שדי חמד/כללי הפוסקים/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללי הפוסקים ב

סימן ב.
בכללי שני התלמודים ומדרשים והזהר.

א

א) תלמוד בבלי כי פליג עם הירושלמי דנקיטינן כבבלי כנודע היינו אפילו היכא דמיקל כדמוכח מדברי הרא"ש סוף עירובין וסמ"ג לאוין ס"ה הביא דבריו הרב נר מצוה ח"ב דף ס"ט ע"ב כן כתב הרב פתח הדביר ח"א ד' קע"ב ע"ב ומכח זה תמה יקרא על דברי מרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכי יוסף אור"ח סי' קנ"ח דמשמע דהבין מדברי הגאונים דנקטי כהירושלמי וזה לא יתכן ושוב נדחק ליישב דברי קדשו עי"ש ואני אומר דהנה אמת הכלל הזה שריר ובריר ומרן חיד"א גופיה בס' יעיר אזן במערכת היו"ד אות ג' סבר וקביל כלל זה והביאו בשם הרב"א בשיטה מקובצת לבבא מציעא ובשם רבינו יהונתן בפירושו להרי"ף לב"מ בכת"י והזכיר דברי הרי"ף דסוף עירובין (דברי הרא"ש הנ"ל מאיש לוקחו הרי"ף שם) וסמ"ג לאוין הנ"ל ולא הביא שום חולק בזה ודוחק לומר דשכח משנתו שבשיו"ב הנ"ל ובודאי אי הוה משמע ליה מתשו' הגאונים להיפך לא הוה משתמיט מלאתויי דפליגי בה רבנן קדישי אלא ודאי סתמו כפירושו שסובר דכולי עלמא סברי האי כללא ואלא מיהא בההיא דתשו' הגאונים יתכן לומר דסברי הגאונים דנקיטינן כהירוש' כיון דבתלמודין לא אתמר בהדיא בהיפך ואינו אלא מדיוקא הגם דבירושלמי נמי אינו אלא מדיוקא אולי משמע להו דיוקא דמהירושלמי אלים טפי ואהכי נקטי כדברי הירוש' והכי משמע לישנא דומיהו בירוש' וכו' (לפי הגהת הרב פתח הדביר שנראית מוכרחת כיעי"ש וקצת תימה מה על הרב מוהרמ"ח בהגהות איי הים סי' קצ"ג שלא העיר להגיה וגם לפי הנראה לא ראה דברי השיו"ב הנ"ל כיעי"ש) דמשמע דהדרי בהו מסברתם קמייתא ואתו דברי השיו"ב הנ"ל כפשטם וניצול אותו צדיק הרב בית מנוחה מקושית הרב פה"ד שם ולכל הדברות הכלל הנ"ל אמת ויציב דנקיטינן כתלמודין גם לקולא:

ובמידי דבבבלי מבעיא לן באיזה דין ובירושלמי נמצא הדין ההוא בפשיטות אית לן למינקט כפשיטות הירושלמי עיין במה שרשמתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת הבי"ת אות צ':

וכתב הרב יד מלאכי בכללי שני התלמודים אות ח' בשם שו"ת הרמ"ע סוף סי' נ"ט דכל דבר שנזכר בבבלי שסובל שני פירושים ויתברר האחד על פי הירושלמי מניה לא נזוע עכ"ל ומסתייעא מילתיה דרב ממה שכתב מרן בכסף משנה בפרק י"ג מהלכות גירושין דין י"ח והכרעת הירושלמי דלא ליפלוג אגמרא דילן הכרעה היא ודאי דכל מאי דמצינן לפרושי בגמרא דלא ליפלוג עדיף טפי אף שהפירוש יהיה דחוק קצת עכ"ל שוב ראיתי ביד מלאכי שם באות יו"ד שכתב כל טצדקי דאפשר למיעבד עבדינן דלא לשוויי פלוגתא בין גמרין לירושלמי בית יוסף יו"ד סי' ר"א וסי' רי"ז (בד"ה הנודר מן החלב) וכן כתב בכסף משנה בפרק ט' מהלכות נדרים דין ח' ובפי"ג מהלכות גירושין (הנ"ל) ומוהרי"ו סי' פ"ח וים של שלמה ליבמות פרק י"ב סי' ך' ותוספות ישנים ביומא ריש פרק יום הכיפורים (בד"ה המלך והכלה) ובתוספות דידן שם דף פ"ז ד"ה והאמר ועיין פרישה בחו"מ סי' יו"ד סעיף ג' וז"ל שדה יהושע בפרק קמא דקידושין ד' י"ב ע"ב ודע שכל פינותי בפירוש זה להשוותו לתלמוד בבלי כל מה שאפשר עכ"ל ולפי דעתי היה ראוי לצרף שתי האותות והיו לאחדים כי דרך אחד להן וראיתי עתה בס' ביכורי שלמה הנדפס מחדש לידידי הגאון מוהרש"א רעזכטא יצ"ו בסי' ג' אות ט' שכתב כלל זה דכל טצדקי דמצינן למיעבד וכו' בשם מרן הב"י יו"ד ובכסף משנה הלכות גירושין הנ"ל והרא"ש בעירובין פרק א' וסיים וגדולה מזו כתב הרא"ש בכתובות פ"ו אפילו היה הפירוש רחוק ודחוק ראוי לפרש כדי להשוות הגמרות יחד עכ"ל יצ"ו ולפי הנראה אין אצלו ספר יד מלאכי ואפריון נמטייה שהביא לנו בקיאות חדש מדברי הרא"ש בשתים זו הנז"ל ואהימנותיה דמר סמיכנא אף כי אגב ריהטאי לא מצאתי כעת דברי הרא"ש דכתובות (והיום ראשון הוא לקבלתי ספרו הבהיר) ודברי הרא"ש בעירובין לפי הנראה הם בסוף סימן וי"ו ועיין עוד בביכורי שלמה סי' ה':

כיוצא לזה ראיתי שם (ביד מלאכי) באות ז' שהביא מה שכתב הרב פרי תואר בריש סי' קי"ט דהא דנקיטינן כתלמודין נגד הירושלמי הני מילי לענין משא ומתן דש"ס אבל מידי דתלי בחילוף נוסחאות תלינן דברייתא נשתבשה בש"ס דילן ונוסחא הנכונה היא מאי דמייתי בירושלמי וכתב על דבריו ולא ידעתי מנא ליה הא ומצאתי להרשב"ץ בזהר הרקיע שכתב על ענין כזה דנסחת הירושלמי היא משובשת ונסחת הבבלי היא דוקא ועיין תוס' בכורות ד' כ"ב ד"ה תירום ורבינו שמשון בפרק ה' דתרומות משנה ב' דלא הכריעו ומי יכריע עכ"ל ובאמת כוותיה דהרשב"ץ מסתברא ומיסתייעא מילתיה ממה שכתב בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' צ"ו כבר ידעת שרבו השיבושים והנסחאות בירושלמי והסבה הגדולה למיעוט השגחת הלומדים בו ואין עומדין עליו רק אחד בדור עכ"ל והובא ביד מלאכי שם אות ו' והיה לו לסייע לסברת הרשב"ץ מתשו' הלזו וכתב שם (באות ו') בשם הרב חות יאיר סי' כ"ג דאין לסמוך כלל על נסחאות הירושלמי שבידינו שהנוסחאות מרובים ומופלגים בטעיות חסר יתיר וחליף באופן שאין להחליט הדבר מתוך נסחא שלנו עכ"ל ואם כן נראה שנכונים דברי הרשב"ץ שכתב בכיוצא לזה שהעיקר כתלמודין ומצינו כיוצא לזה בהיכא דפליגי התוספתא והירושלמי שכתבו הפוסקים שדעת הרמב"ם לפסוק כהירושלמי נגד התוספתא וכתב הרב פרי חדש בסוף סי' ת"ן בטעם הדבר משום דהירושלמי בתרא נגד התוספתא וכתב הרב מוהר"י קורקוס בפרק ה' מהלכות מתנות עניים הלכה ג' ואף על פי שהתוספתא נשנית בלשון אחרת לשון האמור בירושלמי הוא עיקר עכ"ל והביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי שני התלמודים אות ג' הרי דגם בחילוף נוסחא נקיטינן כהבתרא ומזה נלמוד בחילוף נוסחא בין תלמודין להירושלמי דאית לן למינקט כתלמודין דהוא בתרא וידידי הרב ביכורי שלמה שם לפי הנראה לא ראה דברי הרבנים הנ"ל בזה ונמשך אחר דברי הרב פרי תואר הנ"ל עי"ש:

ובעיקר כללין (כי פליגי שני התלמודים) ראיתי בס' ביכורי שלמה הנ"ל דברי מי שגדול הגאון בע"ס זכר יהוסף יצ"ו שם בסי' ו' וראיתי להעתיק דב"ק כי הוא בקיאות נפלא וז"ל הנה ודאי דכשהבבלי חולק על הירושלמי הלכה כהבבלי דהוא בתרא ועיין רא"ש פרק ז' דגיטין ס"ד ובכ"מ וע' תוס' ברכות י"ד ל"ט וברא"ש וב"י או"ח סי' ר"י ובר"ן נדרים פ"ד א' וע' במאור פסחים רפ"ג ויבמות פ"ז ד"ה מכרו שניהם וכתובות סו"פ ד' וברמב"ן ס' הזכות יבמות פ"ז סי' י"ג וע' בס' המכריע סוף סי' נ"ד ועיין באור זרוע סוף ח"א בשו"ת סי' תשע"ט ועיין בכסף משנה הלכות שביעית פרק ה' הלכה י"ח ועיין ראב"ד פרק ז' מבכורים הלכה ט' ועיין תוס' בבא בתרא פרק א' ד"ה למעוטי וע"ש במאורי אור בחלק בן נון זה חידוש גדול להתנגד אל הירו' בלא מצא גירסא אחרת מ"מ עיין בתשובת מהרי"ק שורש ק' וז"ל והוא דבר הידוע שהר"מ רגיל לפסוק על פי הירושלמי יותר מכל הפוסקים הידועים אצלנו ואפילו במקום שאין תלמודנו מוכיח כהירושלמי כו' היכא שתלמודנו מעמיד בשנויא דחיקא והירושלמי מפרש כפשטה תופס לו שיטת הירושלמי ועיין במראה הפנים לירו' בבא מציעא פרק ח' הלכה ד' ד"ה שאלה מן הבייר כו' ומכל מקום צריך ליתן טעם לדהרמב"ם דרגיל לפסוק כתלמודא דהכא במקום שאין צד הכרע מוכח דלא כהאי תלמודא ומבואר להרגיל בדבריו שלא עשה חיבורו כי אם אחר שבירר כל ההלכות מהתוספתות והירושלמי ורמז עצמו לזה בפירוש המשנה דתמיד ועש"ב ובפרק השואל מתשובת מהרי"ק שדרכו של הרמב"ם שסומך בכל מקום על פשטות הירושלמי אף דדחי בבבלי ועיין עוד במראה הפנים ריש פרק לא יחפור כיני מתני' כו' ועיין בשיורי קרבן פרק ו' דשבת הלכה ב' בד"ה ההיא אמרה ולא שבקינן מה דמפורש בירושלמי בשביל דחיי' האמורה בבבלי וכו ועיין בתוס' ביצה (ד' י"ז ע"ב) סוף ה"ד אמר רבא ואדרבא קיימא לן כר"י לגבי וכו' ור"י פליג עלה בירושלמי ואף דבבלי לא מייתי לה ועיין בכסף משנה פרק ה' מתרומות הלכה ט"ו ואף על גב דלא איפשטא התם איפשטא בירושלמי סוף פרק בתרא דמעשרות ה"ד ועיין במגילת אסתר בשורש שלישי ועיין תו' בבא בתרא קמ"ט בשם ר"ת דמשבשין תוספתא מקמי ירו' וע' רא"ש פרק הבא על יבמתו סי"א דמשמע דהיכי דפליגי הירושלמי והתוספתא קיי"ל כהירו' ועיין בפרי חדש אורח חיים סוף סי' ת"נ ד"ה גם מ"ש וכו' ויש להחמיר כהירושלמי שהוא בתרא ואייתי ברייתא ולא הזכירה בתוספתא וכו' וערא"ש פ"ב דחולין ס"ו ובכסף משנה פרק א' מתמורה הלכה י"ז ועיין במבוא התלמוד שמדהכ"מ שאם יכולין להשוות התוספתא עם המשנה אף שנחלק על הגמ' סומכין לה וע' בכ"מ פ"א ממעשר שני ובקרבן נתנאל פרק קמא דפסחים אות ט"ו ובתשו' רדב"ז סי' פ"ד ועיין בבאר יעקב ליו"ד סי' קמ"ה בש"ך סק"א דלא שבקינן מאי דפשיטא להירושלמי משום מאי דמספקא לש"ס דילן וכו' ועש"ב עכ"ל יצ"ו ואין הפנאי אתי כעת לעיין בכל הבקיאות הנ"ל כי רב הוא אך את זה אגיד כי מה שכתב שנראה מדברי הרא"ש בפרק הבא על יבמתו דהירושלמי עיקר נגד התוספתא כן כתב הרב קרבן נתנאל על דברי הרא"ש הנ"ל וכמו שכתבתי לקמן באות ה' ושם הבאתי מיימינים ומשמאלים בזה עי"ש ומה שהביא מדברי הרב באר יעקב עיין מה שכתבתי אני ההדיוט בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת הבי"ת אות ץ' בס"ד:

ב

ב) ירושלמי ותלמודין כי פליגי בסברת ר' יוחנן (שהוא מאריה דש"ס ירושלמי) מר אמר הכי אמר ר"י ומר אמר בהפך כתב מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת היו"ד אות י"ג והובא במשק ביתי אות שפ"ח (ד"ה וראיתי) ובמכתב לחזקיאו בחלק התשובות ד' מ"ט ע"ג דנקיטינן כמ"ש בתלמודין והאריך הרב באר יעקב בחידושיו ליו"ד סי' קמ"ה ולהוכיח כן מכמה דוכתי עי"ש ובמלא הרועים ד' מ"ח ע"ג ועיין בשיורי ברכה יו"ד סי' קמ"ה אות א' ודוק היטב ועיין בתשו' הרא"ש כלל מ"ו סי' ג' ומדברי הרב לחם משנה סוף פרק ג' מהלכות עבודת יוה"כ נראה דלא פשיטא לן כהי מנייהו נקיטינן ואהכי נקיטינן בההיא בסברת ר' אלעזר עי"ש והביא דבריו הרב יד מלאכי בסוף אות תקע"א:

ג

ג) מסכת סופרים אם היא מזמן התנאים ואם מביאים ממנה בתלמוד דידן הנה הרב יד מלאכי בכללי שני התלמודין אות י"ב כתב דממה שהובא במסכת סופרים דברי כמה אמוראים ואינון בתראי מוכח כדברי הרא"ש בפירושו להלקט של הרי"ף בהלכות ס"ת (גבי פרשה פתוחה) שנתחברה בדורות האחרונים ומכל מקום מביאים ממנה בש"ס דילן בכמה דוכתי כמבואר במסורת הש"ס על כמה ברייתות שבש"ס שהם ממסכת סופרים שלא כדברי הרא"ש שלא הובא מדבריו בתלמוד עי"ש ובמחכתה"ר דבריו תמוהים שידחה דברי הרא"ש על פי מה שמצויין במסורת הש"ס ומי זה אמר שכונת המציין לומר דהש"ס מביא מהמסכת סופרים והלא בכמה מקומות אין מספר במשנה או ברייתא השנויה במקומה (דרך משל במס' ברכות) והובא גם במקום אחר (דר"מ במס' שבת) מציין במקומה לאותו מקום ואין הכונה שכאן נלקח משם אלא מורה מקום דאיתא נמי בדוכתא אחריתי ובאותו מקום נלקח מכאן וא"כ גם בהציון למסכת סופרים יש לומר שהכונה שברייתא זו איתא נמי במסכת סופרים ואפשר שמחבר המ"ס לקחה לו מתלמודין ומצאתי שמרן חיד"א בברכי יוסף סי' תקפ"ב אות ז' תמה עליו בזה עי"ש דב"ק ובס' יעיר אזן במערכת הסמ"ך אות ל"א:

ועל מסכת דרך ארץ אם קדמה להתלמוד הנה הרב פתח הדביר בסי' ג' כתב בשם מרן החבי"ף בס' לב חיים ח"א סי' ס' דהשוה אותה למס' סופרים דכמו שכתבו הרא"ש ודעמיה על מס' סופרים שנסדרה בדורות האחרונים כן הוא מס' דרך ארץ ונחלק עליו בזה דמסכת סופרים שניא היא שמצינו בה שנזכרו אמוראים אחרונים וכו' מה שאין כן בשאר מסכתות קטנות וכו' ושוב הביא דהרב שבות יהודה חולק על מרן חיד"א שהרי נוכל לומר דנסדרה בימי התנאים ואחרי כן הוסיפו בה דברים מאמוראים אחרונים כמו שכתב הוא עצמו בפירושו למס' כלה וכו' עי"ש שהאריך קצת בזה ואין לתמוה על זה שהרי אף בתלמוד דידן יש הוספות מרבנן סבוראי אחר חתימת התלמוד כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה דזבים פרק ד' משנה ו' וז"ל ועל אותם העניינים אמרו בש"ס (נדה ד' ד') מאי מדף כדכתיב קול עלה נדף ר"ל וכו' ופירוש הזה אינו מן הגמרא אלא שכתבוהו בגליון מן פירוש סבוראי וכתבן המעתיק בתוך הדברים ולא נזהרו עליהם (כן הגיה הרב תוספת יום טוב) עכ"ל וכתב הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לנדה שם שבתשו' רבינו שרירא גאון ביוחסין כתב שקבלה בידו שיש הרבה תוספות בתלמוד מן הכתובים וכתב עוד שמ"ש בנדרים דף יו"ד לשון שבדו חכמים כדכתיב החדש אסר בדה מלבו הוא הוספה על הגליון עי"ש וכיוצא לזה כתב בהגהות הנ"ל בריש מגילה בשם מר רבו הגאון מוהר"א מרגליות סימן ז"ך (אולי הוא בשו"ת בית אפרים ואין מצוי אצלי) שהוכיח דבתנחומא יש הוספות האחרונים ובפרט בפרשיות הראשונות ונתיישבה דעתו בזה מה שהוקשה לו במה שכתבו הקדמונים בפירוש י"ג זמן קהלה לכל ולא זכרו שכן הוא במדרש ר' תנחומא ועי"ש עוד בהגהותיו לדף כ"ג בשם רבו בס' ראש אפרים סי' ז"ך שתנחומא שבידינו נלקה בחסר וביתר והרבה דברים מפסיקתא ותנחומא נכללים היו בילמדנו וכ"כ גם בספרו אגרת בקורת דף ז' ע"א הובאו דבריו בהמבוא שבס' התנחומא הנדפס בווילנא שנת התרמ"ה בדפוס רא"ם דף ח' ע"ב ומדבריו שם נראה דרק בפרשת בראשית ונח יש הוספות מזמן אחרון (שם לא הזכיר את רבו הנ"ל ונראין הדברים כאילו אמרם מפי עצמו ואין בידי ס' אג"ב הנ"ל) ויפה העיר עליו בעל המבוא הנפלא שם שלא לבד באלו הפרשיות יש הוספות כי כן הוא בכמה מקומות שהראה שם וגם מה שיישב בזה מה שהראשונים הביאו הא די"ג זמן קהלה בשם ר"ת ולא בשם התנחומא לא נתקררה דעתו בזה שעכ"פ היה להם להביא שכן הוא בשאלתות עי"ש שהאריך בבקיאות עצום ורב שיש הוספות רבות בתנחומא:

ד

ד) ספרא וספרי דאמרינן בש"ס סתם ספרא רבי יאודה וסתם ספרי ר' שמעון עיין סנהדרין ד' פ"ו כתב מר"ן חיד"א בשם הגדולים ח"ב ובועד לחכמים ח"א (במערכת הסמ"ך הובא במער' ספרים) דאין הכונה דר"י ור"ש חברו אותם דהא חזינא דהוזכרו שם ר' ורבי חייא אלא הכונה דהמחבר חברם אליבא דר"י ואליבא דר"ש כדאמרינן סתם משנה ר' מאיר והובא שם מה שכתב הרמב"ם בהקדמת ספר היד דרב חברו עי"ש ד"ק וראיתי להגאון מוהרי"ש הלוי נאטאזאהן נר"ו בהקדמת הספרי הנד"מ בלעמבערג שנת כתר"ו הרעיש את האר"ש בזה על דברי הרמב"ם הנ"ל שהוא היפך מה שכתב הרמב"ם בתשובה הובא בכ"מ דסתם ספרי רש"מ וכש"ס סנהדרין הנ"ל והזכיר דברי מרן חיד"א הנ"ל ושוב הביא ש"ס במכות דף י"ז הא קמ"ל כר"ש ס"ל והוא על פי מה שאמרו בספרי וסיים דמזה מבואר דהמחבר הוא רש"מ עצמו ולכן אף אם נודה להרמב"ם על הספרא דרב הוא המחבר אבל הספרי ודאי הוא רש"מ עי"ש ותמיה לי אחרי דכל יקר ראתה עינו דברי מרן חיד"א אשר הכריח בראיה ברורה ממה שהוזכרו רבי ור' חייא בספרי סוף פרשת שלח לך (ונלע"ד דלפי רוב פשיטותו לא הוצרך מרן חיד"א להלאות את הקורא בציון מקומות רבים אין מספר שהוזכר רבי בספרי אף גם ר' יאשיהו ור' יונתן שהיו תנאים אחרונים בימי ר' חייא עיין תוס' ישנים ל ומא ד' ז"ן ע"א הוזכרו בספרי לרוב מאד במו שיראה הרואה ונלאתי לכותבם גם ר' אחיה ב"ר יאשיה הוזכר בפרשת נשא בפסקא ולקח הכהן מיד האשה דמכל זה נראה להדיא דאין המחברו ר' שמעון בן יוחאי) ולכן כתב דישתקע ולא יאמר דר"י חיבר ספרא ור"ש ספרי עי"ש א"כ איך יוכל להחליט בהיפך מבלי שיסתור ראייתו הברורה ומה שהביא ההיא דמכות אין שום תברא לדברי מרן חיד"א הנ"ל כיון דגם הוא מודה דמי שחברו חיברו לדעת ר' שמעון כדאמרינן בסתם משנה כנזכר לעיל וכיוצא לזה כתב הרב ספר יוחסין (בשם ר' שמעון בן יוחאי) על ספר הזהר שכינוהו על שם הרשב"י אף שהוא לא עשאו כיון שתלמידיו ותלמידי תלמידיו ובנו ר"א עשאוהו ממה שקבלו ממנו כמו שאמרו שהמשנה וספרא וספרי ותוספתא כולהו אליבא דר' עקיבא אף שאלו הספרים נעשו אחר מותו וכו' עי"ש ואם כן שפיר נוכל לומר כדברי מרן חיד"א שהמחבר חברו על דעת רש"מ ומכל מקום מה שהכריח מרן חיד"א ממה שנזכרו בו דברי אחרונים נראה דלפי מה שהבאתי לעיל באות ג' בשם הרב שבות יהודה דממה שנזכרו אמוראים אחרונים במסכת סופרים אין הכרח שלא נסדרה בימי התנאים דיש לומר שאחר כך הוסיפו בה דברי האמוראים וכו' כמו כן יש לומר לגבי הספרי כמובן:

ואם חולק הספרי אמ"ש בש"ס כהי מנייהו נקיטינן להלכה רשמתי לקמן סי' ה' אות ב':

ה

ה) ירושלמי ותוספתא במקום שנחלקו יש לפסוק כהתוספתא עיין הראב"ד פ"ד ופ"ה ממעשר ובשו"ת רש"ך ח"ג סי' ז"ן וג"פ סי' קכ"ה כן כתב בגליון ש"ס הירושלמי במס' ברכות ד' ח"ל ע"א ועיינתי בדברי הראב"ד ולא ראיתי רמז מזה כמו שיראה הרואה אף גם תמוה לי דבהדיא כתב מרן כסף משנה בפרק א' מהלכות מעשר שני הלכה יו"ד דדעת הרמב"ם לפסוק כהירושלמי נגד התוספתא משום דלא ידיע אי מתנייא בי ר' חייא ור"א ושו"ת הרב מוהרש"ך אינו מצוי אצלי לראות ד"ק אך ראיתי להג' יד מלאכי בכללי שני התלמודים אות ג' כי תשובה זו הבליעה בנעימת דבריו בהדי דקמייתי אמבוהא דרבנן קדישי דסברי דהירושלמי עיקר ומשמע דגם מוהרש"ך הכי סבירא ליה וספר גט פשוט אין אצלי וכבר האריך זה הי"מ גדול והביא בידו דכמה רבנים סברי הכי ושכן היא דעת התוס' והרא"ש והריב"ה ובדעת הרי"ף שנוי במחלוקת כפי מה שנראה מדברי הרב יד מלאכי והוא שכתב דהרב דינא דחיי כתב שדעתו דהתוספתא עיקר ולפי מה שכתב בשם הרב קרבן נתנאל ביבמות בפרק הבא על יבמתו סימן י"א דלמדנו מדברי הרא"ש שם דהירושלמי עיקר יש להוכיח שגם דעת הרי"ף היא כן מדתמה עליו הרא"ש על מה שפסק כהתוספתא נגד הירושלמי ומה זו תמיהה אי גם בעלמא סבר הכי אלא מוכח דלהרא"ש דעת הרי"ף נמי בעלמא דנקיטינן כהירושלמי ומשום הכי תמה עליו אמאי פסק כהתוספתא וכן מפורש בדברי הרב קרבן נתנאל בפרק קמא דפסחים אות קטן ט"ו (על דברי הרא"ש בסי' ה') שהרי"ף פוסק כהירושלמי נגד התוספתא ומזה הביא סעד לדברי מרן כסף משנה שכתב בדעת הרמב"ם שתופס כדעת הירושלמי נגד התוספתא והיינו שהולך בשיטת רבו הרי"ף עי"ש:

והנה הרב פרי חדש בסוף סי' ת"ן שהסביר דנקטינן כהירושלמי נגד התוספתא משום דבתרא הוא (כמו שכתב בשמו הרב יד מלאכי שם) כתב שכן דעת הרשב"א בתשובה לפסוק כהירושלמי אך הרב שלחן גבוה בסי' ת"מ דף י"ד בסוף מחודש ב' (שבס"ק י"א) השיג עליו דבתשו' הרשב"א מבואר שפוסק דלא כהירושלמי עי"ש כי לא פניתי לעיין בזה והרב פתח הדביר בח"א סי' ד' אות ד' דף כ"ג ע"ד נקיט כן דפסקינן כהירושלמי נגד התוספתא וציין לעיין בס' נר מצוה בכללי הפוסקים אות י"ד דף ע"א עמוד א' וכתב בשם הרב שדה יהושע שחתר ליתן טעם על מה שפסק הרמב"ם בפרק ד' מהלכות מתנות עניים בשביל ארבעה דברים אמרה תורה להניח פאה וכו' כשיטת התוספתא והיכי שביק הירושלמי וציין לעיין בס' שם חדש ח"ב דף ח"ן ע"ג ואין גם אחד מספרים הנ"ל מצוי אצלי ומדברי הרב פתח הדביר נראה דגם הרבנים הנ"ל נקטי לפסוק כהירושלמי נגד התוספתא גם בפתח הדביר ח"ג בסי' ש"ך אות ה' דף רכ"ט (בד"ה ועלה) כתב דיותר יש לסמוך על הירושלמי מהתוספתא והרב משק ביתי בקונטרס כללי הפוסקים אות א' כתב בשם הרב קרבן נתנאל בכלליו סי' ח"י שהוכיח מדברי הרא"ש דנקטינן כהירושלמי נגד התוספתא (ספר קרבן נתנאל הנדפס בפני עצמו אין אצלי כי אם הנספח להש"ס והשמיטו הכללים ורציתי לעיין בו לראות מאי אמר רב בדעת הרי"ף אם משמע ליה כדכתיבנא בעניותן דמדברי הרא"ש מתבאר שסובר דגם הרי"ף נקיט בעלמא כהירושלמי נגד התוספתא) ושכן כתבו הרבנים בית המלך בפרק ד' מהלכות תלמוד תורה וחסדי דוד דף ס"ז ע"א ותמה על מה שכתב הרב לב שלם בהלכות תלמוד תורה דף ג' ע"ג לדעת הרמב"ם דפסקינן כהתוספתא נגד הירושלמי וכתב הרב המגיה שם דהרב מוהרש"ך הנ"ל כתב דהרי"ף והרמב"ם מספקא להו ונקטי כמאן דמסתבר ורמז לדקדק על היד מלאכי בסדר הבאתו שו"ת מוהרש"ך עי"ש ואף לפי זה דברי גליון הש"ס תמוהים לקוע"ד כמבואר ומדברי הרשב"א שהביא מרן הב"י בא"ח סי' ק"א (ד"ה ומ"ש י"א הא דאמר שלא ישמיע קולו בתפילתו) מתברר דדעתו לפסוק כהתוספתא נגד הירושלמי ממה שכתב בסוף דבריו אלא שמצאתי בתוס' וכו' ומשמע מדברי מרן הב"י דהיש אומרים שהביא הריב"ה הוא הרשב"א והוא חידוש דהגם דמשמעות הש"ס דילן מסייע להירושלמי אפילו הכי פוסק כהתוספתא כיעי"ש והפוסקים שם כהירושלמי אין להכריח דסברי בעלמא דנקטינן כהירושלמי נגד התוספתא משום דיש לומר דשאני ההיא דמסייע משמעות תלמודין להירושלמי וק"ל עתה השגתי ספר גט פשוט (שציין בגליון הש"ס הנ"ל) ודבריו הם בס"ק י"ט וז"ל ולענין הלכה כי פליגי התוספתא והירושלמי היה נראה דהלכה כהירושלמי דהוא בתרא כי היכי דפסקינן כתלמוד בבלי נגד הירושלמי מהאי טעמא ומצינו דלענין שלש ארצות לנישואין פליג התוס' עם הירושלמי ופסקו הרי"ף והרמב"ם כתוספתא ודחו הירושלמי כמו שכתבתי לעיל ריש סי' ע"ה ולענין מצה ישנה ראיתי בתוספתא פרק ב' דפסחים דיוצאים בה והירושלמי סובר דאין יוצאין וכתב הטור אורח חיים סי' תנ"ח דאבי העזרי פסק כהירושלמי ועיין רש"ך בח"ג סי' ז"ן שעמד בחקירה זו היכא דהתוספתא והירושלמי פליגי כמאן פסקינן והשיב דהך מילתא תלי בשיקול דעת הפוסקים דפסקינן כמאן דמסתבר טעמיה עכ"ל:

ו

ו) ירושלמי המובא בפוסקים וליתיה קמן אי נקטינן כותיה בס' פתח הדביר ח"א במפתחות ד' ר"ך ע"ב ציין לעיין בגוף הס' ועיינתי ולא מצאתי בתכשיטין שבפנים את הרשום שם והרב מוהר"ץ הירש חיות לברכות ד' ט"ו ע"ב כתב דבמקומות רבות הביאו הקדמונים בשם הירושלמי מה שלא נמצא אצלינו ופשיטא דאית לן למינקט בשיפולי גלימייהו דקמאי ז"ל ומרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכ"י הביא השגת הרב מוהרמד"ל (עמ"ש הא"ח בשם הירושלמי) דדבר זה לא ימצא בירושלמי וכתב ואיני יודע מה מקום להשיג בזה אטו א"ח וכלבו מלבם בדו ותלו בירושלמי חלילה ולא מיסתיין דלא ידעינן הירושלמי אלא דניקום ונותיב עלה עכ"ל:

וכיוצא לזה כתב בהגהות הרב מוהרל"ח ליו"ד סי' ש"ץ דמדכתב הרמב"ן ובמכילתא אחריתי דאבל תניא נראה שהיו לפניהם מכילתות אחרות דאבל אשר נעלמו מעינינו ומזה נקיש על השאר כי בכמה מקומות שהרב"י הראה מקום למסכת שמחות ובמסכת שמחות שלנו לא מצאתים עכ"ל מוהרל"ח ועיין בהרא"ש בפרק קמא דמכות סי' ד' ובאבל רבתי תניא וכו' וכתב בפלפלא חריפתא שם ובאבל רבתי דקדקתי ולא מצאתיה ע"כ ובחי' מוהרל"ח הנ"ל בסי' שס"ב נראה דהרמב"ן מכנה את מסכת שמחות בשם מכילתא אחריתי ועיין הרא"ש בפרק ואלו מגלחין סוף סי' נ"א תניא באב"ר וכו' וכתב הרב קרבן נתנאל חפשתי ולא מצאתי ונכונים דברי הרב מוהרל"ח הנ"ל:

ז

ז) ירושלמי ומדרש רבה כי פליגי נקטינן כהירושלמי כן כתב הרב דינא דחיי לאווין דף צ"ו ע"ג כמו שכתב בשמו הרב ויקרא אברהם נר"ו ד' קי"ח אות כ"א וכן כתב הרב יד מלאכי בכללי התלמודים אות ד"י בשמו ועיין להרב פתח הדביר בח"א דף מ"ו ע"ג מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת האל"ף סוף אות ד"ן כתב כן דכשאין הוכחה בבבלי הלכה כהירושלמי נגד המדרש רבה ולפי מה שכתבו הרבנים נודע ביהודה בתניינא ביו"ד סי' קס"א ומטה אשר ד' ק"ב ע"ד דהתוספתא עדיפא מהמדרש רבה לפי שעיקרה להלכה נאמרה עי"ש פשיטא דאית לן למינקט כהירושלמי נגד המדרש רבה לפי מה שכתבתי לעיל באות ד' דרובא דרובא סברי דנקטינן כהירושלמי נגד התוס' עי"ש:

עתה השגתי ספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) וראיתי בחלק א"ח סי' י"ב (בד"ה ודרך אגב) דשדי נרגא בהאי כללא ואמר מר דמדברי הרבנים בית חדש ושדה יהושע מוכח דלית להו האי כללא ודבריהם הם המדברים על מה שכתב הטור בסימן קמ"ב דבעל המנהיג כתב דאם טעה בקריאת ספר תורה יצא ואיתא במדרש קרא לאהרן הרן (ולא הרגיש האלף) יצא והרמב"ם כתב קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו וכתב הרב בית חדש דלהרמב"ם צריך לומר דלא קיימא לן כהמדרש דאפילו הרן במקום אהרן יצא אלא כהירושלמי שהובא בבית יוסף טעה בין תיבה לתיבה אפילו בין אם לואם מחזירין אותו (ולא ניחא במה שהביא מרן הב"י לחלק בזה) ואי האי כללא כללא נמרצת מה הלשון אומרת דלהרמב"ם צריך לומר דלא קיימא לן כהמדרש הא ודאי הכי הוא וכן דקדק מדברי הרב שדה יהושע בפרק שלישי דמגילה שעל מה שאמרו שם בירושלמי טעה וכו' מחזירין אותו כתב וכן כתב הרמב"ם אבל הטור כתב בשם המנהיג דאין מחזירין ולית עמא דבר כוותיה ומדלא אמר ולית הלכתא כוותיה אלא כהירושלמי מוכח דלולא דעמא דבר דלא כוותיה אין לנו הכרח לפסוק כהירושלמי לגבי המדרש וכן כתב להוכיח מדברי הרמ"א בדין זה ונדחק ליישב דלא ליהוו דבריהם היפך כלל הנ"ל אלו תורף דב"ק:

ח

ח) ירושלמי ומדרש ר' תנחומא מתברר מדברי הרב פתח הדביר ח"ג ד' קי"א ע"א דנקטינן כהירושלמי:

ט

ט) ירושלמי וזהר הקדוש נקטינן כהירושלמי כזה ראה וחדש הרב פתח הדביר ח"א ד' מ"ו ע"ג ולמד כן ממ"ש הפוסקים דכי פליגי התוספתא עם הירושלמי פסקינן כהירושלמי וכן היכא דפליגי מדרש רבה עם הירושלמי נקטינן כהירושלמי דבכל מקום שתלמוד דידן אינו חולק עם הירושלמי נקטינן כוותיה א"כ כשחולק עם הזהר מסתברא דנקטינן כהירושלמי כיון שתלמודין אינו חולק עליו ואף דיש סוברים דנקטינן כהתוספתא נגד הירושלמי כמו שכתבתי לעיל בסי' זה אות ה' מ"מ י"ל דלגבי הזהר מודו לפי מה שהביא הרב פתח הדביר שם מ"ש הרב חכם צבי שאין לנו בדינים והוראות עסק בנסתרות עי"ש:

י

יו"ד) מדרש רבה ומדרש ר' תנחומא נקטינן כהתנחומא הרב פתח הדביר ח"א סי' לק"ט דף קנ"א ע"ד ובמדרש תנחומא שבידינו יש הוספות רבות מגאונים ורבנן סבוראי עיין במה שהבאתי בסי' ז' אות ג' לכן אין לתמוה על הראשונים אם כותבים דבר מדעתם ונמצא כדבריהם במדרש זה או אם כותבים היפך הנמצא במדרש זה:

ואם כותבים הפוסקים דבר בשם המדרש ולא נמצא במדרש שלפנינו עיין לקמן בסי' ט"ז אות ט"ן:

יא

יא) תוספתא ומד"ר כי פליגי מתברר מדברי הרב שכנה"ג ה"ד הרב מטה אשר ד' ק"ב ע"ד דנקיטי' כהמד' והוא ז"ל תמה עליו דהיכי שבקינן התוס' מפני המד' עי"ש וכ"כ הג' נו"ב מ"ת חיו"ד סי' קס"א דהתוס' עיקר נגד המדר' לפי שעיקרה להלכה נאמרה עי"ש:

יב

יב) זה"ק כי פליג עם הש"ס היכי עבדינן עיין בס' מכתב לחזקיהו בחלק התשו' סי' ז' הן לו הובא שם דברי מרן הב"י בסי' קמ"א גבי העולה לס"ת אם צריך שיקרא עם הש"ץ ובסי' כ"ה גבי ברכת תפלין אם די בברכה אחת לשתיהן ודברי הרמ"א בדרכי משה סי' קמ"א ועוד דברי רבני האחרונים דמתבאר שבדבר שבתלמוד דידן מפורש היפך מ"ש בזהר נקטינן כתלמוד דידן גם הרב קרית חנה בסי' ז' על ברכת הלבנה בשבת ויו"ט כתב דאם הזמן עובר כבר ראיתי בדוכתי טובא דכל היכא דדברי בעלי הקבלה סותרים הגמרא אין עושין כדבריהם וא"כ הה"ד מצוה הנזכרת סתם בש"ס אין לדחות מפני דברי בעלי הקבלה ובגמרא לא נזכר לאסור בשבת ויו"ט וסתמו כפירושו אין חילוק וכו' עי"ש שוב נדפס ס' חיים ושלום ח"ב למרן החבי"ף וראיתי שבסי' י"ג דף ע"ו ע"ב (בד"ה וראיתי) כתב בשם הרב הון יוסף דכל מקום שהקבלה חולקת על התלמוד יש לנו לתפוס כתלמוד דידן וכן מסכים שם הרב המחבר ועם שהם לא דברו בפרטות על סתירה שבזה"ק לתלמודין מ"מ נראה שגם דברי הזהר בכלל דברי הקבלה הם ואין לנו להניח מה שמפורש בתלמודין מפני מ"ש בזהר ובפרט אם הוא להקל ואם הוא חומרא רשאי כל אדם ונכון להחמיר בעצמו כמ"ש בשם הרדב"ז והוראות לאחרים עפ"י התלמוד יחנו ודבר שאינו מפורש בש"ס אלא בדברי הפוסקים והוא היפך דברי בעלי הקבלה יש לפסוק כדעת חכמי הקבלה עי"ש במכתב לחזקיהו באורך ובדברי מנחם סי' תכ"ו ד' כ"ג סוף ע"ב ובמה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות ה' (בד"ה ומצאתי ובד"ה שוב השגתי):

והרב משק ביתי בסי' קפ"ג כתב בשם הרב אות אמת בד' פ"ג ע"א שדקדק מלשון הרדב"ז שהביא הרב כנסת הגדולה בריש כללי הפוסקים והיא בישנות סי' ל"ז דדוקא היכא דתלמודין וגם הפוסקים סברי דלא כהזהר הוא דנקיטינן כתלמודין נגד הזהר אבל אם רק בתלמודין נזכר היפך הזהר ובפוסקים לא נזכר או שנזכר בפוסקים בלבד היפך הזהר אבל לא נזכר בתלמודין בהא נקיטינן כהזהר נגד תלמודין או נגד הפוסקים אמנם הרב המגיה שם (מר ניהו המחבר ספר בית אהרן) הרבה לתמוה על זה שהרי בכנסת הגדולה שם ציין לעיין עוד בתשובת הרדב"ז בישנות סי' פ' ושם מפורש דאף כשהגמרא בלבד היא שחולקת עם הזהר ולא נזכר מזה בפוסקים נקטינן כדברי הגמרא וכן בדבר שנזכר בפוסקים ולא נזכר בגמרא לא היה חושש למה שכתוב בזהר להורות לאחרים אלא דלעצמו היה מחמיר לחוש לדברי הזהר וכתב שהרב אות אמת התעצם בויכוח בדברי הרב כנסת הגדולה ובנה בניינים על פי מה שדקדק מדברי הרדב"ז שבסי' ל"ז ולפי המבואר בדבריו שבסי' פ' נפל היסוד ונהרס הבנין וכו' אלו תורף דב"ק ועיין לקמן בסי' ה' אות כ"ב:

עוד ראיתי במשק ביתי במערכת השי"ן אות ת"פ וז"ל פסק הרמב"ם שאסור לישן בין מזרח למערב כי אם בין צפון לדרום והרב בית חדש בא"ח סוף סי' ג' הצריך עיון מדברי הזהר שמבואר איפכא ומרן החבי"ב בהגהת בית יוסף אות ד' כתב דעכשיו אין העולם נזהרים בזה כלל והטעם דכמאן ניעביד אי כש"ס דילן הוא היפך הזהר הקדוש ואי כהזהר הוא היפך ש"ס דילן על כן לא הקפידו בזה ועיין יצחק ירנן ד' ק"ד ע"א מה שכתב עליו וביד מלאכי ד' קמ"ג ע"א עכ"ל ועיינתי ביד מלאכי שם ולא ראיתי שייכות לזה (דבריו שם הם בכללי הרי"ש אות תקפ"ה ותקפ"ו) הרואה דבריו אלו ואין בידו ספר בית חדש יחשוב שהרב בית חדש הקשה על הרמב"ם שפסק שלא כדברי הזהר והצריך עיון ואם כן מובן מזה שראה הרמב"ם ס' הזהר היפך מה שכתבתי בשם הרבנים הנ"ל אבל המעיין בגוף דברי הבית חדש יראה שהרב משק ביתי לא דקדק בלשונו וכונתו שהרב בית חדש הצריך עיון למעשה אחרי שמדברי הזהר משמע בהיפך ממה שכתב מרן על פי פירוש רש"י דדוקא כשאשתו עמו הוא דאסור עי"ש ועל הטעם שכתב הרב כנסת הגדולה במה שאין העולם נזהרים וכו' כנז"ל יש לפקפק דכיון דדברי הזהר הם היפך דברי הגמרא היה לנו לתפוס כדאתמר בגמרא כדכתבו הפוסקים הנז"ל ולזה נתכוון הרב המגיה שם במה שציין לעיין במערכת הזיין סי' קפ"ג וכתב עוד שבספר פני אהרן יו"ד סי' כ"ט דף ס"א ע"ד חילק עוד בזה ומה שציין יד מלאכי ד' קמ"ג יהוא טעות הדפוס ומצאתי שדבריו הם בכללי שני התלמודים אות א' (ד' קע"ג ע"א) ששם הביא מה שכתב הרב כנסת הגדולה בכללי הפוסקים בשם הרדב"ז ויוחסין ומוהר"י הלוי כל מקום שהקבלה חולקת עם הגמרא הלך אחר הגמרא והפוסקים וכשאין נזכר בגמרא ובפוסקים הלך אחר הקבלה ודקדק על דבריו ממה שכתב בשיירי כנסת הגדולה סי' ג' אות ד' שמובן מדבריו שסובר דהגמרא והזהר שקולים הם וכתב ליישב דמה שכתב בשיירי הנז' הוא למצוא טעם למנהג העולם שאינם נזהרים בזה אבל לקושטא דמילתא סבירא ליה דהגמ' עיקר ואזלינן אבתרה:

יג

יג) במחלוקת הפוסקים הקבלה מכרעת עיין מכתב לחזקיהו בתשו' סי' ג' פתח הדביר ח"א דף מ"ו ע"א וקט"ו ע"ג אור לי סימן ס"ט כל החיים ד' כ"ו ע"ב ועיין לקמן סי' ט"ו אות ט' ובשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת חירופין אות ג':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף