שדי חמד/כללים/א/ד
|
< הקודם · הבא > |
ד אין מבטלין איסור לכתחלה מסורת בידינו מגדולי הפוסקים דלא אמרו אלא כשכוונתו לבטל האיסור כדי לאכלו וליהנות ממנו אבל כשאין כוונתו אלא לתקן ולהכשיר התערובת שפיר דמי כמ"ש בספרי הכללים בשם תשו' הרשב"א סי' תצ"ה והר"ן בפרק אין מעמידין והריב"ש סי' שמ"ט ותה"ד שהביא מרן הב"י ביו"ד סי' קט"ו והטור בא"ח סי' תנ"ג ולפי שבענין זה דברו המחברים בהרבה מקומות מפורזים למצוה. חשב לרשום מי ומי המדברים להקל על הרוצה לעיין בדבריהם המזהירים. עיין להרבנים כנה"ג יו"ד סי' צ"ט אות י"ד מוהריט"ץ סי' פ"א כר"ח יו"ד סי' ס"ד ס"ק ס"ו ובא"ח סי' תנ"ג ס"ג שער המלך כט"ו מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ה נחלת שבעה הובא במחצ"הש סי' תנ"ג סק"ח שו"ת פני יהושע בח"ב חיו"ד סי' כ"א נו"ב מ"ק יו"ד סי' ז"ך ובמ"ב סי' נ"ו וז"ן ובש"ע יו"ד סי' פ"ד סי"ג ענין דבש שיש בו נמלים ובפ"ת ונחלת צבי שם ובט"ז שם סק"ך ערך השלחן סי' תס"ז אות י"ג אהל יוסף חיו"ד סי' י"ז שו"מ במהדורא ג' ח"ג סס"י קס"ו ובמהדורא ב' ח"ב סי' ס"ד האריך מאד בכלל זה בית יהודה א"ח סי' מ"ז שו"ת תפארת אדם א"ח סי' י"ד ובשו"ת יו"ד סי' ז' קחים ומלך ד' ע"ז ע"ב בית שלמה בחא"ח סי' פ"ח ופ"ט נחמד למראה ח"א ד נ"ח ע"ד (ד"ה ועוד) וגם הרבנים בס' הכללים (ארעא דרבנן באות ט"ז בקהלת יעקב אות ט"ז ויד מלאכי ובכללי הדינים אות כ"ט אהל יעקב אות יו"ד ומקנה אברהם אות ט"ל) ציינו בזה עיין בדבריהם ובקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ד' אות ה' כתבתי קצת בזה:
וראיתי בס' שו"ת רמ"ץ שנדפס מקרוב בחא"ח סי' ל"ו אות ג' שהקשה הרב בעיקר כלל זה דכיון דבע"כ יתבטל מה לנו אם יתכוון או לא הא הוי פס"ר ובפס"ר אסור אף דלא מכוין ותי' כיון דאי מ איסו"ל הוא מדרבנן הא בדר' קי"ל דכשאינו מתכוין אף פסי"ר שרי ומסיק דלמ"ד א"מ איסו"ל הוא מדאו' לא מהני מה שאין כונתו לבטל עי"ש ובסי' ל"ה וראה זה חדש וצריך להתיישב בדברי רבנן קדישי הנ"ל לראות היעמדו דבריו שו"ר להרב בית מאיר ליו"ד סי' צ"ט ס"ה אף הוא היה מתכוין לומר כן דלא אמרו דבשאינו מתכוון לבטל וליהנות מהאיסור ש"ד אלא דוקא אי אמרי' דהא דאין מבטלין וכו' הוא איסור דרבנן עי"ש שהסביר אך חזר בו וכתב דממ"ש בפר"ק סס"י ס"ד בשם הריב"ש מוכח דסובר דאף אם הוא מדאו' שרי באין מתכוין לבטל עי"ש ואומר אני דגם מדברי רבינו הב"ח ביו"ד סי' צ"ט נלמוד דס"ל דגם אם איסור הביטול הוא מן התורה שרי כשאינו מתכוין שהרי כתב שם דהטור ס"ל דאי מ איסור וכו' הוא מדאו' והא רבינו הטור בא"ח סי' תנ"ג ס"ל דכיון שאין כונתו לבטל רק לטחון החטים אין בו משום ביטול איסור עי"ש ואף דביאר שם באות ד' דהא דלמ"ד א"מ איסו"ל מדאוריי' גם כשאין מתכוין אסור אינו אלא כשעושה בזמן האיסור. אבל במבטל בזמן היתר גם להראב"ד מותר לבטל מהת"ו ורק מדרבנן אסור וכשאינו מתכוין מותר מ"מ סתמיו' דברי הטו' בסי' תנ"ג מורה ודאי דגם לטחון בחוה"מ (דמותר כמ"ש בסי' תקל"ג) אין חשש משום ביטול איסור לכתחילה וק"ל ועיין בענין זה בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ח (מד"ה וראיתי והלאה) ולהרב רמ"ץ הנ"ל בחיו"ד סי' ל"א אות ט' ובשו"ת בן יהודה סי' צ"ט:
ודע דכלל זה אינו מוסכם דמוהר"ם בתשו' הרשב"א סי' תתל"א ס"ל דגם בכה"ג א"מ איסו"ל וכמ"ש הרבנים פר"ח ומוהרש"ז בקו"א שבש"ע שלו בסי' תמ"ב אות ג' וערך השלחן סי' תמ"ז אות ז' וכתב שם דכן משמע מרש"י גטין ד' ד"ן ד"ה יעלו וציין מוצל מאש ח"ב סי' יו"ד ואמ"א לראות ד"ק. והרב ב"ח בסי' תנ"ג ס"ב כתב שכן דעת הר"ן בהלכות ובתשו' סי' ז"ן וצ"ט וייחס שזו דעת הסמ"ק עי"ש וכמדומה לי שראיתי בספרים שעמדו בסתירת דברי הר"ן בענין זה ונוכל לומר דגם הרמב"ם ס"ל כן ומשו"ה כתב בפ"ט מהלכות מ"א הי"ו אסור להעמיד הגבינה בעור קיבת שחוטה דאף דאינו מתכוין אלא להעמיד הגבינה ולא לבטל אסור ומצאתי שהרב בית מאיר לא"ח בסי' תמ"ז ס"ד (ד"ה ומה שהמג"א) השיג על הרבנים מג"א ופר"ח ונו"ב שהשתמשו בכלל זה דכל שאין כונתו וכו' דהרי בדברי הרמב"ם מבואר דאסור העמיד בעור קיבת כשרה מטעם דאין מבטלין איסו"ל אלא ודאי כדמחלק המנ"י כלל ס' סק"א ע"כ והנה מ"ש בשם הרמב"ם נראה דכונתו לדברי הרמב"ם הנ"ל ואף דאינו מפורש בדבריו שהוא משום ביטול איסו"ל מ"מ ממ"ש שם אח"כ דאם העמיד אם אין בה טעם בשר מותרת מוכח דמאי דלא שרינן להעמיד הוא משום מבטל איסו"ל ואף דדינו של הרמב"ם הוא ממשנה מפורשת בסוף כל הבשר המעמיד וכו' דמשמע דוקא דיעבד. מ"מ נראה להרב בי"מ דמלשון זה אינו מוכרח כ"כ וע"כ תלה השגתו מדברי הרמב"ם שכתב מפורש אסור להעמיד וכו' ובהכרח דהוא משום ביטול איסור ואם לכך נתכוון שפיר י"ל כמ"ש דאפשר דהרמב"ם סובר כמוהר"ם ודעמיה והאחרונים הנ"ל נקטי כהרשב"א וס' מנח"י אין מצוי אצלי לראות חילוקו בזה והרב יד דוד ליו"ד סו' ס"ד הגב"י אות ח"י כתב בשם הריטב"א בחי' לע"ז ד' ל"ג ע"ד שכשאינו מכוין אין בו משום מבטל וכו' ושבעלי הנפש חוששין שלא לעשות כן לכתחילה אבל בדיעבד פשוט שמותר ע"כ והרב יד אפרים סוף הלכות תערובת (בד"ה ועיין נו ב מ"ת וכו') כתב דאנן קי"ל כל שאין כונתו לבטל מותר והרב שער המלך בהלכות מאכלות אסורות פט"ו הכ"א ובפי"ז כתב דדעת התוס' בפרק כל שעה ד' ל' ד"ה לישהינהו וכך מוכח דעת הר"ן שם דגם באינו מתכוין אסור והקשה דברי הר"ן אהדדי עי"ש וראיתי להרב מליבוויץ בשו"ת צ"ץ החדש חיו"ד סי' ס"ח על השאלה בענין הצוקאר שמערבין בו דם אם יש בזה משום ביטול איסור לכתחלה וכתב דכיון דקי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר וזה שאין כונתו לבטל הדם לאוכלו הוי דבר שאי"מ ושרי עי"ש שהאריך קצת אי הוי פסיק רישיה ובפס"ר דלא ניחא ליה ונראה מדבריו דחידוש הוא שחדשה תורה דיליה להמציא היתר ע"י זה שאינו מתכוין והוא תימה שלא זכר כלל מדברי הראשונים והאחרונים המדברים בזה דכל שאין כונתו לבטל האיסור אלא להכשיר הדבר אין בו משום ביטול איסור לכתחלה וכתב רבינו עקיבא איגר בתשו' סי' ע"ז דלא שרינן בטעם זה דאין כונתו לבטל אלא בכגון ההיא דדבש שנפלו בו נמלים דשרי לחממו להתיכו דההיתוך הוא להפריד זה מזה הדבש מהנמלים ולהשליך האיסור אלא דממילא נפלט הטעם זה מיקרי אין כונתו לבטל דהא מראה בהיפוך שמפריד האיסור אבל בטחינה שנתערב הכל יחד י"ל דמקרי קצת כונתו לבטל ואין להתיר אלא אם כן מצטרף עוד סניף אחר עי"ש וצריך להתיישב בדברי רבנן קדישי הנ"ל אי סברי הכי ועיין בהגהות יד שאול בסי' פ"ד ע"ד הט"ז סק"ך ובשבילי דוד שם ע"ד הט"ז בסק"ט וס"ק י"ב ובשו"ת רמ"ץ חיו"ד סוס"י ל"א מענין זה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |