שו"ת בית הלוי/א/יא
|
< הקודם · הבא > |
במסכת שבת דף כ"ה שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה כתבו התוס' דיש רוצים לדקדק מזה דאין לברך על הדלקת הנר מדקרי לי' חובה ועוד דאם היתה מודלקת א"צ לכבותה ולהדליקה ור"ת אומר דצריך לברך וגם צריך לכבותה כדאמרינן ובלבד שלא יקדים והנה על הי"א קשה מדברי הירושלמי פ' הרואה הובא בהג"מ פ"ד מה' שבת דמבואר בו להדי' המדליק נר של יו"ט צריך לברך אקב"ו להדליק נר לכבוד יו"ט הרי להדי' דצריך לברך ומ"מ נראה דאין מהירושלמי הלז שום סתירה לעיקר דקדוקם של הי"א שדקדקו מדקרי לי' חובה מכלל דא"צ לברך דשפיר י"ל כן דהרי הכא קאי על הא דאין מדליקין בעיטרן שמא יניחנו ויצא ופריך אביי דיצא א"ל רבא שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה וכתבו התוס' פי' במקום סעודה שצריך לסעוד במקום נר אבל מהדלקת הנר לא הוי פריך אביי דפשיטא דחובה היא הרי דגם אביי מודה דמחוייב להדליק נר בער"ש רק ס"ל דיכול להדליקו שלא במקום סעודתו וגם כשיוצא לסעוד במקום אחר סגי וצ"ל דס"ל לאביי דעיקר המצוה של ההדלקה הוא משום כבוד שבת דההדלקה גופה הוי כבוד לשבת אע"ג דהוא אינו שם ורבא הוסיף לו דמלבד חיוב ההדלקה משום כבוד שבת מחויב שיהי' לו נר דלוק במקום סעודה וזה הוי משום עונג שבת שלא יסעוד בחושך ולא סגי במה שהדליק במקום אחר ועל זה הא שפיר י"ל כהי"מ דעל הך הדלקה דקאמר רבא דהוי רק משום עונג ובכה"ג גופה דאיירי רבא דשלא במקום הסעודה יש לו נר וקיים מצות כבוד שבת רק צריך להדליק עוד במקום סעודה דעל הדלקה זו א"צ לברך מדקרי להדלקה זו חובה וגם מהסברא נראה כן דלא עדיף עונג זה מכל מה שמכין משום עונג שבת וגם דאם הי' לו נר דלוק מבעו"י במקום סעודה א"צ כלל לכבותה ולהדליקה וסגי במה שידליק השתא גם שלא במקום סעודה והא דאמרינן ובלבד שלא יקדים קאי על עיקר ההדלקה דאם מדליק מבעו"י ליכא כבוד שבת וכמש"כ רש"י בדף כ"ג דלא ניכר דמשום שבת הוא אבל בהך דעונג הא גם אם הי' דלוקה מכבר מגיע לו העונג וגם הירושלמי קאי על עיקר מצות ההדלקה וצ"ע על הי"מ דהיאך דקדקו מכאן דקרי לי' חובה על עיקר מצות הדלקה דהא יש לחלק וכמש"כ דאין לומר דלרבא דס"ל שמחויב להדליק במקום סעודה ס"ל דכל עיקר חיובו של ההדלקה לא הוי רק בשביל זה חדא דמנ"ל לעשות מחלוקת בזה בין אביי לרבא וגם הא מדאמר רבא שאני אומר משמע להדי' דלא קאי כלל על עיקר חיוב ההדלקה:
ומסוגיא זו צ"ע על פי' המשנה להרמב"ם ר"פ שכתב הטעם דפסולי פתילות ושמנים דחיישינן שמא יהי' אור הנר חשוך ויצא דא"כ למה הקשה אביי רק על עיטרן על כל הפסולים ה"ל להקשות כיון דלאביי לא איכפת לן במה שיצא ומוכח דשם איכא טעם אחר דשמא יטה וכן כתב הרמב"ם בעצמו בפרק ד' מה' שבת והנה יעויין לעיל דף כ"א שהקשו התוס' ישנים אמאי גזרינן שלא להדליק בחלב מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה הא הוי גזרה לגזרה וכתבו בשם הריב"ן דהא דאמרינן אין נמשכין אחר הפתילה אין הטעם שמא יטה אלא שמא יכבה וליכא שלום בית ועליו לא קשה קושי' זו דהא גם אביי מודה דצריך שיהי' נר דלוק בשבת ואם יכבה הא לא יהי' נר כלל והרי זה דומה למדליק נרות קטנים שיכבו קודם הלילה דאינו יוצא גם לאביי ומש"ה לא הקשה רק על עיטרן. אמנם הא קשה לי על הריב"ן דהיאך נפרש הא דאמרי' שם פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והא כיון דליכא חששא דשמא יכבה אמאי אסור להדליק בו בשבת דחנוכה דהא בו ליכא סברא דשלום בית דהא אפי' למ"ד נ"ח מותר להשתמש לאורה מ"מ הא ודאי דצריך נר אחר משום שבת וכמש"כ הר"ן דבזה כ"ע מודים וגם דנ"ח הי' בחוץ ולא בבית ומוכרח ע"כ דהטעם הוי משום שמא יטה וצ"ל דגם הריב"ן מודה לטעם דיטה רק ה"פ דאין הטעם משום שמא יטה לחודא רק גם משום שמא יכבה וליכא שלו' בית ומש"ה במהותך אסור שמא יכבה ובחנוכה הוי הטעם דשמא יטה ואין להקשות דאכתי תיקשה דהיאך קאמר דשמנים שאסרו בשבת אסרו בחנוכה בשבת והא איכא חלב מהותך דאסור בשבת שמא יכבה ובחנוכה דליכא חששא זו הא מותר דאין לאסור משום טעם דיטה דהוי גזרה לגזרה גם זה ניחא דהריב"ן ס"ל דה"פ דאותו מין שאסור בשבת אותו מין אסור בחנוכה וקאי על אינו מהותך ובזה מיושב גם מה שהקשה הפני יהושע דהא שמן שרפה דאסור בשבת שמא יטה ומותר בחנוכה בחול ולפי"ז ניחא דשם לא קאי רק על המין ומינו של שמן שרפה הא מותר להדליק בשבת רק שנתחדש בו דבר האוסרו בשבת ובזה לא איירי כלל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |