שו"ת באר מים חיים/כא
|
< הקודם · הבא > |
זה נוסח ק"ע אות באות במותב ג' כחדא הוינא אנן דתרי מינן חתימי לתיתא כד אתא קדמנ' מרדכי בן מויאל והעיד בפנינו בתע"ג ומכוונת באיין גאר כרג' לקול באיין ואחד לגוייא קאלת אילא וואחד לגוי קאלהא באיין לגנאוא די בן זנאתי הייא פלמוצ'ע לפלאני ומשא מרדכי העד הנז' מעא ליהוד יפתסו ועבאוי מעאהום א' ממשרתי המלך יר"ה ובקאוו יפתשו ממקום למקום ולא גברושי הומאן פטריק ותלאקאוו בלגוי די כרג' לקול וחכמו למשרת הנז' באש יורי ולא אוראסי ואחר כמה הכאות די דרבו ולא אוראשי נכאר קאלו אנא מא קולתסי ובירר בעדו' מרדכי העד הנז' באיין פסאעא די פאס כאן חאכם למשרת הנז' לגוי פטריק מא כאנסי מעאהום בחברתם כאן בעיד מנהום פלכלא ומנאיין רג'ע זברו מחכוס פייד למסכ'ר הנז' באש יורי לגנאוא ולא הודה וטלקו הומאן וואקפין וסמע וואחד לגוי אכור נשיב האדאך די כאן מחבוס והוא יקול אלמסכר הנז' נגד ארית דנוב האדאך אראגל אנא סמעת באיין גא וואחד לענד הלקאייד סעיד דלמהרייא וקאללו דאך ליהודי די מסא מעא יחיא ומולוד גוונא עלא למוצ'ע לפלאני וגברנאה' מיית תמא וגאבו אלקאייד סעיד סרתונא מן האד לכלאם עכ"ס עדותו העד הנז' ביום ד' בשבת ה' ימים לתשרי שנת וקמת ועלי"ת לפ"ק וקיים עכ"ל וחתו' הח' הש' דו"מ כהה"ד חיים טולידאנו. וכה"ר יחיא בן פינחס חימי יצ"ו.
עוד במו' תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא היקר שאול בן ישוי נר"ו ברכ"ה שם טוב והעיד והגיד בתע"ג אחר האיום הצריך וקאל באיין מסא לדיך אדינא ישקסי עלא וואחד למסלם יקוללו סי' יחיא ומולוד גאה ואחד למסלם קאלו האדאך אראגל די עלאס כא תדוור ראה פלחבס די קאלו באיין הווא די קתל דאך ליהודי בן אזנאתי וואלאיין כדבו עליה די קתלו בצח הווא וואחד למסלם פלאן לפלאני וקאלו איסם לגוי ה' כפירוש וואלאיין אוכאה מא ידכרושי על פמו כלל לא למסלם ולא ליהודי עכ"ס עדו' העד הנז' ולראיי' האמת שכך העד בפנינו העד הנז' עדות ה' ח"ף תמ"ת בשני בשבת כ"ד לתשרי ש' וקמת ועלי"ת לפ"ק פ"ה ארבט יע"א וקיים וחתו' כה"ר אברהם רודריגיו וכה"ר עיוש למאליח.
עוד במו' תלתא כחדא הוינא אנן דתרי מינן חתימי לתתא ובאו לפנינו שע"כ שהיו עסוקים בקבורת יששכר אזנאתי והעידו בתע"ג ומכוונת באיין הומאן קלבו לגוף די יששכר הנז' וגברו' שלם בכל איבריו באקיין ידיה ורגלי' ומנאכרו ולא כאן יכסו חתא שום אחד מאיבריו בלחאק אלא תולעים כאנו ינגלו מנו מגופו ולראיה ח"ף תמ"ת פ"ה סלא וקיים וחתום החכם הש' כהה"ר חיים טולידאנו נר"ו וכה"ר יחיא בן פינחס חימי נר"ו.
עוד במו' ג' כחדא הוינא אנן דתרי מינן חתימי לתת' כד אתא קדמנא החכם ה"ר מימון אביקציץ והעיד בתור' עדות גמור' באיין הווא כאן חאצר מנאיין גאבו לגנאוא די יששכר אזנאתי וקלב פרצוף פניו ולא גבר פיה לא מכה ולא שום חבלה ועקלו מן אוזהו בטביעות עין באיין הווא יששכר אזנאתי עכ"ס עדו' העד הנז' ולראי' ח"ף תמ"ת פ"ה ארבט יע"א וקיים. וחתום כהה"ר שם טוב בן עטר נר"ו וכה"ר יצחק צבע נר"ו.
תשובה על פי העדויות הנז' נראה שאשה זו מותר' להתיבם אע"ג שאין מעידים שהוא בתוך ג' ימים דתלינן שהוא בתוך שלשה ימים וכדאי' בא"ה סי' י"ו סכ"ז ז"ל מצאוהו הרוג וכו' דאיכא למימר השתא הוא דמת דהא פשיטא שאין חילוק בין אם אתה יכול לומר שלא נהרג אלא עתה להיכא דודאי נהרג קודם דסוף סוף אהנך ג' ימים איכא לאוקמיה אחזקה. ואני אומר דבתוך ג' מת וכ"ש אם נאמר דספק זה הוא במידי דרבנן דלאחר ג' גופיה אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא כיון שניכר להם לדילמא אישתני ואיתרמי שנדמה להם כמו זה שמעידין עליו לא חיישי' ואפי' לדעת החולקים ע"ז וכמ"ש הרב שם בש"ע וי"א וכו' הכא מודו דהא איכא טעמי אחריני להתיר שהרי נמ"ך בק"ע שמצאו כל גופו שלם מכף רגלו ועד קדקדו ועוד העיד ה"ר מימון אביקציץ שלא היה חבול בפניו ויש כאן כמה צדדים להתיר חדא ממ"ש הב"י בשם המרדכי שכתב בשם ר"ת דמאי דתנן אין מעידים עליו לאחר ג' ימים לא קאי אלא אהך בבא דפרצוף ופדחת עם החוטם אבל אם יש סנטר ושפתים מעידים אפילו לאחר שלשה ימים ועוד כתבו התוספות והרא"ש והטו"ר בשם ר"ת דהא דאין מעידים אלא בתוך ג' אבל לאחר שלשה אין מעידין דווקא אם חבול בפניו אבל אם אינו חבול בפניו מעידין עליו ע"י טביעות עין של גופו וצורתו פירוש דאע"ג דע"י פרצוף ופדחת וחוטם לחוד אין מעידין ואפילו אם אינו חבול בפניו וכדמש' מדברי הטור מ"מ כיון שגופו שלם ויש טביעות עין של גופו וצורתו מעידין ואפי' לאחר שלשה.
ונראה שאין זה סותר למ"ש המרדכי בשמו וכמ"ש בסמוך דאה"נ דהא בעינן ע"י ט"ע של גופו וצורתו היינו כשאין הסנטר והשפתים קיימי' וא"כ הכא בנדון זה דאיכא פרצוף ופדחת וחוטם וסנטר ושפתי' וכל גופו שלם יש שני צדדים להיתר או משום פרצוף ופדחת וחוטם וסנטר ושפתי' או משום כיון דאיכ' כל גופו נמי שלם.
ואע"ג דחלקו על ר"ת בזה מ"מ הא איכא ספק ספיקא ספק שמא הלכה כמ"ד דתלינן דילמא בתוך שלשה ימים נהרג ואת"ל דהלכה כמ"ד דחיישינן שמא לאחר ג' ימים שמא הלכה כמ"ד דדווקא אם הוא חבול אבל אם אינו חבול בפניו מעידים עליו אפי' לאחר ג' ימים וכה"ג ודאי דתלינן להקל מכח ס"ס זה ואע"ג דאיכא חזקת איסור א"א כיון דאפי' למחמירים דס"ל דלא תלינן שהוא תוך שלשה ימי' אינו אלא משום ספק דהא לפי האמת אין אתה יכול לומר שהוא ודאי לאחר ג' ימים ונמצא עוד ספק ג'. ואפילו לפי מה שהעליתי בחידושי ליורה דעה דכל היכא דאיכא חזקת איסור אין מתירין אפילו בכמה ספיקי הכא דהוי ספי' דדינא נראה דאלים טפי לאפוקי מחזקה ועוד דהמחמירין גופייהו לא פשיטא להו דהא דאין מעידי' לאחר שלשה הוא מדאורייתא אלא ספוקי מספקא להו שמא מן התור' הוא דאי מדרבנן הוו מודו דתלינן להקל וכמו שנראה ממ"ש הב"י שם ועוד דבזו שכתב הב"י בשם המרדכי שאם יש סנטר ושפתים מעידים אפילו לאחר ג' ימים לא נמצא חולק בהדייא. א"כ נרא' דתלינן להקל ועיין מ"ש הבית שמואל בס"ק ע"ז ד"ה ומיהו אם יצא הקול וכו' ואם פרצוף פניו שלם ולא נחבל יש להתיר ומצרפים בכה"ג דעת ר"ת כשיש ספק אם הוא תוך שלשה ימים ואפשר אף המחמירים מודים בכה"ג וכו' ע"ש וזה קרוב למ"ש ואין לומר דכיון דהוחזק הקול קודם שמצאוהו כמה ימים תו ליכא לספוקי אם הוא בתוך ג' ימים או לאו דהא בהדייא כתב הרב בש"ע בס' כ"ז דאם יצא הקול וכו' דמותרת ובי' שם בב"י בשם הריטב"א דממ"נ מותר' דאם הקול אמת הרי מעידין שמת ואם הקול שקר א"כ תלינן דמת בתוך שלשה ימים ע"ש.
וגדולה מזו כתב הב"ש בקונטריס עיגונא בקיצור פסקי הרב הב"י דף קנ"ה ז"ל בנ"ד דמשמע שהיה כל גופו שלם וגם לא היה נחבל בפנים שהרי לא אמר הגוי כן שפיר יכול להעיד אפי' לא ראה אותם הגוי עד לאחר כמה ימים וכ"כ מהרי"ק בתשו' עכ"ל. הרי דאע"ג דודאי הוא לאחר ג' ימים סמך הרב להתיר כיון דאיכא ב' צדדים א' דהיה כל גופו שלם ועוד שלא היה נחבל בפניו ואע"ג שבש"ע נטה לדעת החולקים על ר"ת היינו היכא דליכא אלא חדא מינייהו שאין כל גופו שלם ואינו חבול בפניו אבל בצירוף ט"ע וגופו שלם סמכינן אר"ת כיון דאיכא ב' סימנין ט"ע דגופו ופ"פ וחוטמו ואע"פ שלא הזכיר בפירוש שלא היה חבול בפניו כ"ש בנדון זה שהעיד ר"מ בפירו' שאינו חבול בפניו. ועוד שאין אנו יודעים אם הוא תוך ג' או לא דפשיטא דשרי. אך יש לתמוה על הב"י דהא ע"כ אפי' ר"ת לא אמרה דכשאינו חבול בפניו דמעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים אינו אלא ע"י ט"ע דגופו והיינו ודאי בשגופו שלם דאז שייך ט"ע דגופו וכדמוכח להדייא ממ"ש הטו"ר דבסי' זה וז"ל בד"א שהוא ביבשה אבל אם היה במים אפילו שהה שם כמה ימי', מעידין עליו, שהמי' מעמידין אותו שלא ישתנ' צורתו והוא שראוהו מיד לאחר שעלה מן המי', וגם שאין בו מכה אבל אם יש בו מכה או שלא ראוהו מיד בעלותו מן המים משתנה ואפי' אם היה ביבשה אם אינו חבול בפניו מעידין עליו לאחר כמה ימים ע"י ט"ע של גופו וצורתו עכ"ל. והשתא לכאו' קשה דלפ"ז אין חילוק בין מים ליבש' דאם יש בו מכה בגופו אפילו כמה ימים נמי אין מעידין עליו וביבשה נמי כשהוא חבול בפניו אין מעידין עליו ואדרבא משמע דביבשה קיל טפי דאילו במים אפי' בתוך שלשה נמי אין מעידים ואילו ביבשה דוקא לאחר שלשה הוא דאין מעידין אבל בתוך ג' מעידין וא"כ מאי האי דקאמ' כר"א וכו' אבל אם הוא במים אפי' שהה וכו' אלא ע"כ דלא התיר ר"ת ביבשה כשאינו חבול בפניו כשהו' לאחר ג' אלא ע"י ט"ע של גופו וצורתו וכדמשמע להדייא במה שסיים ז"ל מעידין עליו לאחר כמה ימים ע"י ט"ע של גופו וצורתו וכן העתיק הרב בשמו משא"כ במים דאפי' ליכא אלא פרצוף פני' ופדחתו וחוטמו מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים כמו ביבשה בתוך ג' דבהכי נמי מיירי הטור לעיל מזה.
ומעתה אחר שכתב בש"ע על סברא זו שאינה מחוורת בעיני האחרוני' הנראה שאין דעתו לסמוך על סברא זו להתיר היאך פסק בפשיטות באותם תשו' להתיר.
ואפשר לומר דסמך הרב על אותה סברא שכתב במרדכי בשם ר"ת דהא דאין מעידין לאחר ג' ימים היינו דווקא כשאין מכירין אותו אלא ע"י פרצוף פנים ופדחת וחוטם אבל אם יש סנטר ושפתים מעידין עליו אפי' לאחר ג' ימים. וסברא זו לא דחאה הרב בפסקיו בש"ע ולכך בנדון שנשאל עליו שהיה כל גופו שלם ויש לו סנטר ושפתים הוי היכירא מעלייא ולכך סמך הרב להתיר אותה ע"ז.
ומעתה נראה בפשיטות דבנדון זה שאינו ודאי בפשיטות לאחר שלשה ימים שהרי אם הקול אמת אין אתה צריך לעדות זו והוה ליה כסתמא דלא ידעינן אם הוא בתוך שלשה או לאחר ג' פשיטא דיש לסמוך על המתירין דתלינן שהוא בתוך ג' בצירוף סברות ר"ת וכמ"ש. עוד נראה להתירה לאשה זו ע"י עדות שאול בן ישוי ששמע מפי נכרי מל"ת די קאלו מעצמו מבלי שאלה בזה"ל האדאך אראגל די עלאס כא תדוור ראה פלחבס די קאלו באיין הווא קתל דאך ליהודי ן' זנאתי וואלאיין כדב עליה די קתלו בצחיח הווא וואחד למסלם פלאן לפלאני וכו' ואע"ג דלא הזכי' שמו ושם עירו אלא בן אוראתי מ"מ הוא חשוב כמזכיר שמו ושם אביו דלישנא דקאמ' דאך בן אזנאתי משמע שעל הידוע להם קאמר ועוד דכיון דקאמר דאך למסלם די עלאס כא תדוור וכו' ואותו הנכרי שנתפס בבית האסורין על הריגת בעלה של זו נתפס א"כ פשי' דשריי' דאין שמו ושם אביו חזקה אלא לידע בירור הענין על מי מדבר ואין לך בירור הענין גדול מזה דהא ליכא למיחש לדילמא על אחר הוא דקאמר שהרי לא נתפס זה הגוי אלא על בעלה של זו ואין זו צריכה לפנים. ועוד יש להתירה ע"פ עדות מרדכי בן מוייאל דהו' ליה כאיש שיצא עמי מת דמתירין את אשתו ואע"ג דלא אמ' קברתיו כבר פשט המנהג דלא בעינן קברתיו ועוד דהא איכא למ"ד דלא בעינן קברתיו בגוי מל"ת מפי גוי מל"ת סוף דבר נראה שאשה זו מותר' להתייבם בלי פקפוק. נאם ע"ה וחתום הרב כמוהר"ר אד"א זלה"ה.
יפה נשא ונתן הרב הפוסק בענין היתר אשה זו ומה גם לפי עדות שאול בן ישוי דפשוט הוא דאשה זו הרי היא לפני יבמה ליבם או לחלוץ וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת כי"ר ע"ה וחתום הח' הש' דו"מ כה"ר חיים טולידאנו נר"ו.
טופס קבלת עדות
נדרשנו להעתיקה וז"ן תיבה בתיבה במותב תלתא כחדא הוינא אנן דתרי מינן חתימי לתתא כד אתא קדמנא היקר אברהם בן מאמאן והעיד באיין הווא וסחאבו כאנו יחבו יצאפרו מעא יצחק בן דניאל וחביריו ובעד אמא כרגו מן ארב"ט וגבורו ליצחק הנז' סבאק רגאע הווא וסחאבו למדינה ודגייא פנהאר בעצמו כרג לקול באיין ג' דליהוד די כרגו מאתו ואח"ך תלאקא מרדכי הנז' בוואחד לגוי מן האדוך די משאוו מעא יצחק הנז' וחביריו וענה הגוי ואמר פכיך אלאה יא בן אשריקי קאלו מנאסיא סידי קאללו אנהאדדי עאם כרגנא שעא דוך ליהוד כרגו עלינא סאחב אשריף די הומאן תלאתא מן סחאבנא טארדו מעאהום וחנא זוז הרבנא פי שי גתראת ואוקפנא נדרו מן בעיד חתא קתלו תלאתא די סחאבנא וקתלו תלאתא דליהוד די כאנו מעאנא ובירר בעדותו מרדכי הנז' באיין האד לגוי די עאוודלו האד לענין מכיר הטיב ליצחק הנז' וחביריו עכ"ס העדות של העד הנז' ולראיה ח"ף תמ"ת בשני בשבת חמשה ימים לחדש שבט שנת יש"ר לפ"ק פה סלא יע"א וקיים עכ"ל. וחתום הח' הש' כהה"ר חיים טולידאנו נר"ו והחכם ונבון ה"ר אברהם אזנאתי נר"ו ונתקיימו חתימותיהם אצלנו אח"מ וח"מ וח"פ ארב"ט יע"א וקיים וחתומים שני עדים כשרים.
בעדות זו יש להסתפק ב' ספיקות הא' כיון שלא הזכיר לא שמו ולא שם אביו וכו' דמאן לימא לן דעל אלו קאמר וכדאיתא בש"ע סימן י"ט ז"ל אבל אם אמר א' יצא עמנו מעיר פ' ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ע"כ והכא בנ"ד דלא ידעינן דודאי לא יצאו אחרים וכו' אימור דשמא אחרים יצאו ועליה' הוא שאומר שמתו וכו' וההיא נמי שכתב הרב בש"ע סעיף י"ז יצא גוי ויש' מעמנו למקום אחר ובא הגוי ואמר איש שיצא מכאן עמי מת משיאין את אשתו וכו' ה"נ משמע שאנו יודעים שזה האיש שיצא וכו' הוא בעלה של זו הספק הב' דהוי שעת מלחמה וצריך שיאמר קברתיו וכמו שפסק הרב בש"ע סעיף ל"ג וסעיף ן' ואין לחלק בין מלחמה גדולה למלחמה קטנה וכדמוכח ביבמות ודלא כמ"ש מוהריב"ל ובמקום אחר הארכתי קצת בזה.
אמנם נראה שאין מקום לספיקות אלו דעל הספק הראשון י"ל דכיון דקא"ל בהך לישנא מעא דוק ליהוד וכו' משמע דעל היהודים הידועים לו לאותו יהודי קאמר ליה וכיון שהיהודי אינו יודע מטיב ג' יהודים אחרים שיצאו מכאן ונאבדו אלא אלו ודאי דעליהם קאמר.
ועל הספק השני נראה נמי דהכא בנדון זה א"צ שיאמ' קברתיו דהא מידי טעמא הוא דחיישינן לבדדמי משום דמתיירא הוא לעמוד לראות אם מת ודאי או לאו ואומר בדדמי להכי בעינן קבורה או הזזה אבל הכא שאומר הגוי שהיה במקום בטוח ולא הלך אנה ואנה לא אמר בדדמי.
ועוד שאומר או אוקפנא ננדרו מן בעיד וכו' הרי דנתן אל לבו לדקדק מה עושה בהם ולא אמרו דאמר בדדמי אלא כשראה ע"צ ההזדמן ומתיירא הוא לדקדק אבל זה שעמד ונתן אל לבו לדקדק ולידע מה נעשה בהם לא אמר בדדמי וכ"ש הוא לדעת המחמירין דלא שנא בעד מפי עד וכו' אבל הא איכא מאן דסבירא ליה דבעד מפי עד תולין לומר דהזיזו או שראהו שהתיזו ראשו וכיוצא באופן שא"א לו לחיות ועוד יש מקילין לומר דלא חיישינן לבדדמי אלא בישראל ולא בגוי מסיח לפי תומו.
כל זה היינו אם לא נשאת אבל בזו שלא נשאת ע"פ הוראת חכם ולא בשום עדות נפלו בה ב' ספיקות חדא דהא מבעייא לן בגמרא אי טעמא דע"א באשה הוא משום דאיהי דיייקא ומינסיבא. או משום מילתא דעבידא לאיגלויי ואי טעמא הוי משום דדייקא ומינסבא א"כ בזו דלא דיייקא דהא אנן סהדי שלא דקדקה א"כ לא סמכינן על עדותו של עד.
תו איכא לספוקי דהשתא מכיון שנשאת שלא בהוראת חכם ולא בשום עדו' דמייא לקטטה בינו לבינה דלא מהימנא ואפילו אם בא עד אחד והעיד וכו' אינו נאמן וכמ"ש הרב בש"ע בסמ"ח דחוששין שמא שכרה אותו וכו' ואע"ג דהתם אמרינן דאם נשאת לא תצא איכא לספוקי דשמא התם הוא משום דיש לה עד כשר משא"כ הכא כשאין כאן אלא עדותו של ישראל מפי גוי דגרע טפי.
ונראה דליתא להני ספיקי שהרי לדעת הרמב"ם ס"ל דאיפשי' הבעייא דטעמא דעד אחד הוא משום דמילת' דעביד' לאיגלויי ואהך טעמ' הוא דסמכינן ולא משום דהיא דייקא ומינסיבא ולכך אף על גב דלא דייקא ומינסיבא סמכינן אעדותו של עד. ובקטטה הט' משום דכיון דהוחזקה בשקרנות לכך חוששין שמא שכרה אותו, ולכך ס"ל להרמב"ם דבעייא דעד אחד בקטטה לא איפשיטא ולכן איכא למימר דלא חשש' לשכרה אותו אלא בהוכחשה וכו' דכיון דהיא שקרנית משא"כ בזו דלא הוכחשה. ועוד דעד הוא דאטעיה כמו שנתבאר לי מפי העד. ועוד יש להתיר מטעם שכ' הב"ש בשם הכ"מ דדווק' כשהיא הביאה העד וכמו שנר' מתשובת מהרא"ם משא"כ הכא שהעד בא מעצמו.
ונראה גם כן דפשיטא דאין לחלק בין עד כשר וכו' שהרי ע"כ מדינא בעדות אשה אין לנו להאמין לעולם אפילו לעד כשר דאין דבר שבערוה פחות משנים אלא דרבנן אסכמוה אטעמא דמילתא דעבידא לאיגלויי והוא הדין והוא הטעם בגוי מסיח לפי תומו ואדרב' נראה דעיקר עדותו של גוי מסיח לפי תומו עדיף טפי כהך חששה דשכרה אותו כיון דמסיח לפי תומו ואי איכא למיחש לשכר' אותו אדרב' העדותו של העד שמעיד כן מפי הגוי זה הוא מה שנראה עתה וצור ישראל יצילנו משגיאות. וכת"ר יתבונן בענין וישלחנו לי עוד להתיישב בדבר ע"ה, וחתום על זה החכם השלם הדיין המצויין המובהק והכולל העניו הקדוש רב תנא הוא כמוהר"ר אד"א זלה"ה.