שאגת אריה/צג
|
< הקודם · הבא > |
כבר נתבאר בסי' שעבר דל"א דל"מ לומר כל המתלקט יהא הפקר למאן דלית ליה ברירה אלא באומר שיהיה הפקר למפרע וכשמתלקט יהא ההפקר חל משעת אמירה אבל באומר שלא יהא ההפקר חל אלא מכאן ולהבא משעת לקיטה ואילך אפילו מאן דלית ליה ברירה נמי מהני והנה הבאתי ראיות הרבה לזה וא' מן הראיות שהבאתי הוא זה דע דאמרינן בפ' כל הגט (דף כה) הא ר"י ור"ש דתולה בדעת עצמו לית להו ברירה בהא דהלוקח יין מבין הכותים דמייתי התם ותולה בדעת אחרים אית להו ברירה ר"י דתנן מה היא באותן הימים ואאומר ה"ז גיטך אם מתי מחולי זה רי"א הרי היא כאשת איש לכל דבריה ולכי מיית הוי גיטא. ופירש"י ול"א גט לאחר מיתה הוא כיון דאמר מעכשיו ואע"ג דכשנתן הגט מספקא ליה אם יחיה אם ימות ותלה התנאי בדעת מי שמותו וחייו תלויין בידו וכשמת אמרי' הוברר הדבר שמשעת נתינה היה ראוי למות מחולי זה והוי הגט מההיא שעתא שע"מ כן מסרו ואין זה כשאר התנאים שאדם מתנה בגט שבידו לקיימם ובדעתו לקיימם כשמתנה עליהן ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע דהתם לאו טעמא משום ברירה הוא אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאיליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט מחיים ע"כ. ר"ש דתניא הריני בועליך ע"מ שירצה אבא ר"ש ב"י אומר משום ר"ש רצה האב מקודשת לא רצה אינה מקודשת כלומר וכי רצה מיהת מקודשת אע"ג דבשעת בעילה ספק רוצה ספק אינה רוצה אמרינן הוברר דבשעת בעילה הוי קידושין ומסיק התם דמאן דאית ליה ברירה לא שנא תולה בדעת עצמו ל"ש תולה בדעת אחרים א"ל ומאן דל"ל נמי ל"ש וטעמא דר"י ור"ש גבי הלוקח יין מבין הכותים לא משום ברירה הוא אלא מטעם אחר כדמפרש התם ולפי"ז למאי דקי"ל בדאורייתא אין ברירה וה"ל ספיקא דדינא כמשכ"ל סי' פ"ח א"כ במקדש או מגרש על תנאי כגון שתולה בדעת אחרים ברצון האב וכיוצא בו לא הוי אלא קידושין וגירושין ספק ולחומרא והרבה תמיהות יש לי על זה חדא דהא תנן בפ"ג דקידושין (ד' סב) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת ומפ' בגמ' התם דה"ט דאינה מקודש' משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם במה שאינו בידו וגר נמי לאו בידו הוא משום דגר צריך שלשה מי יימר דמזדקקי ליה הני תלתא. והשתא מנלן דטעמא דמתני' דאינה מקודשת משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דילמא ה"ט משום דכל הני קידושין הוו תולה בדעת אחרים דהא א"א להם לחול כלל אא"כ מעשה אחרים מסייען שיחול שיחרו' הרב ובגירו' תלתא ובמיתת הבעל והאחות במי שחייהן ומותם בידו כדאמרינן גבי ה"ז גיטך אם מתי ובלאחר שיחלוץ תלוי ביבם והשתא היכא שהאיש והאשה בני קידושין וגירושין נינהו אלא שהתנאי תלוי בדעת אחרי' אמרינן אין ברירה כדאמרינן גבי ע"מ שירצה אבא וגבי זה גיטך אם מתי הכא דא"א לעיקר קידושין של אלו לחול אלא ע"י דעת אחרים כ"ש דלמ"ד אין ברירה דאינן קידושין ודילמא תנא דידן ס"ל כמ"ד אין ברירה לפיכך כל הני לאו קידושין נינהו. ועק"ל דתניא התם האומר לאשה כו' וחשיב כל הני דמתני' וקתני דאינה מקודשת רמ"א מקודשת ר"י הנשיא אומר מקודשת ומ"ט אמרו אינה מקודשת משום איבה כלומר איבת אחותה ובעלה אבל בשארא כר"מ ס"ל דמקודשת ומפ' הגמ' התם דר"י הנשיא היינו רבי. והא שמעינן ליה לרבי דס"ל דאין ברירה בפרק השולח (ד' מז) דתנן ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי ומפ' טעמא משום דאין ברירה וכיון דס"ל אין ברירה בכל הני דחשיב אינה מקודשת מדינא. ועוד דאמר ר"י בפ' האשה רבה (ד' נה) דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק ומייתי ר' יוחנן ראיה ממשנתנו דלאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת וקלסיה ר"י. והשתא מנ"ל דטעמא דאינה מקודשת משום דלא תפסי קידושין השתא הוא ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דילמא אי הוי מקדשה מעכשיו בסתמא בלא תנאי ה"נ דהוי קידושין דקידושין תופסין ביבמה לשוק ואפ"ה במקדשה בתנאי דלאחר שיחלוץ לך יבמיך גרע טפי ואינה מקודשת הואיל ותלה תנאו בדעת אחרים בחליצת יבמה. וי"ל דע"כ לא קאמר דלמ"ד אין ברירה לא מהני בתולה תנאו בדעת אחרים אלא באומר לכשיתקיים התנאי יהא קידושין או גירושין למפרע בהא איכא למ"ד אין ברירה דלא אמרינן לכשיתקיים התנאי הוברר הדבר שמשעת קידושין או גירושין היה ראוי ועומד להתקיים ומאותו שעה חלין הקידושין או הגירושין למפרע. אבל אם אמר לכשיתקיים התנאי מאותו שעה ולהבא יהיה חלין הקידושין או הגירושין ולא למפרע דבריו קיימים ואין כאן משום יש ברירה או אין ברירה הילכך בכל הני דחשיב במתני' אין כאן משום אין ברירה דהא אי איפשר לקידושין אלו לחול למפרע דהא נכרי ונכרית ועבד ושפחה ואשת איש ואחות אשה לאו בני קידושין נינהו וע"כ א"א לקידושין אלו לחול אלא מכאן ולהבא לאחר גירות ושיחרור ומיתת הבעל והאחות וכיון שכן אין כאן משום אין ברירה וע"כ טעמא דאינה מקודשת משום דבר שלא בא לעולם הוא וכן בלאחר שיחלוץ לך יבמיך משמע שמקדשה במכאן ולהבא לאחר חליצה ולא למפרע וא"כ אין כאן משום ברירה אלא משום דבר שלא בא לעולם הוא והשתא דייק ממתניתין שפיר דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק אבל בהא דה"ז גיטך אם מתי וכן הריני בועליך ע"מ שירצה אבא אי איפשר אלא לכשיתקיים התנאי יהיה חלין למפרע דאילו מכאן ולהבא א"א בגט משום דהא אין גט לאחר מיתה ובהריני בועליך כלומר שמקדשה בביאה אי אפשר לקידושין אלו לחול במכאן ולהבא משעת רצון האב ואילך אלא בלמפרע ואפי' למ"ד במס' קידושין פ"ג (דף ס) דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי אפ"ה בקידושי ביאה א"א להם לחול לאחר זמן כגון האומר לאשה התקדשי לי בביאה זו לאחר שלשים יום כדמוכח בההיא דקידושין דקאמר איכא בינייהו כגון שנתקרע הגט או שאבד למ"ד כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי מגורשת למפרע ולמ"ד לאו כמעכשיו דמי אינו גט דעל מה יחול הגירושין בלהבא כיון דאין הגט קיים באותו שעה וא"א לקידושין לחול לאחר זמן אלא בקידושי כסף ואפילו נתאכלו המעות משום דהני זוזי לאו למלוה ולאו לפקדון דמו כדאמרי' ברפ"ג דקידושין (דף נט) וכן בקדושי שטר ולא נתקרע השטר עד לאחר זמן חלות הקידושין אבל בביאה בלאחר זמן א"א דהא אין כאן שום דבר שתחול עליו הקידושין וזה ברור ופשוט. ודבר זה מתברר יותר מדעת התוס' בפ"ג דקידושין גבי כגון דכתב ליה לכשאקחך כו' וכיון דא"א לקידושי ביאה לחול לאחר זמן אלא למפרע משעת ביאה ואילך וא"כ האי הריני בועליך ע"מ שירצה אבא אפי' למ"ד דע"מ לאו כמעכשיו דמי א"א אלא במעכשיו דאל"כ אפילו אם רצה האב א"א לקידושין לחול בלהבא אלא ה"ק אם ירצה האב יהיה הקידושין חלין למפרע משעת ביאה ואילך וכיון דהאי ה"ז גיטך אם מתי והריני בועליך ע"מ שירצה אבא א"א אלא בלמפרע הרי כאן משום ברירה ולמ"ד אין ברירה לא מהני. ובהכי נ"ל מה שכתב הרמב"ם ברפ"ז מהלכות אישות האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה או ששתק או שמת קודם שישמע הדבר אינה מקודש' ע"מ שלא ימחה אבא שמע ומיחה אינה מקודש' ע"כ. וכ"כ ש"פ. ויש לתמוה כיון דבשתק או מת קודם שישמע אינה מקודשת ש"מ דהאי ע"מ שירצה אבא היינו שיאמר אין דמה"ט בשתק או מת אינה מקודשת דהא לא אמר אין כדמוכח בפ"ג דקידושין (דף סה) וא"כ ברצה האב אמאי כתב מקודשת סתמא דמשמע דהוי קידושין ודאין ואם בא אחר וקידשה א"ח לקדושי שני הא כיון דקי"ל בדרבנן יש ברירה ש"מ הא דאמרי' בדאורייתא אין ברירה משום ספיקא הוא ולחומרא וכמ"ש הר"ן בפ"ג דגיטין (דף כה) גבי כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון וכ"ד הרמב"ם כמש"כ הר"ן שם וכיון שכן ברצה האב אמאי מקודשת בוודאי דילמא אין ברירה ואינה מקודשת ואם בא אחר וקידשה ניחוש לקדושי שני נמי ואע"ג דכתב הר"ן בפ"ג דגיטין בשם הרמב"ן ז"ל דכי קי"ל כסתם מתניתין דתנן הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא אליבא דר"י הוא דקי"ל דאמר התם בפ' האומר דע"מ שלא ימחה הוא ע"כ הא לדעת הרמב"ם א"א ל"כ וכמ"ש ולמאי שפי' ניחא דבשלמא ברייתא דמיירי במקדשה בביאה דהא הריני בועליך קתני א"כ ע"כ למ"ד אין ברירה אפי' רצה האב נמי אינה מקודשת כיון דא"א לקידושי ביאה לחול אלא בלמפרע הא וודאי כל כה"ג למ"ד אין ברירה לא מהני למפרע אבל במתניתין דתנן סתמא על מנת שירצה אבא איכא לאוקמי במקדשה מכאן ולהבא משירצה אביו ואילך ובקידושי כסף ושטר דאיפשר להם לחול אפי' בלאחר זמן וכל כה"ג אפי' למ"ד אין ברירה נמי מהני ובהכי מיירי נמי הרמב"ם ושאר פוסקים. וא"ת כיון דקי"ל כמ"ד כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ בע"מ שירצה אבא אפי' בקדשה בכסף ושטר כיון דא"א לקידושין הללו לחול למפרע ובמעכשיו משום דאין ברירה אמאי מקודשת אע"פ שרצה האב הא מ"מ אין קידושין חלין אלא ברצון המקדש וכיון דקדיש במעכשיו ואי איפשר להם לקידושין אלו לחול במעכשיו משום דאין ברירה אפילו בלהבא לא יחולו דהא אין קידושין לחצאין וי"ל דה"מ דאמרינן כל האומר ע"מ כמעכשיו דמי באיפשר להם לחול מעכשיו אבל הכא כיון דקידושין אלו א"א להן לחול במעכשיו דעתו שיחולו במאי דאיפשר להו למיחל ואפי' בלהבא נמי ש"ד:
וא"ת למש"כ תקשה לך הא דתנן ברפ"ק דיומא ז' ימים קודם יה"כ מפרישין כה"ג מביתו כו' ומתקינין כהן אחר תחתיו כו' רי"א אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו כו' א"ל א"כ אין לדבר סוף ובגמ' ד' י"ג ומי סגי ליה בתקנתא ביתו א"ר והא לאו ביתו היא דמקדש לה והא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא דכניס לה א"כ ה"ל ב' בתים ור"א וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד ב' בתים ומסיק דא"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חבירתיך אי לא מיתא חבירתה מיגרשה ואי מיתא הא קיימא הא ופריך ודילמא מיתא חברתה בפלגא דעבודה ואיגלי מילתא למפרע דגיטא דהא לאו גיטא הוא ועביד ליה עבודה בב' בתים ומסיק אלא דמגרש לתרוייהו לחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חבירתיך ולחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שאכנס לבהכ"נ דאי מייתא הא קיימא הא ואי כו' מאי אמרת דילמא מייתא חבירתה בפלגא דעבודה כו' אי חזי לה דקא בעי למימת קדים איהו ועייל לבהכ"נ ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע זהו סוגיית הגמ'. ויש לי למידק כל טורח זה לר"י למה דמקדש עוד אחת ומגרש לשתיהן על תנאי ועוד שפוסל אשה א' מן הכהונה בכל שנה ושנה והרי תנן בפ"ד דיבמות (ד' מג) מי שהיה נשוי לב' נשים כו' היתה א' כשירה וא' פסולה כלומר לכהונה אם היה חולץ חולץ לפסולה שלא יפסול את הכשירה מן הכהונה משום לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם כדאר"י התם בגמ' ובפ"ב דיבמות (ד' קיט) משום שמא יהיה ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה גזרו באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י וא"ל מת בעליך שלא תחלוץ ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. הרי שהרבה חששו חכמים שלא לפסול אשה מן הכהונה בחנם וא"כ למה מקדש כה"ג אשה אחת בכל שנה ועי"ז מוכרח לגרש על תנאי משום ב' בתים ה"ל לקדש אשה אחת על תנאי אם תמות חבירתיך תהא מקודשת לי ולאשתו יאמר ה"ז גיטך ע"מ שאכנס אני לבהכ"נ כו' וכדאמרינן גבי גירושין. ועק"ל דאפי' טורח זה למה ה"ל לקדש אשה אחרת ע"מ שאם תמות אשתו מאותו שעה תהא זו מקודשת לו דבזה יצאנו ידי כל החששות ואפי' אם תמות אשתו בפלגא דעבודה לית לן בה דהא אין שניה מקודשת לו אלא להבא משעת מיתת אשתו ואילך ועד אותו שעה הראשונה אשתו היתה דהא בכה"ג א"צ ליתן גט על תנאי לאשתו כלל ואע"ג דאמרינן כל כמה דלא כניס לה לאו אשתו היא הא כניסה זו היינו הכנסת חופה והרי יכול להכניסה לחופה נמי על תנאי דהא דאמרינן ברפ"ג דיבמו' לפי שאין תנאי בחופה לאו למימרא דאין תנאי מועיל בחופה אלא שאין הדבר רגיל לעשות חופה על תנאי וכמש"כ התוס' והפוסקים התם אבל היכא דאתני וודאי מהני וזה ברור ופשוט ואין לומר דהאי כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא האי כניסה היינו ביאה וא"א לבעול על תנאי משום בעילת זנות הא ליתא דכניסה בכ"מ פי' חופה ולא ביאה ועוד ע"כ האי כניסה דכה"ג לאו ביאה הוא אלא חופה לחוד דהא ר"י דאמר אף אשה אחרת מתקינין לו משמע דקאי ארישא אמילתא דת"ק דאמר ז' ימים קודם יה"כ מפרישין כ"ג מביתו כו' ועלה הוסיף ר"י דאף אשה אחרת מתקינין לו בתוך אותן ז' ימים דאי הא דר"י אקודם ז' ימים אלו דת"ק קאי ואמ' אף כו' א"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש והרי בתוך אותן ז' ימים א"א לו לגשת לאשה דהא מפרישין אותו מביתו דהיינו מאשתו משום שמא יבא על אשתו ותמצא ספק נדה כדאמרינן התם בגמ' וע"כ אין כניסה זו אלא חופה לחודה בלא ביאה ובהכי ביתו היא וכן פרש"י בפ"ב דסוכה (ד' כ) אף אשה אחרת מתקינין לו לערב יה"כ ע"כ והרי בעיה"כ א"א בביאה משום חששא דספק נדה ואלא ע"כ כניסה זו היינו חופה וא"כ הדרא קושיין לדוכתא כל טורח זה ל"ל וכדאמרן. ובע"כ מוכרח אני לומר דה"ט דלא מצי למיעבד ליה להאי תקנתא אדר"י. או לקדש את השנייה ע"ת ול"צ לגרשה ע"ת א"נ לקדש את השנייה שיהו הקידושין חלין מיד אחר מיתה ראשונה וא"צ לגרש שום אחת מהן והוא מדאיתא לחדא מתניתא בפ"ג דעירובין (ד' לו) דתני איו דל"ל לר"י ברירה ולמאן דס"ל מאן דל"ל ברירה ל"ש תולה בדעת עצמו ל"ש תולה בדעת אחרים לית ליה ליתא למתני' דמה היא באותן הימים דלכי מיית הוי גיטא אלמא אית ליה לר"י ברירה מקמי דאיו דלית לי' לר"י ברירה וה"נ אמ' רב התם ליתא למתני' מדתני איו דלית ליה לר"י ברירה וגם התם מוכח לרבי יוחנן דמאן דלית ליה ברירה ל"ש כו' דהא תני איו רי"א אין אדם מתנה על ב' דברים כא' אלא אם בא חכם למזרח עירובי למזרח כו' אבל לכאן ולכאן לא ופריך מ"ש לכאן ולכאן דלא משום דאין ברירה מזרח ומערב נמי אין ברירה ואר"י וכבר בא חכם ומאי פריך מ"ש כו' הא שאני ושאני משום דמזרח ומערב תולה בדעת אחרים הוא אמרינן יש ברירה אבל לכאן ולכאן תולה בדעת עצמו הוא לפיכך אין ברירה. אלא וודאי ס"ל לר"י מאן דלית ליה ברירה ל"ש כו' ולמאי דתני איו דלר"י לית ליה ברירה באומר ה"ז גיטך אם מתי אפי' כי מיית נמי לא הוי גיטא משום דתולה במי שחייו ומותו בידו והרי אין ברירה וא"כ ה"ה במקדש או מגרש על תנאי ותולה במיתת פלוני לאו כלום הוא לר"י דלית ליה ברירה מיהו ה"מ בתולה תנאו במיתת פ' באם ימות הוא דאמרינן אין ברירה הואיל והתנאי תלוי בדעת מי שחייו ומיתתו של פ' בידו אבל אי תולה תנאו בע"מ שלא ימות פלוני מהני אפי' למאן דלל"ב כיון שהתנאי אינו תלוי במעשה אלא בשב ואל תעשה ודבר זה יש ללמוד מדברי הרמב"ן שכתב שם הר"ן דס"ל בהריני בועליך ע"מ שירצה אבא אינה מקודשת למאן דלל"ב ומסיים וכי קי"ל כסתם משנה דתנן הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא אדר"י הוא דקי"ל דאמר ע"מ שלא ימחה הוא הרי בהדיא דבאמר ע"מ שירצה אבא ויאמר אין דהוי התנאי בקום ועשה אינה מקודשת למאן דלל"ב אבל באומר ע"מ שלא ימחה אבא דנתקיים התנאי בשב ואל תעשה מקודשת וה"נ באומר ע"מ שימות פ' לאו כלום הוא אבל בע"מ שלא ימות פ' מהני אפי' למאן דלל"ב הואיל והתנאי מתקיים מאיליו בשב ואל תעשה ודברים ברורים הן והשתא דאתית להכי א"ש ההוא דפ"ק דיומא ולא קשיא מידי דההיא סוגיא אתיא כאיו אדר"י דלל"ב ובתולה תנאו באם ימות פ' אפי' אם מת אותו פ' לאו כלום הוא משום דאין ברירה הילכך לא סגי לכה"ג בתקנתא שיקדש אשה על תנאי דתנאי זה דקידושין ע"כ צריך להתנות בקום ועשה ע"מ שתמות חבירתיך תהיה מקודש' לי והא ל"מ לר"י אליבא דאיו דלל"ב ואפי' אם מתה חברתה אינה מקודשת וקם ליה בלא בית הילכך לית ליה תקנה לכה"ג ע"י קדושי תנאי מש"ה מוקי לה הגמ' דמקדש לשנייה בלתי תנאי וחוזר ומגרש' על תנאי שלא תמות חברתיך דה"ל תנאי של שב ואל תעשה ואין בתנאי זה משום ברירה ולקמייתא א"ל ע"מ שאכנס אני לבהפ"נ אע"ג דה"ל תנאי של קום ועשה לית לן בה דהא אין זה תולה תנאו בדעת אחרים אלא בדעת עצמו וכל תנאי שתלוי בדעת עצמו לא שייך ברירה כמו שפי' רש"י בפרק כל הגט וכמשכ"ל ואף על גב דמסיק הגמ' שם בפ"ג דעירובין דליתא לדאיו מקמי מתני' דאית ליה לר"י ברירה וא"כ אפי' תנאי דקידושין שהוא בקום ועשה נמי מהני מ"מ נקט תנאי דגירושין שהוא בשב ואל תעשה דמהני לכ"ע ואפי' לתנא דמתניתין אליבא דר"י אע"ג דל"צ דאפי' בתנאי של קידושין נמי סגי מ"מ אי עביד מהני אבל אלו נקט תנאי דקידושין לאיו אדר"י לא מהני הילכך נקט תנאי דמהני לר"י אליבא דכ"ע. והשתא למאי דפי' למעלה דהיכא אמרי' דתולה את תנאו בדעת אחרים דלא מהני ה"מ בלמפרע אבל במכאן ולהבא אפי' למאן דלית ליה ברירה מהני ולפי"ז בתולה את תנאו בקום ועשה באם ימות פ' מהני בקידושי דלהבא אבל לא למפרע נהי דקושי' ראשונה לא קשה מידי דלקדש לשנייה על תנאי באם תמות אשתו שתהא מקודשת למפרע ולאשתו לגרש על תנאי שאכנס לבהכ"נ דתנאי זה דאם תמות למפרע לא מהני משום אין ברירה אפ"ה קידושי שנייה במקומה עומדת דלקדש לשניי' על תנאי באם תמות אשתו שתהא מקודשת מרגע של מיתה ואילך ולהבא ואין כאן משום ברירה כיון דאינו מתנה על למפרע אלא על להבא ואפי' תנאי של קום ועשה לית לן בה. 
ואומר אני דאף דא לא תברא ומטעם אחר ליתא לקושיא שנייה משום דחשו חכמים על תקנת אשתו שנייה שלא תהא נעדרת ממקצת כפרת יה"כ זה באם שתמות אשתו הראשונה בפלגא דעבודה הילכך א"א לקדשה על תנאי שיהא הקידושין חלין מכאן ולהבא ממיתת הראשונה ואילך משום תקנת כפרתה. דהא ס"ל לר"י בספ"ק דשבועות (ד' יג) דכהנים וכהן משוח מתכפרים על טומאת מקדש וקדשיו בדם הפר וישראל בדם השעיר שבפנים ויליף לה התם מדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכל הכהנים בכלל ביתו הם כדכתיב בית אהרן ברכו את ה' וכיון דאשתו בכלל ביתו הוא כדאמר ר"י במתניתין וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו היא נמי מתכפרת בדם הפר על עון זה. והרי תנן במס' יומא פ"ה (ד' נג) שתחילה היה מזה מדם הפר לפני ולפנים ואח"כ היה שוחט את השעיר ומזה ממנו וכן בהיכל וכן במזבח הזהב בכולן דם הפר קודם בהזאה לדם השעיר נמצא כפרת כהנים בעון זה קדמה לכפרת ישראל א"כ אם היה מקדש לשניהם ע"מ שלא יחולו הקידושין עד לאחר מיתת ראשונה איכא למיחש דילמא תמות אשתו הראשונה בפלגא עבודה אחר מתן דם הפר וקודם מתן דם השעיר א"כ במאי תתכפר אשה זו על טומאת מקדש וקדשיו ביה"כ זה בדם הפר לא תתכפרה דהא בשעת הזאת דמו אכתי לא היתה אשת כהן גדול שהראשונה היתה קיימת עדיין ובדם השעיר נמי אינה מתכפרת שהרי בשעת מתן דם שעיר כבר מקודשת היא לכהן גדול ומעתה ניתקה כפרתה מדם השעיר שאין מתכפרת בו וחלה עליה כפרת דם הפר ואינו שכבר הוזה דם הפר קודם שהיתה אשת כה"ג ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. ומסתברא דאפי' בנות כהנים נמי אין מתכפרין בדם הפר אלא זכרי כהונה בלבד ואשת כה"ג דרבי רחמנא ביתו זו אשתו אבל לא בנות כהנים לפיכך אפי' בת כהן א"א לקדש על תנאי דאמרן משום ההוא חששא גופיה דפי' הילכך א"א לקדש על תנאי שאם תמות אשתו תהא זו מקודשת מכאן ולהבא ממיתת ראשונה ואילך ומהני אפי' לאיו אליבא דר"י דכל כה"ג אין כאן משום ברירה אפ"ה תקנת כה"ג איכא דהא עכ"פ יש לו בית אבל תקנת האשה ליכא אם תמות קמייתא בפלגא עבודה וכדפי' מאי אמרת שיקדש את השנייה ע"מ שאם תמות הראשונה תהא מקודשת למפרע קודם התחלת עבודה ואת השנייה יגרש על תנאי שאכנס לבהכ"נ וכקושיא קמיית' דידי דעכשיו אין כפרת שנייה נעדרת דאפי' אם תמות ראשונה בפלגא דעבודה בין כפרת דם הפר לכפרת דם השעיר לא תהא נעדרת כפרה דהא איגלי מילתא למפרע דבשעת הזאת דם הפר היתה אשת כה"ג וכפרתה תלויה בו הא וודאי אי איפשר כיון דמחמת כפרה שנייה שלא תהא נעדרת א"א אלא א"כ מקדשה על תנאי שיחול הקידושין למפרע הרי א"א לחול הקידושין למאי דתני איו אליבא דר"י דלית ליה ברירה. הילכך מפני תקנת כה"ג ותקנת אשתו השנייה שלא תהא נעדרת כפרתה א"א לקדשה על תנאי אלא בע"כ מקדשה בלא תנאי ומגרש את שתיהם על תנאי דאין כאן משום העדר כפרה לשנייה במיתת ראשונה ולא משום אין ברירה דהא כי חזי דבעי למימת קדים ועייל לבהכ"נ ומשוי לגיטא כו' דתנאי זה הואיל ותלוי בדעת עצמו אין בו משום ברירה ובאם לא תמות הראשונה הוה ליה גיטא דשנייה גיטא למפרע ואין בתנאי דידה משום אין בריר' הואיל ותנאי דגיטא בשב ואל תעשה הוא אין כאן משום אין ברירה ומתכפרת עם כל ישראל בדם השעיר וא"כ לא קשה מידי מהא דיומא ושפיר איפשר לומר דלא אמרי' אין ברירה אא"כ אמר לכשיהיה הדבר כן שתחול למפרע משעת אמירה ואילך אבל אם התנה לכשיהיה כן שתחול מכאן ולהבא לית לן בה ואין בזה משום ברירה ומהני לכ"ע. וכל דיני ברירה הנאמרים בכ"מ בגמ' הכי הוא שא"א שיחול התנאי במכאן ולהבא אלא א"כ חל למפרע כגון אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב ובין השמשות שהוא שעת קניית העירוב עדיין לא בא החכם וכשיבא החכם בשבת לא' מן הרוחות בע"כ צ"ל הוברר הדבר למפרע שבין השמשות שהוא שעת קניית העירוב קנה לו עירובו לאותו הרוח וכן שני לוגין שאני עתיד להפריש בע"כ כשמפריש צריך לחול שם תרומה ומעשר למפרע ולא משעת הפרש' ואילך שהרי מיחל ושותה מיד לפיכך לא מהני למפרע למאן דלית ליה ברירה וכן ההיא דריש פ' כל הגט (ד' כד) אמר ללבלר כתוב ולאיזה שארצה אגרש בו פסול לגרש בו ובגמ' כתוב לאיזה שתצא בפתח תחילה דפסול משום דאין ברירה התם צריך לומר הוברר הדבר למפרע שבשעת כתיבה נכתב לשמה של זו דאילו במכאן ולהבא לא מהני מידי כיון דלמפרע לא נכתב לשמה של זו דהא בעינן כתיבה לשמה. ואם תאמר למאי דפירשתי דלא אמרינן אין ברירה אלא בלמפרע אבל במכאן ולהבא לא תקשה לך הא דתניא בפרק מרובה (ד' סט) רי"א שחרית בעל הבית עומד ואומר כל שילקטו עניים היום יהא הפקר רבי דוסא אומר לעתותי ערב אומר כל שלקטו עניים היום יהא הפקר ופריך והא שמעינן לר"י דלית ליה ברירה גבי הלוקח יין מבין הכותים ומשום קושיא זו מהפך דר"י לדר"ד ומאי קושיא דילמא הא דאר"י דבאומר כל שילקטו עניים היום יהא הפקר דמהני היינו במפקיר משעת לקיטה ואילך ולא למפרע ואפי' למאן דלית ליה ברירה בכה"ג מהני. וי"ל משום דהתם ע"כ ה"ט דמ"ד כל שילקטו היום יהיה הפקר ומתנה כן בשחרית ולא ס"ל דלעתותי ערב אומר כל שלקטו ומתנה כן לאחר לקיטה על לשעבר דעדיף טפי דבזה א"צ כלל לברירה משום דס"ל כר"י דאמר התם גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו והה"נ שאינן יכולין להפקיר מה שנטלו עניים בתורת גזל כדאמרינן התם וא"כ בע"כ מ"ד שחרית אומר כל שילקטו עניים היום יהא הפקר היינו שיהא הפקר למפרע קודם לקיטה דאילו במכאן ולהבא לאחר לקיטה לא מהני אמירה דידיה כלל כיון דבאותו שעה אינו ברשותו מעתה אין ההפקר חל על פיו וכיון דהאי כל שילקטו יהא הפקר א"א להפקר לחול אלא בלמפרע ע"כ מדין ברירה אתינן עלה ולמאן דלית ליה ברירה לא מהני מידי והרבה הארכתי בזה בחיבורי ובארתי התם היטב סוגיא זו דפרק מרובה ודברי התוספות שם גם בארתי סוגיא דכיסין אלוגין רמי ליה דשילהי מסכת מעילה ודפ"ג דעירובין שם מה שלכאורה נראה משם כמתנגד לסברא זו שכתבתי וחזקתי עוד דברי במסמורות בל ימוט:
ועתה נבא לנ"ד שהתחלנו בסי' שעבר דדברי הרוקח ברורים שטוב ללמוד ולומר כל מי שיגיע לידו מצה שלי הרי הוא לו במתנה וכדתנן מלמדין אותן לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה ומתנה שיהא לולבו ומצתו במתנה במכאן ולהבא לאחר שבא ליד חבירו ולכ"ע מהני אפי' למאן דלית ליה ברירה כיון דאינו מתנה על למפרע אלא במכאן ולהבא ומ"מ מהני במכאן ולהבא שיחול המתנה ע"פ לאחר שבא לולבו ומצתו ליד חבירו ולא דמי להא דאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים כו' זה לפי שאינו בידו וה"נ אינו יכול להפקיר לאחר שבאו ליד עניים במכאן ולהבא משום דאין ההפקר חל ע"פ לאחר שבא ליד עניים דכבר יצא מרשותו דש"ה שבא ליד הגזלן וליד עניים בתורת גזל לפיכך יצא מרשות בעלים אבל הכא גבי לולב ומצה לא בא ליד חבירו מצתו ולולבו בתורת גזל אלא בטעות נתחלף של זה לזה ואילו ידע היה נוטל את שלו ולא של חבירו אלא שטעה וכסבור שלו הוא נוטל לא יצא מרשות בעלים ובידו להקדיש ולהפקיר וליתן במתנה לכל מי שירצה וזה ברור. ועיין בתוס' ספ"ב דקידושין (ד' נו) [בד"ה מתקיף לה ר"י] מש"כ בשם ר"מ ותמצא כדברי ועיין בירוש' פ"ד דסוכה על משנה זו דכל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה ותמצא ראיה לדברי ולא רציתי להעתיק ולהאריך בזה והמעיין יבין מעצמו. וענ"ל דאפי' לר"י דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים אינו יכול להקדיש ולהפקיר וה"ה ליתן במתנה אינו יכול ה"מ לאחר אבל לגזלן וודאי יכול למחול לו וליתנו לו את הגזילה במתנה וזה ברור א"כ כל מי שיגיע לולבי או מצתי לידו הרי הוא לו במתנה בלא"ה וודאי מהני ויש לזה ראיות הרבה אלא שאינו ענין לנ"ד כ"כ לפיכך לא כתבתיה. הרי נתברר נ"ד היטב בס"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |