שו"ת אהל יעקב/לא
|
< הקודם · הבא > |
לעיר ליוורנו יע"א
אד"ש ושיגדל כחומה ומגדל ששתי כעל כל הון על שירד על הררי תשוקתי מאגרת מהודרת מקוטרת מר ולבונה דברים מסודרים מקושרים בקשירה תמה אבני מלואים על אדני פז וקו התבונה מיוסדות נצטננו צידי תיבתי מעט מזער מחום גחלי רנתם רשפי נדוד אהבה הדולקים בלבי בקרבי במסיבי שביבי דנור האח לפני מבוערת נכספה וגם כלתה נפשי בשמשי ורמשי אהבה נפשי לשמוע שריקות עדרים חברים מקשיבים מקול מחצצים חיצים בחציצים ומחיצין ושיעורים בהלכות ערוכות ובבות נשגבות כסלעי' ומצודות מי ישקני מים מבור בית לחם שערים המצויינים לרוות צימאוני לומר הלכה מפי בטמון באש ושור ובור ורגלים מועדות: מי יאכילני לחם לשובע שובע שמחות את פניכם ליהנות משלחן מלכים דשלחן גבוה קא זכו ולאכול מפת בגם פתותי לחם חמודות ומ יתנני זנב לאריות להתדבק להתאבק בעפר רגליהם לחבק לנשק ארבע שמות של ישיבתם שלמעלה מה טובו אהליהם ומשכנותיהם מה ידידות: מי אנכי כי תשימוני קצין עם ורב ורם ויועץ ונבון חרשים במקום שיש חרש ומשגר כל העדה כולם קדושים ראוים להתמנות ראשים על בעלי תריסין אנשי מדות: מי יתן והיה שאהיה כא' מכם ועמכם אעתיק סודי מה עמדי מכמה בעי בהוייות דאביי ורבא והווייות דרב ושמואל והלכות נסובות בסדר זרעים אשר תחת מגרפותם עכשיו פרורות: מי יתן לי אבר כיונה להכיר בן זוגי עדיכם ולא אחזור לבקש פרנסה ממקום אחר כי מזיו שכינתכם אהיה ניזון כלחם אבירים לחמה של תורה ברמזים וסודות: מי זה אמר ותהי כי ידבר אלדים את האדם כמוני בכתב חרות על הלוחות לקרא לי בשם הגדולים ופריש סודרא וקרי לי במקום גדולים אשר אינם צריכים לי ולא לרבותי אם לא מסגי יאות ענותנותיה וענותו של פאר הדור כמוהר"ר אברהם קאנסינו נר"ו אשר הקטין עצמו יותר מדאי: ומי כמהו מורה צדק אשר לא יעדיף עליו עשר ידות ואשרי הדור ששרוי בתוכו אם לא שנאמר שרצה לזכות אותי בהסתופפי במבוא שעריו הנפתחים לשקוד על דלתותיו ומצאתי חן בעיניו להכירני ואנכי לא אהיה כא' מבעלי ישיבות אשר עתה ירים ראשי עליהם לשים תורה בישראל וביעקב להקים עדות: מי יתן איפה ויואל אלוד ויתיר פיסת ידו להיותו מבעלי כיסין לשים לדרך פעמי או אפי' סוס לרוכב עליו להגיע עדיכם בטיפה אחת ולהשביע עיני במראה ולא בחידות: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעיניה למר ואחזיניה מקדליה ואחכם טפי מחבראי ואם היו אגודות אגודו' אך מה אעשה ואין לאל ידי ואני אתנהלה לאטי לרגל הילדים אשר משא כבד עלי הדרך רחוקה נקוד עליה הרבה נקודות מהכסף והזהב אזל מכלי על כן לא אוכל להפיק זממכם ולמלא משאלותכם ומחויב אני להסיר אופני מרכבות העגל"ה ולהתנהג בכבדות עד שתהיה שעת הכושר והעושר אשר הוא הכנה ליושר ועד אשר תראו אם טובה הארץ לפרנסת הבית ואין צריך עוד לגלות למקום אחר ולא תהיו נעים ונדים וארצכם לא תהיה לחרבות:
מלתא דבדיק לן מר בענין הגט שבא ע"י שליח בשטר שליחות כהלכתו כתוב וחתום בלי שום תנאי וקפידא מהבעל בשום דבר אך אמנם השליח צווח על פה קורא ואומר כי הבעל צוה לו לאמר שלא יתן הגט לארוסתו עד שתתן לו כל הבגדי' והתכשיטין שברשות' ששלח לה כמנהג בסבלונות וכן ג"כ כתב הבעל למעכ"ת מזהיר ומזרז זירוזי שלא ינתן הגט עד שתתן לו חפץ פלוני ופלוני ואמר מר מעיקרא הוה ס"ל שהם דברים בטלים ומבוטלים ולא מעלים ולא מורידי' וכשעמד על מה שכתב הריב"ש ז"ל בסי' שי"ו הדר ביה וחש לקפידת הבעל אמנם עדיין נגע הספק עומד בעיניו בהאי עובדא שלא נכתבה קפידת הבעל בשטר שליחות כמו שהובא בשאלת הריב"ש ז"ל מי אמרינן הא דחיישינן לקפידת הבעל היכא שהקפיד ונכתב בשטר השליחות אמנם כשלא נכתב בשטר השליחו' כעובדא דידן לית לן בה או דילמא חיישינן לדברי השליח ולכתבו וכן ג"כ שליח הבעל במקום דאיכא קפידא וחששא אם יוכל לעשות שליח אחר ואם מוטב שתעשה האש' שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה זהו תורף השאלה ופרטיה והמכוון ממנה ואם לא באו הנה הדברים ככתבן וכלשונ' שמרתי הטעמים ולא המלות למשמרת ולעדות:
תשובה נראה דחיישינן לקפידת הבעל אע"ג דבשטר שליחות לא נזכר בו שום דבר כי אם קול השובר היוצא מפי השליח חיישינן ליה כמו שכתב הרא"ש ז"ל דכל שנאמן השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם נאמן לומר ג"כ שהבעל עשה שליח ואין צרי' לא שטר ולא עדים ע"כ וא"כ מאחר שהשליח נאמן בדיבורו ובמאמרו לקיים הגט בחותמיו מכ"ש שנאמן לומר על תנאי זה נתן לי הגט ואדיבורא דידיה סמכינן ונאמן הוא כבי תרי ולכן חיישינן לקפידא שהקפיד הבעל ושלא יתן הגט עד שתתן לו האשה החפצים שהעלה את שמותם על שפתו ואם תתן הגט קוד' שנתנה לו החפצים אינו גט ומה גם בהצטרף הכתב והמכתב שכתב הבעל למעכ"ת שהוא מזהיר ומזרז שלא ינתן הגט עד שתתן וכו' ואין לך קפידא גדולה מזו וכתבו כדיבורו דמי כמו שכתב הר"ן ז"ל רבו של הריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' מ"ח וז"ל בעל המגרש ע"י שליח ושלח כתב לאביו שלא יתן הגט וכו' והשיב ז"ל שיש לחוש בגט זה אם הכתב הוא ניכר וידוע לכל שהוא כתב יד הבעל ואינו מזוייף דודאי ביטול השליחות מתוך כתב מהני עכ"ד: וכן פסק הלבוש מלכות בסי' קמ"א וז"ל כתב הבעל כתב אחר לשליח שלא ליתן הגט הוי ביטול דכתב כדיבור דמי עכ"ל:
אם כן זכינו לדין בנ"ד שהשליח אומר כי כן נצטוה מפי הבעל שלא ליתן הגט עד שתתן לו הארוסה כל הבגדים והתכשיטין ועוד כתב כתב ידו היוצא מיד מעכ"ת המצוה ומזרז ג"כ על ככה לית דין ולית דיינא דלא חייש להקפדתו ומצד הדין יתקיים קפידתו ואם שינה אינו גט והרי הוא כמו שכתוב וחתום כבי תרי שלא יתן הגט עד שתתן לו כל הבגדים והתכשיטין ואם חסרה האשה א' מכל סימני הבגדים אינו גט ודמי למאן דאמר אל תגרשנה אלא בעליה או אל תגרשנה אלא בימין דאם שינה אינו גט:
ולענין אם יוכל שליח הבעל לעשות שליח אחר מאחר שהקפיד הבעל על שלוחו ואמר לו אל תתן הגט עד שתתן האש' וכו' נרא' דאף להרא"ש ז"ל והרמ"ה ז"ל שפירש בהדיא סוג' דפרק כל הגט אם אמר טול ממנ' חפץ פלוני לא ישלחנה ביד אחר כמו שהובא בארוכה באבן העזר בסי' קמ"א דהוה אפשר לומר דס"ל שלא יוכל שליח הבעל לעשות שליח אחר שמא לא ידקדק השני בשליחותו בנ"ד מודו דיכול שליח הבעל לעשות שליח ושליח שליח עד כמה כיון דבשטר השליחות נתן הבעל רשות לשליח למנות עד מאה שלוחים דכיון דאיהו לא קפיד אנן לא קפדינן ושליחותיה דבעל קעביד, ומלבד שהשליח הב' או הג' דאתי מחמתיה יקיים קפידתו של בעל ושלא יתן הגט עד שתתן לו הארוסה וכו' כמו שכתב הריב"ש בסי' שי"ו והביאה מוהר"י קארו ז"ל בסי' קמ"ה ודרשת משם כי תמצאנו:
ולענין דאמר אם מוטב שהארוסה תמנה שליח קבלה לקבל גיטה מיד שליח בעלה לא נהירא למעבד הכי ולהכניס ראשנו בין שני אריות דרב ורב חנינה אתפלגו בה רב אמר אין האשה יכולה לעשות שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה חנינא אמר יכולה לעשות שליח לקבל גטה וכו' ובתלמודא לא איפסיקא הלכה כמאן וכתב בעל בנימין זאב אע"ג דקי"ל הלכה כרב באיסורי האי כללא לא איתמר לא בפלוגתא דרב ושמואל אבל בפלוגתא דרב ור' חנינא לית לן האי כללא ע"כ:
ובזה מצאו ידיהם גדולי עולם לחלוק יש פוסקים כרב ויש פוסקי' כר' חנינא ועדיין ההלכ' רופפת בידינו משום חומרא דאשת איש אי עבדינן כר' חנינ' ועיניך נוכח יביטו בהר"י קארו ז"ל שלא פסק מעל שלחנו הזך והטהור לא צנו"ן ולא חזר"ת באבן העזר סימן קמ"ה הניח הדבר ביש אומרים ולא מלאו לבו להכריע ולפסוק כרבי חנינא עם היות כי רבו הפוסקים שפסקו כמותו משום חומרא דאשת איש כי כן כתב הב"י בסי' עצמו ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימים להכשיר ונלוו עוד אליהם רבינו האיי והרשב"א והרב המגיד ז"ל הכי נקטינן ומיהו היכא דאפשר ראוי לחוש לדברי הנוטי' לסבר' רב משום חומרא דאשת איש ע"כ:
אם הרב הגדול ע"ה דעליה קא סמיכנא בדורותינו אעפ"י שיש לו שלשה עמודי ההוראה לא מלאו לבו לחתום הענין כר' חנינא משום חומרא דאשת איש מה יעשו אזובי קיר כמונו ובאתרא דזיקוקין דנור מאן עייל בר נפחא תמן ואע"ג דחזינא לגברא רבא ה"ה הרב הגדול הריב"ש ז"ל בתשובתו הרמתה בסי' נ"ה שנשאל על זה והשיב יותר ראוי לסמוך על הפוסקים כר' חנינא שהאשה תמנה שליח לקבל הגט מיד שליח בעלה מלשלוח הגט ע' גוי שמנעו אותו הראשונים וכתבו שהוא פסול וכו' ע"כ דנראה שהריב"ש הכריע כר' חנינא והורה הלכה למעשה כוותיה אמינא אף היא לא תבר' שהוא ע"ה לא הור' לכתחיל' במקום שאיפשר לעשות שליח הולכה ע' ישראלים כי אם השיב כפי השאלה שרצו לשלוח הגט ע"י גוי ולכן בחר בזאת הדרך לעשות האשה שליח קבלה ולא ישלחנו ע"י גוי דייקא נמי בלישנא דאמר מוטב לסמוך על הפוסקים כר' חנינא מלשלוח הגט ע"י גוי כי מן הרע מיעוטו וזה קלה בעיניו משליחות הגט ע"י גוי אע"ג דאשכחן להרא"ש ז"ל דאמר שהגוי שמביא גט ליד שליח ישראל הגוי עושה מעשה קוף בעלמא וכן פסק מוהר"י קארו ז"ל עכ"ז בחר הריב"ש ז"ל לסמוך על הפוסקים כר' חנינא מלעשות שיתנו הגט ביד גוי שהחמירו בו הראשונים:
אמנם היכא דאפשר ראוי לחוש לדברי הנוטים לסבר' רב כמ"ש הב"י כנ"ל ובנ"ד מקום דאפשר הוא ששליח הבעל יוכל למנו' שליח אחר בפני ב"ד דשכיחי עוברי דרכים וראוי לנו לבחור בטוב ולבור הדרך הישרה והבטוחה ומשומרת מכל נזק ומכשול ואפילו באפשר רחוק וכ"ש בדברים שהם כבשונו של עולם בחומרה דאשת איש למיעבד עובדא דלא כרב:
זהו מה שהעלתה מצודת שכלי בסדר את בריתי שלום ובשנת משמים השמעת דין לפ"ק:
יום ד' א"ך טוב לתמוז יה"ל ע"ה הצעיר יעקב ששפורטש ס"ט