שו"ת אהל יעקב/נב
|
< הקודם · הבא > |
תשובה כפי מה שפסקנו והסכמנו עליו שלא עפ"י הבתולה הזאת אנו חיים ואעפ"י שאומרת שמראובן נתעברה והוא הבטיחה לקחתה לו לאשה כיון שהוא מכחישה הוא נאמן בלא שבועה ומכ"ש בהתנהג לפנים מן השורה ונשבע ועמד בדיבורו עד שעת מיתה שלא נגע בה אפילו בקירוב בשר ובזה כל אפיא שוים שלא שדינן ליה בתר ראובן לא ליבום ולא לירושה לא לפטור את אשת ראובן מן היבום אם היה מת בלא בני' כיון שאין לו צד זכות ולא להצריך לחליצה מספק דעד כאן לא אמר הרמב"ם דחולצ' מספק אלא במודה שהוא בנו אבל במכחיש לא קאמר ועד כאן לא קאמרי הרא"ש ז"ל והרשב"א דשדינן ליה בתר דידיה אלא במודה שבא עליה וידענו בבירור שלא בא עליה אחר, אבל לא באומר ונשבע דאפילו קירוב בשר לא היה לו אצלה ואף לא לירושה דרחמנא אמר יכיר יכירנו לאחרי' ומה יועילו דברי הקרובים המחזיקים אותו שכך נגד הכחשתו של ראובן ובשבועה וכיון שאין לו צד וזכות כלל אין לו אחוה עם בני ראובן לא ליבם ולא לחלוץ והרי הם כזרים וכל א' מהם מותר באשת הבדוקי כאינש דעלמא דנושא אדם מפותת אביו ומכ"ש אשת בן מפותת אביו ומכ"ש להתאבל עליו דאפילו אם היה ספק אין מתאבלין עליו ומכ"ש היכא דלא בא לכלל ספק מדינא וכפי זה ראוי ומחויב מן הדין לעכב עליו שלא להזכי' נשמ' ראובן בשם אב בתוך קהל ועדה ולא להזכיר נשמתו בסתם במקום שיש הסכמה בקהל שלא להזכיר כי אם נשמת האב ודאי דוקא והמסכים על ידו מלבד שהוא עושה שלא כדין הוא מכשיל את הרבים בחרם הקדמונים שלא להוציא לעז על המתים וכמו שנכתב הכל באריכות בפסק הנפסק בתחילה ולקצר באנו כדי שלא להטריח את הקורא ועל החכמים להחזיק בידי בני ראובן המשמרים יחוסם וחסים על כבוד אביהם וכבודם וכן נאה להם ונאה לכל איש ישראל שלא להחזיקו לבן כלל לא לירושה ולא ליבום וחליצה ולא זוקק ולא נזקקים לו והרי הוא כאניש דעלמא לגבי בני ראובן כנ"ל כ"ד הכותבים וחותמים פה בישיבה הכללית של עיר ליוורנו יע"א בסדר לא ירשך זה וגו' ויוצא אותו החוצה ובשנת תשב נפש המת לפ"ג ליצירה:
הצעיר אברהם קאנסינו ס"ט: הצעיר יצחק בואינו ס"ט: הצעיר יהודא אלחדב ס"ט: הצעיר יעקב ישורון לופיס ס"ט: הצעיר שמואל קושטא ס"ט: הצעיר שבתי בכמוהר"ר שמואל מטירני ס"ט:
אם הניפותי על חיתום ידי ובאתי באחרונה כי אראה במה שחקקו החוקקים לעזרתי כי כבר אמרתי דראובן נאמן בהכחשתו נגד לאה ואין אשתו נפטרת מן היבום ואם מת א' מבניו בלי בנים ואין להם אח אחר כי אם הבדוקי הזה אין להם אחוה כלל עמו ואם מתו בלא בנים נשיהם מותרות לשתוקי הזה ממה נפשך אם הוא אח ודאי מותרת לו ואם אינו אח הרי הוא כזר אצלה ואם הניח' בנים הרי נשיהי אסורו' עליו כשאר קרובו' ראובן כדכתב הרמב"ם ז"ל ויראה לי שחוששין לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובותיה וכו' ואם מת השתוקי בין הניח בנים בין לא הניח בני' אשתו מותרת להם כזרים בעלמא וזה ברור לעיני הכל ואין להאריך יותר ממה שנכתב:
כל דברי חבורתא קדישתא בפסק היוצא כולם דברי אלדים חיים ונאמנים דברי האב כנגד הפנויה אף שאמרה ונשבע' שממנו נתעברה הרי הוא הנאמן ואינו בנו כלל לא לירושה ולא לחליצה וליבום ואין להאריך כי אם בתפילה לאל שידריכנו באמיתת תורתו אכי"ר כה דברי הכותבי' וחותמי' פה בשם הישיבה הכללית של עיר ויניציאה יע"א