שדי חמד/כללי הפוסקים/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללי הפוסקים א

כללי הפוסקים סימן א.
בכללי האם תמצא לומר אם הוא פשיטותא.

א

א) אם תמצא לומר דהוי פשיטותא לדעת הגאונים כנודע כתב הרב יד מלאכי אות ט"ו בשם הרב בית חדש אה"ע בקונטרס אחרון עי' קל"ז דעד כאן לא פסקו כהאם תמצא לומר אלא באם תמצא לומר דהוה מצי למימר איפכא דמדלא אמר איפכא ודאי פשיטותא הוי אבל היכא דלא מיתבעי בעיא דבתריה אלא בכי האי אם תמצא לומר לא עי"ש ומזה זמן רב היה רשום אצלי דמתבאר מכמה מקומות מדברי מרן כסף משנה והרב לחם משנה דלא שמיעא להו האי כללא וכתבו בעד הרמב"ם בכמה אם תמצא לומר כי האי גוונא דפסק כהאם תמצא לומר ותמהתי על הרב יד מלאכי שלא הביא חולקים בזה ואולם הא גרמא לי כי לא היה אז בידי ספר בית חדש וסבור הייתי דאמר רב כלל זה לדברי הכל דכל הפוסקים כאם תמצא לומר לא סברי דהוי פשיטותא בכה"ג ואמטו להכי הוא דהוקשה לי מדברי הרבנים הנ"ל גם הרב מקנה אברהם באות ד' ובמהדורא בתרא אות ט"ן נראה דלא ראה דברי הרב בית חדש בגופן שלהן כמו שיראה הרואה בדב"ק:

אך עתה ראיתי כי הרב יד מלאכי קצר במקום שהיה לו לבאר דלא כתב כן רבינו הבית חדש אלא לדעת הרא"ש והריב"ה אבל הרמב"ם ודאי לא סבירא ליה הכי דהא במאי דאיירי הרב בית חדש באותו פרק פסק הרמב"ם כאם תמצא לומר אף דלא הוי מצי למימר איפכא ועיין להרב בית חדש גופיה באה"ע סוף סי' קכ"ב (ד"ה כ' ב"י) שפירש בדעת הרמב"ם שפסק כאם תמצא לומר דלא הוה מצינן למימר איפכא ועיין עוד בבית חדש א"ח סי' פ"ג סעיף ג' באופן דנראה בעליל דלא כתב כן הרב בית חדש אלא לדעת הרא"ש ולא להרמב"ם ויש חיסור לשון בדברי הי"מ גדול (יד מלאכי) וצריך לסיים בלשונו שהוא לדעת הרא"ש אלא דאכתי קשיא לי על הרב י"מ דבאות ט"ו הביא דברי הרב בית חדש הנ"ל בשתיקה כהודאה ואילו באות י"ג הכריח דהרא"ש לא סבירא ליה בעלמא כלל זה ממה שכתב בפרק הבית והעליה סי' ב' והאדם יראה לעינים דלפי כלל הרב בית חדש (לדעת הרא"ש) יש לדחות ראיה זו דיש לומר דמאי דהוצרך לומר דטעמא דמסתבר הוא היינו משום דלא הוה מצי למימר איפכא דאי נימא לבדו הוא דר תו לא מיתבעי אי דרך פתחים משתמש וכו' דמאי נפקא לן מינה:

וגם על הרב בית חדש תמיה לי דמדברי הרא"ש בפרק קמא דקידושין סימן ז' מוכח דסובר דלדעת הגאונים אף באם תמצא לומר דלא הוה מצי למימר איפכא אמרינן פשיטותא היא והוצרך לחלוק על הרמב"ם מטעם אחר כיעי"ש ועוד קשה דלפי הנראה דבריו סותרים למה שכתב איהו גופיה בבית חדש אה"ע סי' ל"א סוף ס"ז עי"ש שכתב הסברא בהיפך ועיין בדברי הרא"ש פרק ח' דבבא מציעא סי' י"א שכתב דלדעת הגאון הוי פשיטותא אע"ג דלא הוי מצי למימר איפכא כמו שיראה הרואה וצ"ע:

ב

ב) הא דפסקו הגאונים כהאם תמצא לומר אינו אלא היכא דהאת"ל מפורש בש"ס אבל אם אינו מפורש אע"פ שהבעיא השנית אזלא באת"ל לא. כ"כ הגאון יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות ט"ז בשם כמה רבנים (והביא חולקים בזה אך הוא ז"ל תפס עיקר כן עי"ש) וכ"כ הרב הדרישה באה"ע סי' ל"א וסי' ק' וסוף סי' קל"ז עי"ש ועיין להרבנים מקנה אברהם במ"ב אות ט"ן שיבת ציון סימן מ' חשק שלמה בכלליו אות ז"ן מאמר מרדכי סי' תרי"ב אות ז' אזן אהרן במערכת האלף אות מ"א ועיין בשער המלך בפרק ג' מהלכות אישות הלכה יו"ד (ד' ה' ע"ג מדפוס חדש):

ודע שמצאתי כתוב אצלי שבהגהות היד מלאכי דפוס חדש (פראמישלא תרל"ז שהיה בידי בשאלה מרב אחד שד"ר יצ"ו שהיה איזה ימים בעיר) על דברי הרב יד מלאכי בכללי הבי"ת אות פ"א בשם מוהרש"א בפרק שלישי דמסכת שבועות עלה דבעי רבא בדף כ"ב ע"ב שבועה שלא אוכל עפר בכמה עי"ש כתב בהגהות הנ"ל וז"ל בדברי מוהרש"א הללו יש מקום עיון גדול על פי מה שכתב הרב בית יוסף באהע"ז סי' קכ"ב כשהאם תמצא לומר לא נתפרש בפירוש לא אמרינן דהלכה כן אמנם הר"ן בפרק קמא דנדרים דף ז' בסוגיא דיש יד לצדקה נראה מנגד לזה ועיין כסף משנה בפרק ב' ופרק ח' מהלכות מתנות עניים שדבריו צריכים עיון ועיין עוד בפרק ר' ישמעאל ד' נ"ב ע"ב והרמב"ם הלכות כלים פרק י"ב ובכללי הרמב"ם שבדפוס ד"פ דבר גם כן על כלל זה עכ"ל ובספר כרם חמד לידידי הגאון מליאדי יצ"ו מצאתי בח"א בנימוקיו למסכת שבועות שציין לעיין בזה בספר בית דוד מהגאון ר' טעביל ממינסק סי' ה' (אינו מצוי אצלי):

ג

ג) אם תמצא לומר שלא אמרו הבעיין עצמו הגם שהש"ס אמרו לדעת הבעיין לא הוי פשיטות כ"כ הרב מקנה אברהם במהדורא ב' אות ט"ן בשם הרב קול בן לוי דף ג"ך ואין מצוי אצלי לראות דב"ק ומדברי הרבנים לח"מ פ"ג ה"ג מהלכות ק"ש וב"ח א"ח סי' פ"ג מתבאר יפה דלא סברי הכי בדעת הרמב"ם וכן י"ל ממ"ש בסמוך אות ב' (דע"כ לא נחלקו אלא כשאין האת"ל מפורש בש"ס) אלא דהרב לח"מ שם לחד שינוייא ס"ל דהאי את"ל קליש חיליה למיחשב לבעיא דבתריה כמו ס"ס עי"ש והביאו הג' יד מלאכי באות ח"י הא מיהא מאי דאתמר באת"ל ס"ל דהוי פשיטותא לדנפשיה:

ואני עני נ"ל להכריח כהרב קול בן לוי הנ"ל מדאמרינן בע"ז דף ב"ן ע"א חדא מיגו חדא מבעיא ליה אם תמצא לומר וכו' עי"ש והרמב"ם פי"ב מהלכות כלים דין ט' סתים ותני דטומאה מד"ס היא ספק אי הדרה או לא ולא פירש דדוקא בטומאת ע"ז אבל בשאר טומאות דרבנן לא הדרה כהאת"ל שבש"ס ואין לומר דדוקא בע"ז ודדמי לה הא דקאמר ומ"ש וכיוצא בה היינו משמשין עיין רפ"ו מהלכות שאר אבות הטומאה ואה"נ דשאר טומאות דרבנן לא הדרה כהאת"ל שבש"ס דמלבד דמדלא פירש בהדיא משמע טפי דכל טומאות דרבנן הם ספק זאת ועוד מדכתב שם בדין יו"ד בכלי זכוכית שאין חוזרים לטומאה משום שעיקרן מד"ס משמע דאם עיקר מדאורייתא הוא בכלל הספק ובעית הש"ס היא בכלים שעיקר טומאה מדאו' עי"ש בתוס' ד"ה תבעי אלא ודאי היינו טעמא כיון דהאת"ל לא אמר הבעיין אלא הש"ס הוא דקאמר לה לא הוי פשיטותא דדוחק לומר דהיתה גירסא אחרת להרמב"ם ול"ג כגירסתנו ועכ"פ היא חידוש שלא נתעוררו בזה מרן כ"מ והרבנים לח"מ ומשל"מ וכן מוכח קצת ממ"ש במסכת נזיר דף י"ד ע"א פשוט מנייהו קדמייתא וכו' עי"ש וי"ל כיון דבאת"ל הוא דבעינן לה א"כ למה לי תו למפשטא אלא ודאי כיון דהבעיין עצמו לא אמר האת"ל לא הוי פשיטותא. עתה ראיתי שהגאון שער המלך בהלכות אישות פרק שלישי הלכה יו"ד (דף ה' ע"ג מדפוס חדש) האריך בכלל זה עי"ש:

ד

ד) אם יש לחלק בין אם תמצא לומר להיכא דאומר אפילו את"ל עיין לקמן אות ו':

ה

ה) דעת הרי"ף כדעת הגאונים דאם תמצא לומר הוי פשיטותא כ"כ הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות י"ג בשם הרב לח"מ עי"ש אך הרב שולחן גבוה בסי' תל"ח כתב בפשיטות דדעת הרי"ף דלא הוי פשיטותא עי"ש בסק"ו וחידוש הוא שלא הזכיר דבריו זה הי"מ גדול שם ומרן החבי"פ בס' חיים ומלך הנד"מ ד' ל"א ע"ג כתב שדבר זה שנוי במחלוקת בין הפוסקים עיין שם:

ו

ו') אם תמצא לומר אי הוי פשיטות לדעת רש"י הוא מחלוקת עיין להרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות י"ג דהרב גופי הלכות כתב דסובר דהוי פשיטותא והרב משל"מ ס"ל דדעת רש"י דלא הוי פשיטות ונראה לע"ד דכן היא דעת הג' מוהרש"א בח"ה בב"מ ד' קט"ז ע"ב ע"ד רש"י ד"ה לוגר ליה אחריתי עי"ש ותסר מעליו תלונת הרב אבני שוהם בד' ג"ל ע"ג עי"ש ואף אי לא ברירא לן דעת רש"י מכל מקום כיון דהא מילתא מידי פלוגתא לא נפיק ואין הכל מודים בכלל זה (עיין לקמן אות ח' בדעת הרא"ש ולעיל אות ה' בדעת הרי"ף) א"כ לא נפלאת היא לומר דמוהרש"א ס"ל דכן נמי דעת רש"י והנה הרב יד מלאכי בסוף אות הנ"ל כתב בשם הרב יד אהרן די"ל בין את"ל לאפי' את"ל דכשאומר ואפילו את"ל לא הוי פשיטותא וציין רש"י תמורה ב' ע"ב ד"ה ואפילו את"ל ריבותא אתי לאשמועינן ולאו משום דאיתא הכי וכו' ומשמע דהבין בכונת רש"י דדוקא משום דאמרינן ואפי' את"ל הוא שכתב כן אבל אם היו אומרים בש"ס את"ל לחוד היינו אומרים שהוא פשיטות וכמ"ש הרב יד אהרן והוא דלא כדעת הרב משל"מ ולדעת הרב מש"ל עכ"ל דאין חילוק בין את"ל לואפי' את"ל אלא דדברי הרב משל"מ איני יודע איה מקום כבודם (בי"מ שם כתב בשם המשל"מ ח"ג ד' י"ג ואמצ"א ספר מש"ל הנדפס בפ"ע רק הנספח ומחובר להרמב"ם ולא יתכן לכוין הדפים כמובן) ואם כונתו ע"ד הרב מש"ל הלכות נזירות פ"ב ה"ה ד"ה ולענין עי"ש הוא תמוה לענ"ד היכי מייתי דברי הרב מש"ל לחולק עליה דרב גופי הלכות והלא מר הוא דאמר בכללי רש"י אות ו' בשם הרב מגילת ספר (ולא הביא שום חולק ע"ז) דפי' מסכת נזיר אינו מרש"י מדמכנה אותו מרן כ"מ בשם מפרש עי"ש ולפי הנראה זאת היתה כונת הרב נחמד למראה בח"א דף קמ"ז ע"ב עי"ש ד"ק אלא שלא ביאר דבריו כדרכו הטוב (ואנא עניא שדינא נרגא ע"ד הרב מג"ס הנ"ל עיין לקמן בסי' ח' אות ה'):

ובמ"ש הרב יא"ה לחלק בין את"ל לואפילו את"ל עיין למרן החבי"ף בס' נשמת כ"ח ח"א ד' ס"ח ע"ג ובח"ב ד' מ"ג ע"א דסבר וקביל כלל זה דהיכא דאתמר בלשון ואפילו את"ל לא הוי פשיטותא ועיין למני"ר גופיה בס' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך דף מ"ד ע"ד וז"ל שהרי יש סוברים דגם לשון את"ל הוי פשיטותא ובפרט כשאומר אפי' את"ל ועמ"ש בנכ"ח ח"ב סי' מ"ג ואכמ"ל עכ"ל וק"ל ועיין שו"ת שואל ומשיב במהדורא ג' סי' תג"ע דהבין מדברי רש"י דריש תמורה הנ"ל דלא ס"ל דאת"ל פשיטותא הוא:

ז

ז) את"ל מדברי הרשב"א בחידושיו לכתובות ד' צ"ח ע"ב נראה שסובר דלאו פשיטותא היא ויש לצדד כך מצאתי כתוב אצלי מזמן רב ועתה אין אצלי חידושי הרשב"א הנ"ל לחזות בנועם דב"ק אף גם ראיתי כי חידושי כתובות הנ"ל אינם להרשב"א כמו שמייחסים אותם אלא הם להרמב"ן עיין לקמן בסי' יו"ד אות א' ואם הדברים מוכיחים כמו שכתבתי מאז נלמוד כן למען דעת סברת הרמב"ן דלא נקיט דאת"ל פשיטותא אמנם לא יתכן לומר כן שמדברי הרמב"ן שהביא הר"ן בפרושו לנדרים ד' ע"ג ע"א (ד"ה משום דבר משמע הוא) מתבאר יפה דנקיט כללא דאת"ל פשיטותא עי"ש:

ח

ח) את"ל אי הוי פשיטות לדעת הרא"ש הנה הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם כתב באות י"ג דהרב קרבן נתנאל בכלליו אות ט' סובר בדעת הרא"ש דלא הוי פשיטות והביא שכן כתבו מרן הבית יוסף והרבנים פרישה ובית חדש ותמה על הרב ב"ח שבאה"ע סי' ל"ח מייחס להטור לדעת הרא"ש דלשון את"ל הוא פשיטות אף כשנאמר כן בלשון הפוסקים דזה לא יתכן דמלבד דהרא"ש אינו סובר דאת"ל פשיטותא ועוד אף מאן דסבר הכי אינו אלא באת"ל שבש"ס אבל לא בלשון הפוסקים ומסיק שבמכ"ת הרב ב"ח דבריו אלו נכתבו שלא בהשגחה וסיים ועיין תפארת שמואל ד' ע' ע"ד ששגג גם הוא בדעת הרא"ש עכ"ל וס' ת"ש הנדפס בעני עצמו אין אצלי כי אם הנספח ומחובר להרא"ש ואי אפשר לכוין הדפים וכן ספר קרבן נתנאל הנדפס בפני עצמו אין מצוי אצלי כי אם נספח להרא"ש ולא הדפיסו הכללים ומספקא לי אם דברי הרב תש"מ הם ממש כדברי הרב"ח שבאה"ע בכל מכל (דהרא"ש אית ליה כללא דאת"ל פשיטותא ושגם בדברי הפוסקים הוא כן) או שרק דהרא"ש פוסק כאת"ל שבש"ס ובתפארת שמואל על דברי הרא"ש בנדרים פרק עשירי סי' יו"ד ראיתי שמייחס להרא"ש דאת"ל שבש"ס פשיטותא היא והרב קרבן נתנאל שם השיגו בזה ואמר שבכלליו הוכיח דהרא"ש לא ס"ל כהאת"ל עי"ש ואין מזה הכרח לאת"ל בלשון הפוסקים דבזה אפשר דגם הרב תש"מ מודה דאינו פשיטותא שוב מצאתי שהרב החבי"ף בנשמת כל חי ח"ב ד' מ"ג ע"ב כתב בפירוש שדעת הרב תש"מ היא אליבא דהרא"ש דגם בלשון הפוסקים משמעות הלשון הוא פשיטותא עי"ש ועיין לקמן באות ט' ומדברי מרן הב"י בחלק אה"ע סוף סימן י"ז גבי אמרה תנו לי כתובתי והתירוני לינשא דכתב הריב"ה שם דלהרמב"ם מתירים אותה ולהרא"ש אין מתירים נראה קצת שסובר בדעת הרא"ש דאת"ל הוי פשיטותא מדקאמר דמשום דלא גריס את"ל הוא שסובר דלא איפשיטא הבעיא עי"ש (אלא דהרב קרבן נתנאל על דברי הרא"ש ההם כתב דאינו מוכרח וכו' עי"ש) ומדברי הרא"ש בפרק קמא דקידושין סי' ז' שאחר שהסביר טעם הרמב"ם דאזיל לשיטת ה לפסוק כאת"ל סיים וכתב ונראה דכאן אי אפשר לומר כן וכו' אין להכריח דבעלמא סובר דהוי פשיטותא דיש לומר שכונתו לומר דאף מאן דסבר בעלמא האי כללא הכא מודה וק"ל:

והנה ביד מלאכי שם כתב דמרן ב"י ח"מ סי' שמ"ו סי"ז סובר דאין דרך הרא"ש לפסוק כאת"ל (יש לדקדק לפי זה אמה שכתב באה"ע סי' י"ז הנ"ל שנראה שסובר בדעת הרא"ש דהוי פשיטותא וכן נראה שהבין הרב קרב"ן הנ"ל) וכתב שכן מתבאר מדברי הרב"ח שם דאי לאו דאיכא הוכחה לא הוה פסיק כאת"ל ושכן כתב הרב הפרישה בסי' שי"ב סי"ט (לא ידעתי אמאי לא הזכיר דברי הפרישה בסי' שמ"ו דאיירי ביה) עי"ש ואנכי הרואה דהני מילי דרב בהאי עניינא סתראי נינהו דבח"מ סי' שי"ב ושמ"ו הנ"ל מפורש יוצא שסובר בעד הרא"ש דלא הוי פשיטותא זולת היכא דמוכח בש"ס או היכא דמסתבר עי"ש ואילו בדרישה אה"ע סי' קל"ז בסופו כתב על דברי הריב"ה וז"ל ותימה למה כתב רבינו על כלן ספק מגורשת וכבר נתבאר בדברי רבינו לעיל סי' י"ז וסימן ל"א וסימן ק' וסי' ע"ה וסי' קכ"ב ובכמה דוכתי דסבירא ליה ולהרא"ש נמי דאת"ל הוי פשיטותא וכו' ע"כ והסתירה מפורשת בדב"ק ועיין עוד בפרישה א"ח סוף סי' פ"ג גם מה שהראה לסי' י"ז אם כונתו לההיא דהתירוני ותנו כתובתי הרי מבואר בדברי הריב"ה דלא פסק כהאת"ל אלא דמדברי מרן הב"י הוא דיש ללמוד כן אבל מגוף דברי הרא"ש והריב"ה אין הכרח דסברי הכי דאימור דאף אי הוו גרסי את"ל הוו סברי הכי וגם בדברי מרן ב"י על כרחן לדחוקי נפשין בכונתו כי היכי דלא ליסתרו דבריו אמה שכתב בח"מ סימן שמ"ו ומה שציין לסי' ל"א היינו ההיא דפרק קמא דקידושין סי' ז' וכבר כתבתי לעיל דאין משם הכרח ועי"ש בדרישה ומה שהביא מסי' ק' היינו ההיא דהתירוני דסי' טו"ב ומה שציין לסי' ע"ה לא מצאתי שם מזה כמו שיראה הרואה ומה שהביא מסי' קכ"ב תמוה לענ"ד דשם אדרבא גם הרמב"ם דסובר דאת"ל פשיטותא בעלמא בדין ההוא לא הלך לשיטתו וכתב מרן הב"י משום דהאת"ל אינו מפורש בש"ס ועי"ש להרב בית חדש על כל פנים לא נמצא להרא"ש ומר בריה הריב"ה שם דפסקו כהאת"ל כיעי"ש:

גם על הרב ב"ח קשה דממה שכתב בסימן שמ"ו מוכח שסובר בעד הרא"ש דלא הוי פשיטותא וכן כתב בב"ח יו"ד סימן רל"ד סעיף כ"ג כמו שכתב הרב יד מלאכי שם ואילו באה"ע בקונטרס אחרון סי' קל"ז סעיף ג' נראה כמסכים לדעת הרב הדרישה דדעת הרא"ש והריב"ה לפסוק כאת"ל והוזקק ליישב קושייתו כיעי"ש ודוחק לומר דלדבריו ולשיטתו דהרב הדרישה קאמר דאם כן הוה ליה למימר בפירוש חדא דאין דרך הרא"ש והריב"ה לפסוק כהאת"ל ועוד דשאני הכא דלא הוה מצי למימר האת"ל איפכא ואההיא דבח"מ סי' שמ"ו עיין להרב תוספת יו"ט בפלפלא חריפתא על דברי הרא"ש בפרק שמיני דמסכת מציעא סי' י"א ועל דברי הרא"ש בפרק שני דקמא סימן י"ד:

ועל דברי מרן הב"י בח"מ סי' שמ"ו הנ"ל שהעיד דאין דרך הרא"ש לפסוק כהאת"ל קשה ממה שכתב בב"י אה"ע סי' ס"א (ד"ה ומ"ש) שדרך הגאונים והרמב"ם לפסוק כהאת"ל ומשמע דכונתו לומר דמהאי טעמא הוא דפסק הריב"ה שם דחיבת חופה קונה והלא הרא"ש בפרק אף על פי סי' ו' פסק כן ומר הוא דאמר בדעת הרא"ש דלא סבירא ליה כהאת"ל ואם כן על כרחין לומר דלאו טעמא משום האת"ל ועיין בדברי הרא"ש בגופן שלהן ודוק ותשובת הרב מוהראנ"ח חלק א' שציין מרן החביב בכנה"ג שם שכתב דהאי פסקא תליא דהא דפליגי רבוואתא אם את"ל פשיטותא או לא עי"ש אינו מצוי אצלי לראות דב"ק:

המורם מכל האמור דבמחלוקת הוא שנוי בדעת הרא"ש אי סובר דאת"ל פשיטותא היא או לא ועיין למרן החבי"ף בס' נשמת כל חי ח"א דף ס"ח ע"ג (ד"ה ומ"מ) שנראה שתפס בדעת הרא"ש כדעת הסוברים דאת"ל הוי פשיטותא עי"ש ואילו בס' חיים ומלך הנד"מ דף ל"א ע"ג תפס השיטה כדעת מרן ב"י בסי' שמ"ו הנ"ל עי"ש ושני הדרכים אינם מבוררים ומידי פלוגתא לא נפיק והרב שלחן גבוה בסימן תל"ח סק"ו תופס שדעת הרא"ש והריב"ה דאת"ל לאו פשיטותא היא עי"ש:

אחר זמן רב ראיתי שהרב שער המלך בשלישי מהל' אישות בסוף הלכה יו"ד (ד' ה' סוף ע"ג מדפוס חדש) תמה על מרן הבית יוסף באהע"ז סי' ס"א כמו שתמהתי עליו אני הדל (בד"ה ועל דברי) ממה שכתב בחשן משפט סי' שמ"ו וכתב בשם הרב מוהרלאנ"ח דלהסוברים דאם תמצא לומר לאו פשיטותא הוי דין חיבת חופה בעיא דלא איפשיטא ותמה עליו דמדברי הרא"ש מתבאר דאיפשיטא הבעיא אף דלית ליה בעלמא אם תמצא לומר פשיטותא וסיים ואולם (נראה דצריך להיות ואולי) סבירא ליה למרן דדוקא בבעיין אחד הוא דסובר הרא"ש דלא הוי פשיטותא אבל בשני בעיינים כי ההיא דפרק אף על פי אף הרא"ש מודה דהוי פשיטותא ולי הדל דחוק מאד חילוק זה ואיפכא מסתברא דבבעיין אחד מסתבר טפי למימר דהוי פשיטותא עיין לעיל באות ג' ומצאתי שהרב אבני שהם בדף פ"ג ע"ד (בד"ה ודרך אגב) לא נתקררה דעתו במה שחילק הרב שער המלך וכתב דקושטא דמילתא הוי דלהרא"ש לא הוי פשיטותא בין בבעיין אחד בין בשני בעיינים:

ט

ט) את"ל כשכותבים הפוסקים בלשון את"ל אין כונתם להחליט שכן האמת (כדרך הגאונים דאת"ל שבש"ס תופסים לפשיטותא) אלא כותבים כן לחזק דבריהם כן כתב הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות י"ג וכתב שמרוב פשיטותו לא ניתן ליכתב לולא ראה להרב בית חדש באה"ע סי' ל"ח ס"ה דשבקיה לישרותיה וכו' עי"ש ועיין להרב החבי"ף בס' נשמת כל חי ח"א ד' ס"ח ע"ג ובח"ב ד' מ"ג ע"ב ובס' חיים ושלום ח"א ד' מ"ד ע"ד ומבואר בדבריו שבס' נשמת כל חי ח"ב שם דגם הרב תפארת שמואל סובר כהרב"ח דאת"ל שבפוסקים הוא פשיטות כן ומדברי הרב מוהראנ"ח בח"ב סוס"י ט"ן מתבאר דסברת הרב ב"ח לא נפלאת היא והוא שכתב שם שבשו"ת הריב"ש כתב השואל הודיעני אם מחילת האשה מועלת ואת"ל שהיא מועלת אם הוא מתוך אונס אם מועלת וכו' ותשובת הרב לא באה על כל פרטי השאלות ואם היינו דנים בלשון השואל על דרך סברת החושבים כל את"ל שבגמרא דהוי פשיטותא ולכך לא השיב הרב עליהם נקיטינן דמחילה מהניא בכי האי גוונא עכ"ל הנך רואה שלא הפליג הדבר שלא יתכן לומר כן (כמ"ש זה הי"ם גדול) ורואה אני ההדיוט שגם רבינו מוהר"י אבוהב שהביא מרן הב"י בא"ח סי' י"ז (בד"ה ומשמע מדברי) הבין בדעת הריב"ה שתופס עיקר כהאת"ל שבדברי הרא"ש וכתב על דבריו שאין דבריו נראין שהרא"ש לא אמר כן אלא בדרך את"ל אבל לא לקושטא דמלתא ומרן הב"י כתב שגם הריב"ה מודה לזה וביאר דבריו עי"ש וראיתי להרב שלחן גבוה בסי' תמ"ז ס"ק כ"ט שהביא מה שכתב הרב שיירי כנסת הגדולה דמדברי הסמ"ק מתבאר דטעם היתר הבוסר שדרכו במדוכות חמץ שדרכו קודם הפסח הוא משום דהוי משהו וכבר נתבטל קודם הפסח והקשה על מרן שכתב דין זה בסתם ולא כתב דלמאן דאמר דחוזר ונעור אסור ולזה תירץ הרב של"ג שסובר מרן דטעם הראשון שכתב הסמ"ק דכיון שהוא בצונן לא פליט הוא עיקר ומה שכתב בטעם השני ואפילו פלט משהו בעלמא הוא ונתבטל לאו לקושטא הוא כמו שכתבתי בסי' תל"ח סק"ו לדעת הרי"ף והרא"ש דכל את"ל לאו לקושטא הוא עכ"ל ובהורמנותיה דמר אין דבריו נכונים בזה דמה שכתב בסי' תל"ח היינו לאת"ל שבש"ס דלאו פשיטותא היא לדעת הרי"ף והרא"ש ואין זה ענין לדברי הפוסקים בפרט שלא נזכר בדברי הסמ"ק את"ל כי אם ואפילו אי פליט משהו בעלמא הוא וכו' ועוד דבכה"ג (כשנאמר ואפילו את"ל) גם בלשון הש"ס לכולי עלמא לא הוי פשיטותא כמו שהביא הרב יד מלאכי שם בשם הרב יד אהרן על פי דברי רש"י בתמורה דף ב' ע"ב בד"ה ואפילו את"ל עי"ש וכן כתב מרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' ח' אות ז' (ד"ה גם מ"ש) עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף