שדי חמד/כללים/א/שד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים שד

דש איסורי הנאה אי מיקרי שלו לצאת בהם י"ח מצוה שנאמר בו לכם משלכם או לא הנה הרב מטה אהרן במערכת החי"ת (ד' קל"ג ע"א) עמד בזה והביא שהוא מחלוקת הקדמונים אההיא דתנן בהגוזל ד' ק"ח האומר לבנו קונם שאי אתה נהנה לי אם מת ירשנו וכו' דהר"ן בנדרים ד' מ"ז כתב דאין הנכסים אסורים לו בהנאה שלא יזכה בהם אלא שלו הם אלא שאינו רשאי ליהנות מהם וכ"כ באס"ז שם בשם הרב המאירי ולדידהו כיון דאית ליה זכי' בנכסים האסורים מיקרו שלו ויכול לצאת י"ח המצוה דאע"ג דאסור ליהנות מהם מ"מ מצות לאו ליהנות ניתנו. ושכן מוכח מדברי הראשונים גבי לולב של אשרה דמוקי לה הש"ס באשרה דמשה דכתותי שיעורא אבל של נכרי לא יטול ואם נטל כשר דהיינו ביום ב' אבל ביום א' אסור משום דכי אגביה קניה הישראל והו"ל ע"ז של ישראל דאין לה ביטול ואי לא קניה הא לא הוי שלו ובעינן לכם מוכח דאם היה באפשרות שהישראל יקנה הלולב ויהיה שלו אלא שלא יקרא בשם ע"ז של ישראל דלשרפה קיימא הוה מהני אף שאסור בהנאה כיון דלאו לשריפה קאי מהני וכן הוכיח מדברי הר"ן והראב"ד בדין לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר וכו' אבל הרשב"א ס"ל (גבי האומר לבנו קונם וכו') שאין לו שום זכיה בנכסים ולא מקרו שלו ולדידיה אינו יכול לצאת ביו"ע ראשון דבעינן משלכם וכתב שזהו דעתו בתשו' סי' תשמ"ז דהמודר מחבירו ונתן לו לולבו ע"מ להחזיר יוצא בו ביו"ט שני דמלל"ן ולא ביו"ט א' דבעינן לכם וייחס לזה דעת הטור יו"ד סי' רכ"ג במה שתמה ע"ד הרמב"ם בדין מדיר את בנו וכו' ושהרמב"ם ס"ל כדעת הר"ן דאית ליה זכיה ומיקרו שלו לא שאסור ליהנות ושקו"ט בזה ושוב כתב דמצא שבחי' הרטב"א למס' סוכה ד' ל"ה כתב בשם הראב"ד דאין יוצאין באיסורי הנאה אף דלא מיכתת שיעוריה משום דלא מקרי לכם והריטב"א כתב ע"ד ולא נהירא דודאי כל שהוא ברשותו של אדם ואין לאחרים שום זכות ושליט' אף שאסור בהנאה לכם קרינן ביה וההיא של ערלה אין פסול משום לכם עכ"ד הריטב"א וכתב שגם הרמב"ן והר"ן שפירשו טעמא דשל ערלה משום דכתותי שיעוריה מוכח דסברי כהריטב"א דאף דאסור בהנאה שלכם מיקרי אתוד"ק עי"ש:

והנה מ"ש לדעת הר"ן והרב המאירי דכיון דסברי דאית ליה זכיה בגויה יוצא בו ג"כ י"ח מצוה ושלכם קרינן לכאורה היה נראה דאינו מוכרח דיש לומר כמ"ש הרב טל אורות בתשו' לא"ח סי' ב' ד' ה' לדעת הרשב"א דס"ל לחלק דאף דלענין שליטה וזכיה נכסי דידיה הוו ומאן דגזל מניה הו"ל גזלן מן התורה מ"מ לענין לצאת י"ח מצוה לא מקרי משלכם ממש והכריח כן ממ"ש הרשב"א בחידושיו לסוכה ד' ל"ה ע"ב גבי מתני' דשל ערלה ושל תרומה טמאה פסול דהראב"ד פירש הטעם דאיסורי הנאה לא מיקרי שלו ומאן דגזל מניה לאו גזלן מיקרי ודחה דבריו דא"כ לא היה לנו לפסול אלא ביו"ט א' ומתני' סתמא קתני ותו כיון שהם שלו ואין רשות לאחרים לזכות בהם לכם קרינן ביה והנכון דטעם הפיסול הוא משום דמיכתו שעוריה עכ"ל ופירש בכונתו דאינו ר"ל דכיון דאין רשות לאחרים לזכות בו לכם קרינן ביה לצאת בו י"ח ביו"ט א' דהא ודאי לא אפשר אלא כלפי מ"ש הראב"ד דמאן דגזל מניה לאו גזלן מיקרי אהא קאמר דכיון דאין רשות לאחרים לזכות בהם לכם קרינן ביה לענין שלא יוכל אחר לגוזלו ואם גזלה מיקרי גזלן והיינו דבתשו' סי' תשמ"ו כתב גבי מודר הנאה דאינו יוצא בו יו"ט ראשון דלא מקרי לכם כלומר דאע"ג דשלו הוא לענין שאין רשות לאחרים לזכות בו מ"מ לענין לצאת י"ח המצוה לא מיקרי שלכם אלו תוד"ק וא"כ לפי זה אין הכרח מדהר"ן והרב המאירי סברי דהוי ממונו ואין אחרים יכולים לגוזלו דהה"ד נמי לדידהו לענין לצאת י"ח מיקרי לכם די"ל דלענין מצוה לא מהני:

אלא דלענ"ד דברי הרב ט"א אינם מוכרחים דהוא כתב כן לפי שחשב שחי' מס' סוכה הם להרשב"א ומשום דקשיא ליה דבתשו' סי' תשמ"ו כתב דבאיסורי הנאה אינו יוצא ביו"ט א' משום דלא מיקרי לכם ואילו בחידושיו כתב דמיקרי לכם לכן נדחק לומר דמ"ש דמיקרי לכם כלומר דאסור לגזול ממנו אבל לצאת בו י"ח מצוה אינו אבל אין הדבר כן דחי' מס' סוכה הם להריטב"א כמו שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' יו"ד אות ו' והדברים כפשטן דס"ל דאע"ג דאסורי בהנאה מ"מ מיקרי לכם ונפיק בהם גם ביו"ט ראשון והרשב"א ס"ל דלא מיקרי לכם ולכן אינו יוצא ביו"ט ראשון וכמו שהביא הרב מטה אהרן ועיין עוד להרב מחנה אפרים בהלכות זכיה מהפקר סי' ד' שהביא תשו' הרשב"א סי' תר"ב באשה שאסרה עצמה כל נכסי ראובן ושוב קבלה קידושין ממנו דאינה מקודשת דכיון דאסורה בהנאה אינה יכולה לזכות בהן וכתב דנראה דלא ס"ל כסברת הר"ן דאע"ג דנכסים אסורים לו בהנאה זוכה בהם לענין שנותן לאחיו או לכ"ח ושקו"ט להכריח כדברי הר"ן ושוב הביא תשו' הרשב"א דסי' תשמ"ו וכתב דנראה דאזיל לשיטתיה דאין אדם יכול לזכות בדבר שאינו יכול ליהנות ממנו אבל לפי מה מה שכתבתי היה נראה דהכא לכם מיקרי דהא קנאו ויש בו היתר הנאה לאחרים ואפי' ע"י שאלה ולא דמי לשאר איסורי הנאה דאין להם היתר הנאה כלל ולשרפה קיימי ובלולב של ע"ז כתבו דאינו יוצא ביו"ט א' משום דבעינן לכם ואם כיון לזכות בו הו"ל ע"ז של ישראל דלשרפה קיימא משמע דאי לא הוה קאי לשרפה היה יוצא בו אע"ג דהשתא אינו יכול ליהנות בו עדיין עד שיבטלנה ושוב שקו"ט אי איכא משום מצוה הבאה בעבי' עי"ש שנראה דס"ל דאיסורי הנאה חשיב לכם לענין קיום מצוה לדעת הר"ן גם הרב בית מאיר ליו"ד בסי' רכ"א שקו"ט בדין זה דהרשב"א והביא דברי הריטב"א בחי' לסוכה ד' ל"ה הנ"ל והבין מדבריו דס"ל דאע"ג דאסור בהנאה מקרי לכם לצאת בו י"ח מצוה ומה שחמץ בפסח מיקרי לאו דידיה הוא מפני שחיוב תורה עליו להשביתו הוי כרשות אחרים עליו וכן גבי טביחה ומכירה וכו' עי"ש ובשו"ת שואל ומשיב (מהדורא ב' ח"ג סי' ע"א) דחה הוכחת הבי"מ כדעת הריטב"א מדכותבין גט על איסורי הנאה וכתב שכל הראיות שהביא שם מוכיחות כסברת הרשב"א דאינו קרוי שלו עי"ש ובטיב גטין בהגהות וביאורים לאה"ע (שבסוף הס' ד' ו' ע"א) סי' כ"ח לענין קידושי אשה באיסורי הנאה ועל כל פנים דעת הריטב"א ודאי כן הוא דאיסורי הנאה מיקרי לכם גם הרב פרמ"ג בסי' תרמ"ט בא"א סק"ך כתב דדעת חה"ר במס' סוכה ד' ל"ה הוא דאיסורי הנאה מיקרו לכם אלא שלפי שחשב שחה"ר למס' סוכה הם להרשב"א כתב דבתשו' סי' תשמ"ו חזר ממ"ש בחי' לסוכה עי"ש ולדבריו הללו רמז בא"א סי' תל"א ס"ק ב' עי"ש וכבר כתבתי על דבריו בקונט' כללי הפוס' הנ"ל דנעלם ממנו דהם להריטב"א וכתב שם דדעת מרן הוא דהמודר הנאה מלולב שלו מיקרי לכם לצאת בו ביו"ע א' דלא כמ"ש הרמ"א בס"ב בשם תשו' הרשב"א הנ"ל ותימה בעיני שלא זכר דדין זה שפסקו הרמ"א פסקו ג"כ מרן ביו"ד סס"י רכ"א וכתב הרב ש"ך הטעם משום דאיסורי הנאה לא מיקרי לכם ונמצא לפי דבריו דמרן מזכה שטרא לבי תרי דבא"ח ס"ל כדעת הריטב"א וביו"ד פסק כהרשב"א וצ"ע ועיין להרב מטה אהרן בד' קל"ג ע"ד שהצ"ע דברי מרן ביו"ד ממ"ש בסי' רכ"ג למ"ש בסוס"י רכ"א הנ'"ל (וראיתי בס' תורה מציון (היו"ל בעיק"ו ירושת"ו) במחברת שנה ראשונה בקובץ ג' סי' ג' שהביא רב אחד דברי הפרמ"ג בסי' תל"א סק"ב הנ"ל וכתב ע"ד ובאמת הרשב"א עצמו חזר בו בתשו' סי' תשמ"ו כמ"ש במח"א וכו' עי"ש שלא ראה דברי הרב פרמ"ג בסי' תרמ"ט וגם נעלם גם ממנו דחי' סוכה הם להריטב"א ולא להרשב"א):

ובאמת שמדברי מרן כ"מ בפרק א' מהלכות ציצית הל' י"א מתבאר דס"ל דאיסורי הנאה מיקרו שלו שכתב שמ"ש הרמב"ם דאין עושין חוטין משל עיר הנדחת אין הטעם משום דאסור בהנאה דמצות לאו ל"ן אלא הטעם משום דמכתת שיעוריה והרי בציצית כתיב להם משלהם דמה"ט פסול גזול כמ"ש מרן שם בסמוך ש"מ דאי לאו דלשרפה קאי הוה נפיק בשל עיר הנדחת אע"ג דאסורין בהנאה וכ"כ הרב קובץ על יד ע"ד מרן כ"מ שם דאיסורי הנאה מיקרו שלהם עי"ש וקשה מזה על מה שפסק מרן ביו"ד סס"י רכ"א (ומאד תמיה לי על הרב פרמ"ג בא"ח סי' יו"ד באשל אברהם ס"ק י"ב (בד"ה ואגב גררא) שכתב ע"ד מרן כ"מ הנ"ל ואני תמה דטעמא דלאו שלהם הוא דאסור בהנאה וכ"ת דידיה אף דאסור בהנאה הוי שלו אהא בורכא אתרוג ערלה יוכיח סוכה ל"ה וצ"ע עכ"ל ואיני יודע היכי קרי ליה בורכא ומוכיח כן מאתרוג של ערלה דפשיטא ליה דטעמיה משום שאינו שלו וערביה ערבא צריך דמי יימר דטעמי דאתרוג של ערלה הוא משום שאינו שלו הלא להרמב"ן והר"ן והריטב"א הנ"ל טעם פיסול ערלה הוא דלשרפה קאי ומיכתת שיעוריה וא"כ לא נפלאת לומר שכן ס"ל למרן כ"מ בדעת הרמב"ם גבי חוטי ציצית שאינם ראוים לאכילה ודמו ללולב שכ' הרב מג"א בסי' תרמ"ט סק"ך לדעת מרן דכיון דלאו מידי דחוי לאכילה הוא כיון שהוא שלו אעפ"י שאסור בהנאה לכם קרינן ביה וכמ"ש מני"ר גופיה בפרמ"ג שם לדעת מרן דהמודר הנאה מלולבו מיקרי שלו לצאת בו ביו"ט ראשון והיכי קרי לה בורכא והוא פלא לענ"ד וצ"ע):

גם בדברי הריטב"א מצאתי סתירה בענין זה דבחי' לסוכה הנ"ל כתב דאע"ג דאסורין בהנאה מיקרי לכם כיון שהוא ברשותו ואין לאחרים זכות ושליטא בהם. ואילו בחי' לקידושין ד' נ"ו ע"ב אמתני' דמקדש בערלה וכו' כתב דאין להקל דנהי דאסירי בהנאה הוא יכול ליהנות שלא כדרכן דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן דמ"מ מדרבנן אסור ואף דמותרין לחולה שאין בו סכנה מ"מ אסור למוכרן לאותו חולה דנמצא נהנה מאיסורי הנאה ולא חשיב ממון ואפילו היא חולה דראוי לה אינה מקודשת דלאו ממונא יהיב לה וכ"ת הרי ערלה וכה"כ מהנשרפין הן הנשרפים אפרן מותר והוי דבר של ממון י"מ דמידי שאין באפרן שו"פ ומורי תירץ דאפי' יש באפרן שו"פ כיון דהשתא לית בהו דין ממון אינה מקודשת דכי שריף להו לבערינהו לאו דידיה נינהו וכל הקודם זכה באפרן עכ"ל וכתב הרב אבני מילואים בסי' כ"ח ס"ק נ"ו (ד"ה ומשמע) דמשמע מדברי הללו דאיסורי הנאה לית להו בעלים כלל ומשו"ה כל הקודם זכה באפרן ושכן משמע מתשו' הרשב"א בסי' תר"ב דאיסורי הנאה לית להו בעלים וכתב עוד דהרמב"ם שכ' בפ"ג קנה חמץ בפסח לוקה ס"ל דאיכא זכיה באיסורי הנאה ושכ"כ הריב"ש בסי' ת"א ורמ"ז למ"ש בספרו קצה"ח ואמ"א לראות דב"ק עי"ש ומעתה אף אם נפרש בדברי הריטב"א שבחי' לסוכה הנ"ל כמ"ש הרב טל אורות דלא אמר דהוי לכם לענין לצאת י"ח מצוה רק הוי שלו לענין דהנוטל ממנו הוי גזלן מ"מ קשה דבחי' לקידושין הנ"ל כתב דבאיסורי הנאה לית להו בעלים וכל הקודם זכה ואין דעתי העניה נוחה לומר הא דידיה הא דרביה דמ"ש בחי' לקידושין משמיה דרביה הרשב"א אמרה דהרשב"א ס"ל דאיסורי הנאה לית להו בעלים מיקרי כמו שמוכח מדבריו בכמה מקומות וכמו שכתבו הרבנים הנ"ל בדעתו דמ"מ לא הו"ל להריטב"א לאתויי דבריו בשתיקה כהודאה וצ"ע:

ודברי הריטב"א הללו נעלמו מהרב חת"ס בחא"ח סי' ק"פ (ד"ה שבתי וראיתי) שכתב וז"ל ולענ"ד פשוט נמי דאפר ערלה וכלאי הכרם שייכים לבעלים ונהי דעמדו תוס' בזה בקידושין ופסחים ובע"ז מ"ט המקדש בערלה אינה מקודשת בשיווי אפרה ותירצו מה שתי' מ"מ הבעלים יש להם הזכיה דלא נפיק מרשותיה ומיקרי לכם עכ"ל והרי הריטב"א בשם רבו כתב דכל הקודם זכה באפרן דלאו דידיה נינהו. והאריך שם בחת"ס בדין זה אי איסורי הנאה מיקרו שלכם והביא מ"ש הרמב"ם בפיה"מ בפרק לולב הגזול בטעם אתרוג ערלה ותרומה טמאה משום שנאמר פרי ואלו אינם ראוים לאכילה בשום פנים ודקדק מדבריו דס"ל דמטעם לכם לא איכפת לן דמיקרי לכם כמ"ש המג"א סי' תרמ"ט סק"ך והוקשה לו מדבחמץ אמרינן להדיא דאינו ברשותו לבטלו אחר זמן איסורו וכתב לחלק בין חמץ לשאר איסורי הנאה ומסיק (בד"ה ואפי' נותר) בהא סלקינן דשאני חמץ משאר איסורי הנאה ולעולם איסה"ן מיקרי של בעלים רק דלא מיקרי פרי כדעת הרמב"ם אמנם התוס' בסוכה לא ס"ל כהרמב"ם כמו שרמז המג"א מדהקשו מלולב ועדיין אני אומר התם כתיב ולקחתם לכם שתקחו אותו לעצמם ואין בו קנין לעצמו אבל בקרבן לא כתיב שיקחנו לעצמו שיהא שלו לא יקריב קרבנו ולא של אחר וכן בהקדש יקדיש ביתו ולא של אחר אבל כל שאינו של אחר. אע"ג דגם לו אין בו קנין לא אימעוט אלא היכא דכתיב קיחה שאז צריך שיקחו לעצמו שיהיה לו בו קנין וכו' הנ"ל לכ"ע כל איסורי הנאה לבד מחמץ מיקרי של בעלים ראשונים רק לא שייך ביה קנין ולקחתם לכם וגם פרי לא מיקרי אבל ביתו וקרבנו מקרא ומיושב כל הקושיות אתוד"ק עי"ש שלא ראה דברי הריטב"א בחי' לסוכה שסובר כדעת הרמב"ם הנ"ל וכבר כתבתי לעיל מ"ש הרב מטה אהרן כן מוכח דעת הרמב"ם והר"ן שכ' טעמא דפוסולא משום כתותי מיכתת שיעוריה דמשמע דאי לאו הכי לא הוה פסלינן משום לכם דאיסורי הנאה מיקרו לכם (אלא דלעד"ן דאין הכרח מדברי הרמב"ן והר"ן דיש לומר דהוצרכו לטעמא דכתותי משום דמתני' סתמא קתני דפסול בין ביום טוב א' בין ביו"ט שני ומשום לכם לא היה פסול אלא ביו"ט ראשון וכמו שדחה הריטב"א מטעם זה פי' הראב"ד כנז"ל) וכן הוא דעת מרן כ"מ בהל' ציצית כנז"ל ומספקא לי לפי מה שחילק הרב חת"ס לדעת התוס' מה תהיה עת התוס' בציצית אם מאי דכתיב ועשו להם הרי הוא דומה לולקחתם לכם או כיון דלא כתיב ביה לקיחה כבלולב הרי הוא כשאר איסורי הנאה דמיקרי של בעלים:

איך שיהיה לדאתאן עלה אי איסורי הנאה מיקרו שלו הוא מחלוקת כנז"ל וענין זה הוא מקצוע גדול ומי שדעתו רחבה יכול לטייל בו ארוכות ואני עני בדעת לא באתי אלא להעיר אזן ולהראות מקום דברי חכמים (אשר ראו עיני) המדברים בזה ואת זה אגיד כי מקרוב נדפס בווילנא ס' שו"ת הריב"ש מוכתר בציונים והגהות מרב גדל בדורינו יצ"ו ובסוף הספר נדפס ממנו קונטריס נחמד בעניינים אלו באריכות ואייתי מרגניתא דאשכח בענין זה תשו' הרשב"א בח"ד סי' ר"ב שכמה פילפולים פלפלו רבנן קדישי המח"א ומטה אהרן ודכוותייהו בדברי הרשב"א ח"א סי' מחמת שלא ראו דבריו שבח"ד הנ"ל עי"ש אפריון נמטייה וע"ע בס' חתן סופר במערכת הה"א ד' ס"ז בדינים אלו כמה סעיפים גם בס' ברכת משה הנדפס חדש ממש לידידי הגאון בע"ס מנחת משה נר"ו בקונטריס התשו' סי' י"ד ראיתי פלפלא חריפא בענינים אלי ולא יכולתי כעת לעיין במשאו ומתנו לך נא ראה ומה שהביא שם באות ז' קושיא חמורה בשם חכם שבספרא דבי רב הקדוש מוהרש"ז בתשו' סי' י"ד עיין בזה בשו"ת חת"ס ח"מ סי' קס"ה ובחתן סופר שם:

ועל דברי הרשב"א דסי' תשמ"ו הנז"ל שכתב דיוצא ביו"ט שני דלא בעינן לכם ומלל"ן האריך לתמוה הרב פרי העץ (בסו"ס תורת נזיר) בד' קי"ג ע"ב דהא איכא הנאת הגוף דמשתרשי ליה דמי לולב שהיה צריך לקנות והוכיח מסוגיא דנדרים ד' ל"ג ע"ב (גבי מחזיר לו אבדתו) דמשום פרוטה דרב יוסף חשיב הנאה ומאן דלא חשיב ליה הנאה היינו משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיחא אלמא דמאי דהוה בעי למיהב ריפתא לעני חשיב הנאה וא"כ בכה"ג לא אמרינן מלל"ן וכו' עי"ש ונראה דלא ראה הרב דעת הראשונים הנז"ל דסברי דאיסורי הנאה חשיבי שלו ויכול לצאת י"ח אף ביו"ט א' זולת באיסורין הטעונים שריפה משום דמיכתת שיעוריהו ועליהם היה מגדיל תמיהתו דהיכי מצי נפיק באיסורי הנאה גם ביו"ט א' והרי הוא נהנה מאיסורי הנאה ועיין עוד בנדרים ד' ל"ו סוף ע"ב גבי לא ילמדנו מקרא דמתבאר ג"כ דכל היכא דמשתרשי ליה שהיה צריך ליתן שכר לקיים המצוה ואינו נותן חשוב הנאה וכ"כ כמה רבנים דכה"ג הויא הנאה הלא בספרתם וכבר כתבתי בענין זה במערכת המ"ם אות פ"ו עיש"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף