שדי חמד/כללים/ח/קח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png כללים TriangleArrow-Left.png קח

כלל קח חרש באזנו אחת פטור מראיה הכי איתא במסכת חגיגה ד' ג' ע"א ועי"ש בתוספות ד"ה חרש ועיין בשו"ת אור לי סי' צ"ב שכתב להכריח מסוגיא הנ"ל ומהירושלמי שהביאו התוס' דלא כהרב הלבוש א"ח סי' י"ד ס"ה דמדכתיב בגדיהם ולא כתוב בגדם מרבינן בגד שותפין וכו' עי"ש וראיתי להרב לשון לימודים דף י"ח ע"ב בשם הרב זהב שבא שחקר למאי הלכתא מייתו התוספות הירושלמי בזה וכתב דהוקשה להתוס' דמאי פריך הש"ס האי באזניהם מבעי ליה באזניהם דכל ישראל לימא דסבירא ליה לר' תנחום דמדהוה ליה למיכתב באזנם וכתיב באזניהם משמע דאתא למעוטי חרש באזן אחת (כדאמרינן ריש מגילה אם כן ליכתוב קרא זמנם מאי זמניהם שמעת מינה תרתי) וליישב זה הביאו התוספות מה שאמרו בירושלמי דמכח ההיא דכותנות ר"י אמר אזן לכל א' ואם כן קשה לר"ת דמנא ליה למעט חרש באזנו א' מבאזניהם דילמא כר"י קיימא לן דבאזניהם דכל ישראל קאמר ואי משום דלא כתוב באזנם כותנות יוכיח דהוא לשון רבים ודריש ר"י כתונת לכל אחד אלו תורף דב"ק:

ובעניותי לא זכיתי להבין דב"ק דאם התוספות הוקשה להם כדאמר מר לא הורווח לנו במאי דמייתו הירושלמי מידי חדא דמה כחינו יפה להקשות על ר' תנחום דילמא הלכה כר' יוסי וכו' דהא כיון דפלוגתא דר"י ורבנן היא מצי ר"ת סבר דהלכה כרבנן דכבר ידוע כמה דיות נשתפכו בכללא דהלכה כרבי יוסי דנימוקו עמו אם נאמר נגד רבים (עיין מה שרשמתי בזה במערכת ה"ה אות קכ"ד בשדי חמד ח"א) ואף דהתוספות סוברים בתענית דף כ"ח ע"א ד"ה אי ר"מ וכו' דגם מחבריו הלכה כר"י (ונימא דבשיטה זו אזלי התוספות הכא אף דבאמת מיחלפא שיטתייהו בזה כמו שכתב הרב יד מלאכי סי' ר"ל) מכל מקום ודאי לא נפלאת היא לומר דרבי תנחום סובר דלא אמרו הלכה כרבי יוסי נגד רבנן ומה גם דבירושלמי פרק ג' דיומא הלכה ו' מייתו ברייתא דקיימא דלא כרבי יוסי ואם כן באיזה כח יקשה הש"ס על ר"ת מדרי"ו הא מצי אמר אנא כרבנן סבירא לי ותו אף אי נימא דכללא דהלכה כר' יוסי דנימוקו עמו שריר וקים אף נגד רבים ואין חולק על זה אכתי קשה דהתינח אי אשכחנא פלוגתא דר"י ורבנן בהדיא גבי באזניהם דר"י דריש אזן לכל אחד שפיר מצינן להקשות על ר"ת מדרי"ו:

אך הרואה יראה דרבי יוסי בר בון הוא דקאמר דתלי הא בהא כמו שהביאו התוספות ומעתה אי נחית הש"ס להאי סברא דיש לרבות מדכתיב באזניהם ולא כתיב באזנם איך יסתור סברא זו אליבא דר"ת מדאמר ר"י בר בון אליבא דר"י דכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו דאטו גברא אגברא קרמית ור"ת אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי דעד כאן לא אמר ר"י אלא בכותנות אבל גבי באזניהם מודה מדלא כתיב באזנם ומה גם דסוגיית הש"ס דמגילה מוכחת דדרשינן שפיר כי האי גוונא דכי היכי דדרשינן לרבות מדכתיב זמניהם ולא כתיב זמנם הכי נמי נידרוש מדכתיב באזניהם ולא באזנם כמו שכתב מני"ר גופיה בכונת הרגש התוס':

הן אמת דלי הדל נראה דמהש"ס דמגילה אין הכרח דאית לן למידרש הכי דהתם לאו ילפותא גמורה היא אלא רמז בעלמא כדאמרינן התם מיכדי כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו היכא רמיזא וכו' אבל הכא דבעינן למילף ילפותא גמורה למיפטר חרש באזנו אחת מנא ליה דדרשינן הכי וכן השבתי לידי"ן תלמידי וחתני המעלות לשלמה הי"ו על מה ששאלני על מה שכתב באור לי הנ"ל להוכיח מהש"ס דחגיגה הנ"ל דאין חילוק בין אי כתיב באזנם לאי כתיב באזניהם וכן בגדם בגדיהם דהרי בש"ס דמגילה מרבינן מדכתיב בזמניהם ולא כתיב בזמנם ונומיתי לו כנז"ל ונראה דהרב סובר דהגם דהאמת הוא דשם הוא רק רמז בעלמא ולא ילפותא גמורה מכל מקום אי לאו דכך היא מדה בתורה למידרש כי האי גוונא מנא ידעינן דאנשי כנסת הגדולה רמזו לזה דהא ודאי אנשי כנסת הגדולה לא אמרו בפירוש שיהיה כח לתקן ולהוסיף ימים לפני הכפרים אלא דמתוך מה שכתוב במגילה אנו א למדין וק"ל:

ובמכתב רב אחד מידידי מר ניהו הגאון בעל ספר עמודי אש יצ"ו כתב אלי ליישב דברי הרב הלבוש ממה שהק' עליו בשו"ת אור לי הנ"ל ותורף דבריו הוא דמש"ס דמגילה הנ"ל מתבאר דרב שמן ב"א אר"י ורבי שמעון בר נחמני פליגי בזה אי דרשינן מדכתיב זמניהם ולא זמנם ונקיטינן כרבי יוסי דדרשינן הכי דלא כרשב"ץ וכן תפס תלמודא בפרק קמא דיבמות ד' י"ג ע"ב דרשת רבי יוסי זמנים הרבה תקנו להם והוא הדין דדרשינן מבגדיהם ולא כתיב בגדם והש"ס בחגיגה משני לרווחא דמילתא גם לרשב"ן וגם הירושלמי שהביאו התוספות שם בחגיגה קאי כסברת רשב"ן אבל להלכה נקיטינן כרבי יוסי נגד רשב"ן דדריש זמנם זמניהם עכ"ד יצ"ו ובמטו מניה דמר לי הדל דבריו דחוקים ורחוקים והמעיין יבחר:

עוד ראיתי שהקשה הרב הנ"ל יצ"ו דבריש מגילה אמרינן זו דברי ר"ע דדריש זמן זמנם זמניהם ואילו בתענית דף ב' ע"ב אמר ר"ע בששי בחג מזכיר וכו' בב' נסוכין הכתוב מדבר וכתב רש"י דמנסכיהם משמע הרבה לקרבנות הרבה וכו' וקשה דכי היכי דדריש מזמניהם דלא כתיב זמנם כן הוי ליה למדרש מדלא כתיב ונסכם וכתיב ונסכיהם בשני ניסוכין הכתוב מדבר וצריך עיון גדול עד כאן דבריו יצ"ו לי הדל נראה דבההיא דניסוך לא מציא לדיוקי מדלא כתיב ונסכם דבשני ניסוכין הכתוב מדבר דיש לומר דמאי דלא כתיב ונסכם הוא כי היכי דלא נימא דניסוך אחד סגי לקרבנות הרבה ולא בא ללמד שיהיו שני ניסוכין על קרבן אחד:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף