שו"ת בית הלוי/א/יב
|
< הקודם · הבא > |
המג"א כתב בסי' תק"א ס"ק י"ב דשברי כלים אסור להסיק בהן אפילו במקומן בלא טלטול דמוקצה אסור בהנאה אבל כשמדליק בכלי שלם אף דאח"כ נעשה שבר כלי מ"מ מותר דההנאה באה אח"כ מאליה ועיי' מג"א בסי' תק"ז ס"ק ד' ובסי' שכ"ה ס"ק ט' שהביא דברי התוספות בע"א דף ס"ו וכ"ה בפסחים דף כ"ו שכתבו דלא אמרינן יש שבח עצי מוקצה בפת משום דמוקצה מותר בהנאה ומדברי ההג"מ שהביא הב"י סי' תקי"ז שכתב דבמקום שיש לחוש שנאפה הפת בעצים שנלקטו היום מן המחובר אסור ליקח פת מעו"ג הרי דחולק על התוס' אין ראיה להמג"א דמוקצה אסור בהנאה דהא י"ל דחולק על עיקר הסברא של התוס' וס"ל דאע"ג דאינו איסור הנאה אמרינן יש שבח עצים לאסור הפת באכילה אכן עיקר הדבר שכתב המג"א דמוקצה אסור בהנאה לא נראה ועיין בביצה דף כ"א דמחלק הגמ' בין הא דמטלטלינן כנונא אגב קיטמא ואע"ג דאיכא עליה שברי עצים ולא מטלטלינן שיורי כוסות של עו"ג אגב הכוס דהתם איסורי הנאה הכא לאו איסורי הנאה ומ"מ אין מזה סתירה להמג"א דגם הוא לא קאמר דאסור אלא שיהנה גופו מן המוקצה אבל הא מודה דאינם איסורי הנאה כשיורי כוסות של עו"ג ומותר ליתן המוקצה לעו"ג ולקבל ממנו הנאה אחרת עבור זה וכדומה אמנם גם היכא דנהנה גופו נראה דמותר דבשבת דף מ"ט אמרינן טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן ואפילו בשבת מתיר הת"ק שם להחזיר הקדרה להקופה של צמר וכן בשבת דף ל"ט גבי ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים ופריך וליפלוג נמי ר' יוסי בהא ומשני רב יוסף מפני שמזיז עפר ממקומו ופי' התוס' שמא יזיז עפר המוקצה ממקומו הרי דזה לא איכפת לן מה דנהנה מהמוקצה שהביצה נצלית בו (ודברי הגה"מ הנ"ל צע"ק אמנם בכל זה יש לחלק קצת רק הא מבואר בשבת דף קמ"א הקש שעל גבי המטה לא ינענעו בידו אבל מנענעו בגופו דהוי טלטול מן הצד ואכתי כששוכב על הקש הרי נהנה גופו מן המוקצה ממש ואפ"ה מותר וכן בשבת דף נ' גבי חריות של דקל צריך לקשור ופרש"י דאם לא קשרן אסור לטלטלן הרי דרק הטלטול אסור אבל ישיבה בלא טלטול שרי גם בלא קשירה ומ"מ מה שכתב המג"א דשברי כלים אסור להסיקן ואפילו במקומן בלא טלטול בודאי דבריו מוכרחין וראיה מהא דשבת דף כ"ח דאמרינן דאין מדליקין בפתילה של ג' על ג' מצומצם משום דהמדליק צריך שידליק ברוב היוצא וכיון דאדליק בה פורתא ה"ל שבר כלי ואין מסיקין בשברי כלים והרי שם אינו מטלטלה כלל משנעשית שברי כלי ואפ"ה אסור ומבואר להדי' כהמג"א ואין להקשות בזה מהא דבשבת דף קכ"ד פרש"י מסיקין בכלים ביו"ט שהרי ראוים הן לטלטלן ויתנן לתוך התנור ואין מסיקין בשברי כלים דה"ל מוקצה ולא חזי לטלטלם וכן פרש"י בביצה דף ל"ב דהטעם דאין מסיקין בשברי כלים הוא משום איסור טלטול ומשמע הא להסיק במקומן בלא טלטול מותר זה אינו דודאי דרש"י מוכרח לפרש שם האיסור משום טלטול דהרי בשבת דף כ"ט פריך הגמרא על הא דמסיקין בכלים כיון דאדליק בהו פורתא ה"ל שבר כלי וכי קמהפיך באיסורא מהפיך ומשני דעבד להו כדרב מתנא דאמר רב מתנא עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן הרי דהא דאמר מסיקין בכלים איירי ע"י ריבוי עצים מוכנים ובכה"ג הא גם בשברי כלים מותר דהרי גם בעצים שנשרו מדקל ביו"ט דהוי מוקצה מתיר רב מתנא ע"י ריבוי עצים מוכנים ומש"ה פרש"י דהאיסור הוי משום טלטול דעד כאן לא שרי רב מתנא רק בנשרו לתנור דלא בעי לטלטלם רק אח"כ כשמהפך בהם דאז שפיר נתבטלו עצים המוקצים דמקלי קלי איסורא וכמבואר כ"ז בביצה דף ד' אבל בלא"ה לא בטל ואסור לטלטלם לתוך התנור אבל להסיקם במקומן באמת מותר ע"י ריבוי עצים אבל להסיק בשברי כלים בפני עצמן ודאי דמודה רש"י דגם בלי שום טלטול אסור וכמו דמוכרח מהך דפתילה של ג' על ג' שהבאנו וכן מוכרח לומר במש"כ התוס' בכתובות דף ז' ד"ה מתוך שכתבו ומוצא חמץ בביתו דאמרי' בפסחים דכופה עליו כלי ולא שרינן לשורפו משום מתוך היינו משום דאסור לשורפו מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו עכ"ד ואכתי לשרפו במקומו בלא טלטול ומוכרח לומר דכמו דמוקצה אסור בטלטול כמו כן אסור לשורפו במקומו אמנם הר"ן שם כתב דמש"ה כופה עליה כלי דלא חזי לטלטלו ולאפוקי ומיהו בבל יראה לא עבר דהא בטליה בלבו ולמוצאי יו"ט שורפו וביו"ט לא מצי למשרפי' אע"ג דקיי"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה"מ היכא דאיכא צורך היום קצת אבל הכא ליכא דהא נפק י"ח בביטול עכ"ד ובע"כ הא דכתב הר"ן דלשרפינהו ביו"ט כוונתו דישרפנו במקומו דהא כבר כתב מתחילה דאי אפשר לטלטלו ולהוציאו משום מוקצה וע"ז תי' דליכא צורך היום ומשמע דבלא"ה היה מותר להסיקו במקומו וליכא איסורא דמוקצה זה אינו דיש לומר. דה"פ דישרפנו במקומו על ידי ריבוי עצים מוכנים וכדרב מתנא ואז ליכא איסורא משום מוקצה ומש"ה תי' כיון דאסור ליהנות בו משום החמץ הדולק ג"כ באותו מדורה ליכא צורך היום וא"כ לכאורה קשה דברי התוס' שכתבו דעיקר איסור שריפתו הוי משום מוקצה דס"ל דמשום איסור הבערה ליכא דהוי צורך היום קצת דמדרבנן הא לא סגי בביטול וצריך לשורפו ושרי' משום מתוך וע"כ תי' משום מוקצה והרי אכתי קשה דישרפנו במקומו ע"י ריבוי עצים מוכנים דליכא איסור מוקצה והנראה לישב דעתם ג"כ דהרי בהא דמתיר רב מתנא ע"י ריבוי עצים אע"ג דכתבנו דמוקצה אסור להסיק גם במקומו ובע"כ דגם בלא טלטול אסור דעצם ההסקה בעצמו אסור במוקצה וכמש"כ בסמוך וא"כ אמאי מותר ע"י ריבוי עצים מוכנים והרי בעת ההדלקה לא שייך ביטול דהוי בעיניה ולא מקלי קלי ובע"כ צ"ל דהטעם דכיון דיש רוב עצים מוכנים הוי עיקר ההדלקה בהמוכנים ולא בהמוקצה וא"כ שפיר כתבו התוס' דהרי לא יהיה אפשר ליהנות מהמדורה משום החמץ הדולק בתוכו והוי הבערה שלא לצורך ורק דנתיר משום מתוך ובהעצים הא ליכא שום צורך כלל לשורפן ורק בהחמץ איכא צורך היום משום מצוה דרבנן והחמץ הא הוי מוקצה והיאך נתפוס החבל בשני ראשין דנתיר ע"י ריבוי עצים דנאמר דעיקר ההדלקה הוי משום עצים ולא בהחמץ ואי דליכא צורך היום והוי הבערה שלא לצורך נאמר דהוי צורך היום דמצוה לשרוף החמץ והרי זהו דבר הסותר את עצמו כ"נ לישב דברי התוס':
אמנם צריך להבין טעם איסור של ההדלקה במקומו בשברי כלים כיון שכתבנו דמותר בהנאה והנראה לומר דהתשמיש של נתינת האש בעצמו אסור והוי כמו טלטול ועיין במג"א סי' שכ"א ס"ק ז' שכתב דאסור ליתן מים ע"ג בשר ביום שלישי לשחיטתו דכיון דהבשר אסור בטלטול ה"ה דאסור ליתן מים עליו וכמו כן אסור מהאי טעמא להסיקן אפילו במקומו וע"י ריבוי עצים מוכנים מותר אע"ג דכל זמן שלא נשרף לא בטל מ"מ כיון דהוי רובא עצים המוכנים נמצא דעיקר נתינת האש הוי בשביל המוכנים ולא בשביל המוקצה ומש"ה מותר אע"ג דלא בטל שוב מצאתי בחידושי הרשב"א בשבת דף כ"ט וז"ל וכי קמהפיך באיסורא קמהפיך מכאן נ"ל דאינו אסור ליהנות מן המוקצה דלא קשה לי' אלא היאך מהפך בהן כלומר שאסור לטלטלו הא אי לא מהפך בהן אע"פ שהתבשיל מתבשל בו אין בכך כלום והיינו נמי דאמרינן בג' על ג' מצומצמות עסקינן ודכ"ע אית ליה דעולא דהמדליק צריך שידליק ברוב היוצא וכי קמדליק בשבר כלי קמדליק כלומר ואסור להשתמש בידים בשברי כלים אלמא אי ל"ל דעולא ש"ד אע"ג דממילא נעשה שבר כלי ונהנה ממנו כו' שלא אסרו אלא לטלטל או לאוכלו ואפי' להשתמש בו בידים כגון ההדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ואע"פ שאינו מזיזו אבל הנאה דממילא ש"ד אלא א"כ תדחה דשאני הכא דמקלי קלי איסורא אבל מוקצה בעין אסור ליהנות ממנו והראשון נראה עיקר עכ"ד הרי דדרך הראשון שכתב הוא להדי' כמו שכתבנו ומ"מ צ"ע לי על הרשב"א במה שכתב דההדלקה והתשמיש אסור בו כגון לסמוך בו כרעי המיטה דא"כ אמאי מותר לישב על מוקצה וכן מותר לשכב ולישן עליו וכן מותר להטמין התבשיל והביצה במוקצה כמו שהוכחנו באות א' ובאמת דמהא דאסור הדלקה אין ראיה כלל דאע"ג דנתינת האש אסור דזה הוי כמו טלטול כיון דנתינת האש הוי משום המוקצה אבל הטמנת הקדרה לא הוי בשביל המוקצה ומש"ה שרי וכמו כן לסמוך בו כרעי המיטה שרי היכא דליכא טלטול וגם מה שנסתפק הרשב"א אי שרי בהנאה צ"ע אמאי לא הוכיח מהראי' שמובא באות א' וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |