שדי חמד/כללים/ב/צא
|
< הקודם · הבא > |
צא ביתו זו אשתו אי הויא ביתו בקידו' לחוד או בעי' חופה, עיין להג' פר"ח בס' מים חיים הלכות יוה"כ פ"א ה"ב דפליגי הש"ס דידן עם הירושלמי בזה ולהירושלמי סגי בקיד' ועיין להג' שעה"מ בהלכות אישות בחופת חתנים ס"ד ד"ה האמנם וכו' דמעיקרא הוה בעי למימר דלהירושלמי שהביאו תוספות יומא דף י"ג ד"ה לחדא דמקדש ביוה"כ ה"ה דכניס לה ביוה"כ ומזה הוקשה לו על ס' הר"מ דבעי חופה הראויה לביאה. ושוב הביא דברי הג' פר"ח הנ"ל ונראה דמודה לו עי"ש, והרב יד דוד בחי' לפב"ת דיומא ע"ד ע"ו ע"א נראה שהבין דהכי מסיק השער המלך הנ"ל דלהירושלמי גם חופה היה עושה הכהן גדול ביוה"כ, ושוב הביא מ"ש הפ"ח וכ' עליו שהוא דוחק ומסיק דהירושלמי ות"ד פליגי בתשמיש אם הוא מדאורייתא או מדרבנן עי"ש ומדברי השעה"מ שרשמתי אין נראה כן כמ"ש הרואה (בי"ד שם כתב בשם שעה"מ ח"ב דף נ"ה והשעה"מ שבידי הוא מדפוס חדש ואי אפשר לכוון הדפים ואולי מ"ש הי"ד בשמו הוא במ"א), אף גם תמיה לי דהגם דהג' שעה"מ שם צידד לומר דמשום איסור דרבנן לא חשיב חופה שאינה ראויה מ"מ עין ל"ו תשורינו שם בסו' דנחית להאי ספיקא ושקו"ט בה ומסיק להוכיח מדברי ה"ה והג"א דגם משום איסור דר' חשיב חופה שאינה ראויה לביאה לדעת הר"מ וכ' שכן מבואר בתשו' הריב"ש עי"ש ורמזו השעה"מ עצמו. ומעתה הרי הוא בבל יאמר דהר"מ ס"ל דגם להירושלמי היה כונסה וחשיב חופה הראויה משום דשאר עינוים דרבנן לדעת הירושלמי כמ"ש הרב י"ד ז"ל כמבואר. ומ"ש דודאי ארוסה לאו ביתו היא לא ידעתי מנ"ל הא דנהי דש"ס דילן הכי ס"ל מ"מ לא נפלאת היא לומר דהירושלמי ס"ל דכיון דע"י אירוסין חשיבא אשת איש גמורה (עיין רמב"ם ריש הל' אישות ולעיל במערכת האל"ף אות שמ"ו) היינו ביתו דקאמר רחמנא והנה אמת דמדברי התוס' במס' ביצה דף ל"ו ד"ה והא נראה דס"ל דלדעת הירושלמי נמי היה כונסה לחופה שכ' ולישני וכו' מצוה לישא אשה אחרת עי"ש ולא כתבו מצוה לקדש ודוחק לומר דכיון דלא נחתו הפוס' להכי לא דייקי בלישנא ועכ"פ לדעת הר"מ שפיר י"ל כמ"ש הג' פ"ח והסכים לזה הג' שעה"מ, ואף אי נימא כמ"ש הרב יד דוד דגם להירושלמי לא סגי בקידושין אלא בעי נמי חופה מ"מ ודאי דהיינו בלא ביאה דכיון דביוה"כ הוא דהוה מקדש לה הרי אינו רשאי לבא עליה ביוה"כ ובעכ"ל דבלא ביאה נמי מיקרי ביתו ודברי הרב שכנה"ג סי' תרי"ט ה"ד הרב ש"ץ דף רצ"ט ע"ד שכ' בשם מוהרמ"א סי' קכ"ה דאפשר דלא מיקרי ביתו בחופה בלא ביאה אחרי המחי"ר תמוהים מאד דמבואר הוא בירושלמי בהפך כאמור וצ"ע, ועיין בס' ימי שלמה בהלכות עריוה"כ שקדם בתמיה זו ע"פ משמעות הסוגיא ודברי הרב פ"ח הנ"ל ולדידי מוכרח כן לשיטת הירושלמי דס"ל דלא היה קודם יוה"כ אלא הזמנה לבד והקיד' וכניסה לחופה (למאן דס"ל הכי) היה ביוה"כ עצמו כאמור, ועיין להג' שאג"א סי' צ"ג שהכריח דע כ כניסה זו בלא ביאה דהא ר"י דאמר אף אשה מתקנים לו ר"ל בתוך שבעה הימים ואי אפשר לו אז לגשת אל אשה וכמ"ש בש"ס שמא תמצא ס' נדה וכו' עי"ש והג' תשובה מאהבה סס"י קל"ה כ' עד דודאי כניסה זו היתה גם בביאה ויכול לבעול דדוקא באשתו הוא דאיכא משום ס' נדה וכו' אבל האשה המתוקנת לו שהיא בתולה אף אם תמצא דם תלינן בדם בתולים ואפילו אם תראה דם אחר מעל"ע אינה מטמאה למפרע וכו' עי"ש, ולפי זה נתישבה דעתנו דלא תיקשי לן דברי מוהרמ"א הנ"ל מסוגית הש"ם דילן דאין הכרח לומר כניס ולא בעיל כמובן והרב דברי ריבות סי' ש"ה האריך להוכיח דאין בכלל אשה ארוסה מסוגיא דפ"ק דיומא ומ"ש שם ללמוד מזה לגזרת רגמ"ה שלא לישא שתי נשים דאין בכלל זה ארוסה יש לפקפק דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד כדאמרי בכמה דוכתי (עיין תוספות בקידושין דף ל"ז ד"ה ממחרת) אלא דמ"מ כל שאין לנו הכרח לומר בהפך מסתברא ודאי לומר שלא לחלק בין לשון תורה ללשון חכמים, ועיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת אישות סי' ב' אות י"ג:
והא דאמרינן ביתו זו אשתו לאו דוקא בביתו הכתוב בתורה אלא גם בלשון חכמים ביתו זו אשתו כן הכריח הרב פר"ח בליקוטי א"ח סי' רצ"ח וגם בלשון בני ביתו נכללת אשתו עי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |