שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/סד
|
< הקודם · הבא > |
ס"ד) אבא לא מזכי ברא
בנדפס מערכה זו אות ס"ט הבאתי דברי ידידי הגאון מוהריז"ש בע"ס הנורא זכר יהוסף יצ"ו. ובמכתב ידידי הגאון מרדכי שלום אבד"ק ברעזיאן כתב אלי וז"ל: באות ס"ט העתיק תשובת הגאון מוהרי"ז שטערין נ"י והראה רוב בקיאותו ולפלא בעיני על שעירב פסול בקדש והביא ביאור רמבמ"ן עה"ת וכבר נודע מ"ש בס' עליות אליהו איך נתגלה קלונו כי רוח מינות היתה בקרבו והגאון הצדיק בעל ח"ס הזהיר בצוואתו בספרי רמ"ד אל תשלחו יד ועוד ידוע כהנה וכהנה עכ"ד יצ"ו.
והודעתי לידידי הגאון מוהריז"ש יצ"ו מהשגה זו והשיב לי ע"ז וז"ל: והנה ראיתי ממכתבו שהובא בשדי חמד בכללי דינים מכתבי בענין אבא לא מזכי ברא מה שכתבתי בגלגולי הדברים בעת סילוקו של בני המנוח החריף כמוהר"ר נתן חיים דוד זצ"ל ואשר הביא בשם רב וגאון אחד שתמה עלי במה שהבאתי בשם רמבמ"ן פ' בחוקותי שעירבתי פסול בקדש וכו' ועל זה כתב כת"ר שבאור זה לא ראה ולא ידע ממנו. ומבקש להודיע תשובתי על זה אם יש לי מה להשיב האמנם שמובן מעצמו שלא הי' באפשרי לפני לצייר שיבאו דברים אלו לדפוס אבל אחר שכבר נעשה ראיתי להודיעו ראשונה כי הבאור על ס' ויקרא הוא מהחכם ר"נ הירץ (מיזיל) [וויזל][1] אשר כולו שכולה אין בו רק לבאר עומק פשטי המקרא עפ"י דרז"ל וכבר נתנו ראשי גדולי הדור הסכמתם על ספרו יין לבנון וגן נעול שנדפס מקודם וגם אזהרה הגרמ"ס הי' בל"ס רק על תרגומו ושאר ספריו של הפולסוף רמ"ד ולא על באור ויקרא שאיננו לרמ"ד ומה שציינתי על רמבמ"ן (ר"ת ר' משה בן מנחם והוא החכם ר' משה דעסא) מחמת שבהג"ה שבדבריו על פסוק זה הוא מרמבמ"ן ועל זה כתבתי שהוא לקוח מהעקרים וכאשר מצוי בספריו שדבריו לקוחים מזולתו שקדמוהו בזה.
גם לא אמנע מלהודיעו כי הגאון החסיד בעל עטרת ראש על ברכות כ' ע"ב בד"ה ובבהמ"ז פשיטא וכו' בקושיא ב' למה פי' התוס' משום דנשים ליתני' בברית ותורה וכו' שכתב ואף שהשיב על זה המופלג החכם מו"ה משה דעסא שאלו הי' הספק אם בהמ"ז הוי מ"ע שהז"ג אף מדרבנן לא הוי מחייבי וכדמקשה בקידוש היום אי הכי כל מ"ע שהז"ג לחייבו מדרבנן ודבר אלי נכונה וכו' עכ"ל הנה עיניו הרואות שגם הגאון עטרת ראש הזכירו בשמו במקום שנראו לו דבריו. ואמנם בעיקר הענין שהזכיר מצוואת הגאון רמ"ס לבניו הוא רק על חינוך הילדים בקטנותם קודם שידעו להכיר בין דיעות כוזבות וכדי שלא להתפתות לפעמים מה שמתנגד לדחז"ל וע"ע בצל"ח לברכות כ"ח ע"ב ברש"י ד"ה מההגיון וכו' מ"ש ובפרט בזמנינו שנתפשט התרגום אשכנזי וזה מושך וכו' אבל חנוך לנער עפ"י דרכי התורה והושיבום בין ברכי ת"ח גם בילדותם בלמדם מקרא יקח לו מלמד ת"ח וירגילו תיכף גם במשנה וגמרא והרבה יש להוכיח ע"ז בדורנו שפשתה המספחת מאד ומן השמים ירחמו עכ"ל בקצרה אשר נשמט בצל"ח בהדפסות האחרונות ואשר נמצא רשום אצלי בהעתקת בני המנוח מדפוסים הראשונים.
ועיין בחגיגה ט"ו ע"ב בהא דר"מ היכי גמיר מפומי' דאחר הא בגדול והא בקטן וע"ש בתוס' ועין שו"ת הריב"ש סי' מ"ה שלכן הביא המורה בראש ספרו, פסוק זה ולבך תשית לדעתי יעש"ב. ועין תוס' תענית ז' ע"א ד"ה אם ת"ח הגון וכו' אבל אם אינו ת"ח אינו רשאי ללמוד לפניו יע"ש ועין לח"מ רפ"ד מהת"ת ובש"ך יו"ד סי' רמ"ו ס"ק ח'. ועין באדר"נ פרק ג' ר"מ אומר וכו' ואל תלך אצל הכל אלא מי שהיה קרוב לך מתחילה שנאמר שתה מים מבורך וע"ש בבנין יהושע ם אתה מכיר בו שהוא הגון וכו' יע"ש. וזה נגד דעת ר"מ בעצמו. ול"נ שהוא עד"ש בע"ז י"ט סע"א אבל גמ' מרב אחד עדיף כי היכי דלא ליפלוג לשני' וערש"י. ונ"ל במש"ש בחגיגה במליצת אלי' דלא אמר הקב"ה שמעתא מפומיה דר"מ משום דגמיר מפומי' דאחר ולבסוף מסיק השתא קאמר מאיר בני וכו' יע"ש בפרש"י. ולכאורה המאמר אין לו מובן אבל נ"ל שהוא כמורגל בכ"מ לייחס הדעה האמיתית המוכרעת להלכה להב"ה וכאן שקנסוהו בעובדא דרשב"ג בסוף הוריות דלא לימרו שמעתא בשמי' ואסקוהו בשם אחרים וכמ"ש התוס' בסוטה י"ב ע"א ד"ה אחרים בשם הקו' משום דלמד אצל אחר וזה שמייחס כאן להב"ה מה שלא אמרו בשמו רק בשם אחרים משום דלמד מאחר וכשהמליץ ר"מ מצא הודה לו שראוי הוא להזכירו בשמו מעתה. ועד"ש בסוף הוריות מי אלו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים וכו' ועין בשו"ת אהל עקב סי' ס"ט שהאריך בדעת הרמב"ם והטור והפוסקים שלא חילקו בזה בין גדול לקטן. ועוד דגם ר"מ כבר התחיל ללמוד ממנו בהיותו בתקונו וכו' וע"ש סי' ע"א מהא דע"ז י"ז ע"א דנענש ר"א בן פרטא דלמד דין דאתנן זונה. וגם יש לומר דנקט הא בגדול וכו' משום דסתם גדול סבר נמי והעיקר דלא סמי הגמ' דרבי' ומינה דר' יוחנן מיירי בין בגדול ובין בקטן כל דל סביר ולכן לא חשו הפוסקים לחלק משום מעוטא דסברו וכו' וע"ש שלא מצינו דברי אלישע בן אבויה כ"א באבות פי"ד הלומד ילד שאינו נוגע להלכה או ד"ת רק בהנהגת הלמוד מידי דהוה בבעלי חכמת הטבע במילי דלא נהיגי באמונת הדת ובג' הרבה מוסרים ודברי חכמה אמרו מפי עכומ"ז וכו' עיש"ב ועי' במ"ק כ' אבל בנזיר מ"ד הגי' ר' ישמעאל בן אלישע וע"ע בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ק"ג אות ז' משש"ב. ומ"ש בשם זקינו לפרש במתני' ספ"ד דאבות דבכולהי תלמודין לא מסקינן בשמי' אך דבר זה לבד דהתנא בא ליישב על ר"מ ושאר תלמידים שלמדו תורה ממנו לכן אמר שזה הי' רגיל על לשונו מאחר שלמעשה חזי שלא באו אצלו ללמוד רק גדולים ואמר כמתמי' ולעוררם דאזלי בתר איפכא שהלומד ילד וכו' וממילא נדע התנצלות על ר"מ ושאר תלמידים שלמדו ממנו רק גדולים וזה לא כתי' הש"כ בשם אביו ובלח"מ יעש"ב. ועי' בשו"ת א"ז רמ"א סי' ז' בהתנצלותו לרש"ל שהביא ספרי אריסטו שהם לא חשו אלא ללמוד מה שאחר הטבע כן יבא למשוך אחריהם ויתפתה ביינם בדעות המפסידות אבל לא בלמוד חקירתם במהות המציאות וטבעיהן עיש"ב. ועי' במאור עינים[2] בחלק אמרי בינה פ"ב בהכרח הביאו בקצת דברים עדות סופרים אשר לא מעמינו דלא גרע מס' בן סירא דמילי מעליותא דאית בהו דרשינן ובקהלת רבה ובמדבר רבה י"ד בפסוק ולהג הרבה יגיעת בשר להגות ולא ליגיעת בשר ניתנו ובירושלמי בפרק חלק על ספרו מירוס שהקורא בהם כקורא באגרת. וריטב"א פרק המוכר פירות שלא אסרו ספרים החיצונים אלא לעשות בהן קבע וב"י טוי"ד סוף ה' נידוי מדקאמר מתעסק ושהביא למופת מאלישע אחר שהיו ספריהם נושרים מחיקו ובפרק ד' מיתות לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות עש"ב. ועי' שו"ת רדב"ז סי' רפ"ז שהוכיח דאסור לומר שמועה מפי אדם רשע עש"ב. וזה מכבר העליתי לצדד שעיקר הקפידה רק בלימוד מפיו כענין אל תתחבר לרשע שלא ילמוד ממעשיו ובב"ק צ"ב ע"ב ובהיות עלול לפעמים להכשל שלא ידע מה להשיב לו משא"כ מפי כתבם דלא גרע מספרים החיצונים דמילי מעליותא דאית בהו דרשינן. וגם שבדבר העומד בכתב שלא בהתוכחות פא"פ בנקל לשקול במאזני רעיונותיו ולא שייך כ"כ דלימשך אבתרי' וכדי לידע לקיים ודע מה שתשיב וכו'. וכמו בלימוד מרב הגון דמתקיים יותר כששומע מפיו בעירובין י"ג ב' דחזיתי' לר"מ מאחוריו וכה"ג בנדה י"ד ב' ועי' שו"ת רמ"ע סי' צ' משש"ב. ובמגן אבות פ"ד דאבות מי"ב. ואחר כתבי זאת מכמה שנים בהקדמת באורי למקראי קודש כתב אלי בשו"ת רב א' מאונגרין בשם ס' דברי ירמי' על הרמב"ם ח"א שכ"כ כעין חילוק זה בין לימוד בכתב בשם הגאון בעל שערי תורה והוסיף עוד לדקדק הלשון ותורת ה' צבאות יבקשו מפיו ולא אמר סתמא יבקשו ממנו והיינו נמי כמו לענין עדות ממ"ש עפ"י שנים עדים ולא כתב בלשון מבורר על דברי או הגדת וכמ"ש בשו"ת פני ארי' סי' ע"ו בישוב קושית הט"ז א"ח סי' מ"ו סעיף ב' בכותב בד"ת אם צריך לברך מהא דגלי לן בעדות דכתיבה לאו כדבור יעשו"ב והארכתי במק"א עכ"ד יצ"ו.
דבריו הם קלורין לעינים ותשובה נכונה לכל המכתבים מרבני ונכבדי דורנו יצ"ו הבאים אלי אשר היו תמהים על אשר יראו באיזה מקומות שאני הדל מביא וקורא איזה דברים בשם איזה מחברים שלא היה ראוי לומר דבר בשמם וכו' וכו' ואני בתמי השבתי להם כי גר אנכי בארץ ואיני בקי בהם ובמעשיהם וכו' ולדברי הגאון יצ"ו אין צריך לשום התנצלות על זה.
ומקרוב השגתי ספר נחמד דרכי תשובה לידידי הגאבד"ק מונקאטש יצ"ו וראיתי אשר דבר בקדשו בהקדמתו להשיב כהלכה על אשר הביא בספרו דברי איזה מחברים דלא פקיעי שמייהו והרי אמרו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו וכו' לך נא ראה דבריו הנחמדים אף גם ראיתי עתה מאמר ונצדק קדש שבהפסגה היו"ל על יד ידידי הגאון אישי כהן גדול אבד"ק וילקי יצ"ו בקובץ שלישי צד 36 ובו אמר עם הסופר מן המשכילים החדשים שאלישע בן אבויה לו עשה את כל התועבה אשר טפלו עליו למה הוזכרו דבריו בתלמוד כדרך שאר התנאים וכו' והלא במאמר כתב לסתור דבריו בטוב טעם ושאין בהוכחה זו ממש וכמו שאמרו תוכו אכל קליפתו זרק וכו' לך נא ראה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |