שואל ומשיב/ב/ב/סד

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן סד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ש להקשות על הריב"ש סי' שמ"ט שכתב ראיה דכל שאין מתכוין לבטל איסור דשרי דאל"כ היאך צותה התורה להגעיל כלי מדין הא לשיטת הראב"ד דס"ל אין מבטלין איסור לכתחילה הוא מן התור' והיאך מועיל הגעלה אף אם היה במים שיעור לבטל פליטת הכלי המים אסורים וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל וע"כ דאין נקרא מבטל איסור לכתחילה שאין כוונתו לבטל וע"ז הקשה דניהו דאסור לבטל מכל מקום כל שכבר ביטל פשיטא דנתבטל ואינו אוסר הכלי. הנה יפה הקשה וכבר קדמו בזה הפר"ח בסי' ס"ד ס"ק כ"ו. ולפענ"ד נראה לישב דהנה לכאור' עוד אוסיף מיא והנני יוסיף להפליא דל"ש להריב"ש כל זאת ת"ל דאם נימא דבכה"ג אסור לבטל איסור א"כ אסור להגעיל ואיך צותה התור' להגעיל וכן דייק הר"ן בפ"ב דע"ז גבי מילוי ועירוי בחבית של יין לגבי שכר ע"ש וצ"ל דהא באמת מצי למדחי דמשם אין ראיה דע"כ לא אסור לבטל האיסור רק כשרוצה להנות מן האיסור אבל כאן הא המים נאסרים ורק הכלי נתכשר בזה אם כן לא נהנה מן האיסור וא"כ לכך שרי להגעיל אך זה אינו דממנ"פ אם נתיר המים שוב נהנה מן האיסור ואם אינו נהנה מן המים דהמים אסורים ע"כ דהתורה אסרה המים דל"מ ביטול ושוב אוסר הכלי ושפיר הקשה הריב"ש דמה מועיל הגעלה וע"כ דבכה"ג לא שייך אין מבטלין איסור ויפה דייק הריב"ש וז"ב:

והנה הפר"ח כתב דבלאו הכי אין ראי' מהגעלה דש"ס דכן מצות התור' ובאמת שהיה מקום להמתיק הדבר דהרי הראב"ד פירש דהא דאמרו זהו היתר הבא מכלל איסור והיינו דזה חידוש שהתירה התור' בזרוע בשלה ואם כן יש לומר דגם גיעולי מדין חידוש הוא שחדשה התורה. ובזה היה מקום ליישב קושית הרמב"ן בפ' מטות דאמאי לא צותה התורה להגעיל כלי סיחון ועוג. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דחידוש הוא יש לומר דבכלי סיחון ועוג אסרה ול"מ הגעלה. ובזה היה מיושב קושית העולם בהא דיליף טעם כעיקר מגעולי מדין והקשו דלמא היה מבב"ח ולפמ"ש אתי שפיר דבב"ח כ"ז שלא נעשה בשר בחלב והיה היתר אם כן יקשה דגם בסיחון ועוג היה מקום להגעיל ולא שייך בזה אין מבטלן איסור דעדיין לא נאסר וכמ"ש ביו"ד סי' ק"ט לענין יבש ביבש ואם כבר נתבשל בב"ח שוב יש לו דין שאר איסורין. אמנם גוף דברי הפר"ח דחוקין דמנין לנו לומר שחידוש היא שחידשה התור' טפי עדיף לומר שכל שאינו מכוין לבטל האיסור מותר וע"כ דברי הריב"ש נכונים ובפרט שכבר קדמו הר"ן והפר"ח לא זכר דברי הר"ן שם אף שהריב"ש רמזו ועיין בפר"ח סי' תנ"ג. ומן האמור יש לתמוה על הנוב"י מהדו"ק סי' כ"ו ביו"ד בהג"ה שחידש דבכהאי גוונא לערב לכתחיל' אף שאינו מכוין אסור והביא ראיה מהא דאסור להשתמש בכלי שאין משתמשין בשפע משום דאין מבטלין איסור והא אינו מכוין רק להכשיר איסור הכלי ע"ש ובמח"כ לא זכר דברי הר"ן שכתב בהדיא דלא כדבריו וכמ"ש שוב ראיתי בנוב"י מהד"ת סי' מ"ו ששאלו לו מהריב"ש הנ"ל והשיב דברי הריב"ש לד"א וכ"כ על הגליון דלא זכר דברי הר"ן הנ"ל ודו"ק:

ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי התוס' בחולין דף ק' שהביאו ראי' לשיטת ר"א דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה דלשיטת ר"ת יקשה היאך הגעילו יורה גדולה שאין במים ששים כדי לבטל והא המים נ"נ וחזרו ואסרו וא"ל שיחזור ויגעילם דאכתי נ"נ והקשה בכו"פ סי' צ"ב ס"ק י' דממנ"פ אם נחשבו למב"מ עם מי הגעלה שנית א"כ בטל ברוב ואם הוה מין באינו מינו כיון דהיא נבילה א"כ הא מועיל טעימת קפילא דמבא"מ בנו"ט ובאמת אין בה רק חלק מחמשים מאיסור עד"מ כו' ע"ש וקושיא זו מוזכר בקצרה בשו"ת ח"ץ סי' ק"א ע"ש דעכ"פ טעימת קפילא מועיל ולפמ"ש י"ל דהכי קשיא ליה לתוס' דכיון דלשיטת הראב"ד ודעימיה אסור לבטל מן התור' וע"כ צ"ל הא דלא נאסר הגעלה משום דאין כוונתו לבטל רק להכשיר הכלי וכמ"ש הר"ן והריב"ש ולפ"ז שפיר הקשו כיון דבפעם הראשון נאסרו המים ונ"נ כיון דאסור לבטל וכמ"ש הריב"ש וכמ"ש בטעמו א"כ כל המים נ"נ וכאן לא שייך שאין כוונתו לבטל רק להכשיר הכלי דאם לא היה ששים א"כ לא היה כוונתו להכשיר הכלי דאדרבא הכלי עוד נאסר טפי שבלעה מהמים ולשיטת הב"י בסי' ק"ג נחשב המעל"ע מחימום המים ורק שבפעם השני יכשיר הכלי וא"כ בפעם ראשונה נ"נ כל דהיה כוונתו שיבטל האיסור בפעם שנית וא"כ לא הועיל בזה ונ"נ כלו א"כ גם בפ"ש נ"נ ומה מועיל טעימת קפילא הא המים נעשים נבילה ודו"ק היטב. ובזה אמרתי ליישב לשון התוס' שכתבו דא"ל שהגעילו שאב"י דהא לא אסרה תורה רק קדירה ב"י ונתקשה הכו"פ דממנ"פ להס"ד דגם שאב"י אסור א"כ מה מועיל שיגעיל באב"י הא נאסר גם באב"י והוא דקדוק עצום. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי התוספות בפסחים דף למ"ד ד"ה לשהינהו כתבו דהיכא דנאסר הכלי ואין לו תקנה שוב הוה כדיעבד ומותר לבטל איסור ע"ש ומעתה גם כאן אם נימא דגם שאב"י אסור וא"כ א"א בתקנה בכלי גדול שוב מחשב כדבר שא"א ושפיר יכול להגעיל פעם שנית וכקושית הכו"פ וא"ל דכיון דאין מבטלין איסור נ"נ כל המים דבכה"ג מותר לבטל ודו"ק היטב:

ומן האמור יש לתמוה על מ"ש הט"ז ביו"ד סי' קל"ז ס"ק ד' דע"כ לא שייך שאין מתכוין לבטל האיסור רק באי אפשר בענין אחר אבל כל שיש לו תקנה אחרת לא דא"כ היאך כתב הר"ן והריב"ש דלכך מותר הגעלה משום דאין כוונתו לבטל הא אפשר להמתין שלא יהי' ב"י והתור' לא אסרה רק קדירה ב"י ואפשר דזה לא מקרי אפשר דבעינן אפשריות היתר באותו זמן שרוצה להשתמש ודו"ק:

והנה בישוב קושית הריב"ש דלמה מגעילין איסור לשיטת הראב"ד הא אין מבטלין איסור לכתחילה היה נלפענ"ד דהנה באמת דברי הראב"ד צריכין ביאור דלמה יהי' אסור לבטל מן התורה ולכאורה היה נ"ל דבר חדש די"ל דהראב"ד ס"ל דבאמת דבר האסור אי אפשר לחזור ולהיות מותר דאל"כ מצינו דמים לפסח מן התורה וגם לכל א"ה וע"כ דעיקר הביטול הוא רק דתלינן דמה שאוכל הוא המותר והאיסור נשאר ובכל אחת ואחת תולה דזה ההיתר אבל שיבטל לכתחילה איסור שישוב להיות היתר והרי הוא עושהו היתר דניהו דאח"כ כשמבטלו לא נודע מי האסור אבל מכל מקום הוא היה לו איסור ברור ומבטלו וישוב להיות מותר זה א"א להיות דאיסור יתהפך להיתר וז"ב לפענ"ד בטעמו. ומעתה י"ל דזה דוקא היכא שרוצה להתיר האיסור אמרינן שפיר דכל שנאסר האיסור לא ישוב להיות היתר אבל כל שמגעיל הכלי שבלע האיסור א"כ הוא מתיר הכלי שהיתה מותרת א"כ מ"ל בזה שמבטל האיסור הא אין כוונתו רק על הכלי אך י"ל דבאמת כיון דנבלע בכלי איסור שיש בו בנו"ט אם כן משכחת לה שיבטל האיסור ג"כ שהרי המים נאסרים ואם כן רצונו לבטל האיסור ג"כ והאיסור אי אפשר שיתבטל:

ובזה מיושבים היטב דברי הריב"ש דע"כ כל שאין כוונתו לבטל האיסור שרי דאל"כ שפיר יקשה היאך מותר להגעיל והא סוף סוף הוא מתיר הבליעת האיסור וע"כ דבאמת אין כוונתו לבטל האיסו' רק שההיתר יהיה מותר דהיינו הכלי ומיושב קושית הפר"ח דניהו דאם כבר בטל שוב לא יהיו המים נאסרים אבל היאך מותר להגעיל לכתחילה וכמו דאין מבטלין איסור לכתחילה אף לכשיתבטל יהיה מותר דתולין שזה היתר מכל מקום אמרינן דהאיסור לא ישוב להיות היתר כמו כן הבלוע בכלי שיש בו בנו"ט הרי הוא מתיר האיסור וע"כ דאין כוונתו לזה וכשאין כוונתו לזה שוב מותר לגמרי ולפע"ד ראיה לשיטת הראב"ד דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה היא מן התורה מהא דאמרו בגיטין דף פ"ג ע"ב היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולמה לא משכחת לה שזה יאסור יינו של חבירו וזה יבטלו ומותר מן התורה אף למבטל עצמו וע"כ דאסור לכתחילה מן התור' למבטלו ולשיטת הפוסקים דמתירין צ"ל דכוונת הש"ס דאם יבטלו יהי' מותר בשביל שנתלה שזה הוא המותר מכבר אבל לא מצינו שזה אוסר וזה מתיר אותו דבר בעצמו עכ"פ סברת הראב"ד נכונה לפענ"ד וכמ"ש בטעמו. ולפ"ז היה נ"ל דבכהאי גוונא שהיה משהו בלוע בכלי שוב היה מותר לבטלו אף לשיטת הראב"ד כיון דהאיסור אינו מבטל דהאיסור לא ישוב להיות היתר דאינו בנו"ט ואסור במשהו וכשמבטלו אינו מבטל להאיסור דבלאו הכי הוא משהו וז"ב כשמש ומשמיא אנהירו לעיינין דמצאתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' רכ"ב שכתב בשם הראב"ד ז"ל דאיסור משהו בלוע בכלי מבטלין לכתחלה הרי בהדיא דאין בו שום חשש אף לשיטת הראב"ד ז"ל. ובזה מיושב מ"ש השואל שהו"ל להקשות ממגורה שפונה ממנה תרומה מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין הרי דאף בעין יכול לבטל איסור. ולפמ"ש אתי שפיר דשם אינו רוצה להתיר התרומה שזה משהו ורוצה ליתן לתוכה חולין וכל שאינו מכוין לבטל האיסור שרי אף להראב"ד וכמ"ש הריב"ש וכמ"ש בטעמו וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב ג"כ מה שיש להקשות היאך שייך מן התורה לחלק בין מתכוין לבטל האיסור או לא אטו קנסא הוא והיכן מוזכר מה"ת לחלק דבאינו מתכוין שרי. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דאינו מתכוין על האיסור לא שייך לומר דהאיסור נהפך להיות היתר והרי אינו רוצה להנות מאיסור כלל רק שהכלי לא יאסר ונשארה בהיתר כמו שהיתה ודו"ק:

והנה הברכת הזבח בחידושיו לזבחים דף ע"ד כתב לדחות דברי הר"י קורקוס שכתב הא דימותו כולם דהוה כמו הפילה בידים וכתב הבה"ז כיון דמצוה שימותו בב"ד כדי שלא ימעול בקדשים כמ"ש התוס' הוה כמו נפלה מעצמו ע"ש ודבריו לכאורה תמוהים דניהו דמצוה שימותו מ"מ כיון דבלא זה הי' אסורים כולם ועכשיו דבמה שממית אחת מתיר כולן הוה כמבטל איסור וע"כ נרא' דכוונתו כיון דאינו מתכוין להתיר האיסור רק שלא ימעול בקדשי' וא"כ הא בלא נתכוין לבטל האיסור מותר וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' פ"ד וכמ"ש הר"ן והריב"ש לענין הגעלה ואף דשם אין הכוונה כלל להתיר האיסור הבלוע רק להתיר הכלי ולהסיר האיסור הנבלע ממנו משא"כ הכא דסוף סוף הרי בלא זאת הי' אסורין כולן ובמה שממית אחת הותרו כולן אפ"ה הא אין כוונתו בשביל האיסור ואדרבא שלא יכשלו בההיתר שלא ימעלו בקדשים שהוא הרוב וא"כ פשיטא דכל כה"ג לא מקרי נתכוין לבטל האיסור וז"ב מאד מאד בכוונתו ועיין פר"ח סי' תנ"ג ודו"ק:

ובזה מיושב קושית הכו"פ סי' ק"י ס"ק כ"ז דאם כן מאי פריך הש"ס ולתני ככרות של בעה"ב הא כיון דאליבא דר"ע מיירי שם בע"ז דף ע"ד ולדידיה כיון דצריך שריפה א"כ מקיים המצוה דתשביתו ושוב כל ששורף אחת מהם הותרו כולם ובתשובה הארכתי בזה בכמה ענינים. ולפמ"ש אתי שפיר דשם עושה בשביל האיסור החמץ ובכה"ג אף שעושה מצוה מכל מקום מתכוין לבטל האיסור ועי"ז הותרו כולם ונקרא מבטל איסור משא"כ כאן דעושה כן בשביל ההיתר וז"ב. ובזה מיושב מה ששמעתי מפי דו"ז הגאון בעל ישועות יעקב זצלה"ה שהקשה בהא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן דאמאי כולם יצאו לבית השריפה ישרוף אחד מהם דקדשים מצוה לשרפן ולפמ"ש אתי שפיר דהוא עושה כן בשביל הפסול ואסור ודו"ק. אחר כמה שנים שכתבתי זאת ראיתי בפר"ח סי' צ"ט ס"ק ח' שהרגיש בהך דמגורה שפינה ומהתימה שלא זכר בדברי הרשב"א סי' רכ"ב הנ"ל. והנה ראיתי לאחרונים שהקשו לשיטת הסוברים דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו רק דרבנן מהא דאמרו בגיטין דף נ"ד והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ואפילו הכי גזר ר"י שוגג אטו מזיד וע"ז הקשו דאמאי צריך להקשות ממה דחד בתרי בטיל אינו רק דרבנן ת"ל דגוף איסור לבטל אינו רק דרבנן ואפ"ה גזרו ולפענ"ד נראה ליישב זאת דהנה זה נלפענ"ד ברור דביבש ביבש אם לא היה בטל חד בתרי מה"ת לא היה נ"מ בין חד לתרי לאלף דהא עיקר ההיתר ביבש ביבש דאמרינן על כל אחד שהוא מן הרוב הכשירים או שהאיסור נהפך להיתר וכשיטת הרא"ש ועיין בב"י ביו"ד סי' ק"ט ולפ"ז אם לא בטל חד בתרי מה"ת שוב גם באלף לא בטיל דבשלמא בלח בלח אפשר לומר דבששים נתבטל הטעם ולא נרגש אבל ביבש ביבש הא כל אחת בפ"ע ועיקר ההיתר משום דאזלינן בתר רוב. ואם כן מה נ"מ בין חד בתרי לחד באלף ואם כן ע"כ הוכרח הש"ס לומר דמה"ת חד בתרי בטל דאל"כ שוב לא שייך להקשות דאין מבטלין אינו רק איסו' דרבנן הא אם לא נתבטל שוב אסור מן התורה ובדאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד והאיסור הוא מן התורה ורק לאחר שנתבטל אינו רק דרבנן ובזה שפיר קנסו שוגג אטו מזיד דאם לא נתבטל שוב יש כאן איסור תורה ויומתק יותר לפמ"ש בתשובה דהא דלא קנסו שוגג אטו מזיד הוא משום דבדרבנן לא שייך איסו' בשוגג ומה"ת מותר ורק דחז"ל גזרו וכל שלא עשה במזיד אין עליו חטא ולפ"ז כאן אם לא מועיל הביטול חד בתרי והוא הדין חד באלף שוב יש כאן איסור תורה ול"מ כלל ביטול במזיד וא"כ גם בשוגג שייך למקנסיה דהא יש כאן איסור וז"ב כשמש לדעתי. וראיתי לנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' מ"ה שחידש דביבש ביבש ל"מ ביטול לכ"ע מה"ת וכ"ע מודים בזה לראב"ד ע"ש ולפי דבריו היה מיושב הקושיא הנ"ל בפשיטות דשפיר הוצרך לומר והא מן התורה חד בתרי בטל דאם לא כן לא היה מועיל ביטול יבש ביבש אבל גוף דינו מהך דמגורה הנ"ל דשם משמע דמה דאין מבטלין אינו רק איסו' דרבנן והראב"ד לשיטתו דס"ל דמה"ת היא הוצרך הרשב"א לדחוק לדעתו אמאי מועיל ביטול וכמ"ש בשמו דאינו מתכוין לבטל ועיין בתוי"ט בתרומות פי"א שם ומשמע דלדידן היה מועיל ביטול אף לכתחילה וכמ"ש ודו"ק:

והנה בחידושי אמרתי ראיה בזה לשיטת הראב"ד דאין מבטלין איסו' לכתחילה היא מה"ת ובפרט לפמ"ש הנוב"י דביבש ביבש ל"מ ביטול לכ"ע מן התורה מהא דהקשו התוס' פסחים דף כ"ט בהא דמקיש שאור דאכילה לשאור דראיה והקשו התוס' דאם לקחו ישראל או גזלו הו"ל שלו. ולפמ"ש אתי שפיר דיכול לאכלו ע"י ביטול במצה וכדומה ואף דאסור לבטל מה"ת ביבש ביבש הא זה אינו דקודם שאכלו והיא של עכו"ם יכול לבטל דלא נאסר עדיין דחמץ של עכו"ם מותר הו"ל כמבטל איסו' בזמן שלא נאסר דמבואר בט"ז סי' תמ"ז דמותר לבטל וכ"כ בסי' תרכ"ט והוא הדין בזה דעד שנעשה של ישראל משרי שרי ודו"ק. והנה דברי הנוב"י הנ"ל הם תמוהים לפע"ד דלפ"ז באיסור דרבנן ביבש ביבש יהיה אסור מן התור' לבטל דהא כעת ניכר איסורו והרי מבטל איסו' דניהו דרבנן אסרו אבל עכ"פ כל שנצטוינו מן התורה לשמור דברי סופרים שוב אסור מן התורה לבטל דהרי כעת ניכר האיסור והרי איסו' דרבנן מבטלין כדאמרו בפ"ק דביצה דף וא"ו וגם חלת חו"ל מבטלה ברוב וגדולה מזו מצינו דהרז"ה מתיר בחלה שנטמאת לקרא לה שם ולבטלה ולאפותה וכמ"ש בבעה"מ פ"ג מפסחים גבי חלה שנטמאת ואף הרמב"ן מודה בזה אם כבר נתערבה שיוסיף עליה וע' בר"ן שם והרי שם יעשה איסו' תורה שיאפה שלא לצורך אם נימא דל"מ הביטול ואסור לבטל מן התור' וע"כ דליתא ולפענ"ד הדבר תלוי בהא דנרא' שנחלקו הרשב"א והרא"ש בטעם הדבר דיבש ביבש בטל ברוב דאם נימא כמ"ש הרשב"א משום דעל כל אחת יש להסתפק שמא היא מן הרוב אם כן יש מקום לומר דאסו' לבטל לכתחלה דכעת אין כאן ספק אבל לשיטת הרא"ש דהוא משום דהאיסו' נהפך להיות היתר ועיין בטוש"ע יו"ד סי' ק"ט אם כן מה בכך דכעת ניכר האיסור הא אח"כ יתבטל ויהי' היתר ועיין במהרי"ט בחלק יו"ד סי' א' במה שכתב דלכך אין עושין ספק דרבנן לכתחילה או ס"ס בדאורייתא דהוה כמו אין מבטלין איסו' והיינו מדרבנן ושם אתי שפיר דכעת אינו ספק ושמא יבא לידי ישראל והוה כמו ספי ליה בידים ואפ"ה אינו רק דרבנן מכ"ש בזה דכל דנתבטל ואינו ניכר שוב האיסו' נהפך להיות היתר ואף לשיטת הרשב"א אח"כ גזה"כ דאחרי רבים להטות אף שיודעין אנו שבודאי יש אחת שהיא איסו' מכל מקום על כל אחת אזלינן בתר רוב ולמה יהי' אסור לבטל לכתחילה מה"ת וז"ב והרי רוב גם כן אינו רק ספק והתורה התירה וכמ"ש בשיטה מקובצת ב"מ דף ז' גבי עשירי ודאי וה"ה בזה ובזה אני אומר ליישב דברי הרי"ף דלכך לא כתב בחלה שנטמאת הך תקנה דשם כיון דכעת הוא אסור לאפות וכשמבטלה שוב נימא דאיסו' נהפך להיות היתר שוב אין כאן חלה כלל והרי צריך להפריש חלה ואם כן מה מועיל מה שיפריש חלה מקודם ומכ"ש לשיטת הרשב"א דעכ"פ יש כאן אחת שאסור לאפות וגם י"ל דממונא לא בטל וכל שכבר הפריש החלה שוב אסור לבטלה מיהו יש לומר דהו"ל ממון שאין לו תובעין ובטל ועיין ביצה דף ל"ח ועכ"פ מ"ש בראשונה נכון ועיין ביצה דף כ"ז בחלה שנטמאת וגם שם קשה דבח"ל יכול לבטלה ברוב וצ"ע כי לא עיינתי כעת ואני כותב מבחוץ:

והנה בסי' תמ"ז וסי' תרכ"ו כתב הט"ז דמותר לבטל האיסו' קודם הפסח דהיינו אם נתערב קודם פסח ואין בו ששים יכול להרבות עליו קודם הפסח עד ששים למען שלא יהי' חוזר וניעור. ולכאור' קשה לי דהרי הטור סוף סי' תמ"ז הביא מחלוקת רבינו יונה והרא"ש בזה אי שרי לערב ולשהותו לאחר פסח דהו"ל כמבטל איסו' ועיין מג"א שם ס"ק מ"ב וס"ק מ"ה ובט"ז ריש סימן תמ"ב. ולכאורה רציתי לומר דדוקא להוסיף הוא דשרי הט"ז קודם זמן איסור אבל לערב האיסור עצמו כל שלא היה מעורב עדיין אסור אבל יותר מסתבר דס"ל להט"ז דלא קי"ל כר"י רק כהרא"ש ושרי כל שהיה קודם זמן איסורו. והנה בסי' תמ"ג כתב הש"ע ס"ג חטה שנמצאת בתרנגולת בע"פ מותר לבטלה בששים ודקדקו התלמידים דלמה נקט מותר לבטלה הא לכתחלה אסור ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהנה אם נימא דאינו חוזר וניעור והיינו כשלא יהי' החטה בתוכה אבל כשיהי' בתוכה תאסר בפסח במשהו ואם כן כל שאינו רוצה לאכלה בע"פ רק בפסח עצמו והוא רוצה לבטלה כדי שלא תאסר במשהו וכן להיפוך למ"ד חוזר וניעור והוא רוצה לבטל רק שלא יהי' במשהו אם כן כעת עדיין היתר הוא לגבי משהו שבע"פ היא בששים ואם כן שוב יוכל עדיין לבטלה כל דאינו מתכוין לבטל האיסור של הששים רק לבטל שלא תאסר במשהו ואף דממילא הותר לו עכ"פ לאכול ע"י שהרבה עד ששים מכל מקום כל כוונתו היה העיקר שלא תאסר במשהו וזה עדן לא נאסר. וגם נלפעל"ד דמשהו לא שייך שמבטל דהא אין האיסור במציאות דהא משהו אינו אסור רק משום דלא בדילי או דהוה דבר שיל"מ החמירו לאסור משהו אבל ל"ש איסו' במציאות ומותר לבטל ולא שייך בזה הגזירה ועיין בתוס' פסחים דף למ"ד ולפמ"ש יש לומר דבמשהו לא שייך ביטול איסור אך י"ל דשם לרב קאי דמב"מ במשהו ואם כן הוה מה"ת איסור ואדרבא מב"מ האחד מחזק את חבירו אם כן מבטל איסור אבל לדידן דמב"מ בטל ברוב מה"ת ורק דחז"ל החמירו בחמץ דיהיה במשהו לא שייך מבטל איסור ולכך מותר לבטל לכתחלה ודו"ק ועיין מ"א ס"ק יו"ד ובהג"ה שם והדין צ"ע אם בכה"ג שיש איסו' כעת רק שיבא עוד איסור חמור עליו והוא רוצה רק לבטל האיסו' האחר שלא בא עדיין אם מותר לבטל וצ"ע בזה. וע' ט"ז סי' ע"ו ס"ק י"א ביו"ד שכתב דאין מבטלין איסו' לכתחלה ודבריו תמוהים דשם אין כוונתו לבטל האיסו' שיהנה מן האיסור והוה כמו הך דדבש המוזכר ביו"ד סי' פ"ד ולפענ"ד מזה ראיה למ"ש הנוב"י בחלק יו"ד סי' כ"ו דלכתחלה אסור לערב אף שאין מתכוין לבטל ודו"ק:

והנה התוס' בפסחים דף למ"ד ד"ה ונשהינהו הקשו ניהו דס"ל דטעמא דחמץ בקדירה חשיב משהו שאין רגילין להשתמש הרבה ביחד מ"מ אין מבטלין איסור לכתחלה ושאל אותי תלמידי החריף מו"ה אברהם לבוב נ"י נכד דו"ז הגאון בעל ים התלמוד זצ"ל דמה קושיא הא אין מתכוין לבטל האיסו' רק לבשל בקדירה ובכה"ג לא מקרי מבטל איסור ע"ש. והשבתי דמכאן ראיה ברורה לדברי הנוב"י הנ"ל במהדו"ק סי' כ"ו דלערב לכתחלה לבטל אף שאינו מתכוין אסור רק דכל שהוא כבר מעורב והוא מוסיף או טוחן החיטים ואינו מתכוין לבטל שרי ולפ"ז נלפענ"ד דזה דוקא באיסו' שבטל בששים שייך לומר דכל שהוא כבר אינו מקרי מתכוין לבטל איסור אבל כאן דהוא אסור במשהו א"כ המשהו לעולם יש בעיניה ובכהאי גוונא אסור אבל זה אינו דגם שם קאי אף באיסור משהו דכל שכבר נבלע האיסור והוא אינו מתכוין לבטל האיסו' מותר ואם כן הוא הדין כאן הא הקדירה כבר נבלע בו האיסו' ויותר נראה דמכאן ראיה למ"ש הט"ז ביו"ד סי' קל"ז ס"ק ד' דכל דאפשר בענין אחר לעשות אסור אף שאינו מתכוין לבטל ואם כן זהו באמת תירוצו של הר"י דכיון דהכא בכ"ח ואין להם שום תקנה בכהאי גוונא שרי לבטל כיון דאין בו רק משהו ומיהו לא היה להם לומר דאינו רק משהו דשלא במינו הוא ת"ל כיון דהכא אי אפשר בענין אחר לא חשיב מבטל איסור ובלא"ה קשיא לפמ"ש הר"ן בפרק אין מעמידין בשם הראב"ד ורבותינו הצרפתים דכל שאין כאן רק איסור משהו ואי אפשר לבא לידי נתינת טעם מותר לבטל לכתחילה וא"כ כאן דאינו רק משהו למה יהי' מותר לבטל לכתחילה אך יש לחלק דשם קאי לדידן דמין במינו בטל ברוב ובמין בשאינו מינו בנותן טעם א"כ כל שא"י לבא לידי נ"ט מותר אבל כאן דלרב קיימינן דמין במינו במשהו אם כן קפדה התורה על איסור משהו יותר דבמין במינו במשהו ובאינו מינו בנותן טעם א"כ איכא איסור לבטל אמנם ליישב גם הקושיא הנ"ל דהא אינו מתכוין לבטל לפענ"ד נראה דע"כ לא כתב הר"ן רק בהגעלה שאינו מתכוין לבטל האיסו' במים שמגעיל וכל כוונתו להכשיר את הכלי אבל כאן שהכלי אסור והוא מבשל בהכלי אם כן מתכוין להכשיר הקדירה שאל"כ היה אסור לבשל בו א"כ אין לך מבטל איסור גדול מזה שהרי הכלי אסורה לבשל בו שיש בו משהו חמץ וע"י שמבשלים בא"מ אנו מכשירים הכלי ומקרי מבטל איסור וז"ב:

ובזה מובן היטב מ"ש התוס' בתירוצם בשם הר"י דהואיל וליכא אלא משהו ושלא במינו לית לן בה ויכול לבטלה וכדיעבד דמי והיינו שבאמת אינו בא לנ"ט כמ"ש הראב"ד במשהו מותר לבטל ואף שכאן הקפידה תורה גם על משהו היינו במינו אבל באינו מינו שקפדה דוקא על נותן טעם ואם כן שפיר יכול לבטלו דהוה כדיעבד דהא אי אפשר בע"א ואינו מתכוין לבטל האיסו' רק שלא לשבור הכלי כנלפענ"ד. ובזה יש ליישב שלא יסתור למ"ש למעל' ד"ה אמר ועמד בזה בשעה"מ הלכות חמץ פ"ה ע"ש ולפמ"ש יש ליישב ודו"ק. ובאמת לפמ"ש הראב"ד בר"ן שם דמשהו מותר לבטל כיון שאי אפשר לבא לידי נ"ט קשה גם כאן אינו רק משהו מיהו זה אינו דדוקא ביי"נ דאף דיין ביין במשהו אבל במים ושכר אינו רק בנו"ט וכל שאי אפשר לבא לידי נ"ט שרי אבל בחמץ דלרב דבמינו גם לאח"ז אסור במשהו שוב אף משהו אסור לבטל:

שוב ראיתי ברשב"א סי' רכ"ב שכתב וז"ל שאלת במה שאמרתי לך פא"פ משמו של הראב"ד ז"ל נשהינהו לאחר זמנן דאיסור משהו בלוע מבטלין אותו לכתחילה וכפי הנראה הראב"ד עצמו חידש זאת על הך קושיא דנשהינהו לאחר זמנן דהא הוה מבטל איסור וכתב דבמשהו בלוע לא אכפת לן אבל צ"ע דהא בחמץ לא שייך זאת כיון שגם משהו אסור ל"ש הטעם ומהתימה על הפר"ח ביו"ד סי' צ"ט ס"ק ח' שהקשה ממגורה על הראב"ד ולא ראה דברי הרשב"א הנ"ל ועיין פר"ח או"ח סי' תנ"ב ס"ק א' וסי' תנ"ג שם ס"ק ג' ועיין בט"ז סי' תנ"ב ס"ק ה' באו"ח שכתב להקשות דהו"ל כמבטל איסו' וכתב דלא נתכוין לבטל צע"ג דמה ק"ל טפי כאן מכל הגעלות שבעולם והרי הר"ן כ"כ בכל הגעלות וצע"ג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף