שו"ת באר מים חיים/יט
|
< הקודם · הבא > |
במותב תלתא הוינא כד אתא קדמנא היקר ישעיה הכהן והעיד והגיד בתורת עדות באיין וואחד אנהאר גא לענדו וואחר ליסלאמי ישרוב ענדו טאבא וריתו כאן יהול מעאם שי משמארין שאלתו אש ענדכום קאלי האדאך ליסלאמי אספאר מאת ומאשיין באש נרפנוה אח"ך דגע וקאללי דפנאה וגי ינא עכ"ס עדותו העד הנז' ולראיה שכך העיד בפנינו ח"ף.
הכא איכא לספוקי אי חשבינן לה בקטטה בינו לבינ' מפני שהמירו כמ"ש בהג"ה סי"ז סמ"ח או לאו ותחי' צריך לבאר אי טעמא דקטטה משום דמשקרא או משו' דאמרה בדדמי ובש"ס הכי איתא ה"ד קטטה וכו' אלא באומרת וכו' מוכח להדיי' דקטטה דשניא אותו לא חשיבא קטטה וכדדייק לישנא דמתני' דקתני קטטה בינו לבינה משמע דווקא בששונאים זא"ז והשתא ניחא דלא תיקשי דמאי דוחקיה לאוקומי באומרת לבעלה גירשתני וכו' וכגון שאמר' בפני פ' וכו' נוקמה באומרת גירשני דבה' לכ"ע לא מהימנ' אלא ע"כ דס"ל לש"ס דדוקא כשקטטה בין שניהם ממש וכה"ג באומר' גירשתני הוא דלא מהימנא אבל בקטטה כל דהו לא והיינו דהוה ס"ד נמי באומרת ולבעלה גרשני דלפי זה דייק לישנא דמתני' דבינו לבינה וכי פרכינן כולהו נשי וכו' ע"כ לאוקומה באומרת גרשתני אבל גירשני לא הרי דבגירשני ובגירשני חשי' שלם בינו לבינה.
וגדולה מזו משמע מדקאמר לעיל בריש פרקין תנא שלם בינו לבינה משום דקא בעי למיתני קטטה בנו לבינה וכו' וכתבו התוס' דהא סתמא דמילתא וכו' אלמא דגירשני שלם נמי בינו לבינה מיקרי דהא משמע ליה לש"ס דכולהן נשי אמרינן הכי פי' שאין הבעל ולא האשה מקפידים ע"ז מתוך כעסן וכ"ש אם הלך הבעל והניח' עגונה דלא מיקרי קטטה בינו לבינה ואנן אקטט' דידה הוא דקפדינן טפי דאלת"ה א"כ אמאי לא מוקי למתני' כשהניח' עגונה. ועוד דמה קצבה בדבר ועוד דסתם המשנה והש"ס משמע אפי' אם הניחה עגונה כל ימיה מהימנה ולא אמרו אלא בכה"ג שאמרה לבעלה גירשתני שודאי מתוך הקטטה גדולה שביניהם אומרת כן. ולא עוד אלא במרגיל איהו אע"ג דאיכא קטטה ביני לבינה שאמרה גירשתני הויא פלוגתא ואיכא למ"ד בש"ס דמקילי' בה ואע"ג דאמרה גירשתני וטעמא דאינה שונאת אותי מלבה אלא מפני שהוא גרם השנאה ולא אמרו אלא בהרגילה היא קטטה פי' שהתחילה היא בקטטה דבשנאה גדולה כזו חוששין למ"ר כדאית ליה משום דמשקר' ולמ"ד כדאית ליה משום דאמרה בדדמי וא"כ הדבר ברור שמי שהמיר באונס דאין בה משום קטטה וכו' שהרי לא משום שנא' בגד בה ואנוס הוא בדבר ואי משו' עיגון הא ודאי ליתא וכמ"ש אלא דבהמיר לרצונו ובגד בה והניח עגונה כה"ג היה אפשר להסתפק מי אמרינן דאפי' למאן דמחמיר בהרגל איהו קטטה הינו דווקא באומרת גירשתני אבל היכא שלא אמרה גירשתני מהימנא דאדרבא אפי' אומרת גירשת' כשהרגיל הוא קטטה פליגי משום דאי' למי' דכה"ג מהימנא דאי' למי' דלא סגיא ליה טובא או דילמא כה"ג אע"ג דאיהו ארגיל חזקה שודאי שונאת אותו כיון שכפר בעיקר ומרד בה וכו' חשיבא כאומרת גירשתני ואע"ג דלא אמרה וכן מבואר בשלטי הגבורים שממנו מקור דין זה שכתב אבל אם המיר ומרד בה או שהיה בעלה לסטים וכופר בעיקר הרי וכו' אלמא ג"כ לא החמירו אלא בכה"ג אבל בכה"ג שנפרדה חבילתם ע"י אונס פשיט' דליכא מאן דפליג דהא לאו משום קטטה עבד אלא אונסא הוא דאיתיליד ליה ולענין תשובה ג"כ מפליגינן בין המיר לרצונו או לאונסו דאפילו אם נפשך לומר דמשום עגון כל ימיה חוששין משקרת י"ל דבכה"ג נמי יש לה תוחלת שילכו למקום שאין מכירים אותם ויעשו מה שלבם חפץ.
ומעתה אף למה שהיה נר' לכאורה לדחות הראיו' שכתב מהש"ס דלא בעינן קטטה טובא אלא התם דהלכה היא ובעלה למ"ה שנתפייסה אח"כ עמו והיתה יושבת תחתיו אמטו להכי בעינן כולי הך קטטה ושגילתה דעתה שלא היתה חפצה בו ומשקרת דבלא"ה אלא שאמרה גירשני נאמנת כיון שנתפייסה אח"ך משא"כ בהמיר והניחה עגונה שלא ראינו שנתפייסה עמו אימור דמסתמא סניא ליה וחיישינן ליה למ"ר כדאית ליה דמשקר' ולמ"ר כדאית ליה דאמרה בדדמי מ"מ היכא דהמרתו היתה באונס שלא בגד בה אלא מחמת אונסו בהא פשיט' דלא שייך האי טעמא ואפי' משום עיגונא נמי אין לשקר שהרי אפשר שתלך למקום וכו' ומכ"ש דהא בעיגון דברים בדויי' הם ודחויים מהש"ס כמ"ש וכמו שנר' ג"כ מדברי הש"ג עצמו דאיכא עיגון ומרד בה דוקא וכו' ואעיקרא דדינא בהמיר לרצונו נמי למאן דחייש לה צריך לחקור אי טעמא משום דמשקרא משום דאמרה בדדמי ונראה ברור דודאי למשקרא לא חיישינן תדע דהא באומרת גרשתני נמי פליגי בה ר"ח ורב שימי וס"ל לר"ש דלמשקרא לא חיישינן דכולי האי לא עבדא כוון שכל הדרכים האלו בה. ומעתה מהיכן הרגלים לו' דכה"ג חוששין למשקר' דהא אפילו כשראינו שמשקרת ואיתרע לחזקת כשרותה לא הוסכמו בה דחוששין למשקרת ומינה דבהא דלא איתרע לה לחזקה דודאי אין חוששין ואי חיישינן היינו שמא אמר' בדדמי דמתוך דלא מרחמה ליה כ"כ לא דייקא כולי האי וסומכת על דברים שרובן למיתה אבל למשקרת פשיטא דלא חיישינן דאין לך בו אלא חידושו כיון שראינו דאיתרע לה לחזקה דמשקר' וגם הש"ג כתב דעת התוספות בפשיטו' דבארגיל איהו קטטה וכו' חוששין לבדדמי ועלה קאי אבל למשקרת ודאי דלא חיישינן, ואי חיישינן למאן דס"ל דטעמא הוא משום דאמרה בדדמי ולכך אי אמרה קברתיו מהימנא אלא דלענין הלכה לא קי"ל כהך סברא כלל שהרי סתמיות דברי הפוסקי' לא משמע כלל הכי וכמו שנר' מהש"ס וגם הב"י כתב תשו' הר"ן בס"ק ט"ז דמוכח להדייא דאין חילוק בין מומר לשאינו מומר אלמא ס"ל כמסקנת הש"ג וכמ"ש הב"ש בשם ח"מ ומ"ש שם הב"ש דטעם הרב בהג"ה דס"ל להרמב"ם הוי ר"ח לחומרא וחוששין למשקרא ליתא שהרי דעת המ"מ היה להפך דהרמב"ם ס"ל כתוספות ובדר"ח איכא קולא וחומר' ובדר"ש נמי איכא קולא וחומר' ופסק בשניהם לחומרא ובארגיל איהו וכו' לא חש הרמב"ם לבאר דהא סתמא קאמר דכל אמרה גירשתני לא מהימנא ולא הוצרך הרמב"ם אלא ללמר דאפי' קברתיו לא מהימנא משום דחוששין למשקרא וכן נראה מדברי הרא"ש והפוסקים שכתבו סתם ועבדינן בה לחומרא ולא כתבו דחוששין וכו' משמע דאיכא קולא וחומרא למד וכו' טענות הרא"ם נגד מ"מ חלושות הם ובב"מ אחר שהביא תשובת הרא"ם בבב"י לא כתב אלא דברי המ"מ ולא הביא בכ"מ תשו' הרא"ם אלא לבאר ממנה שאר הפרטים וכיון שבב"י כתב בסתם דברי המ"מ שמפרש דברי הרמב"ם כדעת התוס' א"כ הדרא דינא לדעת הב"ש ג"כ דלא קי"ל בהג"ה זו וכמו שנראה מתשו' הר"ן וכמ"ש נמי שדחה שם דשמא הר"ן ס"ל דבעיא דע"א איפשיטא ואין נראה דא"כ לא הי"ל להב"י לסתום הר"ן כיון דאנן לא קי"ל הכי ואע"ג דלפעמים מצינו שהרב סותם סברות שנויו' במחלוקת מ"מ כל כמה דמשכחינן לאוקומי סתמי כהלכתא מוקמינן להו. ותו דכיון דהרב בב"י לא העלה על ספר הך סברא כלל ודאי נראה בהך תשו' הר"ן בפשיטות.