שו"ת בית הלוי/א/כג
|
< הקודם · הבא > |
הנה עיקר הך דינא הוא בשו"ע אה"ע סי' כ"ט סעיף ו וז"ל אמר לה התקדשי בדינר ונתן לה משכון עד שיתן הדינר אינה מקודשת וכתב על זה הרמ"א וכ"ש אם נתן לה שטר חוב על הדינר דלא הוי קידושין הרי מבואר דשט"ח לא הוי ככסף ואפי' בענין קידושין לא חיישינן ליה כלל להצריכה גט אמנם יש לדבר בזה דהנה דין משכון דלא מהני שכתב המחבר זה מבואר בגמרא קידושין דף ח' התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן ועי' שם בר"ן שהביא מחלוקת הראשונים בזה דדעת הרמב"ן דגם אם היה באופן דבמתנה היה נתחייב ליתן המנה מ"מ לגבי קנין לא מהני לקנותו בו דהמנה אכתי אגיד גבי הקונה ומש"ה אינו יכול לקנות בו ובהמשכון אינו יכול לקנות דגוף המשכון לא הקנה לה כלל וכן הוא דעת הרשב"א בחידושיו שם ודעת הראב"ד הוא משום דע"י משיכת המשכון לא נתחייב ליתן לה המנה וממילא לא הוי משכון כלל וכן הסכים הרא"ש שם אבל אם נתן לה משכון באופן שנתחייב ליתן לה המנה שפיר מקודשת בו וכ"כ שם הר"ן להדי' וכן הסכים הריטב"א בחידושיו שם וגם מלשון רש"י מוכח כהראב"ד שכ' וז"ל מנה אין כאן הלכך משכון אינו שוה כלום שאין המשכון מתנה וכ"כ שם בסמוך גבי פריטי אין כאן ומוכח דס"ל כהראב"ד דכיון דלא נתחייב בהמנה הלכך לא הוי משכון אבל אם הי' באופן שיתחייב במנה משמע דס"ל דהוי מקודשת. וגם דעת הג"מ הוי כן דבפרק ה' מה' אישות ה' כ"ג כ' הרמב"ם הך דמנה אין כאן משכון אין כאן וכ' בהג"מ וז"ל כ' ר"י דה"ה במתנה כה"ג שאין המשכון מועיל לכלום אבל אם הקנהו בקנין כתב ר"י דמועיל:
והנה הרמ"א שסיים כאן וכ"ש אם נתן לה שטר על הדינר דלא הוי קידושין כבר עמדו על דבריו הח"מ והב"ש דזה אינו רק להרמב"ן אבל להראב"ד דס"ל דבהך דמשכון משום דלא נתחייב לה בהמנה לא מהני א"כ בכ' לה שטר דשפיר נתחייב לה בהדינר שפיר הוי קידושין ובאמת דדעת הרמ"א דאפי' להראב"ד לא מהני רק בנתן משכון באופן שיתחייב ליתן לה המנה ומש"ה הוי נתינה שפיר במה דקנתה המשכון לחוב זה אבל בכתב לה שט"ח אע"ג. דנתחייב בהמנה ס"ל להרמ"א דגם להראב"ד לא מהני כיון דאכתי לא נתן לה שום דבר וכ"כ בספר בני אהובה ובעצי ארזים לישב כן דעת הרמ"א אמנם הא דכ' הרמ"א וכ"ש בכתב לה שט"ח הך כ"ש אינו רק להרמב"ן דס"ל דגם במשכון נתחייב בהמנה ואפ"ה לא מהני א"כ כ"ש בשט"ח אבל להראב"ד הגם דנימא דבשט"ח לא מהני מ"מ כ"ש לא הוי כיון דבמשכון היכא דחל החיוב ס"ל דמהני אבל בעיקר הדין שפיר ס"ל להרמ"א דלא מהני לכ"ע אמנם בש"ג מבואר להדי' להפוך וז"ל נראה בעיני שאם כ' לה שט"ח עליו וקידשה בו מקודשת הביאו הב"ש בסי' כ"ח ס"ק ל"ז יעו"ש. וגם דעת רש"י הוא דשטר מהני דבקידושין דף ה' אמרי' ומנין שאף בשטר כו' מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומע"ש תאמר בשטר שאין פודין בו הקדש ומע"ש דכתיב ונתן הכסף וקם לו ופרש"י אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון הקדש אין הקדישו פדוי דכתיב ונתן הכסף ומוכח דס"ל דבשארי קניינים מהני שט"ח:
והנה הרשב"א בחידושיו דף ה' הקשה על רש"י דשט"ח לא הוי ככסף כלל ולא מהני מהא דאיתא בבכורות דף נ"א כתב לכהן שאני חייב לך ה' סלעים חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי וקאמר שם עולא דבר תורה בנו פדוי לכשיתן ומ"ט אמרו אינו פדוי גזרה שמא יאמרו פודין בשטרות. הרי דגם מה"ת אינו פדוי רק לכשיתן אבל השט"ח בעצמו לא מהני ולא הוי ככסף וראיתי לקצוה"ח בסי' ק"צ שתי' קושי' זו דהא שטר ה"ל שיעבוד קרקעות ומה"ט אמרינן בב"מ דף ה' דאין נשבעין ע"י הודאה שבשטר דהוי כהודה בקרקע ומש"ה ג"כ לא מהני בפדיון דהא אין פודין בקרקע אבל גבי קידושין דאיתא בקרקע מהני גם שט"ח:
ודבריו אינם נראין דמלבד דיש לדבר בהך שטר דאמרי' בבכורות דאין גובין בו ממשעבדי כיון דהוי בלא עדים אי מקרי כלל שיעבוד קרקעות ואכ"מ לדבר בזה וגם בלא"ה אין תי' זה מספיק דהא בבכורו' ד' נ"א תנן אין פודין לא בעבדים ולא בשטרו' ולא בקרקעות ואמרי' שם מתניתין דלא כרבי דתני' רבי אומר בכל פודין בכור אדם חוץ מן השטרות מ"ט דרבי דריש ריבויי ומיעוטי כו' ורבנן דרשי כללי ופרטי ופריך והא רבי כללי ופרטי דריש דתני' מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול כו' ולקחת כו' דברי ר"י בר"י רבי אומר מה מרצע מיוחד של מתכות כו' ואמרי' במאי קמפלגי רבי דריש כללי ופרטי ר"י בר"י דריש ריבויי ומיעוטי ומשני אין בעלמא רבי כללי ופרטי דריש והכא בבכור שאני כדתני' דר"י כו' וא"כ ר"י בר"י דדריש גם בעלמא ריבויי ומיעוטי הא ודאי דכ"ש דגבי בכור דרש ריבויי ומיעוטי וס"ל דפודין בקרקע והרי שם ע"ב איתא תני תנא קמי דר"נ בנו פדוי לכשיתן א"ל רב נחמן זו דברי ר"י בר"י סתימתאה כו' הרי גם לר"י בר"י אינו פדוי רק כשיתן ומש"ה מקשה הרשב"א שפיר דליהוי תכף פדוי לרש"י וכמו דמהני בקידושין לדידי'[א]:
אמנם מטעם אחר יש לישב קושי' זו דלעולם מצינן לומר דבמה דנותן לה שט"ח ומתחייב לה מנה ומשעבד לה נכסיו נתינה זו של החוב הוי שפיר ככסף ומתקדשת בו וגם קונים בו כל דבר אבל גבי פדיון הבן הרי גם קודם שכתב לכהן הי' עליו חוב זה שחייבתו התורה ונכסיו היו משועבדין לזה דהא עולא ס"ל בסוף ב"ב שיעבודא דאורייתא וגם דהוי מלוה כתובה בתורה וא"כ הרי במה שכתב השט"ח לא הוסיף ולא חידש עליו שום דבר והיאך שייך לומר דיהי' יוצא בזה מצות פדי' וה"ז דומה ממש לפורע חובו שתובעין ממנו ממון בשטר אחר שנותן דאע"ג דבמה שכ' לכהן זה השט"ח נתחדש דאינו יכול שוב ליתן לכהן אחר וכדאיתא בכתובות דף ק"ה למה כתב לו לברר כהן מ"מ הא הבירור לא הוי נתינה והתורה צוותה עליו שיתן ובהבירור לא הוסיף שום נתינה והגם דהרשב"א לא ס"ל סברא זו מ"מ ודאי דבפשיטות י"ל דרש"י ס"ל חילוק זה דבקידושין לא הי' חייב כלום ובזה שנתחייב להאשה מקרי שפיר נתינה ומהני משא"כ בפה"ב דהי' חייב מקודם לא מהני:
והנה בקידושין דף ט"ז תני' גבי עבד עברי וקונה את עצמו בכסף ובש"כ ובשטר ופריך האי שטר ה"ד אילימא דכתב לו שטר אדמי' היינו כסף אלא שיחרור שטר למה לי לימא לי' באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי הרי דשט"ח הוי ככסף וכבר עמד בזה הרשב"א בחידושיו שם וז"ל קשה לי מאי קאמר היינו כסף דא"כ המקדש בכסף ונתן לה שט"ח עליו תהא מקודשת כו' ותי' דשם קאי להס"ד דלא ידע דגופו קנוי והוי רק כחוב ומהני גם שטר אבל למסקנא דגופו קנוי ובעי קנין כשיוצא ממנו לא מהני שטר דכסף אין כאן שטר אין כאן ובודאי תירוץ זה דחוק טובא דא"כ מאי פריך דהיינו כסף כיון דבדבר דבעי קנין לא הוי שט"ח ככסף וא"כ מהא דתני' דיוצא בכסף לא היינו יודעין דשט"ח מהני ודלמא הא גופה קמ"ל דמהני בו שט"ח דאין גופו קנוי ומאי הקשה ומשמע דשט"ח הוי ככסף גמור אכן עיין בתוס' רי"ד שם דלפי פירושו בהסוגי' ניחא קושייתינו:
אכן אכתי קשה לי מהא דלקמן בדף י"ח אמרי' גבי אמה העברי' ומפדין אותה בע"כ סבר רבא למימר בע"כ דאדון א"ל אביי מאי ניהו דכתבי' לי' שטרא אדמיה אמאי נקט מרגניתא בידי' יהיבנא לי' חספא אלא אמר אביי בע"כ דאב הרי מוכח דמדעתו של האדון יוצאה שפיר אי כתבי לי' שט"ח אדמי' דלא הקשה לו רק על הא דמהני בע"כ של האדון ואמאי הרי גופה קנוי' וא"כ גם מדעתו של האדון לא מהני שט"ח כלל וכן קשה על רבא דלא ס"ל סברא דנקט מרגניתא מ"מ היאך מהני שט"ח והרי איהו גופה מסיק בדף ט"ז דע"ע גופו קנוי ומצאתי במקנה שם דף י"ט דהעיר בזה דרך אגב וכ' דאמה העברי' אין גופה קנוי' ומש"ה מהני בה שט"ח יעו"ש בדבריו הנחמדים וכן מצאתי בחידושי ריטב"א בקידושין דף י"ט שכ' ג"כ דבאמה אין גופה קנוי' וא"כ ניחא הך דהכא אבל מדברי התוס' בדף י"ט ד"ה במלוה מבואר להדי' דלא ס"ל לחלק בין ע"ע לאמה יעו"ש וגם מדברי הרמב"ם מוכח כן שכ' בפ"ד מה' עבדים ה"ד ואם כתב לה שטר שיחרור מחל על השאר יוצאה חנם כעבד הרי דס"ל דגופה קנוי' מדמצרכה לשטר שיחרור ולא מהני באפי תרי זיל ומוכח דגם הרמב"ם ותוס' בדף י"ט ס"ל כר"ש דשט"ח הוי ככסף:
ואין להקשות ע"ז דכיון דהיכא דגופו קנוי לא מהני שט"ח ובאמה אין גופה קנוי' א"כ במשנה דף י"ד דקתני יתירה עליו אמה העברי' כו' אמאי לא תני נמי שכן יוצאה בשט"ח משא"כ בע"ע והרי בדף ט"ז דחק למצא שיורא בהך משנה ז"א דהרי כתבו התוס' בדף ט"ז ד"ה אמר רבא דהמשנה לא קתני אלא יציאות דהוי בע"כ דאדון יעו"ש ובע"כ הא לא מהני גם באמה שט"ח וכדקאמר אביי נקט מרגניתא כו' ואי דאכתי קשה לפי מה דהוי סבר רבא למימר דמהני באמה שט"ח גם בע"כ דאדון תיקשה עליו דא"כ ליתני יתירה אמה העברי' שיוצאה בשט"ח די"ל דלא ס"ל לרבא הך סברא דאמרי' בדף ט"ז דבר שאין לו קיצבה לא קתני וס"ל כר"ל דאמה קונה א"ע במיתת האב וא"כ איכא ב' שיורים וי"ל דתנא ושייר או נאמר דבאמת המ"ל כן רק דעדיפא מיני' פריך ליה אביי:
וגם י"ל דהרמב"ן והרשב"א אזלי לשיטתם דהא כ' הרשב"א בחידושיו דף ט"ז בשם הרמב"ן דמוכר עצמו דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית לא הוי גופו קנוי ומש"ה לא תני לה ביתירה עליו אמה כיון דהוי גם באיש במוכר עצמו וכמו דמתרץ הגמר' שם על הא דלא תני מיתת האדון דמילתא דהוי באיש לא קתני:
אבל הנראה ראי' דגם באמה גופה קנוי' מדאמר ר"ל בקידושין דף י"א דאמה לא מקני' בפרוטה דכתיב והפדה מלמד שמגרעה פדיונה ויוצאה אי אמרת בשלמא דיהיב לה דינר היינו דמגרעה ואזלה עד פרוטה אלא אי אמרת דיהיב לה פרוטה מפרוטה מי מגרעה ובודאי יש להבין מאי פסיקא לי' דמפרוטה לא שייך גירעון דהרי גם חצי פרוטה אסור לגזול וא"כ גם אם קנאה בפרוטה מ"מ כשתרצה לצאת ממנו באמצע צריכה ליתן לו החצי פרוטה ומגרעה חצי פרוטה א"ו מוכרח דגופה קנוי וכשהיא יוצאה בגרעון כסף צריכה קנין ממנו ולא הוי פרעון חוב וכיון דבעי קנין א"א לה להקנות עצמה ממנו רק בפרוטה דבפחות מפרוטה הא אין קונין שום דבר וא"כ א"א לה לגרע כלל ומוכח מזה דבעי דינר וחוץ לדרכינו הי' מקום לומר ע"ד החידוד דהסמ"ע כ' בשו"ע חו"מ סי' שמ"ח על הא דכ' המחבר דאסור לגנוב אפי' כ"ש וכ' הסמ"ע דבכל האיסורים אסור חצי שיעור מה"ת כמו כן לענין ממון וא"כ הרי בקידושין ר"ל אמרה וי"ל דאזל לשיטתו דס"ל ביומ' ד' פ' דחצי שיעור מותר מה"ת וא"כ אם הגירעון הוי פחות מפרוטה יכולה מה"ת לצאת מעמו וליכא משום גזל כיון דאין גופה קנוי' ומש"ה יכולה לגזול את עצמה ממנו ומש"ה מוכח דבעינן יותר מפרוטה אמנם ז"א דודאי דגם לר"ל אסור לגזול מה"ת אפילו חצי פרוטה ואכ"מ לדבר בזה וגם דהא הרמב"ם פסק להא דר"ל דאינה ניקנית בפרוטה אע"ג דקיי"ל חצי שיעור אסור מה"ת ובודאי משמע מכאן דגופה קנוי':
גם נראה ראיה לזה דבדף י"ט תניא כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי כו' אפי' בסוף שש ואפי' סמוך לשקיעת החמה כו' ר"י בר"י אומר אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובודאי צ"ע דהרי בדף כ' תניא נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין לו אלא מנה שנאמר מכסף מקנתו וא"כ הרי אפילו אם יש שהות ביום לעשות עמו שוה פרוטה אמאי מקודשת והרי אם לפי חשבון של קנייתה עולה האי שהות לפחות משוה פרוטה צ"ל אינה מקודשת דהרי אם תרצה תתן לו החצי פרוטה ותצא מרשותו של האדון ויהי' מעשה ידיה שלה וא"כ במה דמחל לה מעש"י הגם דהם בעצם שווים פרוטה א' מ"מ אינו מהנה אותה רק חצי פרוטה וא"כ אינה מקודשת וכבר עמד בזה המקנה שם ומוכרח דגופה קנוי' ומש"ה הגם דלפי חשבון הקנין עולה האי שהות לפחות מפרוטה מ"מ אינה יכולה להפטר ממנו רק בפרוטה כיון דצריכה קנין מהאדון ומש"ה אם יש שהות לעשות לו ש"פ מקודשת אבל אם נאמר דהוי רק כחוב וא"צ קנין מחדש אמאי מקודשת וה"ל לר"י בר"י להתנות עוד תנאי שיהיה שהות ביום לעשות לו שוה פרוטה ושיהי' לפי חשבון הקנין שוה פרוטה ובזה צ"ע על התוס' בקידושין דף י"ט ד"ה במלוה שרצו לומר דר"י בר"י ס"ל אין גופו קנוי דהא לכאורה מוכרח מדברי ר"י בר"י עצמו דגופה קנוי' ואין לדחות ראיה זו ולומר דהא התוס' רי"ד כתבו בדף כ"א בשם ר"ת דהא דיוצאה בגרעון כסף הוי דוקא אם הקנין שלה היה בכסף אבל אם נקנית בשטר אינה יוצאה בגרעון כסף יעו"ש בדבריו וא"כ נימא דהך ברייתא איירי בשניקנית בשטר ומש"ה לא איכפת לן כלל בחשבון של הקנין כיון דאינה יוצאה בגרעון כלל זה אינו חדא דהרי התוס' רי"ד השיגו שם על סברא זו ועוד דנראה פשוט דאפי' רבנן החולקים שם על ר"י בר"י וס"ל דאפילו באין שהות לעשות לו ש"פ מקודשת ואמרינן שם הטעם דס"ל מעות הראשונות לקידושין ניתנו וזה לא שייך רק בקנאה בכסף אבל אם קנאה בשטר גם רבנן מודים דצריך שיהיה שהות ביום לעשות לו ש"פ דלא שייך לומר שטר הראשון לקידושין ניתן דהניחא למ"ד שטר אמה העבריה אדון כותבו אבל למ"ד שטר אמה העברי' אב כותבו בתי קנוי' לך והרי שטר כזה לא מהני בקידושין דבעינן כי יקח ולא כי תלקח ולדידי' ע"כ בקנאה בשטר גם רבנן מודו דצריך שיהיה שהות ביום לעשות לו ש"פ ולא פליגי רק בקנאה בכסף ואפ"ה חזינן מדלא התנה ר"י בר"י התנאי שיהי' בחשבון הקרן ש"פ דע"כ גופה קנוי ואפ"ה לא הקשה לו אביי רק הא דנקט מרגניתא בידי' ומנקטא לי' חספא אבל אי הוי מרצונו של האדון הוי ניחא לי' ומוכח דשט"ח הוי ככסף גמור ומהני לקנות בו וכדעת רש"י:
אמנם ראיה זו יש לדחות דבירושלמי פ"א דקידושין ה"ב איתא אשר לא יעדה והפדה מלמד שאינו מיעדה לו עד שיהיה ביום כדי לפדותה ובמעשי ידי' ש"פ ובגירועי' ש"פ דברי ר"י בר"י וחכ"א מיעד והולך עד דמדומי חמה א"ר חייא בר אדא הכל מודים בע"ע עד שיהיה שם ש"פ הרי דלהך תנא דירושלמי ס"ל לר"י בר"י דבעינן שיהי' במעשי ידי' ש"פ ובגירועי' ש"פ דהיינו לפי חשבון של הקנין יהי' ש"פ ומוכרח דס"ל דאמה אין גופה קנוי' דאי גופה קנוי' גם אם לפי חשבון הקני' ליכא ש"פ צ"ל מקודשת וכמש"כ למעלה דהא אינה יכולה לצאת ממנו בחצי פרוטה ובזה מובן סיום דברי הירושלמי דקאמר הכל מודים בע"ע עד שיהיה שם ש"פ ולפום ריהטא אינו מובן דמאי שייך ע"ע להך פלוגתא דפליגי רבנן ור"י בר"י לענין יעוד אם מעות הראשונים לקידושין ניתנו או לא ועיין במראה הפנים במה שדחק בזה והפירוש הברור הוא דקאי על דברי ר"י בר"י דמצריך שיהי' בגירועי' ש"פ וע"כ הטעם דאם לפי חשבון של הקני' ליכא ש"פ אע"ג דבמעשי ידי' יש ש"פ מ"מ לא מצי מיעד משום דיכולה להפטר ממנו בפחות מפרוטה ויוצאה וע"ז קאמר דמודה בע"ע דאינו יוצא מהאדון בגרעון כסף עד שיהי' שם ש"פ דבע"ע מודה דגופו קנוי ועכ"פ הא ס"ל להך תנא דאמה אין גופה קנוי' וא"כ אע"ג דבברייתא דבבלי מוכח דס"ל דגם אמה גופה קנוי' מ"מ הא הוי פלוגתא דתנאי אם כן הא שפיר נוכל לרבא לומר דהך ברייתא דתני ומפדין אותה בע"כ היינו דכתבי' לי' שט"ח אדמי' ונאמר דהך ברייתא ס"ל ג"כ דאמה אין גופה קנוי' כיון דבלא"ה הוי פלוגתא דתנאי ומש"ה לא הקשה לי' אביי רק נקט מרגניתא כו' אבל לפי האמת דמוכח מש"ס דידן דגופה קנוי' גם מרצונו של האדון אינו יוצאה בשט"ח וכהרשב"א ועיין בתוס' דף י"ט דרצו לומר ג"כ דר"י בר"י ס"ל דאין גופה קנויה יעו"ש:
אמנם עיקר התי' שכתבנו דמש"ה הוי ס"ד לרבא דמהני שט"ח משום דבאמה אין גופה קנוי' דחיקא לי דהרי בדף י"ח תני יש בעברי' משא"כ בעברי כו' ומפדין אותה בע"כ ומשמע דהחילוק הוי דבאמה הוי בע"כ ובעברי לא מהני רק ברצון ולפי הס"ד דרבא דהיינו דכותבין להאדון שט"ח הרי בע"ע דודאי גופו קנוי לכ"ע הא גם מרצונו של האדון לא מהני שט"ח וא"כ אמאי תלה הברייתא החילוק שבין עבד לאמה רק בבע"כ. וגם קשה אמאי לא תני שיש בעברי' דמהני שיאמר לה באפי תרי זיל ולא בעי שיחרור משא"כ בעברי א"ו דס"ל דגם אמה גופה קנוי' כמו בע"ע וע"כ הנראה לי דס"ל להרשב"א דהא דקאמר ומפדין אותה בע"כ ומפרש רבא דכותבין שטר אדמי' אין הכוונה דבמה דכתבינן ליה שט"ח אדמי' יוצאה בו רק ה"פ דאם כתב' לו שט"ח כופין את האדון לשחררה וכופין אותו שיכתוב לה שטר שיחרור כן נרא' לדחוק בזה אבל לדעת רש"י אתי' הסוגי' בפשיטות:
מסקנת הדברים דדעת רש"י והש"ג דשטר חוב מהני בכל מקום דכסף מהני בו דשיעבוד הוי ג"כ ככסף וכבר תירצנו כל מה שהקשו עליהם ואדרבה הראנו פנים דלדידהו אתי' הסוגי' בפשיטות ועיין עוד בכתובות דף צ"ב דקאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון וזקפן עליו במלוה וכתב שם בחידושי ריטב"א דאשמעינן דאע"ג דקרקע אינה ניקנית במלוה היינו במלוה שהיה המוכר חייב ללוקח דמלוה להוצאה ניתנה אבל מלוה שמתחייב לוקח למוכר כסף גמור הוא וקונה מדין כסף ולבסוף מסיק הריטב"א דמילתא דפשיטא הוא ולא איצטריך לאשמעינן הרי דגם הוא ס"ל כן וגם הא כבר כתבנו בראשית דברינו דלדעת המפרשים דס"ל דמש"ה לא מהני משכון משום דלא נתחייב בהמנה אין ראיה כלל לדידהו דשט"ח לא מהני ככסף ולא מצינו להדיא מי שיאמר להיפוך רק הרמב"ן והרשב"א ובודאי דלענין קידושין אם קידשה בשט"ח דיש לחוש לדעת רש"י וריטב"א וש"ג וגם בענין מכירת חמץ נוכל לצרף דעתם להקל אם יש עוד טעמים:
ואגב אכתוב מה דנראה לי מה דאיתא בקידושין דף י"ט המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי בר' יהודה לאו אמר ר"י בר"י מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו האי הלואה היא והיא גופה משכון היא וכי מייעד הוי קידושין ה"נ לא שנא ועיין ברא"ש סי' כ"ה שכתב ואפילו לית הלכתא כר"י בר"י דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו מכל מקום מייתי ר"נ שפיר ראיה מדבריו דלא אשכחן מאן דפליג עליה בהא דהא דס"ל לרבנן מעות הראשונות לקידושין ניתנו אינו מה"ט יעו"ש ולכאורה נראה דגם מרבנן מוכח כן דאע"ג דס"ל מעות הראשונות לקידושין ניתנו מ"מ הרי זה ניחא אם קנאה בכסף אבל אם קנאה בשטר היאך מיעדה דליכא למימר דכשם דס"ל לרבנן מעות הראשונות לקידושין ניתנו כמו כן ס"ל דשטר הראשון לקידושין ניתן דהניחא לר"ה דס"ל בדף ט"ז דשטר אמה העבריה אדון כותבו בתך קנוי' לי י"ל דמהני גם לקידושין דהא הרי את קנוי' לי מהני בקידושין כדאיתא בדף ו' אבל לר"ח דס"ל אב כותבו בתי קנוי' לך והרי שטר כזה לא מהני בקידושין דבעינן כי יקח ולא כי תלקח ובכה"ג גם לרבנן היעוד הוי במה שמוחל לה מלאכתה וכמו לר"י בר"י וא"כ גם לרבנן מוכרח כן והא דקאמר ר"נ ש"מ מדר"י בר"י הוא משום דבדברי רבנן לא נזכר זה להדי' וגם דלרבנן הא תלוי זה בפלוגתא דאמוראי דשטר אמה העברי' מי כותבו אבל לפי מה דפסק הרמב"ם בפ"ד מהל' עבדים דאב כותבו גם לרבנן מוכרח כן וצ"ע על היש חולקין שהביא הרמ"א באה"ע סי' ל"ז סעיף ז' וס"ל דאין קטנה יכולה לקבל קידושין וטעמם דבגמ' דף י"ט דייק לה רק מדר"י בר"י ולפמש"כ מוכח כן גם מרבנן ואפשר דלא ס"ל הא דפסק הרמב"ם דאב כותבו ואחד הקשה לי מהא דבקידושין דף י"ח איבעי לן יעוד אי נשואין עושה או אירוסין ורצה למפשט מהא דתניא ושוין שמוכרה אלמנה לכה"ג האי אלמנה ה"ד אי דקדשה נפשה אלמנה קרי לה ואלא דקדשה אבי' מי מצי מזבין לה והא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ואמר רב עמרם א"ר יצחק הכא בקידושי יעוד ואליבא דר"י בר"י דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו פי' הלכך הדר מצי מזבין ליה ולרב נחמן בר יצחק דאמר אפי' לר' יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לקידושין ניתנו במאי מוקים לה כו' ולדברינו דבקנאה בשטר כ"ע מודים דצריך שיהי' שהות ביום לעשות ש"פ דלא שייך לומר לקידושין ניתנו נוקים בקנאה בשטר ואתיא ככולי עלמא ובאמת דאין זה קושי' כלל דהרי הא דפריך ה"ד אילימא דקדשה נפשה אלמנה קרי לה כו' ואמר רב עמרם כו' והרי עיקר קושי' זו איתא לקמן דף מ"ד על הא דאמר עולא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה ופריך עלי' י' דאמאי קרי לה אלמנה כו' אמר רב עמרם א"ר יצחק הכא בקידושי יעוד כו' וא"כ הך קושי' דדף י"ח הוי רק אליבא דעולא דלרב ושמואל דס"ל בדף מ"ה דצריכה מיאון הא מצי איירי בקידשה נפשה והסוגי' אזלא כאן רק לעולא ועולא הא ס"ל בקידושין דף ט"ז דשטר אמה העבריה אדון כותבו דנפקא ליה הא דניקנית בשטר מהיקשא דלאחרת יעו"ש ולדידי' הא גם על שטר י"ל דלקידושין ניתן:
- ↑ הגה"ה: ועיין במס' מנחות דף כ"ח תניא ר"פ ברי' דרב חנין קמי' דר"י מנורה היתה באה מן העשת כו' של בעץ ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ור"י בר"י מכשיר של עץ ושל עצם ושל זכוכית ד"ה פסולה א"ל מאי דעתך א"ל בין מר ובין מר כללי ופרטי דריש מיהו מר סבר מה הפרט של מתכת אף כל של מתכת ומ"ס מה הפרט מפורש דבר חשוב אף כל דבר חשוב א"ל סמי דידך מקמי דידי דתניא כלי שרת שעשאן של עץ רבי פוסל ור"י בר"י מכשיר כו' ור"י בר"י דריש ריבויי ומיעוטי כו' ריבה הכל ומאי מיעט מיעט של חרס הרי חזינן דהברייתא של ר"פ חולקת וס"ל דגם לר"י בר"י פסול של עץ דגם הוא דרש כלל ופרט וא"כ הא י"ל דהך ברייתא דבכורות ס"ל ג"כ דר"י בר"י דריש כלל ופרט ואין פודין בקרקעות אמנם בודאי קשה לומר כן דהא לפי זה ה"ל להגמרא להקשות במנחות על ר"פ גם מהך דמרצע דמכשיר גם סול וסירה וע"כ דרש ריבויי ומיעוטי וע"כ הנראה לומר דלעולם גם ר"פ מודה דר"י בר"י דרש ריבויי ומיעוטי ורק הכא ס"ל דהוי כלל ופרט דבמנחות דף כ"ט א"ר יונתן מאי דכתיב על המנורה הטהורה שירדו מעשי' ממקום טהרה אלא מעתה על השולחן הטהור שירדו מעשיו ממקום טהור אלא טהור מכלל שהוא טמא הכי נמי טהורה כו' ומשני בשלמא התם כדר"ל דאר"ל כו' אלא טהורה מכלל שהיא טמאה פשיטא כלי מתכות נינהו וכלי מתכות מקבלין טומאה אלא שירדו מעשיה ממקום טהרה ושוב איתא שם תניא ר"י בר"י אומר ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם שנאמר וראה ועשה כתבניתם ולכאורה הא קשה דלדידיה דנפק ליה מכתבניתם מאי דרש בהך קרא דטהורה ומוכרח דדרש מכלל שהיא טמאה והרי תיקשה עליו ממ"נ אי ס"ל להך ברייתא כברייתא דר"פ דאינו כשר רק של מתכות א"כ הא פשיטא דמקבלת טומאה ואי ס"ל דגם של עץ כשר הא קשה להיפוך אמאי מקבלת טומאה והא הוי כלי עץ העשוי לנחת וצ"ל דס"ל להך ברייתא דהא גופה קמ"ל הכתוב דמקבת טומאה ואשמעינן דשל עץ פסולה וס"ל כהך דר"פ ורק דלר"י בר"י דדרש בעלמא ריבויי ומיעוטי צריך להיות כשר של עץ וקמ"ל הכא דמקבלת טומאה דכאן הוי כלל ופרט וצריך להיות של מתכת ועדיין צ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |