שדי חמד/כללים/א/לג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים לג

לג אין אדם משים עצמו רשע אי אמרי' כן במע"ר בעבירה דרבנן נסתפק בזה הרב ארעא דרבנן באות י"ז ומסיק דגם בדר' אמרי' אאמע"ר וכן מסתבר ליה להרב עפ"ד שם. ובקהלת יעקב אות י"ז כתב דהוא מחלוקת הראשונים שהביא בא"ז לכתובות ד' י"ח ולהרמב"ן והרשב"א והרא"ה (בדעת רש"י) דבעבירה דרבנן לא אמרי' אאמע"ר וציין לעיין בספרי הרבנים פני משה ח"ב סי' ק"ה וזרע אברהם חיו"ד סי' י"ד ואין מצויים אצלי לעיין בדב"ק והרב ישועות יעקב באה"ע סי' קס"ז סק"ו (בד"ה ובגוף) כתב דנחלקו האחרונים בשו"ת פני משה ומוהר"א ששון אי בעבירה דרבנן אמרינן אאמע"ר. והוא הוכיח מדברי הראב"ד גבי משמשתו נדה דאמרינן מנא ידע דאמרה פ' חכם טיהר לי את הכתם ואשתכח שיקרא וכ' הראב"ד דמאי דלא מוקי לה במודית מעצמה. משום דאאמע"ר ואינה נאמנת ע"ז וקשה הא בלא"ה מוקי לה הש"ס בכתם וכתמים אינם רק מדרבנן וכדרבנן נוכל לאוקמי במודה דלא שייך בזה אין אדם מע"ר אלא ודאי דס"ל להראב"ד דאף לעשות ע"ר בדרבנן אינו נאמן וכיון שכן דעת ראש הקדמונים פשיטא שכן הדין אמת נכון עכ"ל והנה מ"ש בשם הראב"ד לא ידעתי איה מקום כבוד גוף דברי הראב"ד שאם כונתו היא למ"ש הר"ן בפרק המדיר ומ"ש בש"ס ד' ע"ב ע"א אמתניתין דואלו יוצאות שלא בכתובה וכו' במכתה"ר דבריו תמוהים דהרואה יראה דהר"ן הביא דברי הראב"ד גבי חלוקה דהאכילתו שאינו מעושר והוא איסור תורה וכן בשטמ"ק שם בשם הריטב"א הביא דברי הראב"ד גבי שאינו מעושר ואין מקום להוכיח מזה דגם בדרבנן אמרינן אין אדם מע"ר. ועם שיש מקום להוכיח גם מבבא זו בסיגנון אחר דאם איתא דברבנן אמרינן דמע"ר הו"ל לש"ס לאוקומא במעשר דרבנן וכשהיא עצמה מודה אלא ודאי צ"ל כדעת הראב"ד דגם בדרבנן אמרינן אין אדם מע"ר נראה ודאי דאינו מוכרח לומר כן ואומר אני שאילו היה רואה דברי הראשונים שהביא באס"ז בסוגיא דד' ח"י הנ"ל לא היה מחליט לומר כן מאחר שלא בא מפורש בדברי הראב"ד שסובר כן וגם מגוף דברי הש"ס אין הכרח לזה די"ל כמ"ש הר"ן והריטב"א ע"ד הראב"ד דמאי דלא מוקים הש"ס בשהודית היא עצמה היינו משום דהוי מילתא דלא שכיחא שהיא תודה מעצמה. ואתה תחזה למרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ל"ד אות ל"ד דשקו"ט בזה ורמי ומקשי ע"ד הרב אד"ר הנ"ל (ולא ראה מ"ש בקה"י הנ"ל כיעי"ש) והביא דברי הראשונים בסוגיא דכתובות הנ"ל וכתב דדעת הרמב"ן והרשב"א דבכל עבירה דרבנן אף במשחק בקוביא אאמע"ר ולהרא"ה במשחק מע"ר וזה דעת רש"י אליבא דהרמב"ן (עי"ש בד"ה עלה) ועוד האריך ושקו"ט על דברי הרבנים פנ"י בסוגיא הנ"ל ופ"מ וזר"א וכהונת עולם בענין זה. וביעיר אזן מע' זו אות ט"ן הזכיר דברי הקה"י עי"ש גם ה"ה מוהרח"א בקונטריס שבסו"ס אשדות הפסגה ד' ז' ע"ג האריך בזה והביא סו' דכתובות ד' ח"י ודברי רש"י והראשונים שבהא"ז ואחר שהאריך בזה נסתפק בעדים שאמרו פסולי עדות היינו מחמת עבירה דרבנן אי מצי הלוה לומר קי"ל כרש"י דבדר' מע"ר ומסיק דס' רש"י בזה יחידאה היא ולא מצי למימר קי"ל עי"ש בד' ח' ע"ב. גם מרן מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד ביו"ד סי' ל"ד ד' צ"ז ס"ו ע"א כתב וז"ל ואפי' יאמר שלא נתן אלא אבק רבית דר' הרי מבואר בדברי הפוסקים דהא דאאמע"ר הוא אפילו באיסור דרבנן כדמוכח מההיא דכתובות גבי אמנה היו דברינו כיון דעולה הוא אעולה לא חתמי (דפיסול אמנה הוא משום אל תשכן באהלך עולה והוא אסמכתא מדרבנן עיין באשדות הפסגה שם וברב פת"ש אה"ע סי' ז' ס"ק ט"ז (ד"ה ואח"כ בסי' י"ג) כתב דבתשו' ברית אברהם סי' י"ג האריך להוכיח מכמה דוכתי דגם בדרבנן אמרי' אאמע"ר דלא כהתומים בכללי מיגו אות ק"ה גם בפ"ת יו"ד סי' א' סק"ו הזכיר מחלוקת הבר"א עם התומים בזה ובפ"ת אא"ע סי' קס"ט ס"ק כ"ד וד"ה ועיין עוד) כתב דהרב נו"ב מ"ת סי' קנ"ו מסתפק בזה דשמא לא שייך אאמע"ר אלא בדבר שהתורה קראתו רשע וכו' וציין ע"ז דברי התומים ובר"א עי"ש ולא בטפל אותו צדיק הנו"ב לשום עיונו בזה כי נראה מוסכם דגם בדרבנן אמרי' אאמע"ר ועיין להרב חשק שלמה סי' ל"ד אות מ"ז (אחז"ר בא לידי שו"ת יד יוסף להג' מוהר"י דייטש וראיתי בסי' ז"ך שהשיג על הנו"ב ממ"ש הריב"ש סי' שצ"ו דאף בכשאינו נפסל לעדות ושבועה משום דלא משמע להו איסורא אינו נאמן לומר מכרתי המשכון וכו' ולפי הנר' גם מעיני דמר נעלם דברי כל הפוס' שרשמתי דס"ל בפשי' דגם בדר' אמרינן אאמע"ר ולכן לא מצא להשיגו כ"א מדברי הריב"ש):

ומן האמור בענין יל"ד עמ"ש מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' ל"ד אות ס"ח בשם מוהר"ם מינץ סי' ע"ד דכשם שאמרו אאמע"ר כך אין אדם משים עצמו רמאי. ואין ס' הנ"ל מצ"א לראות מאי קמ"ל דהא ודאי העושה רמאות לכל הפחות הוא עובר אדרבנן והרי פשוט דגם בדרבנן אמרי' אאמע"ר ועיין בזה בס' חינא וחסדא בח"ב ד' כ"ט ע"ד ובשו"ת שו"מ ח"ג סי' ס"ב שהבאתי לקמן באות ל"ד כ' בשם הא"ז לכתובות ד' י"ט דגם באומר שלא עשה מצוה מן המובחר אמרי' דאינו נאמן דאין אדם מ"ע שלא עשה מצוה מהמובחר א"כ כ"ש באומר שעשה רמאות דודאי איכא איסורא דלא מהימן ומצאתי בשו"ת נו"ב (מ"ת אה"ע סי' ע"א) שכ' ורמאי היינו רשע ור' יוסי אמר מה הפסיד הרמאי וה"ז רשע וגזלן וקראו רמאי וכו' עי"ש עוד ועיין שואל ומשיב מהדורא ב' סי' פ"ג ד"ה והנה בשנת תרי"ג וכו' שכ' דאם משים עצמו דאינו רוצה ליטול את ידיו בעלותו לדוכן כבר כ' בשט"מ לכתובות ד' ח"י דאף שיאמר שלא עשה כמו שראוי לעשות שייך אאמע"ר וכ"ש בזה ע"כ מדבריו אלו משמע דס"ל דהכי נקיטינן וכ"ש באיסור דרבנן וכ"כ שם בסי' מ"ח (ד"ה והנה) וז"ל ואף מה שאינו רק מדת חסידות אינו נאמן על עצמו וכ"ש בזה דאיכא איסור דר' ע"כ אמנם במחכ"ת הני מילי דמר סתרא"י נינהו שהרי כתב בשו"מ מ"ק ח"ג סי' קמ"ז (ד' נ"א ע"ד) ואף דרש"י כ' דהוי רשע ואין נאמנים ומבואר שם בשט"מ דאף במצוה מהמובחר לא משוי נפשיה רשע וכ"כ הקצה"ח סי' ל"ה ה"ד לר"מ וכו' אבל לדידן דפ"ן דוחה כל העבירות שוב אסור למסור עצמו ול"מ נפשיה רשע עכ"ד וק"ל ועיין ב"ש סי' קנ"ב ס"ק י"ג דנראה דפשיטא ליה דבאיסורין דרבנן אדם מע"ר והוא היפך דעת כל רבני האחרונים כמו שכתבתי למעלה:

והגיע לידי ס' היקר כתב סופר חיו"ד וראיתי בסי' פא שנשאל באחד שמעיד על דבר שביד חברו שהוא אסור מדר' והעיד כן אחר שהוא עצמו אכל לפנינו מאותו דבר אם נאמן או נימא אאמע"ר וכ' דמ"ש השואל ראיה מדברי הר"ן בפ' המדיר בשם הראב"ד (והיא הראיה שהביא בישועות יעקב שהבאתי למעלה) שגה ברואה דהראב"ד קאי על מאכילתו שאינו מעושר וכו' ושקו"ט בזה. ואי גרסינן בש"ס פ' חכם טיהר לי הכתם או דם וכו' והביא דברי הראשונים שבאס"ז לכתובות ד' ח"י הנ"ל וכתב דרוב ככל הראשונים הרא"ה רמב"ן רשב"א ריטב"א ס"ל דאין נאמן לשום ע"ר אפי' בדר' ויש מהראשונים שלמדו זכות על רש"י דגם הוא ס"ל כן אלא דבמשחק בקוביא דבעצם הדבר אין שום איסור אפי' מדרבנן כ"א פסול עדות מדרבנן הוא דס"ל דנאמן וכ' דהב"ח ח"מ סי' מ"ו כ' דבפסולי עבירה אפי' משחק בקוביא אין נאמנים והצ"ע ממ"ש הב"ח שהביא הב"ש בסי' קנ"ב ס"ק י"ג ועי"ש מאי דמסיק לנדון שאלתו באורך ורוחב תבונתו ועיין בית שלמה ביו"ד סי' ל"ב ד' כ"ד ע"ב דפשיט"ל דגם בדר' אאמע"ר ומוכיח כן מדברי הראב"ד בההיא דמאכילתו שאינו מעושר עי"ש סיגנון ראייתו ויתכן שכן היתה גם כונת הרב ישועות יעקב וחידוש הוא שלא ראה בזה מה שכתבו הראשונים הנז"ל. ובפיה"מ תפארת ישראל פ"ו דיבמות מ"ה אות כ"ב כ' מסברא דכיון דמה שאין אמע"ר הוא משום דאדם קרוב א"ע א"כ מ"ש דאורייתא או דרבנן ועיין כתובות ח"י ב' רש"י ד"ה הפה שהתיר ע"כ וגם הוא לא זכר מכל המבוכה שבדברי ראשונים ואחרונים הנ"ל ועכ"ף הא פשיט"ל דגם באיסו' דר' אמרינן אאמע"ר וביאר שם דדוקא בהרגתיו או פ' רבעני שאומר בפי' שחטא משא"כ בארוס שאומר צדקה ממני דנאמן משום שאינו אומר בפי' שבעלה בלא ברכה ובלא טבילה לנידתה וכו' עי"ש ובשו"ת בית שלמה הנ"ל בסי' ל"א ובהגהה מבן המחבר באריכות והרב זרע מת ח"ב סי' ק"ה באלמון ששידך אלמנה ונשבע לישא אותה תוך זמן פ' ולפי דבריה הזמן הוא תוך ג' רגלים למיתת אשתו כ' ע"ז דאין לומר דאינה נאמנת משום דאאמע"ר דהא לאו כ"ע דינא גמירי דאסור לישא תוך ג' רגלים עכ"ל הנה גם הוא ס"ל דבדרבנן ג"כ אמרי' אין אדמע"ר:

אחר זמן ראיתי בשב שמעתתא ש"ז פ"ה שכתב שבספרו קצה"ח סי' ל"ה סק"ד כתב דכל שאומר שלא עשה כדין אמרי' אין אדמע"ר והביא ראיה ממ"ש בחי' הרשב"א פ"ב דכתובות דמשום חסידות אמרינן אאמע"ר ודחה ראיה זו עי"ש ובשו"ת בית שלמה יו"ד סי' י"ד ד' י"ג ע"ג עוד כתב כ"ת לנדו"ד מ"ש הרשב"א כתובות ד' י"ט דאף בדבר חסידות אמרינן אין אדמע"ר. ועם כי אין מזה ראיה לנ"ד בפרט לפמ"ש בש"ש ש"ז בדברי הרשב"א אלו. אני תמה על כ"ת שהביא ראיה מזה דהא הרשב"א כ"כ לר"מ והלכה כרבנן ואף ר"מ הא למסקנא אדחיא לה כדפריך רבא כו' ועי"ש בחי' הריטב"א עכ"ד וראיתי לידידי הגאון מוהרי"א נר"ו בס' עמודי אש הנד"מ (בד' ל"ג ע"ב) שכתב דהרבה אחרונים כ' דאם עושה עצמו שאינו חסיד אינו נאמן וכלם נתלו בדברי רמב"ן שהביא הא"ז לכתובות הנ"ל ומני"ר תמה עליהם דהיכי נימא במילי דחסידותא אאמע"ר הלא אפילו בדברים דרבנן נסתפקו רבני האחרונים וכו' והרמב"ן לא כתב אלא לס"ד דטעמא דר"מ הוא דס"ל דיהרגו ואל יחתמו שקר ורבא הק' ע"ז דכל שמדינא יחתמו ואל יהרגו אי אפ"ל דלא מהימנינן להו עי"ש ודבריו נכונים לקוע"ד והאמת אתו וכבר כתבו כן מרבני האחרונים שרשמתי למעלה. אלא דמה שנראה דנוטה דעתו יותר לומר דבדר' לא אמרי' אאמע"ר בזה עמו הסלי"ר דאף דראיית הישו"י מדברי הראב"ד יש לדחות כמ"ש מני"ר מ"מ הרמב"ן והרשב"א וכל רבני האחרונים שהבאתי למעלה נקטי בפשיטות דגם בדרבנן אמרינן אאמע"ר והכי נקיטינן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף