שו"ת אהל יעקב/לב
|
< הקודם · הבא > |
לעיר אמשטרדם יע"א להחכם השלם כמוהר"ר משה אגילאר
ראיתי השאלה הנשאלת ע"י אוהב טהור לב החכם הנעלה כמוה"רר יעקב בינבינשת נר"ו והפיק רצונך ומילא כל דבריך להמתיק סודה לימי ואם אין בי דעת לישאל ענותך תרבני וזהו עיקר השאלה ותהיה שומר הטעמים לא המלות. משרתת ראובן פנוייה נתעברה וילדה בעודה בביתו פעם אחת ושתים ואומרת שממנו נתעברה והוא מכחישה על פניה ועכשיו תבעוה לינשא אם צריכה להמתין ג' חודשי' של הבחנה בין זרע לזרע או לאו מי חשבינן לה כפילגש כיון שהיא בביתו וידים מוכיחות שממנו נתעבר' וצריכה להמתין או חשיבא כמזנה ואת"ל דחשיבא כמזנה אי הלכה כמאן דפסק כרב' יוסי דאינה צריכה להמתין או כמאן דפסק כר' יהודה וצריכה להמתין דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה ואת"ל דהלכה כר' יוסי מי אמרינן דע"כ לא קאמר רב' יוסי אלא משום דמזנה מתהפכת ומשמרת עצמה אבל בנ"ד מוכח דלא שמרה עצמה מודה דצריכה להמתין או בכל ענין אמרה ר' יוסי למלתיה דמזנה אינה צריכה להמתין ואי דמי נדון דידן לההיא דהריב"ש סי' רי"ז או לא עד כאן היא תוכן השאלה:
תשובה לע"ד נראה כפי מה שעלה בזכרוני במה שכתבתי בקונטרסי על ענין כזה וריש מילין אמרתי להחכם הנ"ל בבה"כ הי"ג כי האשה הזא' פשיט' דאין בה תורת פילגש כלל ולא מבעי' למאן דגריס פלגשים קידושים בלא כתובה אלא אפי' למאן דגריס בלא קידושין ובלא כתובה יחוד למשכב מיהא בעי והיא הפלגש הכתובה בתורה כי המפקרת לכל היא הקדשה והוא דעת הראב"ד והרמב"ן דס"ל דפלגש מותרת להדיוט ע"י יחוד ומכ"ש להרמב"ם דס"ל דפילגש אסורה להדיוט והבא על הפנויה הרי זה לוקה משום לא תהיה קדשה ונהי דנשים בלא כתובה ובלא קידושין מותרות היינו למלך דוקא כמו שכתב בפ"א מהלכו' אישות כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה עליה וכו' ואע"ג דהרמב"ן ס"ל כדברי הרמב"ם דדעתו היא דפילגש מותרת אף להדיוט ודייק לה מדכתב כל הבועל אשה לשם זנות ולא כתב הבועל אשה בלא קידושין דמשמע ליה דלא קפיד הרמב"ם אלא על בעלה של זנות אבל אם היתה שלא לשם זנות וכגון שייחדה לו לפילגש הרי זו מותרת כבר תמה עליו בעל כ"מ איך לא ראה דבריו מפורשים בהלכות מלכים דכתב בפירו' אסורה להדיוט מותר' למלך ולא מצא מקום להתנצל עלי שלא לומר שמא לא היתה גירסא זו בספרו ונמצא א"כ דאישה זו אליבא דכולהו אין בה משום פילגש להראב"ד והרמב"ן בעו יחוד ומכ"ש להרמב"ם דאפילו ע"י יחוד למשכב חשיב לה קדשה ולוקה עליה וכיון דנפקא לה מתורת פלגש ולתורת מזנה אתיא הרי באנו למחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה בר דר' יוסי סבר דמזנה מתהפכת ואינה צריכ' להמתין ור' יהודה סבר דחיישינן שמא לא נתהפכ' יפה וצריכה להמתין והרי"ף והרמב"ם והר"ן והרשב"א וזולתם מן האחרונים ומוהר"י קארו בפסקיו פסקו כר' יוסי אמנם הרא"ש והטור הרא"ה והרבה מן הגאונים והאחרונים פסקו כר' יהודא אע"ג דבעלמא הלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודא משום כיון דחזינן באילוני' וזקנה וכו' הלכה כר' מאיר להחמיר ולא כר' יהודא דפליג עליו דמקיל אע"ג דבעלמא הלכה כר' יהודא לגבי ר"מ הכא נמי שמזנה פסקינן כר' יהודה להחמיר לגבי רבי יוסי דמקיל:
וא"כ לענין דינא אנו אין לנו אלא עמודי הוראותינו הרי"ף והרמב"ם והר"י קארו ז"ל ואין צריך להמתין והרוצה להחמיר לפסוק כהרא"ש והטור תבא עליו ברכת טוב:
איברא דלכאורה נראה דיש מקום לומר דבנ"ד אפילו ר' יוסי מודה דצריך להמתין כמו שנסתפק השואל בשאלה דהא מוכח מעיבורה ולידת' שאינה מתהפכת ואינה משמרת את עצמה וכל ישעה וכל חפצה הוא להיות לה בנים מראובן והרי הוא כפילגש שכתב הריב"ש ז"ל בסי' רי"ד שצריכ' להמתין אפילו אליבא דהרמב"ם:
אבל כדמעיינינן בה שפיר משכחנא דעדיין תורת מזנה עליה אפילו אליבא דהראב"ד והרמב"ן דהא לא יחדה לו למשכב ועוד שהוא כופר ואומר כמו שהפקירה לו עצמה הפקירה לאחרים והבנים הנולדי' אינם בניו והתורה האמינתו דרחמנא אמר יכיר יכירנו לאחרים וידים מוכיחות בכי האי לא הויין ידים דאם על פיה אנו חיים כל אחד מהמזנות תהיה תולה עיניה בעשירי עם ונכבדי ארץ ואומר' שבנה זה הוא בנו של העשיר והנכבד ההוא ולא שבקת חיי הכבוד לכל בריה מלבד מכשול פגיע' הערוה שהרי הבן אפשר שיפגע באחותו או בא' מן העריות עליה והוא לא ידע הלכך תורת מזנה עליה:
ואם תאמר נהי דתורת מזנה עליה אפ"ה צריכה להמתין דכלום אמר רב' יוסי אלא משום מתהפכת ואינה משמרת עצמה ובהא מודה רבי יוסי וכמו שכתב ריב"ש שם ומייתי ראיה מסתם מתניתין דיבמות שנים שקידשו נשותיהן ונתחלפו וכו' דחייבים משום אשת איש ומפרישים אותן ג' חדשים יש לומר דנ"ד שאני מההיא דהריב"ש דנהי דמודה ר' יוסי בזנות שאינה מתהפכת צריכה להמתין היינו דוקא כשהיא אינה סבורה לזנות וכההיא דהחליפו נשותיהן דכל א' סבורה שהוא בעלה הילכך אינה מתהפכת ומפרישין אותן וכן פסק הרי"ף בהלכותיו וכן ההיא דהריב"ש היתה יושבת תחת ראובן כאשה עם בעלה וכונתה כדי שיהיה לה זרע ממנו לכסות עיניו וגם ראובן יחדה לו למשכב כמו שהוכיח בהודאתו על הבן שהיה שלו ובזה כתב הריב"ש לדעתו דאף הרמב"ם מודה דנהי דאית ליה פילגש אסורה להדיוט והבא על הפנוייה בלא קידושין לוקה משום קדשה היינו דוקא לאסור הבא עליה בלאו דלא תהיה קדשה אבל לענין המתנה כיון דיחדה הרי אינה מתהפכת וכשיטת הרי"ף רביה אמרה דמפליג בין סבור' לזנות לשאינ' סבורה וכדמייתי ראיה מסת' מתניתין שנים שקידשו ובהכי ניחא דמוקי לה הריב"ש אף אליבא דהרמב"ם דמיהיכא תיתי לה והא הרמב"ם אסר פילגש להדיוט ולא מהני יחוד למשכב ודוחק לומר דלא היה בספרו אסורה להדיוט ואזיל לשיטת הרמב"ן אלא על כרחין משום דסבר כדברי הרמב"ם כן ולכך פירש דברי רבי יוסי דוקא רבי יוסי דוקא ומסתייע מסת מתניתין ואחריו ימשוך הרמב"ם:
אבל בנ"ד דהוא לא יחדה למשכב כמו שהוכיחה כפירתו בבנים ובחזקת מופקרת היא אצלו וגם היא לזנות מתכוונת והראיה שהרי אעפ"י שהכחישה הראשון חזרה להזדקק עמו אמרינן ודאי מהפכת עצמה היתה ולא נתהפכה יפה ואם תאמר סוף סוף ניחוש לה אם כן באנו לפסק הלכה כר' יאודה ואנן כר' יוסי ס"ל הילכך צ"ל דר' יוסי בכי האי דכונתה לזנות ולא להחיות זרע מראובן אע"ג דאיקרי שנתעברה לא נסתלק' מתורת מזנה המתהפכת ואינה צריכה להמתין ומכ"ש אי אמרינן דר' יוסי בכל מזנה אמרה למלתיהו לא מפליג בין סבורה לזנות לשאינה סבורה וההיא דהחליפו שאני משום דהתם ודאי אינה מתהפכת כיון דכבר קדמו קידושין ובאשה עם בעלה אנו מחזיקין אותה דאינה מתהפכת אבל כל שלא קדמו קדושין אע"ג דיחדה לו מזנה היא וסתמה מתהפכת והיא ג"כ דעת הרי"ף והרמב"ם דפשיטא דבנ"ד ואף בההיא דהריב"ש אין צריך להמתין ועכ"ז אם ירצה המחמיר להצריכה המתנה יפה עושה ולא מטעם פילגש אבל מטעם דבמזנה עצמה איכא מאן דפסק לחומרא כנ"ל:
זהו מה שנראה לע"ד בקיצור כפי השאלה וחתמתי בסדר עקב תשמעון את המשפטים האלה השמ"ר ב"ך יברך למנחם בשנת משמים השמעת דין לפ"ק