שדי חמד/כללים/א/לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים לב

לב אין אדם עושה בעילתו ב"ז אי אמרי' כן בכשעושה עבירה באותה ביאה כגון שבא על פנויה נדה או שבא על פנויה ביוה"כ אי גם בכה"ג אמרי' דאאעבב"ז עיין לה' קהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות ה' שכ' בשם החו"י סי' קל"ה עמ"ש הרמ"א סי' ל"ג דהבא על הפנויה חוששין לקי' וכו' דה"ד בטהורה ולא בנדה וכ' שכ"כ הריב"ש לענין נדה ומוהריט"ץ סי' רמ"ז לבועל ביוה"כ. ושוב כ' דמתשו' הריב"ש ומוהריט"ץ הנ"ל פשיט הרב בני חיי ספקן של ראשונים למאי דנהגינן בעת השידוך לישבע שלא לקדש אחרת חוץ ממשודכתו או אם נשוי (שאינו רשאי ליקח אחרת) ונתייחד אם גרושתו אי אמרי' בזה חזקה אין אעבב"ז ובעל לשם קידושין או נימא כיון דאם בעל לשם קידושין נמצא עובר על השבועה או חרמג"ה אפשר דטפי ניח"ל לעשות בב"ז ולא לעבור על השבועה ופשיט לה מתשו' הריב"ש ומוהריט"ץ הנ"ל דבודאי בועל ב"ז. ולא לשם קידושין לעבור על שבועתו. ואני בער ולא אדע. היאך מדמה נדו"ד לההיא דהריב"ש ומוהריט"ץ דלפי הנר' הם עניינים חלוקים דסברת הריב"ש ומוהריט"ץ הוא דכיון דחזינן דהאי גברא מזלזל באיסור ולא חש לאיסור נדה ויוה"כ מסתמא ודאי עבירה גוררת עבירה ולא עלה על דעתו לשם קי' כלל כי יחם לבבו מתוקף יצרו שנתגבר עליו ובנדונות ההם בין אם נאמר דכונתו לקי' ובין אם נאמר דכונתו לזנות איסורא (דנדה או דיוה"כ) דעבד עבד ואמרינן מאן דעביד הא עביד הא וכונתו לב"ז. ובספקן של הראשונים הנ"ל אינו כן אלא הוא עשה מעשה איסור ואין אתנו יודע הזה או זה שמא חמיר ליה לעבור על השבועה ולכן בעל לשם זנות או חמיר ליה איסור זנות ובעל לשם קידושין ואיך נפשוט ספק זה מדברי הריב"ש ומוהריט"ץ דהא אף דנימא דאמת הדבר שכל שראינו שעשה עבירה בבעילתו אין לנו לתלות דחושש לבעילת זנות מ"מ בזה שאין ברור לנו איזה איסור עשה ועליה אנו דנין הי מנייהו חמירא ליה אין לנו להכריח שכונתו לזנות דשמא איסור זנות חמיר ליה וכונתו היה לקי' וצ"ע:

ומצאתי מעין לנדון הנ"ל למרן החבי"ב בכנה"ג אה"ע סי' קמ"ט אות ב' שכ' בשם שה"ג פרק מי שאחזו דאם בא על גרושתו אחר שנשאת ונתאלמנה ודאי בעי' בעילת זנות שאם יבעול לשם קידושין לוקה גם מוהר"י הלוי סי' י"ד כ' שאם המגרש כהן אינה צריכה ממנו גט עכ"ל וגם בקה"י שם הביא דברי השה"ג ומוהר"י הלוי הנ"ל עי"ש. הרי דכששני דרכים לפניו ושניהם בחזקת סכנה זו נבלה וזו טרפה ואין אנחנו יודעים לאיזה מהם נתכוון. אמרי' דמסתמא בחר הרע במיעוטו וכונתו היה לאיסור הקל והכא נמי בספקן של ראשונים אי הוה פשיטא לן דדעת בני אדם דאיסור זנות חמור מאיסור שבועה וחרם הוה לן למימר דלקידושין נתכוון ולא לומר בפשיטות דעושה בב"ז ולא נוכל לפשוט מהריב"ש ומוהריט"ץ דכונתו לזנות דאפשר דחמיר ליה בעילת זנות. כי זה אחד מצדדי ספקן של הראשונים ואם נאמר מצד הסברא דאיסור שבועה וחרם חמיר לאינשי א"כ בלא דברי הריב"ש ומוהריט"ץ יש לנו לומר כן דדמי לההיא דהשה"ג. אבל לא לפשוט הספק הזה מהריב"ש ומוהריט"ץ כאמור. וראיתי להרב כנה"ג שם שכ' ע"ד השה"ג הנ"ל דיש לפקפק דכל שקידושין תופסין בה יש לחוש שמא לקידושין בעל ולא דמי למ"ש הריב"ש הנ"ל דהתם יש טענה לומר אם לאיסור כרת התיר כ"ש לאיסור הקל דפנויה אבל הכא דבין הכי ובין הכי הוא עובר על לאו גרידא יש לחוש שמא לשם קי' בעל ועוד בדהריב"ש הכל יודעים שאסור לבעול נדה אבל בזה הנדון אפשר שטועה בדין עכ"ל ואיני מבין דב"ק דאי נימא דכ"ע ידעי שזה איסור חמור מאיסור פנויה א"כ כשאין אנו יודעין למה נתכון ודאי יש לנו לומר דבחר הרע במיעוטו ובעל לשם זנות כדי שלא לעבור על לאו שיש בו מלקות. ומ"ש דבין הכי ובין הכי עובר על לאו גרידא כבר ידוע כמה דיות נשתפכו בזה אם בביאת זנות כשאינה מופקרת לכל איכא איסור תורה. דאיכא מ"ד דמותר מן התורה ועכ"פ איסור דמחזיר אחר שנשאת חמיר וע"כ אמר מר הריא"ז דאמרי' ודאי כונתו לזנות ולא לשם קי' (ומ"ש דלא דמי לדהריב"ש וכו' לא זכיתי להבין איך היה לדמות לההיא דהריב"ש דלפי הנר' הם עניינים חלוקים כאמור):

ועוד נר' דיש להסביר בההיא דהריא"ז דאף אם היו האיסורין שוין (אידי ואידי לאו גרידא כמ"ש הכנה"ג) מ"מ יש לומר דלא לשם קידושין בעל דאם יבעול לשם זנות אינו עושה איסור אלא באותה שעה וכשפירש ממנה אין עליו שום איסור. משא"כ אם יבעול לשם קי' הרי הוא עובר עבירה נמשכת כל כמה דאגידא ביה וע"כ יש לומר דטפי ניח"ל למיעבד בעילת זנות שהוא רק לשעה קלה מלעבור עבירה נמשכת. ועפ"י סברא זו נלע"ד דגם בספקן של הראשונים שהביא הרב בנ"ח הנ"ל יש לנו לומר דכונתו לזנות ולא לקידושין (וידוע דבסברא זו משתמשים הפוס' בשאר עניינים):

ולפי הנר' מוכרחים אנו לומר סברא זו להבין בזה דברי הג' מוהרימ"ט באה"ע סי' א' שכ' על נדונו שאחד גירש אשתו שזינתה תחתיו. ושוב נתייחד עמה. ושקו"ט אם היה היחוד כדין. ושוב כ' דאף אם היה היחוד כדין לא חיישינן שמא בעל כיון שהוציאה משום זנות היא מזוהמת בעיניו כמ"ש הראשונים עפ"י הירושלמי וכ"ת דהכא שאני כי זה המגרש היה להוט וכרוך אחריה ומעשיו מוכיחין שאינה מזוהמת לו כי אחרי גילולי עיניו לבו הולך ומסתמא בעל. א"כ אין לחוש לקי' דהא דאאעבב"ז ה"ד בכשרים וכו' אבל בפריצי ורשיעי כהני שבאיסור נזקקים על ידי נימוסיהם כי בישראל אסורים לינשא כי האמין שנטמאה ושויא חד"א הא ודאי אינו מקפיד על בעילתו שלא תהא בעילת זנות וכבר כתב הריב"ש דמאחר שאין להאנוסים מקוה הרי בא עליה בזנות מספק נדה ואיך יחוש לאיסור קל של פנויה ואעפ"י שלענין נדה אנוסים הם ואי אפשר להם לתקן מ"מ מאחר שבעילתו באיסור אינו חושש שתהא לשם קי' ושוב הביא מ"ש בשה"ג שהביא הכנה"ג וכ' וה"ה כאן שאסורה עליו משום סוטה. וכן נמי אסורה עליו מד"ס שהמוציא משום שם רע לא יחזיר ואין טעם לחלק בין איסור קל לאיסור חמור דכל שמפקיר עצמו לעבור על איסור דרבנן בשאט בנפש מסתמא לא קפיד אבעילת זנות דקילא מינה וכמ"ש הראב"ד שלא אמרו חזקה זו אלא במוחזקים בכשרות וכו' אבל הני דכולי האי חציפי לכנוס באיסור שלא ע"פ דת ישראל אין לך פרוצים גדולים מהם אי נמי דאימור דשלא לעבור על גזרת חכמים שאמרו לא יחזיר לא בעל לקי' אלא ב"ז בעלמא דתקיף ליה יצריה ובזנות מיהא לא עבר אדרבנן וכן מוכח מדברי התה"ד סי' כ"ט במי שנתייחד והיה לו אשה אחרת דלא חיישי' דבעל לשם קי' שלא לעבור על גזרת רגמ"ה (אגב ארחין תמיה לי על הרכנה"ג בסי' קמ"ט אות ג' שכ' זה בשם מוהרימ"ט ושמצא בתה"ד סי' כ"ט שכ' כדברי מוהרי"ע. ואיני יודע מה מצא בזה ומוהרי"ט משם תה"ד אמרה) וה"ה נמי שלא לעבור על מ"ש חז"ל לא יחזיר ע"כ תוד"ק הנך רואה דהרב ז"ל פשיטא ליה דטפי ניח"ל לאיניש בזנות מלעבור על גזרת חז"ל. ולכאו' טעמא בעי דאדרבא איפכא מסתברא דאיסור זנות דאינו פשוט לומר דאין בו איסור תורה יש לומר דחמיר להו מאיסור דגזרת חז"ל ומה שלמד כן מדברי התה"ד בסי' כ"ט (ליתנהו שם לה"מ כיעי"ש) יש לומר דשאני חרם רגמ"ה דאינו פשוט שאין בו איסור תורה (עיין לקמן במערכת החי"ת אות מ'). אבל דבר שפשוט דהוא מדרבנן כי הא דהמוציא אשתו משום ש"ר לא יחזיר שיהא חמור מזנות לכאו' הוא תמוה:

אך עפ"י הסברא הנ"ל ניחא דכיון דהאיסור הוא עבירה נמשכת דכל זמן דאגידא ביה הרי הוא עובר אדרבנן שאמרו לא יחזיר משא"כ בזנות דאינו אלא לפי שעה כי יחם לבבו מפני תוקף יצרו לכן יש לנו לומר דניח"ל לעשות איסור זנות ולא לקדשה ולעבור עבירה נמשכת. ומדברי הג' מוהרימ"ט הנ"ל למדנו דמ"ש הריב"ש דכיון שעבל אאיסור נדה איך יחוש לאיסור קל שלפניה. לאו דוקא משום שיש בנדה איסור כרת הוא דאמרי' דאם לא חש על איסור כרת בודאי לא יחוש על איסור הקל. שהרי מדבריו בא ללמד לנד"ד שאין בו איסור כרת רק איסור דשויא אנפשי' חד"א וצ"ל דס"ל דהריב"ש קושטא דמילתא קאמר דבנדונו הכי הוה ומיהו לאו דוקא אלא כל שיש בבעילתו איסור תו לא אמרי' דכונתו לקי' דמסתמא אינו חושש לזה וזה דלא כמ"ש הכנה"ג לחלק בין נדון הריב"ש לדריא"ז דהתם שאני דאיכא טענה דאם לאיסור כרת התיר וכו' משא"כ כששני איסורים שוים וכו' והוא פלא אחר שכבר ראה באותו פרק תשו' מוהרימ"ט הנ"ל איך נתיישב' דעתו. לחלק בזה. וכבר כ' מוהרימ"ט שם דדוחק לחלק בין איסור חמור לאיסור קל ואם כן אם יש לדמות ההיא דשה"ג לדהריב"ש אין מקום לחלק בין איסור חמור לאיסור קל. אלא דלענ"ד בההיא דהשה"ג כיון דלא ידעינן לאיזה איסור נתכוון יש לומר שכונתו לבחור הרע במיעוטו ובנדון כעין הריב"ש ומוהריט"ץ כיון דודאי עשה איסור בבעילתו יהיה איסור כרת או איסור אחר יש סברא לומר דלא חש על בעילת זנות ובזה שייך שפיר סברת מוהרימ"ט דדוחק לחלק בין איסור חמור לאיסור קל (ונראה דמפני שראה הרב כנה"ג דברי רבו מוהרימ"ט דלא ס"ל לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו כנז"ל הוא שהוכרח לחלק באו"א דאיסור נדה ידוע וכו' ודוחק) ובאמת הרי מצינן למוהריט"ץ דאית ליה סברת הרי ב"ש גם באיסור שאין בו כרת ואפי' איסור דאו' אינו ברור דיש בזה כידוע מחלוקת הפוס' בזה ומוהריט"ץ גופיה נקיט בלישניה שעבר ע"ד חכמים. ואף אי כימא דאין כונתו לומר שהוא מדרבנן ממש. אלא שפרשוהו חכמים. מ"מ כרת ודאי אין בו:

והרב קהלת יעקב שם הביא משם הרב עץ החיים פר' וירא שכדברי מוהריט"ץ מסתברא ולא מטעמיה אלא כיון דאיסור קדשה המיוחדת איסור דרבנן הוא כמ"ש מרן פ"א ולקדש ביו"ט נמי אסור מדר' א"כ למה יעבור איסור דרבנן לקדש ביוה"כ שלא לעבור האיסור דרבנן דקדשה כיון דאידי ואידי איסור דרבנן הוא וכ' ע"ד שזהו סברת ריא"ז שבשה"ג הנ"ל וכו' עי"ש ונלע"ד בהורמנותי' דמר נ"ל דאפכא מסתברא דאם שניהם איסור דרבנן יש לנו לומר דטפי ניח"ל לעבור אאיסור דקידושין ביו"ט דלא חמיר לאינשי כולי האי כאיסור זנות ואפשר ג"כ דלאו כ"ע האי דינא גמירי וא"כ כיון שאיסור זנות ידוע ומופרסם וחמיר לאינשי דסתם אדם מישראל אינו פרוץ בזנות. אף מי שפרוץ בשאר איסורין. יש לנו לומר דכונתו לקידושין דזה הוא בעיני הבריות כהיתר נגד הזנות. ועוד מטעם אחר י"ל דניח"ל בקי' מבזנות דאולי ברצונו לבא עליה ביוה"כ פעמיים שלש. ואם יהיה לשם זנות יעבור על כל אחת ואחת. ואם לשם קי' אינו עובר אלא בביאה ראשונה ושוב הרי מקודשת לו ועומדת ומה שסייעו מדברי ריא"ז נר' דאין ראיה. דסברת ריא"ז היא דניח"ל לאיניש לעבור על הקל ולכן אמרי' דכונתו לזנות שהוא קל נגד איסור שיש בו מלקות. אבל כששניהם שוים יש לומר בהפך דאיסור זנות חמיר וחציף הוא לאינשי מאיסור קידושין באיסור:

והנה הרב פ"ת בסי' קמ"ט סק"ב כ' דמ"ש הבאה"ט בשם הרדב"ז דהמתייחד עם גרושתו, כשהיא נדה א"ץ גט לאו דוקא כשנתייחד לבד אלא אף אם ראוה שנבעלה א"ץ גט דכיון דלא חש לאיסור כרת לא יחוש לב"ז כמ"ש המל"מ בשמו וכן מתבאר מתשו' הרדב"ז החדשות סי שנ"א וכו' עי"ש ויש לתמוה עליו איך לא הוק' לו לפי זה דברי הרדב"ז אהדדי שהרי הבאה"ט בסק"א וסק"ב כ' בשם הרדב"ז ח"א סי' עז"ר דאם גרש אשתו משום זנות ושוב בא עליה צריכה ממנו גט שני עי"ש (כי אין שו"ת הנ"ל מצוי אצלי) הרי דס"ל דלא אמרי' כיון שבאותה ביאה עביד איסורא לא חיישי' דנשמר מביאת זנות (כמ"ש המוהרימ"ט הנ"ל). וזה היפך ממ"ש בסי' שנ"א ואולי מפני זה העתיק הבאה"ט דברי הרדב"ז בנתייחד כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה אך באמת עינינו הרואות בתשו' הרדב"ז בגופן שלהן דמוכח ודאי דגם בבא עליה בנדתה ס"ל דאין לחוש). ואין לומר דדוקא לגבי איסור נדה הוא דאמר מר הרדב"ז דכיון דפקר כולי האי לעבור על איסור כרת תו ודאי לא חייש אזנות. משא"כ בנאסרה לו מחמת זנות דליכא כרת. דמלבד שכבר כתבתי בשם מוהרימ"ט דאין סברא לחלק בזה. וגם ממ"ש בפ"ת שם בשם האבני מילואים דהרשב"א חולק על הרדב"ז וכו' מוכח ודאי דלא ס"ל לחלק כן כיעי"ש וכן דעת רעק"א שהביא בפ"ת בסק"א עי"ש וכן נר' דעת הרב בני חיי שהביא בקה"י שפשט ה"ס מדברי הריב"ש כנ"ל:

ועוד דמדברי הרדב"ז בההיא דסי' שנ"א יש להוכיח דלא ס"ל לחלק בזה שכ' וכן הדין במי שפרוץ בעריות ורגיל לבא ביאות אסורות דכיון דלא קפיד בהכי לא בעל לשם קידושין אלא לשם זנות בעלמא כשאר ביאותיו ע"כ ומסתמיות דבריו מוכח דגם מי שרגיל לבא ביאות אסורות של חייבי לאוין אמרי' דלא בעל אלא לזנות כשאר ביאותיו ואע"ג דאין בחייבי לאוין אפי' מלקות בבעל בלא קידושין לדעת הרמב"ם ר"פ ט"ו מהל' איסורי ביאה אלא איסור דאורייתא בעלמא ואפי"ה מוכח מדברי הרדב"ז מסתמיות דבריו דגם בזה אמרי' דכונתו לזנות ולאו דוקא בנדה דאיכא כרת וכן סתם וכתב הרדב"ז בסי' ת"ט דמי שרגיל לביאות איסור לא אמרי' דאינו עושה ב"ז. ואם בכשלא ראינו וידענו בבירור בבעילה זו שעשאה באיסור והיה אפ"ל דשמא עתה בבעילה זו שאפשר לו לתקן בהיתר נתכוון לקידושין. בכל זאת אמרי' ותלינן דסירכיה נקיט וכהרגלו הוא עושה כ"ש וק"ו בכשעינינו רואות דבביאה זו עצמה לא ימלט מאיסור דכיון שגרשה משום זנות הרי אסורה לו מן התורה והוא ודאי יודע שאסורה לו דמפני זה הוא שהוצרך לגרשה פשיטא ודאי דיש סברא לומר דלא חש עוד משום ב"ז. דאין סברא לומר דכשאינו רגיל מחלקינן בין איסור כרת לאינו איסור כרת. וכשרגיל אף באיסור שאין בו כרת. אמרי' דבביאה זו ג"כ לא חש לב"ז. דכיון דבביאה זו עצמה איתרע חזקתיה שהרי בעל באיסור. אי פשיטא לן בעלמא דמרעינן חזקתיה דגברא משום דרגיל באיסורי לאווין. הכי נמי איבעי לן למימר היכא דאיתרע חזקתיה באיסור לאו באותה ביאה עצמה שו"ר דברי הרדב"ז דסי' עז"ר ה"ד הרב שמן המשחה ד' כ"ב ע"ג ד"ה ועיין וכו' דכשהוציאה משום זנות וראוה שנבעלה צריך גט שני דכיון דבעל כל מה דאפשר לתקן מתקן דאי בעיל לשם זנות אית ביה תרי איסורי איסור זנות. ואחרי אשר הוטמאה ומשו"ה בעיל לשם קידושין לתקן שלא יהיה ב"ז אלא בעילת איסור עכ"ל ולפום האי סברא מסתברא ודאי דגם בבעל נדה אית לן למימר דכל כמה דאפשר לתקן מתקן ובועל לשם קידושין כדי שלא יהיה לו אלא בעילת איסור ואפשר דמ"ש הרב שמן המשחה (ע"ד הרדב"ז אלו) וז"ל ועיין להרב משל"מ פ"י מהל' גירושין הח"י ע"כ כונתו לרמוז סתירת דברי הרדב"ז ושם ד' כ"ו ע"ד הן ל"ו הובא תשו' הג' חק"ל ושקו"ט בענין זה טובא ובד' ז"ך ע"ג עמד בסתירת דברי הרדב"ז הללו וכ' דדוחק לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו דממ"ן כיון שבידו לתקן וכו' ועוד דאיסור לאו דמחזיר סוטתו נמי חמיר מביאת זנות דעלמא ואמרי' בפ"ק דיבמות טומאה כתיב בה בעריות ע"כ:

גם אשו"ר בס' ימי שלמה בפ"ב מהל' תמורה שכ' בשם הרב שמחת יהודה סי' י"ז שהק' דברי הרדב"ז אהדדי ולא ניח"ל לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו דמ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת וכו' והרב המחבר פקפק ע"ד בזה דאין שייך לומר מ"ל איסור לאו וכו' וגם לענד"ן דלא שייך בענין זה הא דמ"ל איסור לאו וכו' דודאי סברא הוא כיון דאיסור כרת חמיר לאינשי מסתמא פרשי מניה וכי חזינן דהאי גברא לא פריש מניה אמרי' שפיר דגם מהקל לא פריש דלא חייש ליה. אבל כי לא פריש מאיסור הקל בעיניו אין לנו הוכחה דעביד איסור אחר דכוותיה) ומצויין שם שו"ת חק"ל אה"ע סי' ל"ח ועוד ספרי דבי רב דלא שכיחי גבאי. ואת דברי שמן המשחה הנ"ל לא העלה על דל שפתיו. וע"ע בכנה"ג שם אות יו"ד שהביא בשם הרדב"ז בח"א סי' קפ"ד דהמתייחד עם גרושתו בנדתה א"ץ גט ואמצ"א לראות אם דבריו בתשו' זו הם כדבריו ממש שבתשו' החדשות סי' שנ"א (שכ' דל"ח לקידושין דממ"ן אם זהיר באיסור נדה לא בא עליה ואי לא חייש לנדה ודאי לא בעל לשם קידושין וכו') דא"כ הוא יש לתמוה על הכנה"ג שראה ב' תשו' הרדב"ז ההיא דסי' עז"ר שהזכיר באות ב' וההיא דסי' קפ"ד שבאות יו"ד ולא יעיר דסתרא"י נינהו. אך אם לא נזכר שם האי ממ"ן רק כ' סתם דהמתייחד עם גרושתו א"ץ גט ניחא דבסי' קפ"ד קאמר דאם נתייחדה א"ץ גט דמסתמא זהיר הוא באיסור נדה. וסמכי' דלא בא עליה. ובסי' עז"ר קאמר דאם נבעלה צריכה גט והכל שפה אחת ודברים אחדים. ואשר נמצא אצלו שו"ת הרדב"ז הנ"ל ישכיל בכונתו. ואף דאפ"ל דמאי דלא הוק' להרב כנה"ג דברי הרדב"ז אהדדי הוא משום דס"ל לחלק בין איסור כרת ללאו כמ"ש באות ב' לחילוק הראשון. מ"מ לדידן אין זה מן הישוב לפי מ"ש הרבנים הנ"ל דדוחק לחלק בזה. וגם דכבר כתבתי שמדברי הרדב"ז בסי' שנ"א ות"ט מוכח דלא ס"ל לחלק בכך. וצריך לעיין בס' נדיב לב ח"א סי' ע"ו וחיים שאל ח"ב סי' ו' ונשמת חיים ד' מ"ו ציינם בישרי לב ד' ל"א ע"ב ואין גם אחד מצוי אצלי. ושם בישרי לב ד' מ"ח אות ס"ב כ' דהבועל ביום הכיפורים או שהיתה נדה לא אמרי' אין אעבב"ז כמ"ש בקה"י ונד"ל וכו' ושוב כ' ועיין נדרים צ"א ההוא נואף דעל לגביה אתתא א"ל לא תיכול דטעמינון חויא אמר רבא אתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ניח"ל דלימות וכו' וי"ל עכ"ל ולפי הנר' כונתו להוכיח דמי שעושה איסור אחד לא יחוש לאיסור אחר דודאי חובה עליו לגלות רז זה דטעם חיוייא משום לא תעמוד על דם רעך. ומינה לבועל נדה דלא יחוש על ב"ז. וע"ז כ' די"ל אולי ר"ל דשאני ההיא דאינו עושה שום מעשה רשע אלא בשואת"ע ועוד יש לחלק דהתם איסור השני נמשך מהראשון כי כל זמן שבעלה חי לא יוכל למלאות תאות לבו הרע וק"ל:

ועתה ראיתי בס' עמודי אש הנד"מ לאחד מגאוני דורינו יצ"ו (בד' צ"ט ע"ב) שהביא בשם ס' פרי דעה שהצ"ע דברי הרדב"ז אהדדי ומני"ר כ' דנ"ל דלא כ' הרדב"ז אלא באיסור כרת דכיון שהפקיר לאיסור כרת ל"ח לבעילת זנות וכ' ליישב בזה קו' האבני מילואים (שהביא הפ"ת סק"ב) ע"ד הרדב"ז מתשו' הרשב"א וגם ליישב בזה מה שנרגש המשל"מ ע"ד הרדב"ז מההיא דתמורה והביא דברי הכנה"ג הנ' שמחלק כן וכ' שמפני זה העתיק הכנה"ג באות יו"ד מ"ש הרדב"ז המתייחד עם גרושתו נדה א"ץ גט. והפ"ת סק"ב שכ' דהכנה"ג שמפקפק ע"ד מוהר"י הלוי בכהן שבא על גרושתו כ"ש דמפקפק בזה שגה בזה דאדרבה בזה מסכים הכנה"ג להרדב"ז. ומזה נסתר ראית הב"ח מהריב"ש. ומוהריט"ץ כ' דאפי' כשעובר על איסור דרבנן אמרי' ג"כ אאעבב"ז, ובפח"י הק' בשם לה"ק אמאי לא הזכיר מוהריט"ץ דברי הריב"ש ולפמ"ש די"ל דהריב"ש לא כ"כ אלא באיסור כרת א"ש אלו תוד"ק נרו.

ויש לפקפק במ"ש שמפני זה העתיק הכנה"ג וכו' דמשמע דבלא היש לנו איזה קושיא על הכנה"ג ואנכי לא ידעתי מאי ק' דאף אי לא ס"ל להכנה"ג לחלק בין איסור כרת וכו' אין שום קושיא עמ"ש באות יו"ד כי שם כ' בשמו דאם בא עליה בנדתה א"ץ גט אלא כ' בנתייחד לבד דא"ץ גט. ואולי בבא עליה צריך גט כההיא דהרדב"ז שהביא באות ב' וא"כ ממ"ן אין לנו שום קושייא על הכנה"ג דאם באמת בתשו' שהביא באות יו"ד לא בא מפורש בדבריו לאם בא עליה אם צריך גט או לא א"כ הוא העתיק מ"ש בתשו' הרדב"ז ואין דברי הרדב"ז סותרים כמובן. ואם באמת בדברי הרדב"ז מפורש דאם בא עליה א"ץ גט או שכ' שם כדרך שכ' בתשו' החדשות סי' שנ"א הנ"ל א"כ כ"ש וכ"ש דלק"מ על הכנה"ג שהרי העתיק מ"ש בנתייחד והשמיט מ"ש בנבעלה משום דבזה דברי הרדב"ז סתרא"י נינהו עמ"ש בשמו באות ב'. ואדרבא לפי זה יש להוכיח דהכנה"ג לא סמך על חילוקו הראשון שבאות ב' בין איסור כרת וכו' דא"כ הי"ל לכתוב דגם בנבעלה א"ץ גט דבזה גם למ"ש באות ב' דצריך גט שאני הכא דהוא איסור כרת ועכ"פ קושיא ודאי איו לנו ע"ד הכנה"ג ממ"ש באות ב' ובאות יו"ד (אלא דאם באמת כתוב בתשו' ההיא דנבעלה א"ץ גט היה לנו תמיה על הכנה"ג שראה שתי תשובות הרדב"ז האל ולא יעיר בסתירתם. ואין במשמעות דברי הרב עמודי אש נרו שכונתו לזו):

ומ"ש דהפ"ת שגה וכו' הנה פשיטא לי כי הרב פ"ת לא היה בידו ס' הכנה"ג כדמוכח מדבריו במקומות רבים ואם מה ששגג הוא שהי"ל לחלק מדעתו כן לא עליו תלונתו כי הוא סמך על דברי רעק"א שהביא בסק"א דלא משמע ליה לחלק בזה כיעי"ש. ואינו צודק לומר על מי שאינו מחלק כן כי שגגה הוא שכבר כתבתי למעלה כי שרים רבים ונכבדים דחיקא להו לחלק בהכי. ומה גם כי לפי המבואר בדברי מוהרימ"ט כי בההיא דהריב"ש (אין שו"ת הריב"ש מצוי אצלי) היו אנוסים על הטבילה כי א"א להם להיות מקוה טהרה וכו' א"כ אין זה אפקרותא כל כך כי היכי דנימא דדוקא בהפקר כולי האי דלא חש על איסור כרת הוא דלא חייש אבעילת זנות כי אנוס הוא על הנדה. ומ"ש בשם מוהריט"ץ נראה ודאי דט"ס יש וצ"ל ומוהריט"ץ כ' דגם כשעובר על איסור דרבנן ג"כ לא אמרינן אין אעב"ז. וכבר צדדתי למעלה דאינו מוכרח דס"ל למוהריט"ץ כן דכמו זר נחשב בעיני לומר דמשום שלא חשש על איסור דרבנן לא יחוש על בעילת זנות. והרי אפי' בכשראינו שבא ביאה אסורה מדאורייתא איכא מ"ד דלשם קידושין בעל דכל כמה דאפשר לתקן מתקן. והיכי נימא דאפי' כשראינו שמה שלא חש הוא על איסור דרבנן לא חש לבעול לשם קידושין והוא מחלוקת מן הקצה אל הקצה. ועוד נ"ל דאף אי נימא דמוהריט"ץ ס"ל דשאר עינויים אינם מן התורה. מ"מ אין להכריח דס"ל דרך כלל דכל מי שלא חש על איסור דרבנן ודאי לא יחוש על בעילת זנות. די"ל דיוה"כ שאני דעיצומו של יום אדיר בימי שנה חמור מאד בעיני העולם. וזה שלא חשש לו חשיב אפקירותא וי"ל עליו דגם על זנות לא חש. אבל בשאר איסורין דרבנן לא נימא דמדלא חש אאיסור דרבנן לא חש אבעילת זנות. ומ"ש ליישב קו' הלה"ק על מוהריט"ץ שלא הביא מדברי הריב"ש וכו'. אומר אני א"כ כ"ש דקשה על מוהריט"ץ. דאם לפי הס"ד של הלק"ק ק"ל על מוהריט"ץ שלא נסתייע מהריב"ש כ"ש דתיקשי לן אם דינו וסברתו הוא היפך סברת הריב"ש ובעיקר כלל זה הנה ראיתי בס' נחמד שנדפס מקרוב לאחד מגאוני דורנו יצ"ו הכי קרא שמו תורת חסד והוא שו"ת לא"ח שהאריך בזה בסי' כ"ב אות ב' ולא יכולתי כעת להתבשם בנעם שיח דב"ק עי"ש ולקמן אות קמ"ה רשמתי עוד בזה עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף