שדי חמד - פאת השדה/כללים/ג/לד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ג לד

סימן לד

גידולי תרומה תרומה. זו אחת מי"ח דבר כדאיתא בפרק קמא דשבת דף טו"ב ע"ב ואמר ר' חנינא דהוא משום תרומה טהורה ביד ישראל (פירש רש"י ועינו צרה ליתנה לכהן וזורעה לבטלה מתורת תרומה) ואמר רבא אי דחשידי להכי אפרושי נמי לא ליפרשו אלא כיון דאפשר בחטה אחת כדשמואל ולא קעביד הימוני מהימני אלא אמר רבא גזרה משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה ופשוט שכיון שרבא דחה טעמו של רבי חנינא אין בידינו אלא טעמו של רבא דהוא משום חשש תקלה וכן כתבו רבינו שמשון ורבינו עובדיא בפרק ט' דמסכת תרומות משנה ד' והריטב"א בבבא מציעא דף ץ' ע"א ומידי עסקי בתשובת הגאון שאלת יעב"ץ בח"א סי' קנ"א המובא להלן במערכת החי"ת אות ג' (בד"ה ודרך אגב) תמהתי על מה שכתב שם בטעם דגידולי תרומה תרומה שהוא גם משום הפסד תרומה מכהן נגעו בה דמאחר שטעם זה נדחה בש"ס לא היה לו להזכירו שוב ראיתי שכדבריו כתב רש"י בפרק כל שעה דף ל"ד בד"ה הטבל גידוליו מותרין וז"ל אף על פי שנתמרח בכרי וכו' מותר לאכילת עראי עד שימרח בכרי ואף על גב דגידולי תרומה תרומה מדרבנן הוא ולחומרא שלא להפסיד את הכהנים אבל גידולי טבל וכו' ע"כ ועל רבינו מאורינו רש"י קשה ביותר כי הרב שאלת יעב"ץ לא הכחיד טעמא דאתי לידי תקלה אלא שטעמו של רבי חנינא משום הפסד כהן עשאו סניף לו אשר לא כן רש"י עשה טעם זה עיקר וטעמא דתקלה לא הזכיר כלל והוא פלא בעיני וחיפשתי במפרשי הש"ס הנמצאים אצלי ולא ראיתי מי שנתעורר בזה:

שוב מצאתי שהגאון קול הרמז בפרק ט' דמסכת תרומות משנה ד' תמה כן על רש"י בבבא מציעא דף צ' שכתב לשני הטעמים דהא רבא הקשה על טעמו של רבי חנינא ולא קיימא לן אלא כטעמא דרבא עיי"ש ואין ספק שנעלמו מעיני קדשו דברי רש"י בפסחים הנ"ל שאם כן היה מגדיל התימה עליו במה שתפס טעם הדחוי וטעמיה דרבא לא הזכיר כלל וכנראה שגם ממרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד שם נעלמו דברי רש"י שבפסחים הנ"ל לא זו בלבד מדלא הזכירם אלא שמה שכתב ליישב תמיהת הרב קול הרמז נראה שאינו עולה יפה ליישב תמיהתינו על דברי רש"י בפסחים שכתב וז"ל ונראה לתרץ בעד רש"י דהא מאי דמקשי רבא בשבת אטעמא קמא הוא דליכא למיחש להכי דכיון דאפשר למיעבד כדשמואל דחטה אחת פוטרת כל הכרי ולא עביד הכי מהימני וכתבו התוספות הקשה ריב"א תרומת מעשר דלא אפשר להו למיעבד כדשמואל ליגזור ותירץ ר"י דמכל מקום אמת הוא שגזרו גם על גידולי תרומה גדולה ורוצה לפרש טעם בכולן ע"כ מוכח מזה דלעולם טעמא קמא דרבי חנינא טוב ונכון הוא בש"ס אלא שרבא רצה לומר טעם שיהא כולל גם לתרומה גדולה והשתא יש לומר דרש"י במציעא דמפרש על מאי דמייתי התם הך בבא דמתניתין גידולי טבל ומעשר שני חולין ועל זה פירש רש"י תבואה שנמרחה בכרי זורעה בטבלה הרי היא כשאר חולין ואוכל הימנה עראי עד שימרח דכיון דזרעו כלה בטיל ליה איסוריה (וכדלקמן משנה ו') ובתרומה הוא דגזור כדמפרש התם גזרה משום תרומה טהורה ביד ישראל וכו' אי נמי משום תרומה טמאה ביד כהן וכו' ע"כ וכוונתו לומר דבטבל ומעשר שני לא שייך שום חד מהנהו תרי טעמי דאיתמרו התם דחדא שייכא בתרומת מעשר וחדא בתרומה גדולה אבל בטבל ליכא מידי דלמה ישהה דסוף סוף לכשתצמח נמי הוה ליה טבל ואי לאכול עראי בלא זריעה נמי יכול לאכול כל עוד שלא מרח ובידו הוא שלא למרוח אם כן למאי ניחוש לה ועיין שם בתוספות מה שכתבתי (שכתבו) במעשר שני עכ"ל ויישוב זה נכון לדברי רש"י שבבבא מציעא שהזכיר שני הטעמים (עם שגם שם יש לפקפק קצת דמאחר שטעמו של רבא עולה לכאן ולכאן למה לו להזכיר טעמו של ר' חנינא) אבל לדברי רש"י שבפסחים שלא הזכיר אלא טעמו של ר' חנינא כנראה שאין זה מן הישוב וצריך עיון:

ומדי דברי בזה פה עיהק"ו חברון תוב"ב עם ידידי הרב הכולל מוהר"ר רבינו חאסון יצ"ו אייתי מתניתא בידיה ספר חקרי לב (שאינו מצוי אצלי) והראה לי שהגאון חקרי לב חיו"ד ח"ב סוף סי' מ"ד עמד על דברי רש"י שבפסחים כי קושיין ועוד הקשה כן על דברי התוספות בנדרים דף ז"ן ע"ב ד"ה והכי קמבעיא ליה שכתבו דטעמא דגידולי תרומה הוא משום גזל השבט ואך אם יום או יומים עבור כתב לי ידידי הרב הנ"ל וז"ל הנה במה שהעיר מר בדברי רש"י פסחים דל"ד ד"ה הטבל וכו' דכתב דגדולי תרומה תרומה הוא שלא להפסיד את הכהנים וזה הפך מסקנת הש"ס שבת די"ז נראה לע"ד ליישב במאי דכתבו שם התוספות (ד"ה דלמא) וקשה לר"י וכו' ויש לומר כיון דאין נאכלים לזרים משום ריוח פורתא שמטהרין לא משהי גביה ע"כ וכן כתבו בפסחים הנה כי כן רש"י דלא נחית לתירוץ זה אם כן בההיא סוגיא דפסחים דקיימא דאסורים מלאכול היינו לזרים הוצרך לומר דקיימא כר' חנינא דאמר שלא להפסיד את הכהנים דאם הוא משום תקלה סוף סוף שייך תקלה דישהה אותה לזריעה כדי לטהרה (והנה דברי התוספות הנז"ל יש מפרשים דקאי לתחילת הסוגיא דפסחים עיין רש"ל וכו' ויש מפרשים דקאי אף למסקנא ועיין תוספות חדשים פרק ט' דתרומות) אך דברי התוספות דנדרים דנ"ז ע"ב ד"ה העלה בידו בצל דכתבו דמה שהחמירו בגדולי תרומה היינו משום גזל השבט עדיין צ"ע כמ"ש החק"ל יו"ד ח"ב סוף סי' מ"ד אלא דבלאו הכי קשים להולמם במה שרצו ליתן טעם דלא גזרו בגדולי שביעית כמו שגזרו בגידולי תרומה שהרי מפורש הטעם בירושלמי פרק ט' דתרומות הלכה ב' דספיחי שביעית אין מצויין עכ"ד יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף