שו"ת בית הלוי/א/לז

שו"ת בית הלוי א לז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן לז

יחקור בטעם כעיקר אי חייב עליו מלקות או הוי רק לאיסורא לחודא:

א

במסכת חולין דף צ"ח הקשו התוס' על הא דאמר ר' יוחנן במס' ע"ג דף ס"ג כל שטעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו והרי טעם כעיקר אסור מדאורייתא. וכתבו דהר"י דאורליינוש תירץ דאע"ג דהוי דאורייתא מ"מ אין לוקין עליו דר' יוחנן הא ס"ל כר"ע בפסחים דף מ"ד דבנזיר היתר מצטרף לאיסור ונפקא לי' מקרא דכל משרת ענבים ואמרינן שם דלדידי' טעם כעיקר ילפינן מגיעולי מדין דכתיב תעבירו באש והוי רק עשה ור"ת חלק על זה דצ"ל דאהדרי' קרא לאיסורא קמא וכמו בפסולי המוקדשים דאמרינן תזבח ולא גיזה ואפ"ה הגוזז סופג ארבעים והנה מלשון התוס' דחולין הנ"ל חזינן להדיא דגם הר"י דאורליינוש מודה דלרבנן החולקין על ר"ע בפסחים דף מ"ד וילפי דטכע"ק אסור מקרא דוכל משרת ענבים לא יאכל ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם כו' דלדידהו שפיר לוקה על טכע"ק וזה מוכרח מלשון התוס' שכתבו דמש"ה קאמר ר' יוחנן דאינו לוקה דהא ס"ל כר"ע מכלל דלרבנן לוקה וצריך לומר דאע"ג דאין עונשין מן הדין מ"מ הכא לקי דהק"ו הוי רק גילוי מילתא דטעם הוי כעיקר וכיון דבנזיר לוקה על טכע"ק ילפינן בק"ו דבכל האיסורין לוקה גם י"ל דלפי מה דהסביר המהרש"א בסנהדרין דף ס"ח הטעם דאין עומה"ד משום די"ל כיון דהוי חמור יותר שמא אינו מתכפר בעונש זה והכא לא שייך לומר דכל האיסורין לא יתכפרו בטכע"ק במלקות כיון דגם אם אכל האיסור בעצמו הא ג"כ נתכפר במלקות אמנם אין לבנות יסוד ע"ז דנהי דמהרש"א כתב כן להסביר הדברים מ"מ אין לחדש בשביל זה דין מחודש דאטו ניקום אנן ונאמר טעמם של הי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן שנמסרו למשה מסיני וקל וחומר לא ניתנה מסיני רק לאיסור ולא לעונש] ועיין בחידושי הרשב"א בחולין וגם מדבריו משמע כמש"כ בדעת הר"י דאורליינוש. אמנם עיין בר"ן פ' גיד הנשה שכתב וז"ל דאע"ג דטכע"ק דאורייתא אין לוקין עליו דאי לרבנן דגמרי מק"ו מנזיר אין עונשין מן הדין ולר"ע נמי דגמר מבנין אב דכלי מדין אין לוקין עליו דהוי רק עשה. ועיין עוד בספר הישר לר"ת דף ע"ח הובאו שם דבריו של הר"י דאורליינוש להדיא כמש"כ הר"ן ועיין בחידושי הרשב"א שם שכתב בשם הראב"ד דלכ"ע אינו לוקה על טכע"ק דאין עונשין לא מק"ו ולא במה מצינו הרי נתבאר לנו שלש מחלוקות בדבר שהן ארבעה דלר"ת לכ"ע לוקה ולהר"י לפי מש"כ התוס' בשמו ס"ל דלרבנן לוקה ולר"ע אינו לוקה ולפי מש"כ הר"ן גם לרבנן אינו לוקה וגם להראב"ד אינו לוקה לכ"ע רק חולק בסברא על הר"י בטעם הדבר דלהר"י אינו לוקה לר"ע משום דהוי רק עשה ולהראב"ד הטעם דאין עונשין מבמה מצינו ולדידיה לא קשה קושית ר"ת שהקשה להר"י:

ב

והנה הר"ש במס' טבול יום פ"ב הקשה על הא דאיתא בפסחים דף מ"ד דקאמר ב יוחנן כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת ומוקים לה שם כר"ע דמוקים האי, משרת להיתר מצטרף לאיסור ושוב פריך מדרבנן נשמע לר"ע לאו אמרי רבנן משרת ליתן טכע"ק ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לר"ע נמי נימא משרת להיתר מצטרף לאיסור ומכאן אתה דן לכל התורה ומאי פריך והא אין עומה"ד וא"כ גם אם נלמד בק"ו דבכל האיסורין המל"א לא יהיה לוקה עליו ושפיר אמר ר' יוחנן דבכל האיסורין אין המל"א לענין מלקות דהא בלא"ה ע"כ לא קאי ר' יוחנן רק לענין מלקות דאיסורא הא איכא בלא"ה דחצי שיעור אסור מן התורה ותי' דהך ק"ו הוי גילוי מילתא ולוקין עליו והנה השער המלך הל' חמץ ומצה כתב דאכתי להסוברים דאינו לוקה על טכע"ק דאין עומה"ד ולא ס"ל דהוי גילוי מילתא הא לדידהו תשאר קושי' הר"ש מאי פריך לר' יוחנן דהא גם אם נלמד המל"א מק"ו לא ילקה עליו ותי' השעה"מ דכיון דחצי שיעור אסור מה"ת וא"כ הא גם בלא ק"ו ידעינן איסורא ושוב ילפינן עונש בהמל"א מק"ו וכמו שכתב המ"מ בפ"ב מהלכות מאכלות אסורות דכל היכא דידעינן איסור עשה בלא ק"ו שפיר ילפינן עונש מק"ו אמנם בודאי דלא דמי כלל הך דהכא לדברי המ"מ דעד כאן לא כתב המ"מ רק היכא דכתיב איסור עשה בדבר ולא בהך דחצי שיעור וע"כ תירוץ זה הוא דחוק קצת והנה השעה"מ רצה בתחילה לתרץ דמשמע ליה להגמ' דהא דאמר ר' יוחנן דבכל האיסורין אין היתר מצטרף לאיסור הוי גם לענין איסורא דגם איסורא דאורייתא ליכא ושוב דחה זה וכמש"כ הר"ש דע"כ לא קאיירי רק לענין מלקות דהא חצי שיעור אסור מה"ת והנה זה הא יש לדחות ונאמר דהר"י דאורליינוש והראב"ד יסברו דחצי שיעור לא אסור מה"ת רק כשהוא בעינו אבל ע"י תערובת מותר מה"ת וכמו שכתב הפמ"ג בשער התערובות בשם המ"כ דדעת הרמב"ם הוי כן ומש"ה פריך הגמ' לר' יוחנן דנילף לר"ע בשארי איסורין מק"ו מנזיר דהמל"א לכל הפחות דהוי איסורא דאורייתא ולפי זה יהיה מוכרח דהא דס"ל להרמב"ם דח"ש ע"י תערובות שרי מה"ת הוי אפילו באין בהיתר רוב נגד האיסור (וכן מבואר בלשון הפמ"ג] דהרי הא דאמר ר"י דבכל האיסורין אין המל"א חוץ מאיסורי נזיר איירי באין בהיתר רובא נגד האיסור דבאיכא בהיתר רובא נגד האיסור הא לא אמרינן כלל היתר מצטרף לאיסור לשיטת רש"י במס' נזיר דף ל"ח ואפ"ה הוי משמע להגמ' דבכל האיסורין גם איסורא דחצי שיעור ליכא:

ג

אמנם תי' השני אינו מספיק כלל דהרי הגמ' מתרץ דמש"ה לא יליף ר"ע המל"א בכל התורה מנזיר משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דנהי דנזיר איצטריך דלא הוי מצי למילף מחטאת דחולין מקדשים לא ילפינן אבל לא לכתוב הך דחטאת ונלמד מנזיר והוי ב' כתובים ואין מלמדין ולדבריו הרי אי הוי ילפינן בק"ו מנזיר לא היה לוקה בחטאת על המל"א דאין עומה"ד ומש"ה כתיב יקדש לומר דלוקה בחטאת על המל"א וא"כ היאך הוי ב' כתובים הבאים כא' דאין לומר דהר"י דאורליינוש יסבור דגם על הך דיקדש ליכא מלקות דהוי רק עשה וס"ל דלא כהמ"מ הנ"ל רק סבר דגם היכא דאיכא עשה אין עומה"ד וא"כ גם עתה אינו לוקה בחטאת ואיסורא הא הוי מצי ללמוד מק"ו דנזיר ומש"ה הוי ב' כתובים וידעינן מזה דבכל התורה גם איסורא דאורייתא ליכא זה אינו דהא ע"כ ס"ל להגמ' דעל הך קרא דיקדש איכא מלקות דאל"כ למה אמרה הגמ' דנזיר צריך לכתוב משום דחולין מקדשים לא ילפינן תיפוק לי' דבנזיר הא כתיב לאו גמור וכל משרת ענבים לא יאכל ומוכרח דגם על הך דיקדש איכא חיוב מלקות והדר קשה אי נאמר דעל לימוד מנזיר ליכא מלקות הא צריך יקדש למלקות בחטאת והיאך הוי שני כתובים ומוכרח ע"כ לומר כתי' הראשון של שעה"מ דהיתר מצטרף לאיסור ילפינן שפיר עונש מק"ו כיון דאיסורא איכא בלא"ה דח"ש אסור וס"ל להר"י דגם ע"י תערובת ח"ש אסור מדאורייתא:

ד

ולכאורה קשה לי עדיין גם על תי' זה דהא לשיטתו של הר"י כפי מה שכתוב בספר הישר דס"ל דבין לר"ע ובין לרבנן אינו לוקה על טכע"ק לכאורה נראה מוכרח דע"כ לא ס"ל סברתו של המ"מ הנ"ל דהרי בפסחים שם אמרינן דר"ע מוקי הך משרת להיתר מצטרף לאיסור ורבנן מוקמי לי' לטכע"ק ופריך ור"ע טכע"ק מנ"ל ומסיק מגיעולי מדין ורבנן כלי מדין חידוש הוא דבכל התורה נותן טעם לפגם מותר והכא אסור ור"ע לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ורבנן קדרה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא פי' וא"כ גם כשאינה ב"י אסורה וע"כ הוי חידוש ולכאורה קשה למה דחקה הגמ' לעשות בזה פלוגתא בין ר"ע לרבנן ונצטרך לומר דס"ל לרבנן דכלי מדין אסורים גם באינן בני יומן וזהו דלא כהלכה דקיי"ל סתם כלי עו"ג אב"י ושרי והרי בפשיטות י"ל דגם רבנן מודים דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ולא הוי חידוש ושפיר נוכל ללמוד מיני' לכל התורה דטכע"ק דאורייתא ומ"מ ס"ל לרבנן שפיר דמשרת בא לטכע"ק דאי מכלי מדין לחודא לא היה לוקה עליו דהוי רק עשה ומש"ה כתיב משרת דלהוי לוקה ואי דניכתוב משרת ולא נבעי כלי מדין גם זה ניחא דאי הוי כתיב רק משרת לחודא לא היינו יודעין מלקות בשארי איסורין דאין עומה"ד ומש"ה כתיב כלי מדין דידעינן מיני' דבכל האיסורין איכא איסור עשה ושוב מצינן ללמוד בק"ו מנזיר דלוקה ג"כ בכל האיסורין ומוכרח ע"כ דהני ב' סברות חולקים אהדדי דהר"י דאורלייניש ע"כ לא ס"ל סברת המ"מ וס"ל דגם היכא דאיכא איסור עשה אין עומה"ד וא"כ מוכרח ע"כ דכלי מדין הוי חידוש דאל"כ לא נכתוב כלי מדין ונלמוד רק מק"ו דנזיר כיון דגם השתא אינו לוקה על טכע"ק בשארי איסורין ולהמ"מ דס"ל דבכה"ג עומה"ד ע"כ מוכרח לומר דס"ל או דהך ק"ו מנזיר הוי גילוי מילתא ולוקין עליו או דס"ל דעל הך דכלי מדין לוקה וכר"ת דאהדריה לאיסורא קמא ומשום הכי מוכרח לומר דהוי חידוש:

ה

והנראה לישב דהנה הרשב"א כתב בשם הראב"ד דלר"ע אינו לוקה על טכע"ק משום דאין עונשין מבמה מצינו והר"י דאורליינוש כתב הטעם דתעבירו באש הוי עשה ולכאורה נראה דס"ל דממה מצינו למדין גם עונש וכן כתב השעה"מ שם ואחר העיון י"ל דלעולם גם הר"י ס"ל דע"י מה מצינו אין עונשין והא דס"ל דלר"ע דיליף מכלי מדין הוי לוקה בכל האיסורים אי לאו טעמא דהוי עשה הוא משום דס"ל להר"י דזה לא חשיב כלל מה מצינו דמה מצינו לא הוי רק אם הפסוק כתיב באיסור אחד ואנחנו לומדין מיני' איסור אחר אבל הא דהצריכה התורה להגעיל כלי מדין הא הוי משום בליעת איסור שנבלע בהכלים ולא כתבה התורה משום איזה איסור חששא וקאי על כל האיסורים שבתורה דבכולם הי' אז ספק שמא הוא נבלע בהכלי ומש"ה אם היה כתוב ל"ת שפיר היה לוקה על כל האיסורים דהא על כל האיסורים קאי הך פסוק ולא מקרי כלל מה מצינו ודכוותי' כתבו התוס' בפסחים שם דגם איסורי נזיר נוכל ללמוד מכלי מדין דגם לכלים הבלועים מיין הצריכה התורה הגעלה אמנם זה שייך רק באותן איסורים שהיה מקום לחוש אז בעת מלחמה של מדין אבל הרי בדברי חכמים בברייתא איתא משרת ליתן טעם כעיקר כו' ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם כו' כלאים שאיסורו איסור עולם כו' וה"ה לערלה בשתים כו' והרי הא דהצריכה התורה הגעלה אז ע"כ לא הוי משום ספק בלוע מערלה וכלאים דכלאים בחו"ל הוי רק דרבנן וערלה בחו"ל ג"כ ספיקו מותר וכדאיתא במס' קידושין דף ל"ח דכן היה הלכה מסיני דספיקו מותר בחו"ל ועוד דהא קודם שנכנסו לא"י לא נהגה ערלה גם בא"י וכמו דאיתא במס' ערלה פ"א מ"ב עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור וא"כ לא היו צריכין אז הגעלה עבור הני ב' איסורין רק דמ"מ גם בהו נוכל ללמוד דטכע"ק אסור מכלי מדין ע"י במה מצינו או ע"י ק"ו משארי איסורים דאינם אסורים בהנאה והוי טעם כעיקר הני לא כ"ש אבל עכ"פ בהני ב' איסורים מקרי שפיר הך לימוד מכלי מדין רק מה מצינו או ק"ו וא"כ אפי' אם נאמר דרבנן ילפי טכע"ק מכלי מדין מ"מ הא דאמרי רבנן ומכאן אתה דן לכל האיסורין כלאים כו' וה"ה לערלה ע"כ לא הוי הך לימוד רק לענין איסור גרידא דבהו הא ליכא למילף מק"ו מנזיר מלקות דאין עומה"ד כיון דגם האיסור לא ידעינן בהו רק ע"י ק"ו או במה מצינו מכלי מדין דהא עד כאן לא כ' המ"מ דהיכא דידעינן אסורא בלא"ה ילפינן העונש מק"ו רק היכא דהאיסור ידעינן מעצמינו אבל היכא דגם האיסור לא ידעינן רק מק"ו אע"ג דהוי מדבר אחר מ"מ לא נוכל ללמוד מלקות מק"ו מאיסור אחר דהרי בכל דוכתא דלמדין דבר א' מחבירו ע"י ק"ו דקיי"ל דאין עומה"ד הא הוי אפי' אם זה הלימוד דק"ו נוכל ללומדו גם ממקום אחר ולא אמרינן דממקום האחד נלמוד איסורא ושוב נלמוד ממקום השני גם מלקות והטעם כמש"כ כיון דכל הלימוד הוי ע"י ק"ו אין עונשין עליו וא"כ אפי' אם נאמר דרבנן ס"ל דכלי מדין לא הוי חידוש וילפינן מיניה בכל האיסורין מ"מ בערלה וכלאים הא ליכא ללמוד מכלי מדין ומנזיר דלהוי לוקה וע"כ הא דלמדו לערלה וכלאים מנזיר הוי רק לאיסורא גרידא ומדהוצרכו ללמדו מנזיר משמע ליה להגמרא דע"כ ס"ל דמכלי מדין גם איסורא ליכא ללמוד מיניה וגם כיון דפתחה הברייתא לומר ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כו' ערלה כו' הרי דנקטה לדוגמא לערלה דהוי רק לאיסורא גרידא ומוכח דגם הא דאמרי ומכאן אתה דן לכל התורה כולה הוי רק לענין איסורא ואין לוקין עליו וגם בהני איסורים דהיו נוהגים בעת מלחמה של מדין אין לוקין עליו ומוכרח דס"ל דמכלי מדין ליכא למילף כלל דהוי חידוש דאל"כ היה צריך ללקות עליהם וכסברת המ"מ ושפיר י"ל דהר"י ס"ל כסברת המ"מ ושפיר פריך הגמר' לר' יוחנן דלר"ע נילף היתר מצטרף לאיסור מק"ו מנזיר וילקה עליו דהא בכל האיסורין ידעינן בלא"ה דאסורין דהא חצי שיעור ידעינן בכל האיסורין דאסור מסברא דחזי לאיצטרופי בלי שום לימוד מק"ו או בנין אב כלל וילפינן עונש מק"ו:

ו

ואדרבה בזה דנצרף יחד סברתו של הר"י וסברת המ"מ הא מיושב היטב קושית התוס' במס' ע"ג דף ס"ו שהקשו לר"ש דס"ל שם דנותן טעם לפגם מותר דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא דלדידיה הא לא הוי כלי מדין חידוש דלא ס"ל דגם בת יומא פגמה וא"כ הא נוכל ללמוד טכע"ק מכלי מדין וא"כ משרת למה כתוב דלהיתר מצטרף לאיסור הא אי אפשר לומר לר"ש דס"ל כל שהוא למלקות ולפי"ז ניחא דמכלי מדין לא ידעינן מלקות דהוי רק עשה ואתי משרת לחייב מלקות וממשרת לחודא לא היינו יודעין מלקות רק בנזיר ולא בשארי איסורין דאין עומה"ד ומש"ה כתוב כלי מדין דידעינן מיניה עשה בכל האיסורין ושוב ידעינן עונש מק"ו:

ז

ואין להקשות על הנ"ל דהרי הגמרא פריך על ר"ע דמוקים משרת להיתר מצטרף לאיסור טכע"ק מנ"ל ומשני יליף לה מכלי מדין וכתבו התוס' במס' נזיר דף ל"ו דהא דפריך כן בפשיטות לר"ע ולא ניחא ליה לומר דר"ע ס"ל טכע"ק לאו דאורייתא משום דיותר מסתבר להחמיר בטכע"ק מבהיתר מצטרף לאיסור ואי לאו דידע ר"ע טכע"ק מפסוק אחר לא הוי ליה לאוקמא הך דמשרת על המל"א רק על טכע"ק וא"כ להר"י דאורליינוש הקשה דהא עתה דמוקים ר"ע הפסוק להמל"א הא לא איצטריך הפסוק רק משום חיוב מלקות לחודא דלאיסור לא צריך דחצי שעור ג"כ אסור וכמש"כ למעלה וא"כ אע"ג דידע ר"ע טכע"ק מכלי מדין מ"מ הא לא ידעינן מיניה מלקות והדר קשה קושי' הגמרא דאמאי מוקים ליה ר"ע להמל"א טפי ה"ל לאוקמא דבא לחייב מלקות על טכע"ק וכלי מדין איצטריך כי היכי דלהוי לוקה על שארי איסורין ומאי מתרץ הגמרא דר"ע יליף מכלי מדין ומוכרח ע"כ דהר"י לא ס"ל סברתו של המ"מ וגם אי הוי מוקים משרת לטכע"ק לא הוי לוקה על שארי איסורין וא"כ אייתור לר"ע כלי מדין ומוכרח דמשרת בא להמל"א זה אינו קושיא דהא י"ל דהר"י דאורליינוש חולק על עיקר סברת התוס' דנזיר וס"ל דלעולם שפיר נוכל להחמיר בהמל"א יותר מבטכע"ק והרי דעת רש"י הוא כן בפסחים דף מ"ו ובחולין דף צ"ח שכתב דאנן קי"ל טכע"ק לאו דאורייתא ומשרת מוקמינן להמל"א ולדידיה נצטרך לומר דהא דפריך הגמרא בפשיטות ור"ע טכע"ק מנ"ל לא הוי קושיא כלל רק הגמרא באה לתרץ דברי ר"ע גם אליבא דמאן דס"ל דטכע"ק דאורייתא:

ח

ולכאורה קשה לי להר"י דס"ל דאם נילף טכע"ק מנזיר לא ילקה עליו דהא הגמרא קאמר דמש"ה לא יליף ר"ע המל"א מנזיר משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ופריך דלרבנן דמוקמי לטכע"ק נימא ג"כ דהוי ב' כתובים ומשני דמשרת לטכע"ק ויקדש להמל"א וחולין מקדשים לא ילפינן ומאי הקשה והרי אפי' אם נאמר דיקדש בא לטכע"ק הא ג"כ לא הוי שני כתובים דהא אי הוי ילפינן מנזיר לא היה לוקה על טכע"ק ומש"ה כתיבא יקדש לומר דבקדשים להוי לוקה על טכע"ק דהא עתה דמוקמינן ליה על טכע"ק ג"כ לא בא רק לחייבו מלקות ומאי פריך לרבנן גם זה ניחא די"ל דגם אי לאו קרא דיקדש ידעינן בקדשים דטכע"ק הוי דאורייתא מהא דהצריכה התורה מריקה ושטיפה לכלי שבשל בה חטאת ונהי דלרבנן הוי ע"כ חידוש הא דאסרה התורה כלים דהא הוי לפגם מ"מ עכ"פ בקדשים הא ידעינן מניה דטכע"ק אסור [וכבר ראיתי קושיא זו בספר מהר"ם ברבי דאמאי לא ילפינן טכע"ק בקדשים מהך דמריקה ושטיפה] ורק דעל זה לא היה לוקה לדעת הר"י דהא הוי רק עשה ועכ"פ איסורא הא ידעינן מניה ושוב הוי ילפינן דבקדשים להוי לוקה על טכע"ק בק"ו מנזיר דלא הוי איסורו איסור עולם ומדכתב יקדש הוי ב' כתובים ומש"ה משני דיקדש בא להמל"א:

ט

ולכאורה קשה לי על הר"י דאורלייניש מהא דבמס' זבחים דף ע"ח קאמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ש"מ תלת ש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא ולשיטת הר"י קשה דהא ר"ל לא אמר רק דפטור ממלקות ולעולם י"ל דמודה דהוי איסורא דאורייתא דס"ל דנותן טעם ברוב לא חמיר מכל טעם כעיקר וכמו לדידן בטכע"ק הוי דאורייתא ואין לוקין עליו והיאך מדקדק דר"ל ס"ל דהוי לאו דאורייתא ומוכרח כר"ת דאי הוי דאורייתא לוקה ג"כ דלרבנן הוי הק"ו גילוי מילתא ולר"ע אהדריה לאיסורא קמא ושפיר מוכיח מדפוטרו ר"ל ממלקות מכלל דס"ל דאין בו איסורא דאורייתא כלל שוב מצאתי קושיא זו בגליון הש"ס שנדפס סוף מסכת זבחים ונשאר בצ"ע והגם דנוכל לדחוק על קושיא זו ולומר דה"פ ש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא ללקות עליו וכן כתב רש"י להדיא וז"ל לאו דאורייתא ללקות עליו והגם דזהו דוחק גדול מ"מ הא לכאורה לדעת הר"י מוכרח לפרש כן אבל הרי עדיין תיקשה מהא דאיתא שם מתיב רבא העושה עיסה מן החיטים ומן האורז אם יש בו טעם דגן חייב בחלה ואע"ג דרובא אורז ומשני מדרבנן ופריך אימא סיפא ויוצא בו ידי חובתו בפסח ואי מדרבנן אמאי יוצא בו ומאי פריך רבא מהא דחייבת בחלה והרי כיון דאיסורא דאורייתא מודה ר"ל דאיכא בטכע"ק שפיר חייבת בחלה מדאורייתא:

י

והנראה לישב זה דשפיר הוכיח רבא דמדחייב בחלה מוכרח ע"כ דלוקה על נו"ט ברוב דבמסכת פסחים דף ל"ה נפקא לן דאינו יוצא חובת מצה באורז ודוחן דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ יוצא בו ידי מצה יצא אורז ודוחן שאינם באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון וע"ש עוד ע"ב דתניא יכול יוצא אדם י"ח בטבל כו' ת"ל לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל ופריך ואיסורא דחמץ להיכא אזיל ומשני הא מני ר"ש דס"ל אין איסור חל על איסור והרי רבנן לא פליגי על ר"ש בעיקר ההיקש דהא מהך סברא הוא דממעטינן אורז ודוחן רק חולקים על ר"ש משום דס"ל דבכולל איסור חל על איסור ואיכא גם בטבל איסורא דחמץ אבל בדבר דע"פ דין אין בו כלל איסור חמץ ודאי כ"ע מודים דאינו יוצא בו והרי בהך היקשא כתיבא לאו גמור דכתיב לא תאכל עליו חמץ וא"כ נראה בודאי דאינו יוצא חובת מצה רק בדבר שלוקה עליו משום חמץ אבל דבר דאין בו לאו משום חמץ אע"ג דאיכא עליה איסור חמץ מדאורייתא נראה דאינו יוצא בו דמצה הא איתקש ללאו דחמץ והגם דהדבר נראה אצלי ברור מ"מ הנראה להביא עוד ראיה לזה דביבמות דף ל"ב איתא בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' יוסי רש"א אינו חייב אלא משום א"א בלבד ומסיק שם דאע"ג דגם ר' יוסי לא ס"ל איסור חל על איסור בכולל מ"מ שפיר קאמר דחייב ב' דהיינו לקוברו בין רשעים גמורים הרי דהא דאין איסור חל על איסור הוי רק לענין לחייבו שני חיובים אבל לענין איסורא שפיר חל איסור השני ואיכא על הדבר שני איסורים וע"ש בתוס' ד"ה בין וז"ל ור"ש סבר דאע"פ שיש בעבירה זו שני איסורים כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו בין רשעים גמורים הרי דס"ל להתוס' דגם ר"ש מודה דאיסור השני חל שפיר לענין איסורא ורק חולק על ר' יוסי וס"ל דכיון דעל הני ב' איסורים אינו חייב אלא חדא אין קוברין אותו בין רשעים גמורים שעברו ב' עבירות נפרדים שיש עליהם שני חיובים והרי מ"מ חזינן דס"ל לר"ש בפסחים דאינו יוצא בטבל משום דלא חל עליו איסור חמץ והא גם על הטבל איכא איסורא דחמץ ורק דאינו חייב עליו משום חמץ ומוכרח כמש"כ דמצות מצה תלוי רק אם יש בו חיוב משום חמץ אמנם לפי מש"כ בסי' מ"ד דיש חולקים על התוס' דיבמות הנ"ל וס"ל דלר"ש לא חל איסור השני כלל גם לענין איסורא גרידא א"כ אין ראיה מכאן אבל הרי גם בלא שום ראיה נראה כן כיון דבהך היקשא כתיבא לאו ולהתוס' הנ"ל בע"כ מוכרח כן:

יא

וא"כ הרי במס' מנחות דף ע' תנן דרק חמשה דברים חייבים בחלה ולא אורז ודוחן ובגמ' מה"מ אמר ר"ל גמר לחם לחם ממצה והתם מנ"ל אמר קרא לא תאכל עליו חמץ כו' א"כ גם בחלה אינו חייב רק בעיסה שאם היתה של חמץ היה חייב עליו משום חמץ ומש"ה פריך שפיר לר"ל מהך דאם יש בו טעם דגן חייב בחלה ואע"ג דרובא אורז דמוכח מינה דאם היה של חמץ היה בו חיוב משום חמץ ומוכרח דלוקה על נותן טעם ברוב דאע"ג דעל טעם כעיקר אינו לוקה לשיטת הר"י זהו רק בנתערב בו רק טעמו וכמו ענבים ששרה במים או פליטת כלים אבל היכא דנתערב בו גופו של האיסור והתערובות ניכר בו בטעמו לוקה ע"כ עליו ג"כ וקשה לר"ל דפוטר בפיגול ונותר שבללן ואדרבה בזה מיושב היטב קושית התוספות בזבחים שם שהקשו על רבא דאמאי לא הקשה משארי ברייתות דתני בהו דטעם כעיקר אסור ולפירוש זה ניחא דבכל דוכתי ניחא גם לר"ל די"ל דרק ממלקות קפטר ליה ר"ל ומודה דאסורה מדאורייתא ורק מהא דתנן דיוצא חובת מצה וגם חייבת בחלה מוכיח שפיר דלוקה על נותן טעם ברוב:

יב

ואין להקשות דאכתי זה ניחא לשיטת הר"י כפי מש"כ הר"ן דלכ"ע אינו לוקה על טכע"ק ושפיר מוכיח רבא מהך משנה דנותן טעם ברוב עדיף מטכע"ק ולוקה ג"כ אבל לפי מש"כ התוס' דלרבנן לוקה על טכע"ק ורק לר"ע אינו לוקה הרי עדיין קשה מאי פריך דהא י"ל דנו"ט ברוב לא עדיף מטכע"ק ולרבנן לוקה והך דחלה אתיא כרבנן ור"ל ס"ל כר"ע זה אינו די"ל דפריך מכח הסתם משנה דעכ"פ הא מוכח מהמשנה דס"ל דלוקה יהיה מאיזה טעם שיהיה ועכ"פ הא מוכח דהלכה כן ובאמת הוי מצי לתרץ דתנאי היא רק דעדיפא משני דר"ל איירי במין במינו ותדע דהא גם בלא דברי הר"י ג"כ מוכרח לומר כן לפי שיטת רש"י בפסחים דף מ"ה שכתב דדין טכע"ק הוי פלוגתא דתנאי ורבנן דפליגי על ר"א בכותח הבבלי לא ס"ל טכע"ק וא"כ הוי מצי לומר דתנאי היא:

יג

אמנם עדיין לא נתישבה דעתי מקושיא הראשונה דמאי קאמר ש"מ נו"ט ברוב לאו דאורייתא כיון דר"ל לא קאמר רק דפטור ומה שכתבנו דה"ק לאו דאורייתא ללקות עליו הא כבר כתבנו לעיל דהוי דוחק ואין לומר דהא גם בלא דברי הר"י דאורליינוש קשה הך ש"מ דהיאך הוי ס"ד דר"ל איירי במין באינו מינו וס"ל נותן טעם ברוב לאו דאורייתא והרי ר"ל איירי בפיגול ונותר וטמא דהם קדשים פסולים ובקדשים הא לכ"ע טכע"ק וכדאיתא בחולין דף צ"ח דקאמר רבא דטכע"ק לאו דאורייתא בחולין ובקדשים הוי דאורייתא ונפק ליה מקרא דיקדש דכתיב גבי חטאת יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסול והיאך קאמר ר"ל דפטור בהו ובע"כ נראה לומר דהוי ס"ד דגמרא דר"ל ס"ל דהך יקדש הוי רק עשה וכמו שאמר רב אשי בזבחים דף ע"ז ואין לוקין עליו וא"כ הא ניחא גם לשיטת הר"י דאורליינוש דה"ק ש"מ נו"ט ברוב לאו דאורייתא פי' דש"מ דבכל האיסורין לבד מקדשים הוי לאו דאורייתא כלל דאי נאמר דהוי דאורייתא בכל האיסורין ובע"כ הא יליף לה מנזיר או מכלי מדין דאל"כ מנ"ל לאסור בכל האיסורין דמהך קרא דיקדש אי אפשר ללמדם דחולין מקדשים לא ילפינן וא"כ הא בע"כ אתיא הך יקדש לומר דבקדשים לוקה ג"כ על טכע"ק דלאיסור הא לא צריך קרא דמהנך לימודים נוכל ללמוד גם קדשים ובע"כ מוכרח א' מהני תרתי או דיקדש בא לומר דבקדשים לוקה על טכע"ק או דבכל האיסורין גם איסורא דאורייתא ליכא ואתיא קרא דיקדש דבקדשים אסור מדאורייתא וא"כ ר"ל דפוטר גם בקדשים מוכרח דס"ל דבשארי איסורין גם איסורא ליכא זה אינו מספיק דהא י"ל דר"ל ס"ל דיקדש בא להיתר מצטרף לאיסור וכמו דס"ל לר' יוחנן בפסחים דף מ"ה וקמ"ל קרא דאע"ג דבחולין אין היתר מצטרף לאיסור בקדשים מצטרף ולעולם י"ל דטכע"ק בכל התורה אסור מנזיר ואינו לוקה עליו והיאך מדייק דס"ל לאו דאורייתא:

יד

וע"כ הנראה פשוט דהר"י דאורליינוש חולק על הא דמבואר בדברי הראשונים דהא דקיי"ל דמין באינו מינו לא בטל מה"ת עד ס' הוי הטעם משום דקיי"ל טכע"ק דאורייתא ואיהו ס"ל דהוי מסברא דכיון דניכר עדיין טעמו של האיסור לא שייך סברא דביטול כלל ואינו תלוי כלל בהך דינא דטכע"ק דקרא דמשרת דבא לטכע"ק לא בא רק לומר דטעמו של האיסור נחשב כממשו וכגון שרה ענבים במים או פליטת כלים דאין שם ממשו של איסור כלל ומ"מ אסור ולעולם מצי איירי באופן דלא שייך סברא דביטול וכגון דאין בהיתר רוב נגד האיסור ששרה ענבים כזית בתוך כזית מים אבל היכא דיש בהיתר רובא לא שייך כלל הא דטכע"ק דהא ס"ד דאפי' בנתערב ממשו של האיסור ס"ל לר"ל דבטל ברובא ואנן דקיי"ל דלא בטל הוי רק מסברא ושפיר מדקדק הגמרא כיון דחזינן דר"ל ס"ל דפטור ע"כ ס"ל דנו"ט ברוב לא הוי דאורייתא כלל דממ"נ אם נתבטל ברוב אע"ג דטעמו ניכר לענין מלקות אמאי לא יתבטל גם לענין איסורא דהא לא אשכחן שום פסוק שיאמר דבטל לענין מלקות ולא לענין איסורא כן נראה נכון וברור:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף