שדי חמד/כללים/ז/כ
< הקודם · הבא > |
כלל כ ז"ל אי מוזהרים העכומ"ז בהשחתת ז"ל. הנה מדברי התוס' במסכת סנהדרין ד' ט"ן ד"ה והא מתבאר דאין מוזהרים כיון שאין מצווים אפו"ר וכיוצא לזה כתבו התוס' יבמות ד' י"ב ד"ה שלש דנשים שאין מצוות אפו"ר אין מצוות אהשחתת ז"ל וכתב מרן חיד"א בברכ"י יו"ד סי' של"ה אות ה' בטעם מ"ש הפוס' דאשה משמשת את האיש חולה אף בחולי מעיים אף שאפשר תהרהר ותבא לידי השחתה לא חיישינן להכי דכיון דלא מיפקדא אפו"ר אינה מצווה אהשחתה כמ"ש התוס' בפ"ק דיבמות וברפ"ב דנדה עי"ש דש"מ דדעת כל הפוסקים דהא בהא תלי המצווה אפו"ר מוזהר אהשחתה ושאינו מצווה אינו מוזהר ומזה הוה תמיה לי מזמ"ר על מרן החבי"ף בס' חיים ושלום סי' י"ו ד' ח"ל ע"ד (עמ"ש הרב חו"י {{ממ|בסי' ק"ה על בתולת ישראל שנכנסת ויצאת בבית ישמעאל לצרך פרנסת אביה כי עני ואביון הוא ובלא זה יקופח פרנסתו ואינה מתייחדת עמו. אלא שהישמעאל משתגע עמה לפעמים ומשביע יצרו ותאותו ע"י חיבוק ונישוק ומישמוש בפתע פתאום אין בכך כלום כיון שהיא נזהרת מהיחוד והיא צנועה מאד ואינה מתרצית בכל זה כלל וכו') וז"ל גם מ"ש שאם העכומ"ז מתאוה וכו' אין בכך כלום הרי כיון שהוזהרו העכומ"ז באיסור השחתת ז"ל מי יכול לעמוד מלהשחית זרעו ע"י שמחבקה ומנשקה ועושה מישמוש בידים כי אין ספק דעובר העכומ"ז איסור בסיבתה ואסור להניחה עכ"ל ולא ידעתי מנ"ל פשיטות זה דהעכומ"ז מוזהר אהשחתת זר"ל הא בהדיא אמרינן בש"ס דסנהדרין הנ"ל דפו"ר נאמרה ונישנית ולישראל נאמרה ולא לב"ן עכומ"ז וכתבו התוס' דמי שמצווה אפו"ר מצווה שלא להשחית וא"כ עכומ"ז דאינו מצווה אינו מוזהר וכמ"ש התוס' והפוס' גבי אשה דכיון שאינה מצווה אפו"ר אינה מוזהרת אהשחתה. אמנם עתה ראיתי דסברת התוס' אינה מוסכמת שכתב הרב משל"מ בפרק יו"ד מהלכות מלכים דין ז' (קודם ד"ה עוד ראיתי) דהתוס' שבסנהדרין ד' ט"ן הנ"ל דסברי דמי שאינו מצווה אפו"ר אינו מוזהר אהשחתת זר"ל אזלי לשיטתם שברפ"ב דנדה דאשה כיון דאינה מצווה אפו"ר מותרת בהשחתה אבל הרשב"א בחידושיו למס' נדה כתב דהרמב"ן הקשה ע"ז וס"ל דאע"ג דאינה מצווה אפו"ר מוזהרת אהשחתה וכו' ומרן המשל"מ תמה ע"ז היכא רמיזא אזהרה לב"ן עכומ"ז אהשחתה ואמאי לא מנינן לה בהדי מצות ב"ן עכומ"ז עי"ש דב"ק והרב מטה אהרן במער' האלף (אין למדין מקודם מת"ת) הביא סברת הרמב"ן ומה שתמה עליו הרב משל"מ כנז"ל וכתב שבחי' הרמב"ן למס' נדה וכן בחי' הר"ן שבס' תודת שלמים עשו סמוכות לזה דבמבול כתיב כי השחית כל בשר ואמרי' כל האוחז באמה ומשתין כמביא מבול ופירש"י שמתתחממין ובאים לידי קרי וזהו קלקול דור המבול וכן אמרי' אי דרך אברים בני מבול נינהו ופירש"י דרך אברים היינו ש"ז לבטלה ומה שלא נמנית בהדי מצות ב"ן עכומ"ז היינו משום דהיא אביזרא דשפיכות דמים דהמוציא ז"ל כאילו שופך דמים וכו' אלו תוד"ק עי"ש בד' כ"ח ע"ב למדנו מכל זה דאין סברת התוס' מוסכמת ומן התימה על מרן חיד"א דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו דבר זה וייחס שדעת הפוס' כסברת התוס' ולכל הפחות היה לו להזכיר בפירוש שיטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן הנז"ל (עיין לקמן בסוף אות זו) ומעתה לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן דלאו הא בהא תליא יפה השיב הרב חיים ושלום הנ"ל (עמ"ש הרב חו"י דאין בכך כלום) דודאי יש לחוש שיבא העכומ"ז לידי השחתה דהוא מצווה ע"ז אע"ג דאינו מצווה אפו"ר ועיין להרב משנה למלך בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א דין ח"י ודו"ק:
ומה גם לפי מה שנראה מדברי התוס' בריש מס' חגיגה ד' ב' ד"ה לא תוהו בראה דגם ב"ן עכומ"ז מוזהרים אפו"ר וכמו שהבין מדבריהם הרב מוהרש"א ותמה עליהם שזה היפך מ"ש בסנהדרין דפו"ר לישראל נאמרה ולא לב"ן עכומ"ז וא"כ לשיטתם שבחגיגה הנ"ל כיון שמצווים אפו"ר ודאי מוזהרים הם אהשחתה ולא דמו לאשה שאינה במצות פו"ר. ואף דהרב משל"מ שם דחה דברי הרב מוהרש"א ופירש בכונת התוס' דמ"ש דמצות פו"ר נאמרה אף לכנען ר"ל נאמרה קודם שנשנית בסיני ומשו"ה אף שנטלה מהעכומ"ז כשנשנית בסיני מ"מ לגבי עבד שמל וטבל קיימא בדוכתא וכו' עי"ש וכ"כ הרב פר"ח בס' מיים חיים בנימוקיו למס' חגיגה ע"ד החידושי הלכות הנ"ל (וציין לעיין ברש"י ר"פ ארבע מיתות ד' נ"ט וס' הליכות אלי סימן תקצ"ה אולי כונתו למ"ש רש"י שם ע"ב ד"ה הא דגיד הנשה לא איתני כלל ומשו"ה לא חשיב להו ומיהו הנך נמי מילה ופו"ר מן האמורות לב"ן עכומ"ז ולא נישנו בסיני הם ולישראל נאמרו ולא לב"ן עכומ"ז מסיני ולהלן עכ"ל דמתבאר דס"ל לרש"י דקודם סיני היו גם ב"ן עכומ"ז מצווים אפו"ר ומסיני נטלה מהם וא"כ גם כונת התוס' נוכל לפרש כן דמ"ש דנאמרה אכולהו ב"נ עכומ"ז היינו קודם סיני זה נ"ל כונת הרב פר"ח וס' הליכות אלי אין מצוי אצלי) גם הרב טורי אבן בחגיגה בריש קונטריס אבני מילואים עם שבתחלת דבריו כתב בפשיטות דנעלם מהתוס' סוגיא ערוכה בסנהדרין דפו"ר לישראל נאמרה ולא לב"ן עכומ"ז מ"מ לקמיה כשבא לפרש דברי הירושלמי הסביר באריכות כמ"ש הרב משל"מ דמה שלא נאמרה לב"ן עכומ"ז היינו מסיני ואילך אבל מקמי סיני נאמרה לב"ן עכומ"ז ומשו"ה עבד מצווה אפו"ר כיעי"ש ולפי זה ודאי אין לנו לומר דנעלם מהתוס' סוגיא דסנהדרין די"ל דכל עצמם לא באו אלא לגבי עבד דכיון דנאמרה לב"ן עכומ"ז קודם מת"ת דין הוא שעבד מצווה בה גם מסיני ואילך ומ"ש הט"א דנעלם מהם סוגיא דסנהדרין היינו מקמי דנחית לפרש דמ"ש לישראל נאמרה ולא לב"ן עכומ"ז ר"ל קודם מת"ת עי"ש והיה מהראוי שיכתוב דלפי זה נתיישבו דברי התוס' שלא נעלם מהם הש"ס דסנהדרין וכבר נתעורר בזה בחי' הרש"ש עי"ש. ולפי זה גם התוס' סוברים דעכומ"ז אחר מת"ת אינם מצווים אפו"ר ולא מצינו מי שסובר דעכומ"ז מצווים אפו"ר ואם נאמר דהא בהא תליא הרי א"כ אין מוזהרים אהשחתה והרבנים קרן אורה ע"ד התוס' ביבמות ד' ס"ב וקרני רא"ם ע"ד מוהרש"א בחגיגה הנ"ל מסכמים דיפה השיג מוהרש"א על התוס' דנעלם מהם הש"ס דסנהדרין וא"כ לדבריהם ודאי דאית לן למינקט דעכומ"ז לא מיפקדא אפו"ר. אמנם ראיתי להרב יד דוד בחידושיו לחגיגה שכתב דרש"י ביבמות ד' ס"ב ע"א כתב דעכומ"ז בני פו"ר נינהו וכן משמע מפשטא דש"ס שם אלא שהתוס' בד"ה בני פו"ר נינהו נדחקו בזה וכתב הרב דסוגייאות חלוקות הן והתוס' בחגיגה כתבו שני התירוצים לפי שתי הסוגייאות תירוץ ראשון לפי סוגייא דיבמות ותי' שני לפי סוגייא דסנהדרין עי"ש ודבריו נכונים לענ"ד בישוב דברי התוס' דחגיגה אף שהתוס' ביבמות לא סברי הכי וא"כ כיון דסוגיאות חלוקות הן פשיטא דיש לנו להחמיר בסוגיא דיבמות דמיפקדא אפו"ר והרי הם מוזהרים בהשחתה ואסור לגרום להם שיבואו לידי השחתה כאבר מן החי שאסור להושיטו לב"ן עכומ"ז. ועוד מצאתי מפורש יוצא מפי חד מקאמייא רבינו בעל השאלתות בפרשת הברכה שאלתא קס"ה שכתב מפורש דאפילו עכומ"ז מיפקדא אפו"ר דכתיב ואתם פרו ורבו והגאון בשאילת שלום כתב דהתוס' בחגיגה הנ"ל נגררו אחר דברי השאלתות ושקו"ט ליישב סברתם שנראית היפך סוגייא דסנהדרין ונטה דעתו אחר מה שפירש הרב שבות יעקב בח"ב סי' קל"ד דכונת התוס' דחגיגה לומר שמוזהרים על הסירוס וכדעת ר' חידקא דסבר הכי ויש פוסקים כמותו כמ"ש מרן בב"י אה"ע סי' ו' וייחס לזה ג"כ דעת השאלתות שם דמ"ש דעכומ"ז מיפקד אפו"ר ר"ל אסירוס וכו' עי"ש ולפי זה גם להשאלתות אין עכומ"ז מצווה אפו"ר. אמנם הגאון נצי"ב מל"ך יצ"ו בביאורו העמק שאלה האריך מאד בזה ולא נתקררה דעתו במה שפירש הגאון ש"ש בדעת רבינו השאלתות וכתב דדברי השאלתות כפשטם דסבר דעכומ"ז מצווה אפו"ר וכמ"ש רש"י ביבמות ד' ס"ב והתוס' דחגיגה הנ"ל והאריך לבאר מה שנראה היפך סברתם מסוגייא דסנהדרין הנ"ל עי"ש דב"ק וראוי ודאי לחוש לסברא זו כיון שרבינו השאלתות סובר כן וכתב הריב"ש בסי' שצ"ד בד"ה ואחר שנתבאר (הובא בהקדמת הגאון שאלת שלום) שדבריו מקובלים כאילו נכתבים בתלמוד ועל מה שכתבתי למעלה דיש לתמוה על מרן חיד"א בברכ"י שנעלם ממנו שיטת הרמב"ן וכו' ולכל הפחות היה לו להזכיר בפירוש שיטת הרמב"ן וכו' האמת אגיד כי חי' הרמב"ן והרשב"א והר"ן לנדה אין מצויים אצלי לראות דב"ק דאולי לא הקפידו אלא במשמשת במוך דמשחתת זרע האיש אבל באשה המשמשת את החולה שאין החשש אלא על השחתת זרעה (כי החולה לא יבא לידי הרהור כמו שביאר בברכ"י עי"ש) אפשר דכ"ע מודו דאין חשש ואולי זאת היתה כונתו במה שכתב בסוף האות וז"ל ועיין מ"ש הרמב"ן בחי' נדה פרק כל היד ודוק ומי שבידו לעיין בחי' הנ"ל ישכיל בכונתו והרב מג"א (סי' תר"ו סק"ח) התיר לאשה ששמשה תוך ג' ימים סמוך ליוה"כ שתכבד את ביתה כדי שלא תפלוט ש"ז וכו' ועמדו ע"ד הרבנים רע"ק איגר בתשו' סוס"י ע"א וחת"ס יו"ד (סי' עק"ב) דהא איכא משום השחתת זרע הבעל והביאו שיטת התוס' דרב"פ דנדה וסברת הרמב"ן וכו' עי"ש. גם הרב"א באס"ז לכתובות על ד' ט"ל ע"א כתב בשם הרמב"ן והריטב"א דנשים אע"ג דלא מיפקדי אפו"ר אסורות להשחית זרע הבעל וכולן לקו בדור המבול וכו' משמע דמשום זרע דידה ליכא קפידא ועיין להרב משל"מ בהלכות איסורי ביאה פכ"א דין ח"י ודוק. ועיין להרב חינא וחסדא בח"ב ד' קצ"ח מ"ש בענין זה ובס' אברהם אזכור ד' ח"י אות ל"ג ציין לעיין (בדין אם נשים מוזהרות אהשחתת זרע) בס' קרבן אשה ובס' בגדי שש באה"ע סי' א' ואין מצויים אצלי ועיין במה שכתבתי בקונטריס פאת השדי בחלק אסיפת דינים במערכת אישות אות א' (בד"ה ובעיקר):
ובדין איסור לשמש במוך אם הותר כשיש לחוש לסכנה אם תתעבר כתבתי בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת אישות סי' א' אות ל"ב וגם בקונטריס פאת השדי בחלק אסיפת דינים במערכת אישות אות א' כתבתי בזה בס"ד עי"ש:
ומי שמצווה באיסור הוצאת ז"ל אם הותר לו במקום חולי רשמתי בשדי חמד בחלק אסיפת הדינים במערכת אישות סי' א' אות ל"ג עי"ש:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |