שו"ת בית הלוי/א/כב

שו"ת בית הלוי א כב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן כב

ידבר בענין כסף ומשיכה אי מהני בעו"ג:

הנה בדין קנין כסף ומשיכה אי מהני בעו"ג כבר הרבו רבותינו הראשונים והאחרונים לדבר בו וקשה להעלות בו דבר חדש שלא דברו בו וע"כ לא כתבתי כאן רק דבר אחד בישוב דעת הרמב"ם דפסק בפ"ג מה' מכירה כר"י דד"ת מעות קונות ובפ"א מה' זכי' כ' וז"ל עו"ג שמכר מטלטלים לישראל או קנה מטלטלים מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים וע"ש במ"מ שכ' דהרמב"ם ס"ל דלר"י דרשינן לעמיתך בכסף הא לעו"ג גם במשיכה ושניהם קונים אצלו וסברא זו נזכרה ג"כ בתוס' ע"ג דף ע"א בד"ה שקילו זוזי יעו"ש שכתבו דרב לא סבירא ליה הא דאמרינן בבכורות מדלישראל בחדא עו"ג נמי בחדא ונראה להביא ראיה לזה דבב"מ דף מ"ח איתא דר"ח בר' יוסף יהבו ליה זוזא אמילחא לסוף אייקור מילחא אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל זיל הב לי' ואם לאו קביל עליך מי שפרע ומסיק שם דעירבון הוא דיהבו ליה הוא סבר עירבון כנגדו הוא קונה וא"ל ר"י כנגד כולו הוא קונה ופרש"י הוא סבר כנגדו הוא קונה אם מכירת קרקע שנקנה בכסף קונה קנין גמור ואם מכירת מטלטלים הוא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע והקשה בשיטה מקובצת וכן הקשה בשו"ת הריב"ש דלמה פרש"י דר"ח בר"י הוי ס"ד דגם בקרקע הוא קונה קנין גמור רק כנגדו והרי שם בסמוך פריך לרב דס"ל כנגדו הוא קונה מברייתא דתניא דבקרקע קונה כולו ומשני דבקרקע מודה רב דקונה כולו ורק במטלטלין דהוי רק לענין מי שפרע ס"ל לרב דקני רק כנגדו ולפי מה שפרש"י נצטרך לומר דר"ח לא ידע הך ברייתא ולמה ליה לרש"י זה והרי עובדא דר"ח הוי במטלטלין וא"כ הא י"ל דרק במטלטלים הוי ס"ל כנגדו ובמקרקעי מודה וכדס"ל לרב:

והנראה בדעת רש"י דבסמוך מחלקינן לרב דבקרקע דכסף קונה קנין גמור מש"ה קונה כולו אבל במטלטלין דלא מהני כסף רק לענין מי שפרע לא הוי רק כנגדו וס"ל לרש"י דחילוק זה לא הוי רק לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מן התורה א"כ גרע קנין כסף במטלטלים ים יותר מגבי קרקע ושייך שפיר לחלק ביניהם גם לענין הא מילתא אבל לר' יוחנן דס"ל דבר תורה מעות קונות לא שייך לחלק כן דהרי מה"ת דקונה גם במטלטלים קנין גמור הא הוי ממש כקרקע וא"כ מן התורה קונה עירבון כולו גם במטלטלין כמו דאיתא בברייתא גבי קרקע והרי הא דהפקיעו חכמים קנין כסף במטלטלים הוא רק משום שלא יאמר לו המוכר נשרפו חיטיך בעליה וכבר כתבו התוס' שם בב"מ דף מ"ו ד"ה ש"מ דהא דמהני קנין חליפין ולא חיישינן שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה דכיון דהמעות עדיין ביד הקונה יטרח המוכר להצילם דהקונה יסרב ליתן לו המעות וא"כ בנותן רק עירבון דמן התורה קונה כולו ורק רבנן הפקיעו הקנין והרי על המותר מה דדמי החפצים עולים יותר מן העירבון הא לא שייך בהו כלל הך חששא דנשרפו חיטיך כיון דהמעות עדיין ביד הלוקח והא דבאמת אינו קונה המותר הוא משום דאי אפשר לומר דכנגד המעות לא יקנה והמותר יקנה דעיקר הקנין הוי המעות וכיון שבסך המעות שייך הך חששא וכן אם נתן כל דמי המקח שייך הך חששא ואינו קונה והיאך אפשר לומר דבלא נתן רק מקצת יקנה המותר דהא אי אפשר להעדיפם ממה דהוי כנגד המעות [וגם דלא יטרח להציל רק מקצתן] ועכ"פ הרי מה דהפקיעו הקנין של תורה מהיותר מהסך שנתן אינו רק משום דאי אפשר להעדיפם מכנגד הסך ומאם נתן כולו אבל בהם מצד עצמם ליכא חשש זה כלל וא"כ לענין מי שפרע דאיכא גם כנגד העירבון כ"ש דגם על יותר מהעירבון דנשאר במי שפרע דאי אפשר לגרע אותם ממה שכנגד העירבון והא דבסמוך מחלקינן בין קרקע למטלטלים הוא רק לרב ונאמר דרב ס"ל כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת ושייך שפיר לומר דאע"ג דבקרקע קונה כולו במטלטלים לא תיקנו מי שפרע רק כנגדו ומש"ה ר' יוחנן לשיטתו דס"ל ד"ת מעות קונות אינו מחלק כלל בין קרקע למטלטלים וכיון דתני בברייתא דבקרקע קונה כולו ס"ל דגם במטלטלים קונה כולו ומש"ה פרש"י שפיר דר"ח בר"י דאתי לקמי' דר"י והוי סבור דר"י ג"כ סבר דרק כנגדו הוא קונה בע"כ דהוי ס"ד דגם היכא דקונה קנין גמור ג"כ אינו קונה רק כנגדו ולא שמיע ליה הך ברייתא דבסמוך דאי הוי שמיע ליה הא לר"י א"א לחלק בין קרקע למטלטלים:

והנראה לכתוב עוד סמוכין לזה דרב ס"ל כר"ל ע"ד החידוד של תלמידים דבב"ק דף י"ד תנן שוה כסף ומפרשינן בגמרא מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות ופריך מאי משמע אמר רבה בר עולא דבר הנקנה בכסף ופריך א"ה עבדים ושטרות נמי נקנים בכסף [ופרש"י דהא דשטרות נקנים בכסף לא איתפריש היכא] אלא אמר רב אשי שוה כסף ולא כסף והני כולהו כסף נינהו דאי לא מזדבין הכא מזדבין במתא אחריתא ולכאורה קשה הא בדף י"ב פליגי אמוראי אי גובין מן העבדים ולמ"ד דגובין מן העבדים הא תיקשה דהיאך יפרש המשנה דהא לדידיה אי אפשר לפרש כרב אשי דשוה כסף ולא כסף דא"כ הא אימעוט מהאי כלל גם עבדים דגם הם מזדבני במתא אחריתא ואין לומר דאיהו יפרש כרבה בר עולא דבר הנקנה בכסף לאפוקי מטלטלים דבעי משיכה ועבדים דנקנים בכסף הא לדידיה גובין מהם דהא לפי"ז תיקשה משטרות והניחא לפמש"כ התוס' דלא גרסינן שטרות דהא אינם נקנים בכסף רק בעי כתיבה ומסירה והקושיא לרבה הוי רק מן עבדים א"כ הך מ"ד דס"ל דגובין מעבדים יוכל לפרש כרבה אבל לגירסת רש"י דגורס גם שטרות קשה:

והנראה לישב דהא ודאי קשה טובא על גירסת רש"י דהיאך פריך משטרות דהא בעי כתיבה ומסירה וכמו שכ' התוס' ויותר קשה לשון רש"י שכ' דלא איתפרש בגמרא האי דינא דשטר נקנה בכסף והא אדרבה מפורש להיפוך דאינו נקנה בכסף וע"כ נראה לומר לרש"י דהא דצריך כתיבה ומסירה הא הוי רק אם רוצה לקנות החוב שבשטר ובב"ק איירי ברוצה להדיא לקנות רק השטר לחודא לצור ע"פ צלוחיתו ולזה הא לא בעי כתיבה ומסירה ועיין בחו"מ סי' ס"ו דהוי ככל שארי מטלטלים דנקנים במשיכה ורק לר' יוחנן דס"ל דבר תורה מעות קונות ורק משום חששא דנשרפו חיטיך תיקנו רבנן שלא יקנה ס"ל להגמרא דבשטר כה"ג אוקמיה אדינא דקונה בכסף לחודא חדא דהוי מילתא דלא שכיח דהמלוה ימכור שט"ח שלו שצריך לגבות בו חובו להשתמש בו לצור ע"פ הצלוחית דהא שמא יתקלקל ויפסיד כל החוב ובמילתא דלא שכיח קונה לר' יוחנן בכסף וכדאיתא בב"מ דף מ"ז ועוד דכיון דעיקר החוב נשאר להמוכר א"כ הא בע"כ יטרח להצילו שיהיה לו ראיה לגבות חובו ומש"ה ס"ל להגמרא דנקנה בכסף וזהו דפריך א"ה עבדים ושטרות נמי וזהו רק לר' יוחנן אבל לר"ל דמשיכה מפורשת מן התורה לא קשה כלל משטרות דלקנות הנייר הא צריך משיכה ולקנות החוב בעי כתיבה ומסירה וא"כ הא ניחא דהך מ"ד דס"ל גובין מן העבדים יסבור כר"ל ושפיר מצי לפרש הך משנה כרבה בר עולא ואין להקשות על זה מהא דבב"ק דף י"ב דס"ל לרב נחמן דאין גובין מן העבדים וא"ל רבא מר כמאן ס"ל וא"ל אנא מתניתא ידענא ומביא ברייתא דאין כותבין פרוזבול על העבדים הרי דעבדים כמטלטלים ולמה לר"נ להביא לו מהברייתא עדיפא ה"ל להביא מהך משנה דשוה כסף דהא ר"נ ס"ל בב"מ דף מ"ח כר"י דד"ת מעות קונות ולדידיה הא מוכרח ע"כ לפרש הך משנה כרב אשי דשוה כסף ולא כסף דכרבה א"א לפרש דהא תיקשה משטרות ומוכח מהך משנה דאין גובין מעבדים רק זה לא קשה כלל דהא מהך משנה ליכא להוכיח דאין גובין מעבדים רק משום דס"ל כר"י וא"כ הוי מצי רבא להקשות לי' דמנ"ל לדקדק מהך משנה דאין גובין מעבדים נדקדק מינה כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת ולעולם גובין מעבדים ובפרט דרב נחמן הא השיב לרבא ורבא הא קאמר בב"מ שם קרא ומתניתא מסייע לר"ל ומש"ה הביא לו הך ברייתא דפרוזבול דמפורש דעבדים הוי כמטלטלים:

והנה בב"ק דף צ"ו קאמר רב דעבדי כמקרקעי דמי דבגזל עבדים והזקינו מצי לומר הרי שלך לפניך וכתב שם האלפס דלא קיי"ל כרב בהא וראייתו מהא דבדף י"ב מסיק דאין גובין מעבדים דהוי כמטלטלי והרא"ש חלק על ראיה זו יעו"ש וחזינן דלהאלפס ס"ל לרב דגובין מעבדים והא תיקשה עליו מהך משנה דשוה כסף (ודוחק גדול לומר דרב חולק על הך משנה ומוקים לה כר"מ דס"ל בב"ק דף צ"ו דבעבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה] ובודאי נראה דרב מפרש כרבה וס"ל כר"ל וכמש"כ ומש"ה רב לשיטתו שפיר מחלק בין קרקע למטלטלין לענין עירבון ור"י לשיטתו ס"ל דגם במטלטלים קונה כולו:

ועכ"פ הרי נתברר לנו דרב ס"ל ע"כ משיכה מפורשת מן התורה מדסבר עירבון במטלטלים אינו קונה רק כנגדו וכן משמע בחולין דף פ"ג דתנן בד' פרקים משחיטין הטבח בעל כרחו אפי' שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח אלא דינר כופין אותו לשחוט ופריך והא לא משך אר"ה אמר רב כשמשך ור' יוחנן משני שם דבד' פרקים העמידו דבריהם על דין תורה דמעות קונות ומשמע דרב ס"ל דמשיכה הוי דאורייתא וא"כ הא דר"ש ליה להפסוק כר"ל לעמיתך במשיכה הא לעו"ג בכסף ועיין בע"ג דף ע"א דקאמר רב אשי דמשיכה בעו"ג אינו קונה מדאמר רב להני סביותא כי כייליתו חמרא לעו"ג שקלי זוזי מנייהו והדר כיילין להו כו' ודחי לא צריכא דקא כייל ורמי למנא דעו"ג הרי דדחי דס"ל לרב משיכה בעו"ג קונה ובע"כ ההכרח לומר כסברת של התי' השני של התוס' בע"ג שם בד"ה שקולו שכתבו דאפי' למ"ד דס"ל משיכה מפורשת מן התורה מ"מ מצי ס"ל דגם בעו"ג קונה משיכה ודרש לעמיתך במשיכה הא לנכרי או במשיכה או בכסף ול"ל הא דאמר בבכורות מדלישראל בחדא עו"ג נמי בחדא וכמו כן למאן דפוסק כר' יוחנן ודרש לעמיתך בכסף מ"מ מצי ס"ל דגם לעו"ג קונה בכסף וניחא דברי הרמב"ם דפסק דלא כסוגיא דע"ג וראיתי בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' נ"ב הביא דברי השו"ת שעברו בין הגאון מהרש"ק ובין הגאון בעל שו"ת נחלת שבעה דמהרש"ק הביא כמה מהראשונים שפסקו דכסף קונה בעו"ג והנחלת שבעה כתב דהאלפס בב"מ פסק כר"י דלא הביא רק דברי ר"י לחודא דד"ת מעות קונות ולא הביא דברי ר"ל והקשה עליו הפנים מאירות דמאי הביא מדברי האלפס הרי גם הרמב"ם פסק כר"י ואפ"ה ס"ל דעו"ג קונה גם בכסף וא"כ הא י"ל דגם האלפס ס"ל כן והנה הגם דהפ"מ כתב זה בלשון ספק דלמא ס"ל כהרמב"ם בודאי נראה דבבירור הוא כן דהרי האלפס כתב בב"מ פ' הזהב דהא דדבר תורה מעות קונות ילפינן לה בק"ו מגופו אם גופו נקנה לישראל חבירו בכסף ממונו לא כ"ש וכבר הקשה עליו השיטה מקובצת שם דהא ק"ו כזה איתא בבכורות דקאמר ר"ל דישראל שנתן מעות לעו"ג בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה ופריך מאי בדיניהם אי נימא בדיני דגופו אם גופו קני ליה ישראל בכסף ממונו לא כ"ש כו' ועוד ישראל מישראל יוכיח דגופו קונה בכסף ממונו במשיכה וא"כ הא כמו כן קשה על האלפס דהיאך יליף דישראל מישראל קונה בכסף בק"ו מגופו הא י"ל עו"ג מישראל יוכיח דקונה גופו בכסף דכתיב מכסף מקנתו וממונו של ישראל קונה עו"ג רק במשיכה ובודאי צ"ל דהאלפס ס"ל דלהלכה קיי"ל דעו"ג קונה בשניהם בכסף ובמשיכה כהרמב"ם ומש"ה הוי ק"ו טוב וזהו ראיה שאין עליה תשובה ועיין בשיטה מקובצת שכ' דגם ר"ח כ' כהאלפס וא"כ הא מוכח דהר"ח והאלפס ורמב"ם כולהו קיימי בחדא שיטתא דלהלכה קיי"ל דעו"ג קונה בשניהם:

והנה יעויין בקידושין ד' י"ד דתנן עבד עברי נקנה בכסף ובשטר ופריך בכסף מנ"ל ומשני אמר קרא מכסף מקנתו ופריך אשכחן נמכר לעו"ג הואיל וכל קניינו בכסף נמכר לישראל מנ"ל ומשני שם ופרש"י הואיל וכל קניינו במטלטלים בכסף ולא נאמר בו משיכה והקשו עליו התוס' דזהו רק כר"ל ולא כר' יוחנן דלר"י אדרבה עיקר משיכה הוי רק בעו"ג וע"כ פי' בשם ר"ת פי' אחר וכן הקשו התוס' בבכורות דף י"ג על פרש"י ובאמת ניחא דרש"י לשיטתו הא ס"ל דהלכה כר"ל ומש"ה מפרש כן להסתמא דגמרא והתוס' הקשו רק לשיטתם דפסקו כר"י. ולכאורה נראה עוד דס"ל לרש"י דכל הך סוגיא דקידושין לא אזלא רק אליבא דר"ל דלר"י לא שייך כלל הא דפריך הגמרא נמכר לישראל מנ"ל דלמה צריך קרא לזה כיון דלר"י כסף קונה בישראל בכל הדברים בין בקרקע ובין במטלטלים וא"כ מהיכא תיתי נימא דלא יהיה מהני בעבד עברי דבין אם נדמה אותו לקרקע או למטלטלים צריך להיות נקנה בכסף שוב מצאתי שכ' כן הפני יהושע דאין לומר דהא חזינן בקידושין דף ח' דדרשינן מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין הרי דאע"ג שחליפין מהני בכל הדברים מ"מ בע"ע לא מהני בו ז"א חדא דהא י"ל דרש"י ס"ל כמש"כ הש"ך בחו"מ סי' קכ"ג דהא דאמרינן דאינו נקנה בתורת תבואה וכלים אינו משום דעבד אינו נקנה בחליפין רק משום דאין קנין חליפין בעו"ג כלל גם בשארי דברים והך דינא גופה קמ"ל הפסוק ועוד דהא כבר כתבנו בסי' שלמעלה באות ח' דדעת רש"י דהא דדרשינן הך מכסף מקנתו לדיוקא דבא למעט חליפין אינו רק לפי המסקנא דידעינן קנין כסף בנמכר לישראל מקרא דוהפדה ושוב נוכל ללמוד גם נמכר לעו"ג דנקנה בכסף בג"ש דשכיר שכיר וע"כ לא איצטריך הך מכסף מקנתו לגופיה וע"כ בא לדיוקא למעט חליפין שאינו כסף אבל הכא בהס"ד דלא ידע מג"ש דשכיר שכיר ואיצטריך הך מכסף מקנתו לגופה דנקנה בכסף לא דרשינן מניה דיוקא כלל למעט שארי קניינים וא"כ מאי פריך נמכר לישראל מנ"ל כיון דלר"י מהני כסף בכל הדברים אמאי לא יהיה מהני בע"ע ומש"ה ס"ל לרש"י דהסוגיא אזלא רק אליבא דר"ל דס"ל דכסף בישראל אינו קונה רק בשדה ולא במטלטלים ומש"ה פריך מנ"ל דמהני בע"ע ואין להקשות דא"כ מאי משני אמר קרא מכסף מקנתו הא תיקשה כיון דהך מכסף מקנתו בנמכר לעו"ג כתיב ולר"ל הא לעו"ג מהני כסף בכל הדברים וא"כ למה צריך הך מכסף מקנתו לאשמעינן דמהני בע"ע הנמכר לעו"ג ז"א דבאמת הא י"ל דלר"ל עיקר הפסוק איצטריך לדיוקא דחליפין לא מהני בו רק ממילא הא מוכח מיניה דנקנה בכסף ומש"ה מייתי ליה ועוד דאי לאו קרא דמכסף מקנתו דחזינן דיש קנין כסף בעו"ג לא היינו דורשים כלל לר"ל לעמיתך במשיכה הא לעו"ג בכסף רק היינו אומרים הא לעו"ג בחליפין וכמש"כ התוס' בבכורות דף י"ג בד"ה אימא ועכ"פ ניחא הא דפרש"י הך סוגיא אליבא דר"ל כיון דאיהו ס"ל דהלכה כר"ל ולדבריו כל קניין עו"ג במטלטלים הוי בכסף:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף