שו"ת באר מים חיים/כ
|
< הקודם · הבא > |
ועוד אני תמה עליו דמה תשובה היא זו דע"כ ס"ל כריא"ז דלא חיישינן כלל דאל"ה אדתלי לה בדבר דהוי פלוגת' בגמ' אי חשיב כמלחמה או לאו ת"ל משום קטטה דעדיפ' טפי דבקטטה ליכא מאן דפליג דגרע אפי' ממלחמה אלא ע"כ דס"ל דלא חיישינן ותו דהך דקטטה היה דבר ידוע שהיה מומר משא"כ גבי הך חשש' דדבר שלא היה דבר ברור אלא שהיו אומרים שמא בזמן הדבר וכמו שנר' שם באות' תשו' ואין לו' דהך דהר"ן מיירי בהימר באונס ולכך לא חש לה הרב וכמ"ש אבל בהימר לרצונו וכההיא דמז"ה אנה"נ חוששין דא"כ לא הוה ליה להרב לסתום אלא לפ' ולהשיב לשואלו על פרט זה כמ"ש הב"ש שם ליישב לדעת רמ"ה דהך פלוגת' דריא"ז ומז"ה תליא בפלוגתא דהרמב"ם והתוספות לדעת הרא"ם שכתב בשמו והכ"מ אם לא אמרה קברתיו לא מהימנא ולדידן דקי"ל כהרמב"ם דחיישינן דמשקרא אפילו בהרגל איהו קטטה אפי' אמרה קברתיו נמי לא מהימנא ופי' זה תמוה ואינו עולה כלל כשורה והא לך לשונו של הריא"ז הרגיל הוא קטטה הזו שתחזור אחר הגירושין הללו ובאה ואמרה מת בעלי אם יש לו לתלות טענת בדבריה אינה נאמנת חוששין שמא הניחתו נטוי למות וכו' לפיכך אם אמר מת וקברתיו נאמנת וכו' ומו"ה כתב שאם הניחה בעל עגונה והלך והימיר קטטה בינו לבינה ואינה נאמנת עליו ולי נראה שלא אמרו אינה נאמנת בקטטה אלא בשהרגילה היא הקטטה ע"י הגירושין כמו שביארנו שגלת' דעתה שאי' חפצה בו אבל אם הימי' ומרד בה וכופר בעיקר והרי זו נאמנ' עליו ואין מחזיקין אותה במשקרת כמבואר בקונטריס הראיות עכ"ל.
ומעתה הדבר קשה לפירוש זה דמאן לימא ליה לריא"ז דמז"ה אפילו באמרה קברתיו נמי קאמר דאי משום דלישנא דלא מהימנא משמע ליה דחייש למשקרא הא ודאי ליתא דהא במתני' קתני נמי קטטה בינו לבינה אינה נאמנת ומפרש רב שימי משום דאמרה בדדמי ומינה דאי אמרה קברתיו מהימנא וכדקתני נמי גבי מלחמה בעולם ותו דהא איהו גופיה כתב הך לישנא דאי יש לתלות טעות בדבריה אינה נאמנת הרי דאפי' לחששה דאמרה בדדמי שייך לישנא דאינה נאמנת שהרי מת ודאי קאמרה ולא מהימנינן לה מפני שסומכת וכו' משום קטטה וכו' ועוד יש להקשות דלישנא שלא אמרו משמע דכ"ע הכי ס"ל הכ"מ ואי אמשקרא קאמר הא בארגלה איהי נמי לא סבר לה אלא ר"ח ורב שימי פליג עליה התם. ועוד י"ל דאי מאי דקאמר לא אמרה אינה נאמנת וכו' היינו אחששה דמשקרא לגמרי אבל בדדמי עכ"פ חוששין ולא קשה אלא בדארגלא איהי תחילה קטטה דגי' הוא דחוששין למשקרא א"כ מאי כמו שביארנו דקא' דלאו סיפי' רישיה דהא ברישא לא אשמועינן אלא דבארגיל איהו קטטה לא חיישי' לבדדמי אלא בשחזרה אחר הגירושין משמע להדייא בלא חיזרה אחר הגירושין אין חוששין כלל ואפי' לבדדמי והגע עצמך לומר דבכ"ג גרע טפי והוי בקטטה ביני לבינה ולא קאמר אלא דמ"מ לא חשיבא כהתחי' היא וכמו שביאר שבארגיל איהו לא חיישינן למשקר' לגמרי מ"מ אכתי תיקשי לאו רישיה סיפ' כלל דמאי שגילתה דעתה שאינה חפיצה בו אטו בארגילא איהו קטטה וגרם לה שחיזרה אחר הגירושין לא גילתה דעתה ע"י הגיר' שאינה חפצה בו וכך אתה יכול לומר אינה חפיצה בו בין מצד עצמה בין שהוא גרס לה אלא אי איכא לפלוגי היינו בארגלה איהי תחי' קטטה טובא אית לה משא"כ בארגיל א' הוותו דא"כ היה צ"ל אבל בארגיל איהו ועי' חיזרה אחר הגיר' דהא עלה קא מהדר ופתח בכד וסיים בחבית בהא דאם המיר שלא טענה גירושין כלל ותו מאי הרי זו נאמנת עליו דקא' דהא עכ"פ חיישי' לבדדמי ולא מהימנא ואע"ג דבאומרת קברתיו נאמנת מ"מ לא הו"ל למינקט האי לישנא בסתמא דאינה נאמנת דהא במתני' בדידה ובש"ס גבי עד א' בקטטה ובמלחמ' לא נקטי אלא איפכא דאינה נאמנת או לא מהימן ואע"ג דבקברתיו מהימני והיכי תיסק אדעתין לומר דריא"ז כתב לשון סתום דבר מפו' שלא נטעה בפי' דבריו והוא מפורש אדרבא בהפך במשנה ובגמ' ואע"פ שחזר וכתב ואין מחזיקין אותה וכו' מ"מ לא הו"ל למינקט בפשיטות לישנא דנאמנת ובקיצור הו"ל למימר אין מחזיקין אותה במשקרת ואע"פ שקצת מן הדיקדוקים שכתבתי אינם מוכרחים מ"מ בהצטרפ' יחד דדברים מוכיחים שלא עלה על דעת ריא"ז פי' זה ותו דהו"ל לאשמועי' האי דינא דלבדדמי מיהא חיישינן ואע"ג דלא החזי' עצמה בגרושה והדבר הפשוט והברור הוא שהרב סבור דאין חוששין כלל בשלא החזיק' עצמה בגרושה ואדרבא כשהחזיקה עצמה בגרושה איכא למ"ד דאי ארגיל איהו תחי' קטטה דאין חוששין וכדקא' בש"ס איכא בינייהו ארגיל איהו קטטה, אבל בלא החזיקה עצמה בגרושה ליכא מאן דסבר כלל דחוששין כיון שלא גילתה דעתה שאינה חפצה בו ומה שסיים הרב בס"ד אין מחזיקין אותה במשקרת אינו ר"ל משקרת לגמרי וכדר"ח אבל בדדמי מיהא חוששין אלא אפי' במשקרת דהיינו בדדמי אין חוששין וכך נמ"ך אצלנו במשקרת בכ"ף ולא בבי"ת ואפי' אם היתה כתוב' בבית אין לחוש דהא פשיטא דבמשקרת דייני' לה ואפי' אי לאי חיישי' לה אלא בדדמי תדע דהא במתני' קתני אינה נאמנת ומפרש לה רב שימי משום דאמר בדדמיי שתסמוך על דברים שרובן למיתה ותאמר בודאי מת והיינו שקרבותה אלא דלא חשדינן לה במשקרת לגמרי ולפירושינו זה א"ש לישנא דריא"ז בדיקדוק אין חסר ואין יתר וברור ולית ביה ספיקא אלא דהרב רמ"ה פסק לחומרא כיון דהוי ספיקא דדינא ומכיון שכתבנו שדעת הר"ן היא כמסקנת ריא"ז נראה דנקטי' בה לקולא דבכל התורה כולה אזלינן בתר רובא. ועוד שהב"י לא העלה על ספרו אלא סברת הר"ן נר' דהכי ס"ל להלכה. ועוד נראה להקל דכיון דאיסור דע"א אינו מדין ודאי אלא מספיקא דדינא דמבעיא לן בגמ' או מהימן או לאו נהי דבהך אזלינן לחומרא מ"מ הכא מקילינן דהוי ס"ס דילמא טעמא דע"א משום דמילת' דעבידא לגלוי ונאמן אפי' בקטטה.
ואת"ל דטעמא הוא משום דאיהי דייקא ומינסיבא ולא מהימן דילמא הלכה כמסקנת ריא"ז והר"ן ועוד דהכא איכא לספוקי תו שמא הרמב"ם נמי מפרש דקאמר הש"ס איכא בינייהו דארגיל איהו קטטה כפי' התוס' וכמ"ש המ"מ א"כ הגע עצמך לו' בס' מז"ה דלא מפליגינן בין גלתה דעתה שאינה חפצה בו ושראינוה משקר' ללא גילתה דעתה וכו' מ"מ כיון דאיהו ארגיל קטטה ואמר קברתיו מהני ואפי' באשה עצמ' ומכ"ש בעד דהא כה"ג בין לר"מ בין לר"ש מהימנ' והגע עצמך לו' דהרמב"ם מפ' לה איפכ' וכפי' הרא"ם מ"מ הרי התוס' חולקים ולדידהו שרייא אליבא דכ"ע ומכ"ש שהרי כתבתי שדעת הב"י במסקנת ריא"ז ובר מן דין הרי המרתו של זה לא היתה אלא באונס שמפני הרעב הימיר ואין לך אונס גדול מזה ומקרא מלא דיבר הכתוב טובים היו חללי חרב מחללי רעב ח"ו ועוד שהמרת הרעב הא מבלי דעת לגמרי כדכתיב ואיש נבוב ילבב וקרוב להמרת שוטים דודאי לא שייך לומר דארגיל קטטה דלא שייך לומר כפר בעיקר דכ"ע ידעי לא בעיקר ולא בפרט ולא שייך לומר שבגד בה ולעיגון נמי לא חישינן ואפילו אי הוה חיישינן הכא לא שייך שהרי יושבת ומצפה שילכו למקום וכולי וכמ"ש וא"ת מיקרי ברצון כיון שנשאר בהמרתו לאחר הרעב הא ליתא דודאי במקום המרתו אי אפשר לו לחזור דאנוס הוה בדבר אלא שהי"ל לילך וכו' ואימור דלא איסתייעא ליה מילתא.
איברא דהמרתו של זה שמחמת רעבון היתה לא שמענוה אלא מפיה וכה"ג היה אפשר לו' דלא מהימנא דהא דמיא להוחזקה מלחמה דלא מהימנא וה"נ כיון דהמרה ידועה היתה תו לא מהימנא אך נר' דלית' דנהי דהתם לא מהימנא כשאומרת שמת שלא במלחמה מיהא מהימנא וכמ"ש שם בש"ע סי' מ"ח ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה וכו' דמש' שאם אומרת שמת שלא במלחמ' מהיימנ' וכמ"ש בהג"ה להדייא וה"נ כיון שלפי דבריה לא הית' קטט' בינה לבינו לא מחזקינן לה אנן בקטט' כי היכי דלא מחזקינן לה התם שמת במלחמה אע"ג דהוחזקה מלחמה בעולם ואדרבא הכא איכא למימר דמוקמי' ליה אחזקתיה שלא הימיר לרצונו ואע"ג דאיתרע לחזקתיה דהא קי"ל דיהרג ואל יעבור מ"מ איכא למימר דהלכתא לא גמיר דלאו כ"ע דינא גמירי ואף אם נפשך לומר דמילתא כהאי כ"ע ידעי לה מ"מ אכתי איכא למימר דמחמת רעב המיר ושלא מדעתו עשה ואיך שיהיה נאמנת היא לומר דלא היתה קטטה בינו לבינה כמו שנאמנת לומר שלאו במלחמה מת ואע"פ שיש לחלק ולומר דהתם שאני דלא חיישינן לה למשקרא אלא לבדדמי ולכך כשאומרת שמת שלא במלחמה מהימנא מה שא"כ הכא דכי חיישינן לה לקטטה חיישינן נמי למשקרא אימור דלא מהימנא לומר דמחמת רעב הימר מ"מ הרי לדעת הרמב"ם התם נמי חיישי' למשקרא ואפי' אומרת קברתיו לא מהימנא ואפ"ה כשאומרתי שמת שלא במלחמה מהימנא ומכ"ש לפי מ"ש דמחזקינן לה שלא המיר ברצונו ומכ"ש לפי מה שכת' לעיל בשם התוס' ולהרמב"ם נמי לדעת המ"מ דאברגיל איהו קטטה לא חיישינן אלא לבדדמי. סוף דבר ע"פ מ"ש נר' דהותרה אשה זו מספק זה. ומעתה אשיב על מה שנוגע בעיקר העדות שאמר העד ששאל למומר אם ענדכום והשיבו האד לאיסלאמי אספאמאת ומאשיין נדפנוה וכו' דאע"ג דהמומר הגיד על שאלת היש' מ"מ חשיב שפיר מל"ת דדווקא כששואל אותו מה טיב פ' הוא דחשיב משיב ע"י שאלה ואע"פ שלא שאלו בפי' מענין המיתה אלא מה טיבו ואין לומר דעל ענין אחר הוא שואל מ"מ כיון דלא מוכחא מילתא דאינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד חוששין לו אבל הכא דלא שאלו מענין המומר אם מת או לא אלא שואל במאי עסקי פשיטא דחשיב מל"ת וגדולה מזו כתבו דאם שאלו הישראל לגוי מענין העיר ומענין הספי' אע"ג דישראל שם מ"מ כיון דאין שואלו בפרטות מענין הישראל חשיב מל"ת ומכ"ש הכא בנ"ד.