיע עד א' בשבת לירושלים דא"כ הא הוי נקצר שלא כמצותו ואם נקצר שלא כמצותו כשר הא אינו דוחה שבת וא"כ כמו דחזינן דר"א בר"ש מדקדק מהא דדוחה שבת דנקצר שלא כמצותו פסול כמו כן הא ממילא מוכח מינה דממחרת השבת לא הוי שבת בראשית ולמה הוצרך ר' ישמעאל ללומדו במה מצינו משתי הלחם דודאי דוחק גדול לומר דר' ישמעאל לא ס"ל כלל הך כללא דאמר ר"ע דכל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת דהרי במס' פסחים דף ע' קאמרינן דר"א החולק על ר"ע וס"ל דגם מכשירין דוחה שבת הוי יחידאה אבל לפי הנ"ל ניחא דרק לר"ע תלוי זה בזה אבל ר' ישמעאל דלא ס"ל כלל הך סברא דדחתה שחיטה את השבת ואזל לשיטתו דיליף רציחה בק"ו מעבודה ולפי מה שנתבאר הוי הק"ו רק מהקטרה ולא ס"ל כלל הך סברא וא"כ אינו תלוי זה בזה כלל ושפיר ס"ל נקצר שלא כמצותו כשר ומש"ה הוכרח ללמדו משתי הלחם דעצרת אמנם ראי' זו יש לדחות בקל דהרי ר"ע דרש להך קרא דבחריש ובקציר תשבות על תוס' שביעית דאע"ג דהפסוק כתיב גבי שבת מ"מ מוקי לי' באם אינו ענין על תוס' שביעית ורק לר' ישמעאל דס"ל דתוס' שביעית ידעינן מהלכה דס"ל עשר נטיעות הלכה למשה מסיני אייתור לי' הך קרא לומר דקצירת עומר דוחה שבת וכמבואר כל זה במו"ק דף ג' וכיון דדרש לי' מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה איסור דאורייתא והאי פסוק הא כתיבא גבי שבת מש"ה מוקים לי' דבא לומר שדוחה שבת דהא לפי הך דרשה אין לנו להוציא הכתוב ממשמעותי' דכתיב גבי שבת אבל אי לא הוה לי' הך למודא דשתי הלחם הוי מפרשינן הך ממחרת השבת על שבת בראשית ואי אפשר להיות קצירת עומר בשבת והוה דרשינן הך בחריש ובקציר על שביעית והיינו דורשין יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה שביעית כמו דר"ע מוקים לי' על תוס' שביעית כן היו מוכרחין לאוקמא הך פסוק דקמ"ל דמותר לקוצרו בשביעית ורק השתא דידעינן משתי הלחם דממחרת השבת קאי על יו"ט ראשון של פסח ויכול להתרחש הבאת עומר בשבת שוב אין לנו להוציא הכתוב מפשטי' דכתיב גבי שבת וע"כ בא להתיר קצירת העומר בשבת ועדיפא מזה נראה דגם השתא ס"ל להירושלמי דר' ישמעאל דרש לי' על שביעית דבירושלמי דשקלים פ"ד ה"ב איתא תמן תנינן ר' ישמעאל אמר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ר' ישמעאל כדעתי' דאמר אין העומר בא מסורי' ובודאי קשה טובא דהא גם בסורי' נוהג שבת ואפי' אי הוי ס"ל דעומר בא מסורי' ג"כ שפיר קאמר דהפסוק בא להתיר קצירתו בשבת וראיתי להמפרש במס' שביעית פ"א דכתב לגרוס להיפוך דר"י דאמר אין העומר בא מסורי' הוי כדעתי' דאמר יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה שבת וה"ה דדוחה שביעית ומש"ה מצי סבר דאינו בא מסורי' דבלא"ה לא הוי מצי סבר דאינו בא מסוריא דהא הוי קשה דבשביעית מוכרח להביאו מסורי' דמארץ ישראל הא אסור משום שביעית ורק משום דס"ל דקצירתו הוי מצוה ודוחה שבת וה"ה דדוחה שביעית ויכול לומר דאינו בא מסורי' ופירושו קשה טובא חדא דצריך לשבש הגירסא דלפי דאיתא בירושלמי דשקלים משמע להדי' להיפוך דהא דאמר דקצירת העומר דוחה שבת תלוי בהא דאינו בא מסורי' ועוד דעיקר הדבר מש"כ דאי לא הוי ס"ל הך דרשה דיצא קציר העומר שהוא מצוה הי' מוכרח לומר דמביאין מסורי' לא ידעתי היאך תלוי זה בזה כלל דהרי מאן דס"ל דאינו בא מחו"ל נפק לי' מקרא דכי תבאו גו' והבאתם ראשית קצירכם דמשמע ולא מחו"ל וכמו שכתב הר"ש בפ"ב דמסכת פרה מ"א ורק מאן דס"ל חדש בחו"ל דאורייתא יכול לסבור דמביאין מחו"ל וכמבואר כל זה במנחות דף פ"ד וא"כ אפי' מאן דס"ל בחריש ובקציר כר"ע על תוס' שביעית מ"מ מצי סבר דאין מביאין מחו"ל מקרא דכי תבאו וגם מה שכ' דאי לא הוי הקצירה מצוה שדוחה שבת הי' מוכרח להביאו מסורי' אינו מובן כלל דהרי יכול להביאו מא"י ולא יקצרנו רק יתלשנו ע"י שינוי שלא כדרך הקוצרים דמותר בשביעית וכמבואר במס' שביעית פ"ח משנה ו' וכ' שם הר"ש דשלא כדרך הקוצרים שרי בשביעית ואפי' מן המשומר ואפי' לפי מה שכתבו התוס' ביבמות דף קכ"ב דמן המשומר אסור אפי' ע"י שינוי מ"מ הא מן המופקר הא ודאי כ"ע מודים דמותר ע"י שינוי וכמבואר במשנה דשביעית וכ"כ התוס' בר"ה דף ט' בד"ה וקציר וא"כ הא אפשר להביא עומר מן המופקר ולתולשו ע"י שינוי דשרי לכ"ע וע"כ נראה דהירושלמי מפרש הא דאר"י יצא קציר העומר שהיא מצוה היינו דדוחה שביעית וקמ"ל הפסוק דמותר לקוצרו אפי' מן המשומר או קמ"ל דא"צ לקוצרו ע"י שינוי וזהו דקאמר דהוי כדעתי' דאין בא מסורי' דאי הוי בא מסורי' אמאי דוחה שביעית הא יכול לקיים שניהם ולהביאו מסורי' דליכא איסור שביעית כלל והא לא קשה דא"כ אפי' אינו בא מסורי' אמאי מותר לקצור כדרכו הא יכול לקיים שניהם דיקצור ע"י שינוי זה אינו דהא ודאי אם נאמר כהסוברים דמן המשומר אסור לקצור אפי' ע"י שינוי הא ניחא דהיכא דלא מצא מן המופקר קמ"ל קרא דשרי לקצור אפי' מן המשומר ואפי' להר"ש דע"י שינוי מותר בכל גווני מכל מקום האניחא דהתורה התירה לקצור כדרכו ולא הצריכה שינוי כלל וכמו דחזינן בכל מלאכת שבת דמותר גבי עבודה ולא אמרינן דיעשה אותם כלאחר יד ויהיה פטור משום שבת. ואם נרצה לומר דרך הפלפול קצת נאמר דכוונת הירושלמי הוי לקושייתינו דגם איהו מפרש כש"ס דידן דהא דקאמר רי"ש יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה שבת וא"כ הא קשה הא דצריך לימוד משתי הלחם דממחרת השבת אינו שבת בראשית ורק הוי לשיטתו דס"ל דאין עומר בא מסוריא א"כ הוי מצינן לפרש דהפסוק בא להתיר שביעית ומש"ה צריך לימוד דשתי הלחם רק זה דרך חידוד דהרי בירושלמי שם לא הובא הך ברייתא דמנחות דיליף ר' ישמעאל משתי הלחם]:

יד

וראיתי בספר משכנות יעקב סי' קכ"ח שהביא ראיה להרמב"ם מהא דבמנחות דף פ"ד איתא רמי ליה רמי בר חמא לר"ח תנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ורמינהו לאכלה ולא לשריפה א"ל רחמנא אמר לדורותיכם ואת אמרת תבטל א"ל מי קאמינא אנא תבטל ליתי מאשתקד פי' שיניח קמה משל אשתקד ויקצור השתא ומשני בעינא כרמל וליכא וליתי מכרמל דאשתקד פרש"י שנקצר אשתקד בהיותו כרמל ומשני אמר קרא כרמל תקריב בעינא כרמל בשעת הקרבה וליכא אתמר ר' יוחנן אמר כרמל תקריב ר"א אמר ראשית קצירך ולא סוף קצירך והרי הני אמוראי ס"ל נקצר שלא כמצותו כשר מדאיצטריך קרא למעט כרמל משל אשתקד ובודאי לא יחלקו על הא דתנן דדוחה שבת ומוכח כהרמב"ם עכ"ד והנה לכאורה הוי ראיה גדולה דהרי ר' יוחנן בודאי ס"ל דדוחה שבת דהא במס' סוכה דף ל"ד קאמר ר' יוחנן דעשר נטיעות הוי הלכה למשה מסיני וא"כ הא אייתור לדידיה הפסוק דבחריש ובקציר תשבות להא דדוחה שבת דתוס' שביעית ידעינן מהלכה ואפ"ה הא ס"ל דנקצר שלא כמצותו כשר וכהרמב"ם והיותר קשה דהתוס' במנחות דף ס"ו והרא"ש סוף מס' פסחים הוכיחו מהא דקאר"י דעשר נטיעות הוי הלכה דמוכח מזה דדוחה שבת ומוכרח דנקצר שלא כמצותו פסול והרי ר' יוחנן ס"ל כאן להדיא דכשר מדקאמר כרמל תקריב ודרשא זו הא לא איצטריך רק שלא להביא מכרמל שנקצר אשתקד בהיותו כרמל וההכרח לומר בדעת התוס' דס"ל דהרי הא דנקצר שלא כמצותו פסול לא ידעינן לה מקרא רק ר"א בר"ש דרש ליה מהא דדוחה שבת דאי הוי כשר לא היה דוחה שבת דהוי אפשר לעשותו מבערב שבת וכתבו התוס' במנחות דף ע"ב ד"ה אמאי דחי שבת נקצריה מערב שבת ואע"ג דלכתחילה מצותו בלילה כיון דבדיעבד כשר לא הוי דומיא דתמיד דכתיב ביה במועדו לומר דדחי שבת ומסתברא דדומיא דתמיד בעינן דהוי אי אפשר לעשותו מקודם וא"כ זהו לפי האמת יליף ר"א בר"ש מיניה דשלא כמצותו פסול אבל אי לא הוי קרא דכרמל תקריב דצריך להיות כרמל בעת ההקרבה הא הוי מוכח מהא דלאכלה ולא לשריפה דבשביעית מוכרח להביא מכרמל של אשתקד והיה מוכח מיניה דשלא כמצותו כשר ובאמת הוה דייקינן מיניה דגם בכה"ג דוחה שבת דלא צריך דומיא דתמיד ורק לפי האמת דגם בשביעית היה נקצר בעת הקרבה השתא שפיר הדרינן לסברא דכל היכא דאפשר אינו דוחה שבת ומדדוחה מכלל דשלא כמצותו פסול כן נראה לדחוק להתוס':

טו

והנה אם נאמר כמש"כ למעלה בשם הירושלמי דגם הך דרשה דר' ישמעאל מ"מ נוכל לדורשו דקאי על שביעית ולהתיר קצירה בשביעית אע"ג דהפסוק כתיב גבי שבת נוכל לישב דברי התוס' בטוב דהנה התוס' במנחות שם בד"ה שומרי ספיחים הקשו דהיאך בא עומר בשביעית מן המשומר הא בעינן ממשקה ישראל והביאו דברי התו"כ דתני את ענבי נזירך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר וי"ל דמדאורייתא בצירה דוקא אסור אבל באכילה שרי דקרא דתו"כ בבצירה מיירי ולא באכילה עוד תי' דהשומרים לא היו מונעים בני אדם רק היו מודיעים להם דזה צריך לעומר והיו פורשין מעצמם א"נ קצירך ונזירך אמר רחמנא דידך אין ולא של הקדש ומהאי טעמא שרי קצירה א"נ קצירה שרי משום דכתיב לדורותיכם דהא אפי' שבת דחי לר"א בר"ש פי' דבריהם שכ' דלתי' השלישי דדרשינן קצירך דידך ולא להקדש ניחא ג"כ הא דשרי קצירה דלתי' הא' תיקשה דהיאך שרי הקצירה נהי דבאכילה שרי מ"מ היאך מותר לקוצרו ואפי' לתי' הב' דלא היה משומר כלל מ"מ אם נאמר דגם מן המופקר אסור קצירה רק דרך שינוי והא לא מצינו דבשביעית היה קצירת העומר דרך שינוי אבל לתי' הג' ניחא הא דקצירה שרי ושוב תירצו דהקצירה שרי משום דכתיב לדורותיכם פי' וידעינן מיניה דפרשה זו נאמר גם בשמיטה ובפסוק הא כתיב ראשית קצירכם וידעינן מיניה דבעומר מותר גם קצירה כדרך הקוצרים ואפי' בשביעית וא"כ נאמר דאפי' להש"ס דידן דפרשינן הא דר' ישמעאל דיצא קציר העומר שהוא מצוה דקאי על שבת מ"מ מודה להירושלמי דהוי מצינן לאוקמא הפסוק דלא בא להתיר רק שביעית אלא דס"ל לר"י דלשביעית לא צריך קרא דידעינן ליה מהא דלדורותיכם וכמש"כ התוס' ומש"ה ע"כ לא קאי הפסוק רק להתיר קצירתו בשבת והנה כל זה הא לא ידעינן רק ע"י הדרשה דכרמל תקריב דידעינן מיניה דגם בשביעית מוכרח להביאו מאותן שגדלו בשנה זו אבל אי לאו הדרשה דכרמל תקריב הא הוי ס"ד דיכול להביאו מכרמל שנקצר אשתקד ושפיר נתקיים הפסוק דלדורותיכם ושוב הוי מוקמינן הפסוק דבחריש ובקציר דבא להתיר קצירתו דדוחה שביעית וכגון היכא דליכא משל אשתקד דיכול להביאו משל שנה זו וגילה הפסוק דמותר לקוצרו או דבאמת נדקדק מיניה מדדוחה שביעית מכלל דמשל אשתקד פסול ורק השתא דכתיב כרמל תקריב דידעינן מיניה דגם בשביעית מביאו משל שנה זו ידעינן מיניה דגם קצירתו שרי וכמש"כ התוס' ואייתור ליה הפסוק דבחריש ובקציר וע"כ בא להתיר דדוחה שבת ונפקא לן מהא דדוחה שבת דע"כ נקצר שלא כמצותו פסול אבל אי הוי מוקמינן ליה דבא להתיר שביעית הרי היינו מכשירין נקצר שלא כמצותו דהא ליכא קרא לפוסלו רק משום הא דמוקמינן ליה אשבת ומש"ה גם לר"י צריך הך כרמל תקריב למעט משל אשתקד דאל"ה הוי כשר נקצר שלא כמצותו אבל לפי האמת דהפסוק קאי על של שבת שפיר ס"ל להתוס' דע"כ שלא כמצותו פסול:

טז

ובדברי הרמב"ם הללו נתישב ג"כ דעת רש"י בברכות דף ב' דקאמר ר"ג לבניו דכל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עה"ש וכל הנאכלין ליום א' מצותן עד שיעלה עה"ש ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה וכ' רש"י דבהקטר חלבים לא עשו בו סייג כלל עד חצות ולא נקטי הכא רק לענין הא דמצותו כל הלילה והביא רש"י ראיה לזה מהא דתנן במגילה כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים והקשה עליו הש"א בסי' ד' דא"כ אמאי לא נקט ר"ג גם קצירת העומר דאין לומר דר"ג ס"ל נקצר ביום ג"כ כשר ולא שייך למתני הכא דהא ר"ג ס"ל במ"ק דף ד' דתוס' שביעית הוי הלכה למשה מסיני וא"כ ע"כ דרש להך בחריש ובקציר כר' ישמעאל דדוחה שבת וא"כ נקצר שלא כמצותו פסול וה"ל למתני גם קצירת העומר ומוכרח דלא חשיב רק הני דעשו בו סייג עד חצות ובקצירת עומר לא עשו סייג ומש"ה לא תני ליה ומוכרח דבהקטרה עשו בו סייג ולדברי הרמב"ם הא ניחא דאע"ג דר"ג ס"ל דקצירתו דוחה שבת מ"מ מצי לסבור דנקצר ביום כשר ומש"ה לא תני ליה ואפשר דגם רש"י ס"ל כהרמב"ם ומש"ה סבר דבהקטרה לא עשו בו חכמים סייג כלל:

יז

ונהדר לדידן דשפיר פסק הרמב"ם דנקצר שלא כמצותו כשר אע"ג דדוחה שבת דכיון דנתברר דלכמה תנאי ואמוראי לא תלי זה בזה כלל ומש"ה פסק כסתם משנה דמנחות דנקצר ביום כשר ולדבריו אין לנו ראייה לדינו ש התוס' שכתבו דאם לא ספר בלילה שלא יספור ביום שהבאנו בראשית דברינו אמנם התוס' כתבו דיש לנו לפסוק כסתם משנה דמגילה דקתני כל הלילה כשר לקצירת העומר ומדייקינן מיני' דביום לא וההיא סתמא עדיפא דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא והנה לפי מה שנתבאר אצלינו בסי' ל"ג דכמה אמוראי ס"ל דהלכה כראב"ע דפסח אינו נאכל רק עד חצות ובמגילה הא קתני דבר שמצותו כל הלילה כשר כל הלילה ומפרשינן דקאי על אכילת פסח ובהא לא ס"ל להני אמוראי כן וא"כ אין הלכה כההיא סתמא ולא הוי הלכה פסיקתא אמנם הרמב"ם בעצמו הא פסק דאכילת פסח כל הלילה מדאורייתא והנראה לישב לדעת הרמב"ם דמהך משנה דמגילה ג"כ ליכא ראיה כלל להא דנקצר שלא כמצותו דיהיה פסול דהנה במנחות דף ע"ב פריך הגמרא על הא דתנן נקצר ביום כשר מהא דתנן במגילה כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא אמר רבה הא רבי הא ר"א בר"ש ומביא פלוגתא דרבי ור"א בר"ש בהא דנקצר שלא כמצותו כשר וכ' שם רש"י ולהקטר חלבים מה שמתעכל מן המזבח מחזיר כל הלילה הרי דלא מפרש הך הקטר חלבים כפשוטו לענין העלאה ולהקטירו רק לענין החזרה אם פקע מן המזבח וכן כתבו התוס' במגילה דף כ' בד"ה ולהקטר וז"ל והיינו דוקא שנתעכלו האיברים קודם חצות ששלטה בהן האור אבל אם לא משלה בהן אין נמשכין אחר חצות הרי דגם התוס' מפרשין כן כרש"י וטעמם דאי אפשר לפרש לענין העלאה למזבח דהא אי אפשר להקטירם לכתחילה אחר התמיד והמשנה הא איירי בהקטרה של שארי קרבנות מדקתני הקטר חלבים ואיברים וחלבים קאי על שלמים וכמוש"כ רש"י בריש ברכות במשנה וע"כ איירי בהקטירם ביום ולענין חזרה אם פקעו והנה בהני איברים שפקעו הא איכא חילוקא אם נפקעו מהמערכה ונשארו ע"ג מזבח או סובב או כבש או פקעו לגמרי ע"ג קרקע דהנה אם פקעו ע"ג המזבח למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח הא יכול להניח מלהקטירם אפי' עד אחר עה"ש דהרי לא יפסלו בלינה כלל וכן אם נפלו ע"ג סובב וכבש דגם כן אין מועיל בו לינה וכמש"כ התוס' ביומא דף מ"ה ד"ה סודרן ולהך מ"ד ע"כ צריך לפרש הך משנה דקתני כל הלילה כשר לקצירת עומר ולהקטר חלבים דלא איירי רק בנפקע ע"ג קרקע דאז מוכרח להקטירם בלילה דוקא כדי שלא יהיה נפסל בלינה כשיגיע עה"ש ואם לא הקטירם נפסלין אבל על הני שנשארו ע"ג המזבח ע"כ לא קאי אבל למ"ד בזבחים דף פ"ו דלינה מועלת בראשו של מזבח א"כ גם כשנשארו ע"ג המזבח מוכרח להחזירם למערכה שלא יפסלו בלינה דאע"ג דאם עלו לא ירדו אבל מ"מ הרי הם נפסלין ומוכרח להחזירן ולדידיה ע"כ קאי המשנה גם היכא דנשאר על המזבח והרי אז אם עבר ולא הקטירם עד אחר עה"ש הרי צריך להקטירם גם ביום דהרי כל הפסולים אם עלו לא ירדו ואם כן להך מאן דאמר ע"כ לא קאי הך משנה רק על לכתחילה אבל בדיעבד אם לא הקטירם בלילה צריך להקטירם ביום ושוב נוכל לומר דגם הא דקתני כל הלילה כשר לקצירת העומר הוי רק לכתחילה ובדיעבד אם לא קצרו בלילה קוצרו גם ביום דומיא דהקטרה דקתני אם כן צריך לומר דהא דפריך במנחות מהך משנה דמגילה ומדקדק מיניה דלילה דומיא דיום דהמשנה איירי אפי' בדיעבד לא הוי רק אליבא דרבה דס"ל בזבחים דאין לינה מועלת ולדידיה שפיר מדייק אבל לרבא דס"ל לינה מועלת ע"כ אי אפשר לדקדק כן דהא קתני בה גם הקטר חלבים ולדידיה הא קאי ע"כ גם על פקעו על המזבח ובע"כ לא קאי רק על לכתחילה ולא לפוסלו בדיעבד ומש"ה משני רבה הא רבי הא ר"א בר"ש כיון דכל הקושי' הוי לדידי' מש"ה איהו מתרץ ליה אבל הרמב"ם הא פוסק כמ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח ולדידיה ליכא סתמא כלל כר"א בר"ש והוא תירוץ נכון ראוי לסמוך עליו אמנם התוס' במנחות כתבו עוד טעם שלא לברך ביום משום דכתיב תמימות וטעם זה אפשר לומר גם להרמב"ם:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף