שו"ת בית הלוי/א/כז

שו"ת בית הלוי א כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן כז

יבאר סוגיא אחת בפסחים דף ל"ח ובדין מע"ש אם חל בו קנין למ"ד דהוי ממון גבוה:

א

ואמרתי לכתוב כאן עוד פרפרת אחת השייך לסוגי' זו דמצה של מע"ש ושייך קצת ג"כ לדברינו הנאמרים למעלה דהנה בפסחי' ד' ל"ו פליגי רבי יוסי הגלילי ור"ע אם יוצאין במצה של מע"ש דריה"ג ס"ל אין יוצאין בו ור"ע ס"ל דיוצאין בו דיש לה היתר בכל מושבות דהא אם נטמא פריק לי' ואפי' בירושלים ומוציאה לחוץ ואוכלה ואח"כ הפסיק הגמר' ונקטה דין סריקין ואח"כ בדף נ"ח קאמר רב אסי דמצה של מע"ש לר"מ דס"ל דמע"ש הוי ממון גבוה אין יוצאין בו דגמר לחם לחם מחלה דכתיב בו עריסותיכם ולדברי רבנן יוצאין בו כיון דהוי ממון הדיוט ואחר מימרא דרב אסי איתא בעי ר"ל מהו שיוצא אדם בחלה של מע"ש בירושלים אליבא דר"ע דאמר במע"ש נפיק הואיל ואילו נטמא יש לה היתר בכל מושבות אבל בחלה של מע"ש דאין לה היתר דהרי אם יטמא הוי בשרפה לא נפיק או דלמא אמרינן הואיל ואילו לא קרא לה שם ונטמא יש לה היתר השתא נמי נפיק בה ובאמת דהאבעי' זו של ר"ל אין לה שום שייכות להך פלוגתא של ר"מ ורבנן דנקטה רב אסי ולמה נקטה הגמר' כאן ולעיל בתר פלוגתא דריה"ג ור"ע ה"ל למנקט הך אבעי' דר"ל והוא דקדוק חזק והנראה לתרץ זה ולהבין קצת מדברי חכמים וחידותם והכל על מקומם יבאו:

ב

דלכאורה יש לדקדק על ר"ל דקאמר או דלמא אמרינן הואיל ואילו לא קרא לה שם ונטמא דלמה תפס לי' ר"ל הך הואיל דכבר עבר והלך לו דהא עתה קרא לה שם עדיפא ה"ל לומר הואיל ואי בעי מתשיל על החלה דזה הא הוי גם עתה בידו לשאול על מה שקרא לה שם ועיי' בתוס' פסחים דף מ"ו סוף ד"ה הואיל אי בעי יעו"ש ולא ראיתי לעיין כעת בקושי' זו ובמה שיש לדבר בה רק אומר דהא ודאי בפשיטות נוכל לומר דגם ר"ל דנסתפק לו בזה ס"ל דהיכא דגם עתה הוי אפשר להיות לי' היתר שיהי' נאכל בכל מושבות ע"י שאלה בודאי נפק בו ולא נסתפק ר"ל רק היכא דאי אפשר בשאלה וכגון שכבר הגיע החלה ליד כהן דאי אפשר שוב לשאול עלי' וכמו דאיתא בנדרים דף נ"ט דלתרומה ביד כהן לא מהני לי' שאלה והא איבעיא דר"ל הא ע"כ בלא"ה קאי רק על כהן דזר הא אסור לאוכלה ועל זה הוא דנסתפק ר"ל כיון דעתה אין לה תקנה שיהי' מותר בכל מושבות אי אמרינן הואיל ואילו לא קרא לה שם או לא אמרינן הך הואיל כיון דכבר עבר וקרא שם אבל היכא דגם עתה הי' לו היתר ע"י שאלה וכגון בכהן שהפריש חלה מעיסה של מע"ש שלו הא בפשיטות נוכל לומר דכה"ג הוי פשוט לי' לר"ל דאמרינן הואיל ואי בעי מתשיל ויוצא בו כיון דלא מצינו דנסתפק ר"ל רק בהך הואיל שכבר עבר וקרא שם ועתה אין לו תקנה ועיי' בנדרים דף נ"ט בפי' הרא"ש שהביא דעת הר"א ממיץ דגם בתרומה ביד כהן מהני לי' שאלה והא דאמרינן שם דתרומה ביד כהן לא הוי דבר שיש לו מתירין הוא משום דשוב לא שכיח שישאול עליו ולדבריו הא אי אפשר לומר כן וע"כ גם בכה"ג דיש לו גם עתה תקנה נסתפק ר"ל אבל לשיטת הר"ן בנדרים שם וכן תפסו רוב המחברים דביד כהן שוב לא מהני לי' שאלה כלל שפיר מצינן לומר כמש"כ דכל ספיקו של ר"ל הוי רק משום דעתה אין לו תקנה אבל אם הי' לו תקנה הוי פשיטא לי' דיוצאין בו:

ג

והנה בנדרים דף ס"ה תנן קונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו בעל כרחו ומפרשינן שם הטעם דאע"ג דטובת הנאה הוי ממון מ"מ כיון דתרומה לא חזי' רק לכהנים וקאתי למיסר עלייהו שוינהו כעפרא בעלמא וכתב שם הר"ן בשם הרשב"א דמהא שמעינן דהאוסר הנאת פירותיו על עצמו נעשו הפקר ויכולין אחרים ליטלן בעל כרחו ומיהו אם אח"כ איתשיל על נדרו חייבים להחזיר לו וא"ת היאך יטלו הכהנים בעל כרחו ניחוש דלמא איתשיל ומתהני כהנים מדידי' לאו קושי' הוא כו' כל אימת דלא איתשיל לא חיישינן לי' והר"ן חלק שם על סוף דברי הרשב"א וכתב דאם אוסר פירותיו על עצמו וזכו בהם אחרים שוב לא מהני לי' שאלה שיצטרכו להחזירם לו דגם אם שאל על נדרו אינם צריכין להחזיר לו דכיון דמקודם נעשו הפקר אין שאלה מהני להפקר ולכאורה הוי קשה לי על מש"כ הר"ן בשם הרשב"א וא"ת והיאך יטלו הכהנים בעל כרחו ניחוש דלמא מתשיל ומתהני הכהנים מדידי' והרי כיון שזכו בהם הכהנים הא הוי תרומה ביד כהן דשוב לא מהני לי' שאלה כלל שוב מצאתי קושי' זו בספר משכנות יעקב ובאמת דזה ניחא דאין כוונתו בקושייתו שמא ישאל על התרומה רק הכוונה דלמא ישאל על נדרו שאסר הנאתו על הכהנים והדר יש לו טובת הנאה בהתרומה דהוי ממונו ונמצאו הכהנים גזלו ממנו הטובת הנאה והגם דלשון הר"ן שכתב דלמא מיתשיל ומתהני כהנים מדידי' דחוק קצת לפי"ז דמשמע דקושייתו הוי על איסור ההנאה דישאל על התרומה והוי חולין והנדר יהי' קיים ונמצאו נהנים ממנו באיסור עם כל זה יעויין בחידושי הרשב"א על נדרים שם שמבואר להדי' כמש"כ דהקושי' דלמא ישאל על נדרו ויהי' גזל ביד כהן:

ד

רק הא קשה לי על הרשב"א דהא חזינן דתרומה קודם שהגיע ליד כהן מהני ליה שאלה הרי דאיסורו של תרומה ניפקע שפיר ע"י שאלה ובהגיע ליד כהן לא מהני לי' שאלה והא ודאי דאיסורו של תרומה לא נתחזק כלל במה שהגיע ליד הכהן דיהי' מעכב השאלה ובע"כ הטעם דלא מהני שאלה משום דכיון שכבר זכו בהם הכהנים ואם ישאל על התרומה ויחזור להיות טבל יצטרך להפקיע זכותו של הכהן ומש"ה לא מהני לי' שאלה דזכי' אינו נפקעת ע"י שאלה וזהו ממש כסברתו של הר"ן דהא ודאי דסברא זו שייך ג"כ באוסר פירותיו על עצמו ונעשו הפקר וכבר זכו בהם אחרים דגם אם ישאל על נדרו לא יצטרכו להחזיר לו דלהפקיע זכייתם לא מהני השאלה כיון דזהו עיקר הטעם הא דבתרומה לא מהני שאלה בבא ליד כהן ואמאי ס"ל להרשב"א דבנשאל על נדרו חייבים הזוכים להחזיר לו:

ה

והנראה לומר בדעת הרשב"א דס"ל דשאני תרומה דהבעלים נתנו בעצמם לכהן והם הקנו לו אותה ומש"ה אינו יכול לשאול עלי' דאין אחר קנין כלום משא"כ באוסר הנאת פירותיו דהאחרים זוכים בהם מעצמם ולא שהבעלים הקנו אותם להזוכים ס"ל להרשב"א כיון דעיקר מה שנעשו הפקר הוי רק ע"י נדרו וממילא כשישאל על נדרו בטל ההפקר והזכי' ביחד ויכולת בידו לבטל זכייתם כיון דהוא לא הקנה להם ובמה שקדמו וזכו מעצמם לא נפקע כוחו בשביל זה דלא יהי' יכול לשאול נדרו ועיי' בש"ך חו"מ בסי' רנ"ה שכתב דבהקדש אחר שהגיע ליד הגזבר לא מהני לי' שאלה וראייתו הוא דהא אפי' תרומה לא מהני לה שאלה בהגיע ליד כהן כ"ש הקדש והקשה על זה דהא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי ואפ"ה הא חזינן דמהני שאלה להקדש וה"ה בבא ליד הגזבר ותי' דאע"ג דבהקדש הוי האמירה כקנין גמור מ"מ כיון דלא קנה רק מצד האמירה אתי דיבור דשאלה ומבטל הדיבור דגלי לן קרא דיש שאלה בנדרים אבל כשמסרו לגיזבר דל אמירה לא יהי' כח הדיוט חמור מהקדש דהא בהדיוט כשהקנוהו במשיכה תו לא מהני לי' שאלה. וכן ס"ל להרשב"א דבנטלו אחרים שזכו מעצמם ע"י נדרו מהני לי' שאלה משא"כ בנותן התרומה לכהן לא מהני שאלה ולפי"ז הא נוכל לפרש כוונת הרשב"א בקושייתו כפי שהבין המשכנות יעקב וכדמשמע מלשון הר"ן דניחוש דלמא ישאל על התרומה ונמצאו הכהנים נהנים ממנו דכיון דהוא לא הקנם לו רק נטלו מעצמם יכול לשאול על התרומה משא"כ בכל תרומה שנותן לכהן דאפי' למ"ד דס"ל טובת הנאה אינו ממון מ"מ הא יש להבעלים זכות בהם להקנותן לכל מי שירצה וכמו שכתב הש"ך בחו"מ סי' רע"ו ס"ק ד' ובב"מ דף י' קרינן לנתינת מעשר דעת אחרת מקנה אותן הרי חזינן דלכ"ע יש לו כח להקנותן וא"כ הא הוי קנין מיד הבעלים להכהן ומש"ה לא מהני לי' שאלה:

ו

ולפי דברינו אלה הנראה לומר דבר חדש דאע"ג דאמרינן בנדרים דתרומה ביד כהן לא מהני לי' שאלה מ"מ בחלה מעיסה של מעשר שני מהני לי' שאלה אפי' אחר שנתנו לכהן להך מ"ד דס"ל דמע"ש הוי ממון גבוה דהרי בקידושין דף נ"ד מביא הגמר' הא דתנן הפודה מע"ש מוסיף חומש בין משלו ובין שניתן לו במתנה וקאמרי' מני אלימא ר"מ מי מצי יהיב לי' במתנה האמר מע"ש ממון גבוה אלא לאו ר' יהודה היא דאמר ממון הדיוט ומשני לעולם כר"מ הכא במאי עסקינן כגון דיהיב לי' בטבלייהו הרי חזינן להדיא דלר"מ גם בחולין של מע"ש אין להבעלים כח להקנותן כלל וכשנותן לאחר לא חל הקנין ולדידי' הא פשיטא די"ל דהחלה של מע"ש גם כשהגיע ליד כהן מהני לי' שאלה דהא כשזכו בה הכהנים לא זכו בה מכח הקנאתו של הבעלים דהא לא עדיפא מהחולין של מע"ש דאין להבעלים בהם כח להקנותן והזכי' של הכהנים בהחלה אינו מכח הבעלים רק מחמת עצמן ולהרשב"א דס"ל דבאוסר פירותיו מהני שאלה גם אחר שזכו בהם אחרים ה"ה דכאן מהני שאלה אע"ג שזכו בה הכהנים ומ"מ שפיר נסתפק ר"ל אם יוצאין בחלה של מע"ש בירושלים אליבא דר"ע ואפי' לפי מה שכתבנו למעלה דהיכא דאפשר לו להיות גם עתה היתר בכל מושבות ע"י שאלה הוי פשיטא ליה לר"ל דיוצאין בו מ"מ שפיר נסתפק ר"ל אליבא דר"ע דס"ל כרב אסי דלר"ע הוי מעשר שני ממון הדיוט ולדידיה לא מהני שאלה להחלה אחר שהגיעה ליד כהן מש"ה נסתפק כיון דעתה אין לו תקנה אי אמרינן הך הואיל ואילו לא קרא לה שם או לא ומיושב בזה הא דהביא הגמרא להך איבעי' דר"ל כאן בתר מימרא דרב אסי ולא למעלה אחר פלוגתא דר"ע וריה"ג דבלא דברי רב אסי היינו יכולין לומר דודאי יוצאין בו כיון דמהני ליה גם עתה שאלה ורק כיון דאמר רב אסי דלמ"ד דסבר דהוי ממון גבוה בלא"ה אין יוצאין במעשר שני וא"כ מוכרח דר"ע דאמר דיוצאין במעשר שני ס"ל דהוי ממון הדיוט ושוב לא מהני ליה שאלה ומבעיא ליה לר"ל אי אמרינן הואיל ולא קרא לה שם או לא:

ז

ובזה נוכל לומר דר"ל אזל בזה לשיטתו כיון דס"ל כרב אסי וכבר כתבנו לעיל בסי' כ"ה אות ו' דלרב אסי ע"כ אי אפשר לומר לר"ע דהא דדבר שבחובה אינו בא ממעשר נפקא ליה מחטאת דכתיב בו אשר לו וכתבנו שם דלדידיה נפקא ליה משלמי חגיגה דכתיב בו מסת וס"ל טופלין בהמה לבהמה ועיין בחגיגה דף ח' בתוס' ד"ה חוזר שהביאו דברי הירושלמי דר"ל ס"ל טופלין בהמה לבהמה ואזיל לשיטתו כיון דס"ל כרב אסי מוכרח לסבור טופלין בהמה לבהמה וכמו שנתבאר לעיל:

ח

אמנם בעיקר הסברא שחידשנו דבחלה של מעשר שני יהיה מהני ליה שאלה אפי' אחר שהגיע ליד כהן למ"ד דהוי ממון גבוה יש לדבר עדיין דהנה בהא דאמרינן בקידושין מני אי ר"מ מי מצי יהיב ליה במתנה האמר מעשר שני ממון גבוה ומשמע לכאורה דלדידיה אין להבעלים כח להקנותו כלל ואחר העיון יש לדבר בזה דבב"מ דף מ' איתא איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין וקאמר שם רב פפא אפי' למ"ד אין מטבע נעשה חליפין נקנה בחליפין מידי דהוי אפירי לרב נחמן דאינו נעשה חליפין ונקנה בחליפין ופריך עלה מהא דתנן היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי הפירות הללו נתונים לך במתנה וחוזר ואומר הרי הן מחוללין על מעות שיש לי בתוך ביתי טעמא דאין בידו מעות הא יש בידו מעות מקני ליה במשיכה ופריק ליה דהכי עדיף דהוי ליה נכרי ואי אמרת מטבע נקנה בחליפין לקני ליה מעות אגב סודר ומשני דל"ל סודר כו' ופריך איכפל תנא לאשמועינן בגברא ערטילאי כו' והקשה שם השיטה מקובצת דמאי משני דל"ל סודר דאכתי למ"ד פירי עבדי חליפין יקח פרי אחד ויתננה לאחר במתנה והדר יחזור השני ויתן לו הפרי ויקנה לו המעות בחליפין ותי' בשם הרא"ש דהך משנה אתיא כר"מ דס"ל מע"ש הוי ממון גבוה ומש"ה אינו נעשה חליפין ובודאי דצ"ע מאד דבריו דהרי קתני במשנה דאומר הרי הפירות הללו נתונים לך במתנה ולמ"ד דהוי ממון גבוה הא לא מצי יהיב ליה במתנה כלל וכמו דמבואר בקידושין ובעל כרחך אתיא הך משנה כר' יהודה דס"ל דהוי ממון הדיוט ואם נוקים להמשנה כר"מ ע"כ צ"ל דאיירי בטבל טבול למעשר שני דמצי יהיב ליה במתנה ואפי' לר"מ וכמו דמבואר בקידושין שם והשיטה מקובצת בעצמו בב"מ שם הביא בשם תוס' משאנץ דהא דתנן דאומר הרי הם נתונים לך במתנה איירי בטיבלייהו וא"כ הא איכא שם גם פירות חולין וא"כ הדר קשה דלמ"ד פירי עבדי חליפין יקנה לו המעות ע"י הפרי של החולין וצ"ל דבאמת הא דמשני דל"ל סודר הוי רק כרב נחמן דפירי לא עבדי חליפין ולרב ששת דס"ל פירי עבדי חליפין באמת מוכרח דאין מטבע נקנה בחליפין ולהרא"ש דרוצה לישב תי' הגמרא גם לרב ששת ע"כ צ"ל דאיירי כשאין בגורן רק מע"ש מתוקן מכבר וא"כ הא מוכרח דס"ל דהוי ממון הדיוט מדיכול ליתנו במתנה וצע"ג והנראה בדעת הרא"ש דס"ל דרק על הא דתנן הפודה מע"ש שלו מוסיף חומש בין משלו ובין שניתן לו במתנה רק על זה פריך הגמ' בקידושין אי ר"מ מי מצי יהיב ליה במתנה פירוש דפריך על הא דחייבה המשנה להמקבל המתנה להוסיף חומש דחשוב שלו ממש וזה הוא דאינו אליבא דר"מ דכיון דס"ל דהוי ממון גבוה לא מצי יהיב ליה במתנה שיקנה אותם המקבל עד שיהיה שלו ויצטרך להוסיף חומש כיון דאינו קונה אותם אבל מ"מ לענין זה מהני שפיר המתנה אפי' לר"מ לענין דיצאו מרשותו של הנותן ואם הבעלים הראשונים חוזרין אח"כ ופודין אותם שוב א"צ להוסיף חומש ושפיר י"ל דהך משנה דהיה עומד בגורן אתיא כמ"ד דהוי ממון גבוה ומ"מ כשנותנן לאחר שוב א"צ להוסיף חומש דלענין זה מהני מתנתו דנעשו אינו שלו ויצאו מרשותו אע"ג דלא נכנסו לרשות המקבל והסברא בזה הוא דהרי גם לר"מ דס"ל דהוי ממון גבוה מ"מ הרי התורה זכתה הזכות שבהמעשר להבעלים לאוכלו ואם יבא אחר ויטלם ממנו בעל כרחו הא ודאי דיכולים הבעלים להוציא ממנו בדיינים דרק מתשלומי כפל וחומש פטרו הרמב"ם בפרק ג' הלכה כ"ד אבל הקרן הא פשיטא דמוציא בדיינים אבל כשהבעלים נתנו לאחר במתנה נהי דלא נקראו של השני מ"מ לזה מהני נתינתו דאם הנותן חוזר בו ורוצה לטלם ממנו בע"כ של המקבל אינו יכול להוציאו ממנו בע"כ דזכותו שהיה לו בהם כבר נפקע מהם ע"י מתנתו ומש"ה שניהם אינם צריכין להוסיף חומש אליבא דר"מ ואדרבה בזה אתיא הך סוגיא דב"מ שפיר טפי דקאמר טעמא דאין בידו מעות הא יש בידו מעות לקני ליה במשיכה דהכי עדיף טפי דה"ל נכרי ולכאורה מאי נ"מ איכא בזה בין אם נותן במתנה לאחר המעות והאחר פודה אותן ובין אם נותן הפירות במתנה לאחר וע"ש ברש"י שכתב דמש"ה עדיף כשנותן לו המעות דאינו נראה הערמה כל כך אבל לשיטתו של הרא"ש ניחא יותר דכשנותן לאחר המעות הרי המעות נעשין של השני לגמרי והפירות הם של הראשון וה"ל נכרי לגמרי אבל השתא שנתן לו הפירות נהי דיצאו מרשותו של הראשון מ"מ המקבל עדיין לא קנה אותן שיהיה שלו לגמרי ומש"ה עדיף להקנות לו המעות וא"כ כיון דדעת הרא"ש דגם לר"מ מהני נתינתו שלא יוכלו הבעלים לתבוע אותם מהמקבל ואין המקבל צריך להחזירם לו הא יש מקום לומר דגם לר"מ דס"ל דהוי ממון גבוה מ"מ לא מהני שאלה בחלה של מעשר שני אחר שנתנו לכהן כיון דהנתינה הועילה שלא יוכל לתבוע ממנו וכבר יצאו מרשותו ועל היציאה מרשותו הא לא מהני שאלה:

ט

אבל אם נאמר דלא כהרא"ש ורק דלר"מ לא חל המתנה כלל וכמו דחזינן להתוס' שאנץ שהבאנו לעיל שכתבו דהא דתני דנותן במתנה איירי בטבלייהו דס"ל דבמע"ש גמור לא מהני נתינתו כלל וכן משמע ג"כ מפרש"י מדדחק שם בב"מ בהא דאמר בגמ' דטפי עדיף להקנות המעות דהוא משום דאינו נראה הערמה כל כך ולא פי' כמש"כ וכן מוכרח מדברי הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ד מס' מע"ש על הך משנה דהיה עומד בגורן שכתב דהך משנה איירי בפירות הטבולין למע"ש ואי מיירי במע"ש גמור אתיא כמ"ד דהוי ממון הדיוט וכן נראה מדבריו ברמב"ם פרק ג' מה' מע"ש הל' י"ז וז"ל מע"ש ממון גבוה כו' לפיכך אינו נקנה במתנה אלא א"כ נתן לו הטבל וחזינן דסברי דלא מהני נתינתו כלל ולדידהו שפיר י"ל כמש"כ דמהני שאלה בחלה של מע"ש גם אחר שנתנו לכהן וכמו שנתבאר:

י

ולכאורה קשה לי לשיטה זו דלמ"ד דהוי ממון גבוה א"א לתנו במתנה ואיירי הך משנה בטבול למע"ש או כמ"ד דהוי ממון הדיוט והא דמשני הגמרא דל"ל סודר הוי רק כמ"ד פירי לא עבדי חליפין אבל למ"ד דפירי עבדי חליפין ע"כ מוכרח לדידיה דמטבע אינו נקנה בחליפין והא כבר כתבו התוס' בב"מ שם ד"ה אלא ש"מ דמדאינו נקנה בחליפין כ"ש דאינו נעשה חליפין יעו"ש וא"כ קשה לי טובא דבקידושין דף כ"ח תנן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ואמרינן בגמ' ש"מ מטבע נעשה חליפין אר"י ה"ק כל הנישום דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפין דיקא נמי דקתני כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור ופריך ולמאי דס"ד מאי כיצד ה"ק ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה הניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין אלא לר"נ מאי איכא למימר ה"ק יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה כו' סבר לה כר"י דאמר ד"ת מעות קונות ומ"ט אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמרו נשרפו חיטך בעליה כו' מילתא דלא שכיחא לא גזרו בו רבנן ור"ל דאמר משיכה מפורשת מה"ת כו' ע"כ כרב ששת ס"ל ופרש"י שם דהא דפריך הגמרא אלא לר"ל הוי בין להס"ד ובין להמסקנא דגם שור וחמור חי הוו פירות ומוכרח לאוקמה בדמי שור וכר' יוחנן ור"ל ע"כ ס"ל דפירי עבדי חליפין והתוס' כתבו דשור וחמור הוו כלי ורק לפי מה דס"ד דמוקים בבשר שור פריך לר"נ וא"כ לשיטת רש"י הא ר"ל דס"ל משיכה דאורייתא ע"כ מוכרח לסבור כרב ששת דפירי עבדי חליפין והא כבר כתבנו בסי' י"ט דלדעת רש"י ע"כ ס"ל לרב כר"ל וא"כ הא מוכרח דס"ל פירי עבדי חליפין וכן מבואר בירושלמי וא"כ הא מוכרח מהך משנה דהיה עומד בגורן מדאינו מקנה לו המעות דמטבע אינו נקנה בחליפין וא"כ מוכרח לדידיה דאינו נעשה וא"כ מאי אמר בדף מ"ה רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וח"א אין מטבע נעשה חליפין ומוכח דלא מסיימי מאן הוא דס"ל אינו נעשה והא בע"כ מוכרח דרב הוא דס"ל דאינו נעשה חליפין ובשלמא לדעת הרא"ש דגם למ"ד פירי עבדי חליפין משני הגמרא שפיר ד."ל סודר דאתיא כמ"ד דהוי ממון גבוה ניחא אבל הא כתבנו דמוכח דרש"י לא ס"ל כהרא"ש וא"כ קשה מדברי רש"י הללו על דברי רש"י עצמו דלדידיה מוכח דרב ס"ל פירי עבדי חליפי' וכמו שנתבאר והנראה דסבירא ליה לרש"י כמו שכתב בשיטה מקובצת בב"מ שם בשם הרא"ש שחולק על התוס' שכתבו דאם אינו נקנה כ"ש דאינו נעשה והוא כתב די"ל דאע"ג דאינו נקנה משום דדעתי' אצורתא מ"מ שפיר מצי ס"ל דנעשה חליפין והתוס' דס"ל דאי אינו נקנה כ"ש דאינו נעשה הרי לשיטתם מצי ס"ל לרב דפירי לא עבדי חליפין דהם מפרשין דהא דאמרינן בקידושין דר"ל ס"ל כרב ששת הוי הכל רק לפי הס"ד דבשר שור קאמר אבל שור וחמור הוו כלי אמנם אכתי צריך עיון קצת מהא דבב"מ רצה לדקדק דמטבע נעשה חליפין מהא דתנן כל המטלטלים קונים זה את זה ואמר ר"ל ואפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות תרגמא רב אחא בדינר אנקא ואניגרא כו' והיאך הוי ס"ד דר"ל ס"ל דמטבע נקנה ונעשה חליפין והרי לשיטת רש"י ס"ל לר"ל ע"כ פירי עבדי חליפין וא"כ הרי תיקשה לר"ל הך משנה דהי' עומד בגורן אמאי לא הקנה לו המעות:

יא

גם י"ל דבסנהדרין דף קי"ב גבי עיסה של מע"ש דר"מ סבירא לי' פטור מחלה וחכמים מחייבין וקאמר ר"ח מחלוקת במע"ש בירושלים דר"מ ס"ל מע"ש ממון גבוה וחכמים ס"ל ממון הדיוט אבל בגבולין ד"ה פטורה ופירש"י בלישנא קמא משום דבגבולין ד"ה ס"ל דהוי ממון גבוה ובלשון שני פרש"י דבגבולין דאינו ראוי לאכילה לא מקרי עריסותיכם והקשו התוס' בקידושין דף נ"ג ד"ה איהו ללישנא קמא מהא דבדף נ"ד אמרינן הפודה מע"ש שלו מוסיף חומש בין משלו ובין שניתן לו במתנה מני אילימא ר"מ מי מצי יהיב לי' במתנה והאמר מע"ש ממון גבוה אלא לאו ר' יהודה ומשני לעולם ר"מ וכגון דיהיב בטיבלייהו הרי דאי כר' יהודה הוי ניחא לי' והרי שם איירי בגבולין מדתני הפודה ובירושלים אין להן פדיון ואפ"ה מצי יהיב ליה במתנה ומוכח דר"י ס"ל דהוי ממון הדיוט אפילו בגבולין ומש"ה הסכימו לפי' השני של רש"י דמש"ה פטור בגבולין מחלה דלא הוי עריסותיכם כיון דאסור באכילה ועכ"פ לפי' הראשון של רש"י דסנהדרין קשה טובא קושית התוס' גם קשה לי טובא לפי מה דהראנו פנים לעיל בסי' כ"ה דהרמב"ם מפרש כל"ק דרש"י בסנהדרין דבגבולין הוי לכ"ע ממון גבוה א"כ לבד דגם עלי' קשה קושי' התוס' עוד זאת קשה לי מהך משנה דהי' עומד בגורן דנותנן לאחר לשם מתנה והרי איירי להדיא חוץ לירושלים דבגורן קתני וגם מדפודה אותן וכיון דכ"ע ס"ל דהוי ממון גבוה א"כ היאך יהיב לי' במתנה ובשלמא לרש"י ניחא די"ל דאיירי בנותן לו הפירות בטבלייהו אבל הרמב"ם בפי' המשנה הא כתב להדיא דמצי איירי בפירות מע"ש מתוקנים וכמ"ד דהוי ממון הדיוט הבאתיו לעיל באות ט' וקשה דידי' אדידי' דהא בגבולין לכ"ע הוי ממון גבוה וע"כ נראה דס"ל לרש"י והרמב"ם דהא דאמרי' דלר"מ לא מצי יהיב ליה במתנה משום דהוי ממון גבוה זהו רק לר"מ דס"ל דלעולם הוי ממון גבוה ומש"ה לא חל הקנין אבל לר"י דס"ל דבירושלים הוי ממון הדיוט אע"ג דבגבולין הוי ממון גבוה ולא מקרי עריסותיכם לענין חלה מ"מ שפיר חל הקנין גם בגבולין ונעשים של המקבל מתנה כיון דבידו להעלותו לירושלים ויהי' נעשה ממון הדיוט ומש"ה גם בגבולין חל הקנין דיהיה המקבל הבעלים של המע"ש ויצטרך להוסיף חומש ולא הבעלים ומיושב קושי' התוס' וגם הך דהיה עומד בגורן ניחא שפיר וא"כ הא י"ל דאע"ג דרב ס"ל פירי עבדי חליפין מ"מ מצי ס"ל מטבע נקנה בחליפין והא דלא מקנה לי' המעות משום דאיירי בגבולין דהוי לכ"ע ממון גבוה ומש"ה אינו נעשה חליפין ולא מקרי נעלו דבחליפין הא כתיב נעלו ובעינן שיהיה ממונו דכמו דפטור מע"ש מחלה בגבולין משום דלא הוי עריסותיכם כמו כן לא חשיב נעלו ומ"מ חל הקנין דמצי יהיב לו במתנה משום דבירושלים הוי ממון הדיוט ואיירי במע"ש מתוקן וניחא הכל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף