שו"ת אהל יעקב/נ
|
< הקודם · הבא > |
הסכמת החכם השלם כמוהר"ר אברהם קאנסינו נר"ו על הפסק דין הנ"ל:
דברי החכם השלם הרב הפוסק נר"ו אין צריך סעד לתומכם ולא סימך לסומכם כי תמוכים וסמוכים המה עלי תילי גלגלי גלילי כסף ועמודי ש"ש ממולאים בתרשיש כתרי ש"ש מיוסדים על אדני אבני שישא ומרמרא כראי מוצק חזקים כאפטמא לפרזלא הלכות נסוכות שמורות בכל וערוכות נכוחות מפותחות מצוחצחות כצחצוחי חרבות נורים מבהיקים כברקים מאירים ומזהירים בהירים בשחקים לכלם נתן חריפות שמלות וראיות ברורות עד שנתבררו ונתחוורו הדברים כשמלה חדשה עד הפרישה והדרישה לא על הישנות אנו באים לדון בנדון לתקוע ולקבוע מסמרות במשפט הבן הזה אי שדינן ליה בתר דידיה או בתר דידה דכגון דא לא צריכא למימר ומשני דיבורא דמשנה יתרא היא שכבר נעשה המעשה בבי דינא באתרא דעובדא ביום המעשה ומעשה רב וזכה הנטען בדינו כמשפט התורה ואטרוחי בכדי לא מטרחינא ומה שטרח וכתב החכם הפוסק נר"ו והגדיל לעשות בתשובתו הרמתה והעמיס על קולמוסו והאריך מיתרי תכסיסי בכמה כללי ופרטי ודקדוקי וחילוקי בחלקי הדין על מדין הוא משום יגדיל תורה ויאדיר אי נמי אי דלינא חספא מתותא ומעיינינן שפיר אשכחנא מרגליתא דאיצטריכנא ליה למתני רישא אגב סיפא כי בהנחת אמתת הלכתא קמייתא יתחייב סתירת הנמשך בבתרייתא ומינה זכה לדין למחות ולעכב להחריש ולהשתיק הבן השתוקי כדי להוציא בלעו מפיו והס כי לא להזכיר כי את אביו לא הכיר:
והשתא חל עלינו חובת הביאור לברורי ולפרושי שרשי הדין לידון בדבר חדש בדבר מחודש שנתתדש מקרוב אתר זמן עידן ועידנין והוא כי הבן השתוקי הזה תחת אשר ראיי עדיו לבלום כאלם לא יפתח פיו וביום עלותו לבימה העלה זכרון אביו כפי מחשבתו להזכיר נשמתו בפרסומי ניס"א וטקסא כמשפט הבנים שמזכירים נשמת אביהם אמינא ברירא האי הלכתא כשמשא בטיהרא כי מצד הדין לא אומר רשאים הם כי אם מחוייבים לכפות על המעשה הרע הזה פסכתר ולחסום פי השתוקי הזה מלהעלות על שפתו שם אביו כי הוא עושה את התורה פלסתר כדבעינן למימר ולא זו בלבד דבדקינן בשמשא ואשכחינן וטרינן ושקלינן דארבע אבות נזיקין הם מזיקים ומשחיתים מוכנים ומזומנים בכח הפועל הזה להשחית ולחבל לנתוש ולנתוץ חומות בצורות וכולם לקוחות נכוחים ברורים מפוזרים בגני שושני פניני דבר חז"ל ולקטני אותם לקוטי בתר לקוטי א' הנה וא' הנה:
הא' כי במעשה הרע הזה זר מעשהו של הבן הזה שבא להזכיר נשמת אביו כי הוא כבן המתח"טא על אביו ולא לו אנו דנים עליו דהוא גברא דלא ציית דינא ויצא מבי' דינו של אמו לחלוק על השכינה שלא כמשפ' התור' שהאמינה האיש הזה והוא בגובה לבו ובזדונו הקשה הרים ידו ביד רמה בתורת מרע"ה וילך שובב בדרך לבו הולך חשכים ואין נוגא לו עובר ומתעבר על ריב לא לו ובודאי אין לך אפקירותא גדולה מזו על דא ודאי צריכים להתרות בו אולי משגה הוא אי ציית לדינא מוטב ואי לא דיינינן ליה בדינא רבא ומפקינן שמא דאבוה מאוניה:
השנית משום לעז ושם רע לישנא בישא דקא מפיק על האי גברא סבא אחר שנקה האיש מעון ויצא לאור משפטו וכמה יגיעות יגע לצאת ידי חובת שמים והבריות מלבד השבועה הראשונה שנשב' בפני ב"ד ביום עמדם מנגד למשפט ואעפ"י שלא היה מחוייב לישבע על הכחשתו כמו שהוא מבואר הדר נקט לה ביתר שאת ויתר עז ועשה לפנים מהשורה ונתנהג במדת חסידות כד הוה קצי' ורמי בערסיה וראה כי באו ימי הפקודה וימי השילום ומטא יומא דדינא רבא ותקיפא יומא דחושבנא להרחיק ממנו עקשות פה ולזות שפתים לא יבאו להרהר אחרי מטתו נשא כפיו אל ה' והרים ידו לשמים ונשבע על דעת המקום ב"ה כי מעולם לא נגע באשה הזאת בקירוב בשר ועתה ראינו כי זה השתוקי עלה לבימה להזכירו בשם אביו הדא אמר' דהוא רשיעא מלבד איסורא דלישנא בישא דקא מפיק עליה להחשיבו שהוא אביו עוד קא משוי ליה עבריינא ולא זז משם עד דשווייא כופר ומפיר מאחר שהוא חושבו כי בעת מותו עת לעשות לה' הפר תורתו ומי לא יחוש לדבר הזה ולא יעמוד בפרץ להרים המכשלה הזאת למחות ביד השתוקי הזה שלא יוציא לעז על המת כי מצינו רז"ל הקדמונים איתני ארץ העומדים בפרץ תקנו והחרימו שלא להוציא לעז על המתים וק"ו בן בנו של ק"ו בדברים השרירים והקיימים בנדון שלפנינו:
השלישית משום פגם בושת וכלימה בזיון וקלון צערא דבזיונא דעדיף מצערא דגופ' המגיע לבניו ובני משפחתו בשומעם חרפתם בחרפ' אביהם עיילי סומקי ונפקי חיורי על זה ידוה לבם ויחם בקרבם ירדפוהו וישיגוהו עד חרמה והוא ג"כ עמהם וכמה קשה היא המחלוקת כי באותיותיה נדרשת הכל עוקרת ומשרשת ולכן החכם עיניו בראשו מוטל עליו לסקל מכשול ואבני נגף מכרם ה' צבאות:
הרביעית היא חזות קשה כקשת נחושה דקא חזינן שאם יתמיד ויעמיד הבן הזה לנגדו ברצותו להזכיר נשמתו כבן מכבד אב יציבא מלתא דנפיק מינה חורבא רבא כחורבתא דסגירתא כי לפי רוב השנים באו להחזיק בני האיש הזה עם הבן השתוקי לאחים כולם בני איש אחד ובחזקה זו יבאו לראות כבלע את הקדש ויפרצו שער ודמים בדמים יגעו מי ליתמי בין ליתמי בין לחלוץ ולרשת משכנו' לא להם בכח החזקה דקי"ל שורפין וסוקלין על החזק' וכי תימה והלא כבר נתפרסם הדין וקלא דלא פסק מבי דינא כי האי גברא יצא צדיק בדינו והבן הזה נגרר אחר אמו לאו מילתא היא ולאו אלימתא לעמוד כנגד החזקה דמימר אמרי אינשי הנהרו רבנן ועיינו במלתיה ושדו ליה אבתריה אי נמי מאן שמע להא לא שמע להא דהכי אשכחן בכמה דוכתי:
ומי הוא זה ואיז' הוא אשר בעיניו יראה הפגעים הרעים האלה היוצאים מהפרצה הזאת ולא יצא ללחום מלחמות ה' צבאות למחות ולעכב ולהכות במאה עוכלי שלא יוסיף עוד השתוקי הזה להזכיר האיש הזה בשם אביו ויחזיק בפלך השתיקה כי אין לו טוב ממנה:
תחת שלש רגזה ארץ ותחת ארבע לא אמרו הון מלבד כמה תולדות ומדאבות איכא תולדות היכא כמה ביצי אפעה וצפעונים יבקעו אין מספר לגדודיהן:
כללא דמלתא כי זאת הדרך אשר דרך בה השתוקי הזה היא רבת המכשולות סוחרת חסרונות מגדלת התקלות וקלקלות וביותר בדרותינו שהפרוץ רב על העומד לכן ובכן מוטל על האלופים מסובלי' הנושאים על שכמם עול הקהל לגדור הפרצות פן יפרוץ פרץ על פני פרץ ויהיו כאבני גיר מנופצות ויתהלכו השועלים בחוצות ויהיו לארבע אב נזיקין שזכרנו לאות ולזיכרון לסימן וציון ופעלכם מאפע מהשמאל לארבעתם זקוקים במלת מאפ"ע בראשי אותיות מ' מת א' אורייתא פ' פגם ע' ערוה:
הרואה בעינו יראה דכולהו איתנהו בהאי סימנא ומעתה אין לנו כי אם לחלות פני צורנו ישענו יגדור פרצותם ואין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו נזכה ונחזה בנין אריאל ובא לציון גואל אכי"ר כ"ד הכותב וחותם להסכמת האמת חתמו של הקב"ה חותם אמת ותורתו אמת המתרונן על עוונו עבד לעבד ה' ועושה רצונו פה עיר ליוורנו יע"א
הצעיר אברהם קאנסינו ס"ט