שדי חמד/כללי הפוסקים/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללי הפוסקים ג

סימן ג.
כללי הרי"ף.

א

א) הרי"ף כשכותב וגאון קאמר ולא סיים ומסתבר כוותיה לא ס"ל הכי שבת של מי ד' רנ"ה ע"ד כ"כ מרן החבי"ף בס' כל החיים הנד"מ דף י"ט ע"ד אות י"ז. ואנכי הרואה להג' יד מלאכי בכללי הרי"ף אות י"ג האריך מאד בכלל זה שכתב הרא"ש בשם הראב"ד והביא אמבוהא דרבנן קדישי ראשונים כמלאכים הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן ונמק"י והג"א דסברי דכל שלא חלק על הג' בפירוש מסתמא כוותיה ס"ל וכ' דסברת הראב"ד לא ברירא לן ונמצא אליו במקום אחר דקאי בשיטת הראשונים הנ"ל ולא שבקינן דעת הראשונים הנ"ל עיש"ב ומה שציין למ"ש בכלליו באות הוא"ו לא ידעתי מקומו אך במע' ה"ה אות רח"ל ראיתי שהזכיר מסקנתו הנ"ל דנקטינן דמסתמא אמרי' דהכי ס"ל והביא שם שכן הוא דעת הרב"ח ג"כ עי"ש וכ"ז מבואר הפך מה שכתב הרב שש"מ הנ"ל וצ"ל בגוף דב"ק ואינו נמצא אצלי (אמר המעתיק תלמידו הקטן לנצ"ח הי"ו עיין דברי הרי"ף בריש מכות שהביא בשם גאון כנ"ל. ונראה מדברי הרא"ש בסוף סי' א' ומדברי הרז"ה והרמב"ן במלחמות שם שמיחסים סברת הגאון להרי"ף):

ודע דכ"ז הוא כשלא הביא רק סברת הגאון ולא אמר עלה מידי בכה"ג הוא דס"ל להרשב"א ודעמיה דסתמו כפי' דהכי ס"ל אבל היכא דאייתי פלוגתא איכא מ"ד וכו' וגאון כתב וכו' אין לנו להבין מכלל זה דמסתמא ס"ל כגאון אלא בכל כה"ג דרכו לכתוב בהדיא דס"ל כהג' כמ"ש בכמה דוכתי עיין בגוף דברי זה הי"מ גדול שם ומזה תמיה לי עמ"ש מרן החבי"ף בס' חיים ומלך דף ה' סוע"א גבי פלוגתא דר"י ורבנן בפר"א דמילה גבי אנדרוגינוס דהוי זכר לענין מילה דממאי דהביא הרי"ף ס' הג' דלא קי"ל כר"י משמע ליה דכן הוא דעתו וככלליה דהרשב"א הנ"ל עי"ש ולענ"ד אינו מוכרח כן כיון דאייתי פלוגתא הוה ליה למיפסק בהדיא אי לאו דלא הכריע וכמ"ש השה"ג בריש דבריו וכדעת מרן הב"י יו"ד סי' סר"ו וק"ל:

ב

ב) הרי"ף כשמביא שתי סברות ס"ל עיקר כסברא שמביא בסוף כ"כ הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ה' בשם הרב דינא דחיי וא"ר עי"ש ואין הס' מצ"א לראות ד"ק ואני עני ראיתי דנחלקו בזה הריב"ה והרב שה"ג ומרן הב"י עיין בפר"א דמילה בפלוגתא דר"י ורבנן במילת אנדרוגינוס בשבת דר"י מתיר והרי"ף הביא מחלוקת איכא מ"ד דהל' כר"י וגאון קאמר דלית הלכתא כוותיה וכ' השה"ג דנראה דעתו כס' הגאון (מסתמא היינו משום שהביא סברתו באחרונה) ואילו הריב"ה בטור יו"ד סי' סו"ר כ' דהרי"ף פסק כר"י ומרן הב"י כ' דהרי"ף מספק"ל ולא הכריע עי"ש וראיתי בי"מ שם שציין שכנה"ג יו"ד סי' רס"ו ואינו מלו"א לראות ד"ק אם סובבים על דין זה ומה דיבר בזה:

ג

ג) הרי"ף והרא"ש זה דרכם כשר למו דכי פליגי תנא קמא ואיזה תנא מייתו מתניתין כצורתה והגם דלא פסקי בהדיא הלכה כדברי מי סתמא דמילתא לדידהו הלכה כת"ק אף אם החולק הוא רשב"ג כן כתבתי אני עני במקום אחר (ורמזתיו בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת ה"ה אות י"א עי"ש) וכן ראיתי להג' כתב סופר א"ח בסי' ו' שכתב בדעת הרי"ף דשפטו כל הראשונים דמדהביא בסתם פלוגתא דת"ק ורשב"ג דעתו כת"ק וע"ע הרא"ש פרק מי שמתו סוף סי' ד"ן וסוס"י ב' ובפ"ה דקמא סי' ה' ועתה רואה אני דאין זה פשוט עיין טור ח"מ סימן ר"ץ סי"ז שכתב וכן דעת א"א הרא"ש וכתב מרן הב"י ואיני יודע היכן פסק כן עי"ש ואי ס"ל כדכתיבנא מאז הרי מדהביא פלוגתא דת"ק ורשב"ג בסתם סתמו כפירושו דס"ל דהלכה כת"ק. גם מדברי הרב הדרישה שם מוכח דלא ס"ל הכי שכתב דכיון שהביא פלוגתא דת"ק ורשב"ג ולא אמר הלכה כרשב"ג מכלל דס"ל דהלכה כת"ק דהא כללא דרשב"ג הוא דוקא במשנה ולא בברייתא עי"ש ש"מ דבפלוגתא דת"ק ורשב"ג במשנה אין לנו הכרח דפוסקים כת"ק די"ל דסמכו אכללא דרשב"ג והרב ב"ח שם כתב כדברי רב הדרישה הנ"ל עי"ש הרי מדברי שלשה הרועים הנ"ל מתבאר דלא כמאי דכתיבנא. וגם הרב צרור החיים בפרק כ"ו מהלכות שבת (ד"ה והנה) הבאתי דבריו בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות ק"ל או"ק י"ג נראה דס"ל דלא כדכתיבנא עי"ש ודו"ק ומיהו לפי מה שהעלו רבנן בתראי דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא נקטי ככללא דכל מקום ששנה רשב"ג כלל א"כ לדידהו משנה ובריתא שוו אהדדי ושפיר מצינן למימר כדמעיקרא דמסתמא דעתם לפסוק כת"ק כדאמרינן לדעת הדרישה וב"ח הנ"ל במחלוקת שבברייתא ומיסתייעא מילתין מדברי קדשם ונכון הדבר לאומרו לדעת הריב"ה לפי מה שהוכחתי מדבריו בקיצור פסקי הרא"ש בכמה דוכתי דמייתי הרא"ש פלוגתא בכה"ג פוסק איהו בק"פ כדברי ת"ק וגם בההיא דסי' צ"ר דרך בדרך זה כיעי"ש. ולכל הדברות במחלוקת שאינו עם רשב"ג אלא ת"ק ותנא אחר נראה ודאי דלכ"ע מסתמא דעתם לפסוק כת"ק ועיין למרן הב"י יו"ד סימן שצ"ג (ד"ה ומ"ש שהרי"ץ גיאת) שכתב ומדברי הרי"ף נראה שסובר כהרמב"ם ע"כ ומאין נראה כן לולא מדהביא המחלוקת דת"ק ור"י בסתם ולא כתב דהלכה כר"י כיעו"ש וכן מצאתי שכתב להדיא רבינו הטור בא"ח סוס"י תרפ"ט וא"א הרא"ש הביא המשנה כצורתה א"כ דעתו לפסוק כת"ק ועיין שם בב"י שכן נראה דעת הרי"ף:

ואין להקשות ממ"ש ביבמות ד' מ' ע"א הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו ר"י אומר וכו' וכתבו שם הרי"ף והרא"ש דאין הלכה כר"י ולפי כלל הנ"ל לא הוו צריכי להכי די"ל כיון דבש"ס אמרינן דעולא ור"י נפחא סברי דהלכה כר"י אהכי אינו מן התימה אי איכפלו לאשמועינן בהדיא דאין הלכה כר"י אע"ג דלא צריך ובסוף פרק כל הנשבעין כתב הרי"ף בפירוש דנקיטינן בכל דוכתא כסברא הסתמית עי"ש בפלוגתא דת"ק ור' יוסי שבירושלמי שהביא שם ושמעינן מינה דאף בברייתא אמרי' הכי עי"ש. וע"ע בדברי מרן הב"י באה"ע סימן פ"ה (ד"ה ומ"ש וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה) איני יודע היכן כ"כ וכו'. ואילו עמ"ש עוד ומדברי א"א יראה שפוסק בשניהם כחכמים לא קשיא ליה היכן כתב כן משמע דהיינו דמשמע הכי ממ"ש הרא"ש המשנה כצורתה מוכח דס"ל כת"ק אף נגד רשב"ג ואף דהרב ב"ח הכריח כמה הכרחיות ע"ז מ"מ אם גם מרן ס"ל שמפני ההכרחיות ההם הוא דמשמע הכי הוה ליה לפרש. ומה גם דלדעת הקרב"ן ע"ד הרא"ש הנ"ל אינם הכרחיות כלל עי"ש ונלע"ד דמ"ש הרב"ח ע"ד מרן הב"י דתקפה עליו משנתו נכתב בטעות אצל מ"ש ומ"ש עוד וא"א הרא"ש יראה שפוסק בשניהם כחכמים. ומקום כבוד דברים אלו הוא אצל מ"ש בתחלת הסעיף וא"א כס' הא' כי ע"ז הוא מ"ש מרן איני יודע וכו' כמבואר בדב"ק והרב קרב"ן הבין דמרן משיג על הריב"ה במ"ש דפוסק בשניהם כת"ק וע"ז הוא שכתב הרב"ח תקפה ע"מ והוא דחה דבריו ומסיק דהרא"ש פוסק כרשב"ג וכהשגת מרן עי"ש ולע"ד מרן לא השיג על ענין הפסק כלל והמעיין יבחר. ועיין בדברי הרא"ש פרק הערל סי' ב' שכתב דמדהביא הרי"ף הברייתא בסתם ולא פסק כרי"ש בנו של ריבב"ק משמע דסובר דפליגי וממילא הלכה כרבנן עכ"ל:

ד

ד) בעייא דלא איפשיטא במידי דרבנן כשדעת הרי"ף לפסוק לקולא הוא משמיט זו הבעיא כן נראה מדברי הרא"ש בפרק לולב הגזול סי' ח"י וזה לשון רבינו הטור בסימן תרמ"ח מבעיא ולא איפשיטא ודעת הרי"ף להקל ע"כ אף שהרא"ש כתב בלשון משמע שהרי"ף סובר וכו' מ"מ הריב"ה מעיד שכן דעת הרי"ף ומרן הב"י בא"ח סי' י"ב (ד"ה ומ"ש רבינו גבי כדי עניבה) כתב וז"ל אבל הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו דין זה משמע דסברי דאזלינן לקולא משום דשיעור זה אינו אלא מדרבנן ע"כ ותמיה לי עמ"ש מרן בב"י א"ח סי' תקל"א (סוף ד"ה אין מגלחין) וז"ל וכתב הנמק"י כיון דסלקא בתיקו אזלינן לחומרא ואין נראה שהוא דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שהשמיטוה ויש לתמוה למה לא פסקו לקולא ע"כ והוא היפך ממ"ש הרא"ש והוא עצמו כנז"ל וצ"ע:

ועוד יש להבין דכיון דדעת הרי"ף דתיקו בדרבנן לקולא כמ"ש בהדיא בפרק במה אשה וכמ"ש הרב יד מלאכי סי' תרל"ד וכן דעת הרא"ש כיעי"ש א"כ מאי שנא דבאיזה דוכתי מייתו האבעיא דלא איפשיטא ובאיזה דוכתי לא מייתו לה דכיון שדעתם לפסוק לקולא היה להם להשוות מדותיהם להביא או שלא להביא:

והנה הרב קרבן נתנאל ע"ד הרא"ש דפ' לולב הגזול הנ"ל כתב דאפ"ל דאדרבא משום דהרי"ף ס"ל להחמיר הוא דהשמיט וכו' וכ"כ הר"ן ע"כ יגעתי ולא מצאתי שכתב הר"ן שם כן אך אולי כוונתו עמ"ש הר"ן בפ' לולב הגזול במה שהביא הרי"ף (אמתני' דהדס הגזול) מאי דגרסי' בב"ק להידור מצוה עד שליש וז"ל והרי"ף מסתם לה סתומי (שלא פירש אם שליש מלבר וכו') כי היכי דנינקוט לחומרא דהכי עדיף טפי ע"כ והביאו בקרב"ן שם אות ל' עי"ש וביש"ש פ"ק דב"ק סי' כ"ד מפרש ג"כ בדעת הרי"ף בהידור מצוה דדעתו להחמיר מדהשמיט:

גם בפ"ק דביצה בבעיא דתלתא גברי ותלתא מיני (בד' י"ד ע"ב) כתב הר"ן דמדהשמיט הרי"ף בעיא זו נראה דעתו לחומרא וצ"ע למה ע"כ ובים של שלמה שם סי' מ"ג מסכים שזה דעת הרי"ף וישנו בנו"ט על מה שפסק לחומרא. וגם שם כתב בקרב"ן דמדהשמיטו הרי"ף והרא"ש הך בעיא שמעינן דפוסקים לחומרא והביא טעם היש"ש הנ"ל עי"ש אלא דלענ"ד מ"ש דגם הרא"ש דעתו כן הוא תמוה דאיך נייחס לו מילתא דאיהו לא ס"ל שהרי גילה דעתו בההיא דפרק לולב הגזול דדבר השמיטה היא הנותנת להוכיח דדעת הרי"ף להקל ולפי הנראה נעלם ממנו לפי שעה דברי הרא"ש הנ"ל. וכן נעלם ממרן חיד"א במחזיק ברכה סימן תקל"א אות ג' ממה שלא העיר בזה על דברי הרב קרבן נתנאל עיין שם:

ומצאתי להרב פתח הדביר ח"ג סי' ש"א דף ק"ע ע"ג שכתב על דברי הר"ן דפ"ק דביצה הנ"ל דאדרבא י"ל דכיון דדרבנן הוא השמטתו להקל כמ"ש השה"ג בפ' אין צדין בפלוגתא אי יש מוקצה לחצי שבת ומסתברא כלישנא בתרא דבדרבנן הלך אחר המקל ולכך לא הביאה הרי"ף ע"כ וכתב שגם בספר שבת של מי ד' צ"ח ע"א תמה כן ע"ד מרן והוא כתב ליישב דבעלמא מודה הר"ן להשלטי הגבורים דהוא להקל. אלא דבההיא דתלתא גברי דהרב בעל הלכות גדולות פסק לחומרא אם הרי"ף לא סבירא ליה הכי היה לו להביא דבריו ולחלוק עליו עי"ש והרואה יראה דדרך זה לא יתכן לדברי הר"ן דפ' לולב הגזול הנ"ל וק"ל והרב מלא הרועים ח"ב ד' נו"ן ע"ג אות ב' כתב דמדהשמיט הרא"ש הבעיא בפ"ק דביצה מוכח דס"ל להחמיר והקשה על הרא"ש דידיה אדידיה עפ"י הנחה זו עי"ש. ולי ההדיוט אדרבא דעת הרא"ש להקל ואהכי משמיט בעיא בדרבנן ולא קשיא דידיה אדידיה. ובספר עמודי אש הנד"מ בד' ד"ן ע"א כתב בשם ס' שלמי שמחה בכלליו סי' ט"ו דהרא"ש ס"ל בעיא דלא איפשיטא לקולא והרי"ף ס"ל לחומרא עיין בפ"ק דביצה סי' כ"ד והגאון המחבר יצ"ו כתב דדבריו תמוהים דכמו דמוכח דהרי"ף ס"ל לחומרא מדהשמיט ה"ן מוכח דעת הרא"ש עי"ש וגם הם לא ראו דברי הרא"ש והטור הנ"ל בראש אמי"ר והרב שלחן גבוה בסי' תח"ל סק"ו כתב מסברא דנפשיה דמדהשמיטו הנהו בעיי הרי"ף והרא"ש מוכח דדעתם להקל משום דבדיקת חמץ מדרבנן ולא ראה שיש בזה מבוכה כנזכר לעיל:

ה

ה) הרי"ף והרמב"ם אין דרכם להעתיק אלא דברים המפורשים בש"ס בהדיא אבל אין דרכם לכתוב כל חידושי דינים שיש להוכיח מתוך דקדוקים ופילפולים מהש"ס ורבו כמו רבו דינים שחדשו הבאים אחריהם מתוך עיון ופלפול ובפרט רבותינו בעלי התוספות אשר לבבם היה כלבבי אריות וכולן הלכות פסוקות הן אף שלא כתבום הרי"ף והרמב"ם לא מפני שאין סוברים כן השמיטום אלא משום שאין דרכם להעתיק כי אם דינים המפורשים בש"ס בהדיא כן כתב הגאון שאגת אריה בתשובות החדשות בקונטרס לדיני חדש בריש סי' ג' ודחה עפי"ז דברי הרב בית חדש ביו"ד סי' רצ"ג שכתב להוכיח מדברי הרמב"ם דחדש מותר בשל עכומ"ז מדלא כתב דנוהג בשל עכומ"ז כמו שכתב גבי ערלה דאין זו הוכחה וכו':

וכל שכן שלא זו הדרך להשמיט דין המפורש בש"ס ולכתוב דין אחר שהוא מחודש עיין להגאון הרר"י בתומים סי' ל' סק"ג מה שכתב על דברי הרב לחם משנה:

ו

ו) הרי"ף והרא"ש דאין דרכם להביא דברים שאינם נוהגים בזמן הזה וכן דרך שאר פוסקי הלכות עיין לקמן בסי' י"ג אות ו' וביחוד על הרי"ף כתב כן מרן הבית יוסף בסי' תמ"ד (בד"ה ארבעה עשר שחל להיות בשבת) ותמה על מה שביאר הר"ן דברי הרי"ף דמיירי רק בתרומה דהלא תרומה אינה נוהגת בזמן הזה ואין דרכו של הרי"ף להביא הלכות שאינן נוהגות בזמן הזה ובספר דבר אליהו להגאון מוהר"א אבד"ק טרלא בדף קי"ט ע"א (בד"ה והקשה הב"י) כתב בשם הרב פני יהושע שתירץ תמיהת מרן די"ל דנפקא מינה לענין חלה דאי אישתייר חלה מערב שבת וליכא כהן קטן צריך לבערו בע"ש ולא אמרינן דימתין עד למחר ואם לא ימצא אוכלין יכול להשליכו לאיבוד לזה כתב הרי"ף דאפילו הכי צריך לבערו מערב שבת וכתב על דבריו שהוא דוחק והאריך לבאר שיטת הרי"ף עי"ש ולפי הנראה מה שכתב הרב פני יהושע אינו כל כך דוחק וכן כותבים הפוסקים באיזה מקומות כיוצא לזה כמו שמתבאר ממה שציינתי לקמן בסי' י"ג הנ"ל וכתבתי ממקום אחר שדרך הרי"ף והרא"ש להעתיק לשון המשנה אף שיש בה דברים שאינן נוהגים בזמן הזה כגון ארבע מיתות בית דין וכיוצא ומפני זה העתיקו הא דתנן בבבא מציעא דף קי"א גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו אף שאין גר תושב בזמן הזה וכל הפוסקים השמיטו דין זה וכן הא דאיתא במס' עבודה זרה דף ס"ד ע"ב איזהו גר תושב וכו' השמיטה הרי"ף לפי שאין גר תושב בזמן הזה והרא"ש שהביאה שם וכן רבינו הטור ומרן ביו"ד סי' קכ"ד היינו משום דאיכא למילף מינה לענין גר שמל ולא טבל כראוי:

ז

ז) הרי"ף כשכותב דבר בשם גאון ולא הזכיר שם הגאון יש מי שכתב שכונתו על רבינו האי גאון כן כתב מרן חיד"א בשם הגדולים הובא במערכת גדולים באות הגימ"ל דף ח"י ע"ב וכתב בס' המעלות לשלמה בדף כ"ב ע"ב דאף שמשמע קצת דלא ברירא למרן חיד"א הא מילתא הנה הרב מוהר"ם חזן הביא ראיה מהימנא מדברי הרשב"ץ בח"א סי' פ' שתמה על מה שכתב הרי"ף בתשובה בשם רבינו האי גאון שהם היפך מה שכתב הרי"ף במקום אחר בשם גאון סתם וציין לעיין במוהריט"ץ סי' כ':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף