שואל ומשיב/א/ג/קמז

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קמז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרבנים הדיינים המצויינים מימינים ומשמאלים על השו"ב ר' משה בק' באלטא יצ"ו ולכל הנלוים עמם משני הצדדים ולכל בני העיר רבני' גבירי' וקציני' שלום וברכה וכו' וגמר חתימה טובה חזקו עלי דבריכם מכתבים שונים מגלות עפות אלה העומדים לימין משה להיות לו עזר מצד ואלה הבאים בקרדומות לחטוב לשבר ולנתוץ אותו ולהדיח אותו אשר לא יהי' שו"ב בק' באלטא והנה העברתי עין על כל דברי האגרות שני הצדדים ומלבד זאת הביא ר' משה מכתבים מת"ח מופלגים המעידים על ישרו וצדקתו אשר מאז היותו במאהליב בימי עלומיו ואני לעצמי נתתי עיני ולבי על טענות הדיינים המופלגים המצדדים להיתר ואבוא על סדר דבריהם וד' יעזרינו להוציא הדבר לאור מ"ש על עדות ר' ברוך שו"ב שכיון שר' ברוך אמר שר' משה כשר כמוהו והבעה"ב העיד בשמו להיפך וע"ז כתבו דאף דעד מפי עד נאמן הראשון שמכחישי' היינו דווקא בע"א שאמר משמו של הראשון דשם הראשון נאמן משום דיש לו מיגו דיכול לומר מבודה הייתי אבל כשיש שנים האומרים מפיו שוב אינו נאמן להכחישם הנה ז"א דהרי בהך דהמדיר בהא דמוקי כגון דאמרה פלוני חכם טהר לי הכתם ואשתכח שקרא כתב הר"ן בשם הרמב"ן דהחכם נאמן דהראשון נאמן יותר וכן קי"ל ביו"ד ס' קפ"ה והב"י כתב שם דגם הרא"ש מודה דלענין אסור נאמן הראשון רק לענין הפסד האשה אינו נאמן להפסידה ע"ש ואם איתא דטעמא דראשון נאמן הוא משום מגו דאי בעי אמר מבודה הייתי א"כ יקשה דא"כ למה החכם נאמן להכחיש' הלא לא שייך מגו דמבודה הייתי דהא הת"ח בודאי לא יאמר שטעה ואיך שייך לענין הוראה שיאמר מבודה הייתי והי' לו להת"ח לומר שטעה ולמה לו להכחיש וע' בתמים דעים להראב"ד ס' כ"ז שכתב דלכך אם הדיין טעה לא יוכל לומר הראה לי דשלא כדין דנתי ויחזור משום דהת"ח הוא ירא שמים ויודה מעצמו שטעה ע"ש וא"כ ממילא בדיין ל"ש לומר שיש לו מגו דא"כ הי' אומר שטעה וגם קשה לענין אסור מה מועיל מגו ואיך שייך מגו לענין אסור ודברי המרש"א בסוגיא דפ"פ שכתב ג"כ דנאמן במגו לענין אסור היא תמוה כמ"ש כל האחרונים וא"כ ע"כ דראשון נאמן מצד עצמו ולא משום מגו וממילא גם כשיש שנים וכבר אמרו בפני הב"ד ג"כ הראשון נאמן להכחיש וגם ק"ל בהא דאמרו בשבועות דף ל"ב דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד וכתב הר"ן בשם הרמב"ן אף דראשון יהי' נאמן יותר א"כ אפסדה מ"מ יכול לומר את גרמת לך ולמה לה להביאה לב"ד ואפסדה אנפשה וכן מצאתי בא"ז הנדפס מחדש בזיטאמיר בח"א ס' תר"ץ שכתב כן בשם רבינו שמחה והרי הנמוק"י הובא בב"י ס' י"ז ועח"מ וב"ש שם סעי' ל"ח כתב דאפילו אשה בעצמה שאמרה מת בעלה והותרה להנשא נאמנת כשנים דכל מקום שהאמינה התורה ע"א הרי הוא כשנים וא"כ אף שבא ע"א והכחישה הו"ל א' נגד שנים ע"ש ולפ"ז למה נדחק הרמב"ן כלל דהא לא יהי' הראשון נאמן כלל להכחישה דהיא נאמנת כשנים ולמה לי' לטעם דאת גרמת לעצמך וע"כ דראשון נאמן לא מצד מגו רק מטעם שהוא אומר מפיו וגם שנים שאמרו משמו אינן נאמנין וז"ב שוב מצאתי הסברא שלי לענין אסור ל"ש מגו בש"ש ש"ו פי"ד והוא כתב לישב סתירת דברי הרא"ש ומחלק דבאסור דל"ש מגו דמבודה הייתי הרא"ש מודה להרמב"ן דהראשון אינו נאמן אך בהך דשבועות דשייך מגו נאמן הראשון ע"ש והנה מבואר דדוקא לשיטת הרא"ש החולק על הרמב"ן כתב כן אבל הרמב"ן דכתב כן גם לענין איסור וכן קי"ל ביו"ד ס' קפ"ה לא שייך מגו וע"כ הראשון נאמן בלא מגו ובאמת בגוף הקושיא של הש"ש שם דלמה לא נאמן במגו דמבודה הייתי לפע"ד אין זה מגו דאם יאמר מבודה הייתי משקר לומר בפני כל שהי' מבודה ומשקר ויותר נוח לו לומר להכחיש שלא אמר לו כן שלא יהא נראה כשקרן בפני כל העולם משיאמר שהי' שקרן ורצה להכשיל אשה ולומר שמת בעלה וראיתי לש"ב הגאון בעל נתיבות משפט ס' כ"ג שרצה לחלק כמה חלוקים בענין זה ומהך דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד יש סתירה לדברי' דהרי שם נאמנת האשה לא מתורת עד ורק מטעם מלתא דעל"ג או מטעם דייקא ומנסבא והראשון שמכחישה הוא מתורת עד וגם ל"ש שם דע"א נאמן באסורים דהרי הוא נאמנת נגדו כשנים אפילו האשה עצמה כמ"ש הנמוק"י ואף אם נימא דלא כהנמוק"י ולא נאמנת כשנים ע"כ לא מתורת עד נאמנת רק מטעם מלתא דעל"ג ולמה יהי' הראשון נאמן ע"כ ליתא לדבריו וגם המשובב שם דוחה דברי' אבל לא הזכיר מכאן. והנה לכאורה מצד הסברא רציתי לאמור דיהי' שנים נאמנים נגד הראשון שאמרו מפיו דהרי בטעם דראשון נאמן נראה לי דבאמת יש לחוש שכל אחד יאמר ששמע מפלוני וכשיתגלה הדבר יוכל לדחות ששמע מאיש הלז והוא לא ידע ואף אם יבוא זה ויכחישו יהי' חד נגד חד ולכך הצריכו להאמין לראשון ויתירא זה לומר בשמו דהלה יבוא ויכחישו אם יהי' בדאי ולפ"ז זה באחד דחיישינין למשקר אבל בשנים דלא חיישינין לשמא ישקרו שוב הראשון אינו נאמן אמנם אחר העיון ז"א דהרי מה שהאמינה התורה לשני עדים היא דוקא כשהם בעצמם ראו וידעו הדבר הזה אבל מה שמעידים ששמעו מאחר אין לו תורת עדות וע' בגיטין דף ס"ו ובתוס' ד"ה אמרו לסופר וא"כ שוב גם שנים שאמרו מפי אחד ג"כ הראשון נאמן יותר וראי' ברורה לזה מהא דמבואר בש"ע אהע"ז ס' י"ז בח"מ וב"ש שם דאם שנים ואפילו רבים שמעו מאחד ואחד מעיד ששמע מאחד שניהם שוים ומקורו בשו"ת הר"ן ואם איתא דשנים ששמעו מא' אין הראשון יכול להכחיש וא' ששמע מפי א' הראשון נאמן יותר שוב מהראוי להאלים כח השנים ששמעו מאחד מאחד ששמע מאחד וע"כ דאין שום מעלה בשנים יותר מבאחד ובמ"ש י"ל מ"ש הרמב"ן והר"ן הנ"ל בהך דשבועות דהא הראשון נאמן יותר והו"ל כפירת ממון ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דראשון נאמן דאל"כ יוכל להתנצל שכך שמע והראשון לא יוכל להכחישו ולפ"ז באשה מפני חומר שהחמרת עלי' דייקא ומנסבא א"כ שקר לא תשקר כי מה בצע לה בשקרותה פן יבא בעלה ולכך דייקא ומנסבא ודו"ק גם מ"ש על עדות ר' ישראל שהעיד על ר' משה שפושע הוא בכמה דברים ע"ז האריכו כיון שזה הי' מעשה מכמה שנים ולא העיד עליו ואכלו משחיטתו שוב אינו יכול לחזור ולהעיד ואף נתינת אמתלא אינו מועיל וכשיטת הרמב"ן ביו"ד ס' קפ"ה וע"ז סובב הולך כמעט כל הפסול שפוסל את ר' ישראל מלהחזיר ולהעיד הנה זה דבר חדש דע"כ לא אמרו אינו חוזר ומגיד רק במה שהגיד מקודם אינו יכול לחזור בו מטעם שכתב רש"י כתובות י"ח ע"ב דחדא הגדה כתיב אם לא יגיד והנה זה דוקא במה שהגיד מקודם אינו יכול להגיד שנית אבל מה שלא הגיד להיות זה נחשב להגדה אף שלא אמר ולא כתב כלו' זה לא שמענו וזכורני שבב"י חו"מ ס' כ"ח כתב באמצע דברי' דמה דאינו חוזר ומגיד משום דאין אדם מע"ר וגם לדברי' כ"ז במה שהגיד כבר אבל מה שלא הגיד ל"ש ואין לומר דכיון דידע שהוא פושע א"כ כשאכל נעשה רשע דז"א דהרי באמת הוא נותן אמתלאה שהי' מתירא מצד שכנגדו ואף אם נאמר דאין זה אמתלא טובה דלא תגורו מפני איש כתיב ובפרט מה שהכשיל עצמו והכשיל רבים אבל באמת מה שאיש ידע בחבירו שהוא קל ופושע כ"ז שלא הועד בב"ד ולא נגבה עדות בפני' לא נפסל מותר לאכול משחיטתו כל שעומד ורואה ובלא"ה דברי הב"י תמוהים דרש"י מפרש טעם אחר משום דחדא הגדה כתיבה והדבר מוכרע ממקומו דהרי באנוסים היינו מחמת נפשות ל"ש אאמע"ר ואפ"ה אין נאמנים ואף דרש"י כתב בדף י"ט דהוי רשע ואין נאמנין ומבואר שם בשטמ"ק דאף במצוה מן המובחר לא משוי נפשייהו רשעים וע' קצה"ח ס' ל"ה שכתב כן מדעתי' דנפשי' היינו דוקא לר' מאיר דמחויב להיות יהרג ואל יחתמו שקר אבל לדידן דפקוח נפש דוחה כל העבירות שוב אסור למסור נפשו ולא משוי נפשי' רשוהע' וא"כ דברי הב"י ליתא שוב מצאתי בהדיא בב"ש ס' קנ"ב שכתב בפשיטות דאין הטעם משום אאמע"ר ע"ש ולא נזכר מדברי הב"י עכ"פ מבואר דל"ש בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וגדולה מזה ראיתי במלמ"ל פ"ג מעדות הל"ה שהביא בשם מהרש"ך דכל שעדות השני הוא בשטר ל"ש חוזר ומגיד ואף שהוא דוחה דברי' וגם אני תמהתי במקום אחר שלא הזכירו דברי הש"ס ב"ב מ"ט ה"מ ע"פ דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא אבל בשטרא אתי שטרא ומרע לשטרא עיין שם ובשטמ"ק שם ויש שם דברים הצ"ע ואינו לפני כעת עכ"פ לכל הדברות ולכל האמירות מה שלא אמר כלל ובפרט שיש לו אמתלא על מה ששתק ל"ש בזה כיון שהגיד ובזה נדחו כל דברי המצדדים להיתר אמנם כשאני לעצמי אפתח פתחא לנפשאי למען אמצא זכות להשו"ב מו"ה משה ני' אשר כתבו עליו הרבה אנשים חשובים שהוא אדם כשר וגם הוא בר אבהן נכד לגדול הדור הגאון בעל שער משפט ז"ל ולמעלה בקודש וכעת אנו מבקשים זכור ברית אבות והנה כפי הראות בג"ע ובמכתבים מיימינים ומשמיאלים ר' ישראל שו"ב וכת דילי' ר' ברוך ור' שמואל זאב הם שונאים מוחלטים לר' משה וגם הוא להם על כי ר' ישראל הוקם על מלפנים על כל השוחטים להיות מתנשא לראש ור' משה וכת דילי' רצו להשפילו והנה מבואר בכנה"ג חו"מ סי' ל"ז כמדומה בשם הריב"ל כי אינו לפני דשוחט שמעיד על שוחט אחר שיצא טריפה מת"י אינו נאמן דנוגע הוא א"כ כאן דהנגיעה נראית וניכרת פסולים להעיד עליו ובלא"ה הרי שונא פסול לדין ואף דלעדות כשר כמבואר בח"מ ס' ל"ג סע"א מ"מ כבר נודע דברי שו"ת זקיני המהרש"ל דבשונא גמור פסול להעיד ובתומים החזיק דבריו ואף אם נימא דלא כמהרש"ל מ"מ כאן דהשנאה גדולה והשוחטים הם כצרות זו לזו והרי פסלו הצרות להעיד זל"ז משום דודאי משקרה והרי שם השנאה הוא רק דתאכל גרסני שלה כמבואר ביבמות קי"ז ועכ"ז פסלו אותם להעיד אף בעגונה שהאמינו אף לעבד ושפחה אפ"ה חשו שמשקרו ומכ"ש בכה"ג שהשוחטים כ"א מהם רוצה להשתרר על חבירו והצדדים שלהם עוטף כל מה שיכול לעטוף שנאה על חבירו ע"כ בודאי פסולים להעיד זה על זה וע' ביומא ע"ג דחשו משום איבה ואמרו שם דאף דלמאן דלא חש לאיבה ה"מ בדרברבי מיני' אבל בדזוטרא מיני' חשו ובירושלמי אומר ר' חגי משה דיהרגון אותו הרי דחשו אף להריגה מפני שנאה ואיבה ואם זה הי' במקדש השם ועבודתו וכהנים קדושי עליון אף כי בעוה"ר בזמנינו ובפרט בשוחט מן הצדדים שלשנאתם וקנאתם זב"ז ובנצחונם באו אף שחלילה לומר על כללות ישראל שעושין כן אבל יש בהן שבאין בשכרם ובטובתם בודאי אין נאמנין ובלא"ה נראה דכל הטעם דשונא פסול להעיד מבואר בסמ"ע ס' ז' וס' ל"ג דדין שתלה במחשבה יכול להטות מחשבתו כפי שנאתו ואהבתו אבל להעיד מה שראו בעיניהם לא נחשדו לשנות המעשה ע"ש וכן כתב בעקידה פ' שופטים א"כ כאן בנ"ד יעברו נא לפנינו כל הג"ע ויראו אשר בכל עדותם אין שום מעשה ברור שבאו בעיניהם בברור רק ממה שהלב חושב וא"כ כמה יכולה המחשבה להטות לבב השונא להעיד שכן הוא הנה בדבר האווזא שנשלח מהרב ר"א הנה מלבד כי המוגרמת שהעידו עליו שהגרים שאלתי להשוחטים מומחים ובקיאים דפה ואמרו כי קשה שיהי' הגרמה כל שנשחט הקנה וזה לבדו כדאי לומר שכל המעשים שקר אבל אף אם היו בדרך רחוק שהי' הגרמה עכ"פ אינו ענין ברור שראה בעצמו שיועיל עדות השונא וכמה עקולי ופשורי בדבר הזה וכן שאר הדברים מה שהעידו עליו שלא הדיח הסכין וא' מהם העיד שרחץ אבל לא היטב הנה מלבד כי השקר נגלה שאיך אפשר שהסכין מונח בבית השחיטה ויודע שכלם מלאי עינים להסתכל בו ואיך יעיז פניו מבלי להדיח אף גם שלמה לא ידיח וכי מה הפסד יש לו בזה ואף אם יאמר שמפני קלות הדבר בעינו לא הדיח הנה עכ"פ שונא ודאי כמה יוכל המחשבה להעיד עליו בזה אם רחץ מעט ולא היטב וגם מה שהעידו המשרתים והמשרתות שאינו מורט הנוצות הנה בעדות אנשים כאלו ודאי אין לפסול ואף שמבואר בתה"ד וכן קי"ל בחו"מ ס' ל"ו דבמקום דל"ש אנשים כשרים להיות שם נאמנים גם פסולים מ"מ לפסול אדם משחיטתו בוודאי אין נאמנים אנשים כאלו וכ"ש שיש לו התנצלות בזה כי המעיין בש"ע ימצא כי אין למרוט הנוצות אם יוכל לשחוט בלא כך כמבואר בס' נ"ד ס' כ"ג בסופו ואף שהמרדכי כתב שיש למרוט גם בעופות עש"ך ס' כ"ד ס"ק ח' עכ"פ כבר נודע דבעופות הקטנים א"א למרוט מחמת רכותם וכן הגידו לי שוחטי עירינו וא"כ מי יודע אם לא ראו באלו העופות וגם אולי ידע שאפשר לו לשחוט כך. ובאמת בעופות גדולים ובפרט באווזות יקלקל הסכין אם לא ימרוט ובוודאי ימרוט וגם שאר עדות מה שמצאו חוט בסרכא ומה שהעיד ר' ישראל שו"ב בדבר הסרכא כ"ז לא העידו על דבר ברור רק על אומד לבבם ובזה שונא פסול ומה שהעידו שדבר עם אשתו בק"ש אולי הי' צורך גדול וכדומה ואף אם יהיבנא להו שטותייהו עכ"פ לא נפסל בזה לשחיטה וגם לכל הדברות ולכל האמירות כבר צועק השו"ב ר' משה ככרוכיא שאם כן למה אכלו משחיטתו ומה שאמרו המתנגדים שמיום שהי' השאל' מאווזא אצל ר' אלעזר בהרב לא בא בפיו משחיטת ר' משה הנה ר' משה צועק שנתברר הדבר ע"י הדיין מישינילונק ר' מענדל שר' אלעזר בהרב שלח אחר ר' משה שו"ב לשחוט אצלו כפרות ושחט אצלו אחר המעשה הלז ובפעם אחת שנתאחר מלבא והתנצל שיש לו רחוב (סא) בפ"ע אמר לו דרך הלצה שוטה וגס ועכ"ז שחט אצלו והוא אכל מהכפרות ואם אולי יתנצל לומר שלא אכל למה שחט אצלו אין זה כי אם נראה בעליל שפיד חקוק בכפם והם מבקשים תואנות ויביטו אחרי משה ולא נשאר כי אם בדבר הטאקסע וזה יש עדות גם על ר' ישראל וע"ז נותן אמתלא וקבל על עצמו בפני' שלא יוסיף עוד להעלים אף שיהי' נראה לו שמהדין מותר וא"כ על דעתי שהשו"ב ר' משה הוא בחזקת כשרות ובחזקת אבהת' אבותי' הקדושים אשר בארץ וגם ר' ישראל העידו עליו שהוא מופלג בתורה ג"כ כשר וחלילה לערער עליהם ועל חזקת כשרותם ומשה וישראל יעשו שלום ביניהם ויהי' שניהם כאחד חבירים ויאכלו ענוים וישבעו והנה כ"ז הי' כתוב אצלי טרם בא השו"ב הנה אך אחרי כתבם שאראה בעצמי את פני ר' משה שו"ב לכן בא לפני ודברתי עמו וסר סכינו לפני כמה פעמים ומצאתיו יפה ונכון וע"כ חלילה להרהר אחריו ואליכם אשים אקרא הדבקו במדותי' של הקבדה להיות שלום ביניכם דברי המדבר למען השלום.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף