שו"ת אהל יעקב/נא
|
< הקודם · הבא > |
אלדים ראיתי עולים בכחם יגברו חיילים פרים קדש הלולים דיבריהם נפת צופי' מופים וחופים ואסיקו שמעתתא אליב' דהלכתא קלעו אל השערה ולא החטיאו האמת והדין דין אמת הגם שהרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות אסורי ביאה כתב וז"ל פנוי' שנתעברה מזנות אמרו לה מהו העובר הזה או הילד הזה אם אמרה בן כשר הוא וכו' נאמנת ואי לא נבדקה וכו' או שאמרה מפלוני הממזר נבעלתי וכו' אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו הרי זה הילוד ספק ממזר כשם שזינתה עמו וכו' לאו למימרא שעל פיה אנו חיים אפילו במכחישה הלא טעמא משום שאין הבעל מכחישה בפירוש ועלה קאי אפילו אותו פלוני מוד' כלומר לא מבעיא בשותק או אינו מכחישה בפירוש אלא אפילו מודה לה החמרנו עליו משום דכשם שזינתה וכו' ולעולם היא נאמנת להכשיר אבל לא לפסול וכמו שכתב הטעם הב"י בהלכות אישות בסי' ד' דלהכשיר מהימנא משום דמדאורייתא הולד כשר דדבר תורה שתוקי כשר אבל לפוסלו ולהתירו בממזרת לאו כל כמינ' במכחיש' ליכא מאי דפליג דהא בריא ובריא הוא ונאמן וכמו שכתב בסמוך פנויה שזינתה ואמרה בן זה בן פלוני הוא אם אותו פלוני כשר הרי הבן כשר ואינה נאמנת להיות זה בנו של פלוני וכתב עלה הרב המגיד פירוש אינה נאמנת להיות זה בנו של פלוני לפטור את אשתו מן היבום ולקום בנחלה תחת אביו:
ומה שכתב הרמב"ם וירא' לי שחוששין לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק אפילו במכחישה סברא נכונה היא להחמיר עליו מספק דשוויא אנפשא חתיכא דאיסורא אבל לעולם לא על פיה אנו חיים במכחיש' להחזיקו לבנו לא לנחלה ולא ליבום:
ומה שכתב בעל התרומות בשם תרומת הדשן פנויה שאומרת זהו בן פלוני והוא אומר שממנו נתעברה אין להוכיח ההיפך שנראה שהיא נאמנ' במכחיש' דשאני האומר על בנו שהוא ממזר לאומר שמממזר נתעבר' כי על בניו האמינתו תורה אבל לא לפסול אחרים והילכך אינו נאמן והיא נאמנת להכשירו דוקא:
ואם כן בנ"ד הי' נאמן להפקיעו מדין פסול ולהכשירו לבוא בקהל אבל לא להיותו בן לראובן הנ"ל מאחר דמכחישה ועומד נגדה בשבועה עד שעת מיתה שלא קרב אליה בקריבה של גילוי ערוה ולענין להזכיר נשמת ראובן אם לא היה מזכירו בשם אב מי יכול לעכב עליו שלא יהיה אלא כאניש דעלמ' וזה אם לא היתה הסכמה בק"ק שאין מזכירין אלא נשמת האב דוקא אבל עכשיו שיש הסכמה אפי' בלא הזכרת שם אביו מעכבין עליו מן הדין דממילא להחשיבו לאב נתכון ונפקא מינה חורבא כמו שאמרו הרבנים הנ"ל ולהיותי אורח נוטה ללון ובפרט בהיותי בעיר ליאורני יע"א הגם שהיא עיר גדולה של חכמים ושל סופרים אין לי ספרים ולא באתי על החתום כי אם להפיק רצון רבותי כיהודה ועוד לקרא ולאפושי גברא קא אתינא השם ישפות שלום לו:
החותם בסדר כי אין לו חלק ונחלה אתכם תושב עיר ירושלים תוב"ב
הצעיר יצחק בכמוהר"ר אברהם בואינו ס"ט
הצבי לנהרא כגני לייא האמנם מי זה האיש ירא ה' ולא יצעק ככרוכיא בייא בייא להשתיק לשתוקי הלז אשר מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו ודאי שתיקותו יפה מדיבורו ולאפושי גברא קאתינא שדברי החכם השלם הפוסק נר"ו אינם צריכים חיזוק כי כול' מיוסדים על אדני הגמ' והפוסקים והחכם השלם אחד היה אברהם נר"ו גם הוא הרחיב קולמוסו על הדין ועל האמת ובכן אומר שכל המחזיק בידו עושה שלא כדין אשר על כן צריך לעכב בידו דנפק' מינה חורבא ואם יהיה שב על קיאו לרדוף אחריו עד חרמה נאום הכותב וחותם פה ק"ק ליוורנו יע"א
זעירא דמן חברייא לב נשבר ונדכה יהודא אלחדב ס"ט
אחרי רואי הסכמת הרבנים היוצאת אחר מקום פסקא דדינא מהרב הפוסק נר"ו מה אנכי כי אבוא אחריהם אם לא לתמוך עכבם ולדרוך דרך שדרכו בה דרך ישרה זכה וברה ברירא כיומא דאסתנא כי דברי המפותה אינם כלום לתת חלק אבות לבן הזה לא לירושה ולא ליבום מאחר שהוא מכחישה ואין אומר ואין דברים לחיות על פיה ודיה במה שהאמינתה תורה להכשירו לבוא בקהל אחר בדיקת אמו ואומרת לכשר נבעלתי:
איברא לדע' הרמב"ם נחמיר עליו לאסרו בקרובותיו משום דשוויא אנפשה חתיכה דאיסורא וסברא נכונה היא כדכתב הרב המגיד אבל לא לענין היותו בן לא לירושה ולא ליבום ולא להתאבל עליו ומאחר שראובן מכחישה וקם בשבו' עד שעת מיתה. ועוד הוסיף לומר שלא נגע בה כלל מי זה יסכים על יד בן הפנויה ההוא להחזיקו לבן לראובן הנ"ל והרי הוא מכניס עצמו בעונש עם הקדמונים שלא להוציא לעז על המתים ותכף בהעלותו על שפתו דבר זה נופל במכשול החרם ואנחנו נקים כי אמנם להחזיק עצמו לבן ואח אין לו אחוה כלל עם בני הנשואה בהיתר ומשום כבוד אביהם וכבודם ראוי לגעור בהחזיק בידו כמחזיק בידי עובר עבירה כדברי הרבנים הנ"ל וענותם תרבני לחתום במוסרם להסכים למאמרם שאינם צריכים לכל זה כ"ד הכותב וחותם פה ק"ק לייוורנו יע"א בסדר צדק צדק תרדוף וגו' ולך אחר ב"ד היפ' זעירא דמן חברייא קטינא מארעא ושפל מעפרא יעקב ישורון לופיס ס"ט
כי היכי דלימטי שיבא מכשורא כי היא מצוה לעכב על בן הפנויה ההוא שלא להזכיר נשמת ראובן בש' אביו לפי דעתו ואם אינו מכירו ולא אחרים יכולים להעיד עליו ולא היו שניהם בבית האסורים משעת עיבור עד שעת לדה למה לא נאמר כשם שזינתה עמו וכו' ובפרט בהיותה ביאה באקראי בעלמא אף אם היה מודה שבא עליה לדעת הרא"ש והטור מודים הם כשם שזינתה עמו באקראי כך זינתה עם אחרים דברגילה אצלו ומיוחדת לו סברי דשדינן ליה בתר דידיה אבל לא באקראי בעלמא ומכל שכן במכחישה בטענת בריא שלא נגע בה כלל מהיכן בא לו צד אבות ואפילו בחששא רחוקה וראוי הוא להחרימו על הוצאת לעז על ראובן הנ"ל המוחזק לירא ה' וסר מרע ואין לו להעלותו על שפתו לא הוא ולא אחרים בשם אב:
סוף דבר דברי הרב הפוסק נר"ו ודברי מעלת החכמים המסכימים ה"י כולם דברי אלדים חיים מיוסד' על אדני בניני האמת וכיהודא ועוד לקרא כתבתי וחתמת שמי פה עיר ליוורנו יע"א בסדר ושמרת לעשות ככל אשר יורוך הצעיר שמואל קושטא:
גם כי דעת הדיוט אינה מכרעת הנה זאת מודעה כסומה בארובה אתינא חזינן לרבנן קשישי וסמיכי דרהוט נקיטנא שפולי גלימאי ורהיטנא אבתרייהו לא לחזוקי מילתיה ולאפושי יקרייהו דמלתא דלא צריכא להו אלא אמינא כיון דהדין דין אמת וסבירא לי כוותיהו אהיה זנב לאריות ששקלו במאזני צדק כי השתוקי ההוא ראוי לשתיק' ותחת כבודו יקר כיקוד אש נגע וקלון ימצא לכן הנני הנני מסכים לכל מאי דפסקו והעלו להלכ' ולמעשה אלין רבוותא דלעיל ישצ"ו כ"ד החותם פה ק"ק ליוורנו יע"א זעירא דמין חברייא הצעיר שבתי בכמוהר"ר שמואל מטירני ס"ט