שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/לו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א לו

כלל לו

איש כי כתיב בקרא דממעטינן אשה כתבתי בנדפס מערכה זו אות בש"ן איזה כללים בזה עי"ש והא דאיש ממעט אשה היינו דוקא כי כתיב איש אבל כי כתיב האיש אשה נמי בכלל כ"כ הרב חק"ל בקו"א שבס' ישרי לב במערכת הה' אות ט"ל בשם התוספות בע"ז דף ע"ט והוא ט"ס וצ"ל דף י"ט ע"א ד"ה אשרי דכי כתיב האיש הוא למעט איש אחר ומשום הכי לא ק"ל לש"ס באשרי האיש כדק"ל באשרי איש ולא אשרי אשה וכו' עי"ש. ולפי זה נראה דה"ה למה שנראה מדברי המדרש רבה שהבאתי בנדפס אות גש"ן דמאיש ממעטינן גר היינו דוקא כי כתב איש אבל כי כתיב האיש גם גר בכלל דהאיש אינו מיעוטא.

ואיש דכתיב בקרא אי ממעט רוח וש"ד הנה הגאון מוהר"ם מלובלין בתשובה סי' קט"ז (קי"ז) כתב דממעטינן רוח וש"ד והוא בכלל מה ששנינו על ידי כל העריות מקנין חוץ מעל ידי קטן וממי שאינו איש וכתב מרן חיד"א ביעיר אזן במערכה זו אות ק"ט שהסכימו האחרונים עמו דלא כספר נחלת בנימן דפליג עליה וסיים ודברי ספר חוקי דרך באהע"ז סי' ו' שלא בדקדוק כאשר ישר יחזו פנימו ממעייני הישועה עכ"ל. ובברכי יוסף אהע"ז סי' ו' אות יו"ד הביא מה שכתב מוהרמ"ל הנ"ל וכתב שבתשובה הנזכרת מבואר הטעם לפי שאינו איש ואם כן אף ברצונה מותרת וכן יש סמך קצת מהא דאמרו בירושלמי פרק קמא דשבת הלכה ג' מעשה בחסיד ששנה אל תאמן בעצמך עד זקנותך אתת חדא רוחא ונסיתיה ושרי תהי ביה אמרה ליה לא תצחק רוח אנא. והנה דברי הרב חקי דרך הם על מה שכתב מרן בסעיף ח' דהנרבעת לבהמה אף שהוא בסקילה לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי לא נבעלה לאדם כתב על זה וכן הנבעלת לרוח או לש"ד אף שפרים ורבים מותרת לבעלה אף על פי שהוא כהן מוהר"ם מלובלין סי' ק"ב וכתוב בהגהה נראה לי שזהו מה שפירש רש"י בפרשת נשא ושכב איש אותה איש פרט לקטן ומי שאינו איש דכוונתו למעט הנבעלת לרוח או לש"ד שקורין בל"א טראכ"ט לכן מסיק רש"י למי שאינו איש עכ"ל. וכתבתי אני הדל בנדפס אות בש"ן שכונת מרן חיד"א במה שכתב שדברי ספר חקי דרך הם שלא בדקדוק היינו לפי שעין רואה שמוהר"ם מלובלין עצמו כתב כן במה ששנינו על ידי כל העריות מקנין חוץ מעל ידי קטן וממי שאינו איש ועתה אין דעתי נוחה לומר שזו היתה כונתו שאין מטבע הלשון מורה כונה זו אבל כונתו לפי הנראה היא להקשות על הכתוב בהגהה בכוונת רש"י בחומש וממי שאינו איש שבא למעט נבעלת מש"ד או מרוח דאין הדבר כן שהרי רש"י כתב כן משמא דגמרא סוטה דהכי תנן בריש פרק ארוסה על ידי כל העריות מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש ומפרשינן בגמרא בדף כ"ו דמי שאינו איש היינו בהמה וכן הביא הגאון מוהר"ם מלובלין שם סוגיא זו דמי שאינו איש בא למעט בהמה וכתב דמזה אנו למדין דהוא הדין לש"ד ורוח (ומה שהכריח שם דמאיש הוא דממעטינן בהמה שאם לא כן למה ליה לתנא ליתנא למיתני ומי שאינו איש ליתני ובהמה הנה לפי מה שכתב הרב תפארת ישראל שם דאיצטריך למיתני הכי אליבא דר' יוסי דאמר אדני השדה מטמא באהל כאדם (כלאים פרק ח' משנה ה') דמכל מקום אינו איש עי"ש אם כן אין מזה הכרח כמובן) ולכן מה שכתב בספר חקי דרך דכוונת רש"י במה שכתב ומי שאינו איש היא למעט רוח וש"ד אין דבריו מדוקדקים דודאי מי שאינו איש היינו בהמה אלא דמבהמה נלמוד לרוח וש"ד:

והא דמשמע מדברי רש"י דמאיש הוא דממעטינן בהמה ואילו בש"ס דסוטה לא משמע הכי דהא אמרינן התם איש למעט קטן ושאינו איש למעט בהמה משום דאין זנות לבהמה משמע דלאו ממלת איש ממעטינן בהמה וכן הקשו התוספות שם לרבא דאמר יש זנות בבהמה אם כן שאינו איש למעוטי מאי ואי ממלת איש מצינן למעט נמי בהמה מאי קושיא נימא דאף דיש זנות לבהמה הכא מיעטה קרא מאיש אלא מוכח דסברי דמאיש לא ממעטינן אלא קטן אבל בהמה תליא ביש זנות לבהמה או לא וזה היפך מה שנראה מדברי רש"י הקטן ובהמה ממעטינן מאיש כבר עמד בזה הגאון מוהר"ם מלובלין שם (שכתב מעצמו דמלשון המשנה חוץ מן הקטן וממי שאינו איש משמע דמאיש הוא דממעטינן מי שאינו איש דהיינו בהמה ולא הזכיר מדברי רש"י בחומש דמשמע נמי הכי והוקשה לו מסוגית הש"ס הנ"ל) ותירץ איצטריך לילפותא לטעמא דאין זנות בבהמה כי היכי דלא נימא דמכל מקום אסורה לכהן משום זונה וכו' עי"ש. ולשון הרמב"ם בראשון מהלכות סוטה הלכה ו' שנאמר ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה שאין אוסרים אותה עליו עכ"ל מורה נמי דמאיש ממעטינן נמי בהמה וכמו שכתב הרב מוהר"ם מלובלין שם אלא דלפי מה שביאר הרב מוהרש"ח (שבתוס' חדשים ברביעי דמסכת סוטה משנה ד') דעת הרמב"ם היא דאיש כי אתי למעט בהמה הוא דאתא דאילו קטן בלאו הכי אימעיט כיון דקטן דהכא הוא פחות מבן תשע שנים (לדעת הרמב"ם) אם כן בכל העריות נמי הדין כן ולא איצטריך הכא למעט קטן זה ואף שאין כן שיטת הש"ס דילן דהא אמרינן בש"ס דקטן אימעיט מאיש הנה בספרי אמרו ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה וכלומר דעיקר קרא האיש אתי למעט בהמה וליכא יתורא לקטן והרמב"ם דרכו לתפוס בהספרי ומה גם דהתוספות הקשו על טעם שאמרו בגמרא לכן הכריע הרמב"ם כהספרי אלו תורף דב"ק. הנה לכל הדברות מאיש ממעטינן בהמה ולא אתי למעט רוח וש"ד אלא דמסברא הוא דאיכא למימר דהוא הדין לרוח וש"ד כדכתב הגאון מוהר"ם מלובלין ולא כדכתב הרב בחקי דרך בכוונת רש"י דמי שאיצו רוצה לומר רוח וש"ד:

ומה שכתב הרב מוהרש"ח דבספרי אמרו ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה הנה עיינתי בספרי פרשת נשא פרק ז' ושם כתוב בסגנון אחר וז"ל ושכב איש להוציא את הקטן שאינו איש ע"כ כלשון הזה בשני דפוסים אשר לפני ולא הוזכרה בהמה כלל ונחוץ לי לעיין במפרשים על הספרי (בספר ספרי דבי רב למרן מוהרד"ף וכיוצא) אך אין מצויים אצלי ולפי הנראה צריך לגרוס בספרי (לפי סיגנון הלשון שלפנינו) להוציא את הקטן ומי שאינו איש שהוא כלשון המשנה דסוטה הנ"ל שמלבד שנכון להתיאמם ויהיו לאחדים. ועוד דלפי השנוי לפנינו נראה שהוא שפת יתר לומר שאינו והיה די לומר להוציא את הקטן ואטו בכל מקום שנאמר איש וממעטינן קטן מי איצטריך ליה לתנא לומר שאינו איש הרי אינו אומר אלא להוציא את הקטן ולכן נראה נכון לגרוס בספרי כמו ששנוי במשנתינו חוץ מן הקטן וממי שאינו איש ועוד נכון לומר כן כדי להשוות הגירסאות שבספרי שהרב מוהרש"ח גריס בספרי פרט לקטן ולבהמה ואם נגרוס להוציא את הקטן ומי שאינו איש היינו הך ומי שאינו איש היינו בהמה אבל לפי הגירסא שלפנינו להוציא את הקטן שאינו איש לא הוזכרה בהמה כלל ויהיה חילוק בין הגירסאות וכל כמה דמצינן לאשוויינהו הכי עדיף לן:

ודע דעל מה שכתבתי בנדפס בזה כתב לי ידידי הג' המפורסם הרב מוהר"ר ברוך עין מח"ס דבר מצוה יצ"ו וז"ל באות בש"ן כתב (בד"ה ואי) בשם ס' חקי דרך בשם פירוש רש"י איש פרט לקטן ושאינו איש דשאינו איש הוא למעוטי רוח וש"ד. אולם בספרי פ"ז הגירסא שאינו איש בלי וי"ו בתחלת מלת שאינו ולפי וה אזדא מ"ש הג' הללו עכ"ד יצ"ו וכבר כתבתי למעלה שנראה נכון לגרוס בספרי כדגרסינן במתניתין דסוטה ומי שאינו איש ומלבד זה איני מבין בעניותי את השגת הרב יצ"ו שהרב בחקי דרך כתב ללמד מדברי רש"י שבחומש ששרשם פתוח בלשון המשנה דסוטה ואף אם בהספרי לא נשנה ומי שאינו איש כלל או שנשנה כפי מה שהוא לפנינו שאינו איש לא יגרע בזה כח הלימוד מלשון המשנה שזה ליתיה בהכחשה שכן שנו חכמים חוץ מן הקטן ומי שאינו איש דחלילה להעלות על הדעת דיש טעות בלשון המשנה וצריך להיות חוץ מן הקטן שאינו איש שמלבד שרחוק לומר כן ועוד המעיין בש"ס ישר יחזה דהכי גרסינן במתניתין כגירסתינו ומשמע ליה להרב בחקי דרך דמי שאינו איש בא למעט רוח וש"ד אלא שאין דבריו מדוקדקים כמו שכתבתי למעלה ותו לא מידי:

ובמה שכתבתי בנדפס באות בש"ן (בד"ה ואיש כי כתיב) בשם הרב קרבן חגיגה סי' נ"ה דף כ"ה ע"ב לחלק במאי דממעטינן קטן מאיש דאינו אלא כי כתיב איש ברישא דקרא ואיש כי יקלל ואיש כי ינאף וכיוצא אבל כי כתיב איש ברישא דעניינא ארחיה דקרא הוא ולא ממעט אשה וכתבתי שהרב מקנה אברהם בח"ב הקיפו בהלכות מרובות שאין לחלק בזה עי"ש. ועתה ראיתי להרב טהרת המים במערכת התי"ו דף ס"ז עמוד ד' אות ד' שציין בזה ספרים רבים שאין מצוים אצלי ולזכות למי שאין בידו ספר היקר הנ"ל אעתיק פה את דב"ק וז"ל. כל היכא דכתיב בתחלת הפסוק ואיש הוא ולא אשה אבל אם לאחר שתי תיבות נאמר איש הוי בין איש בין אשה קרבן חגיגה דף נ"ה ע"ב ועיין לימודי השם לימוד כ"ג פני מבין ח"ב דף ל"ג כסא אליהו סי' תרצ"ה סק"ה ברכי יוסף שם סק"ח יבין שמועה דף קכ"ב ע"ב וע"ג רא"ם בפרשת משפטים בד"ה לפי שנאמר מטה שמעון סי' ל"ה בני משה מאגא"ר דף פ"ו מסוף ע"ב תחלת חכמה שער א' כלל י"א ובחידושי על השלחן ערוך סי' תרצ"ה ס"ק מ"ה עכ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף