שדי חמד/כללים/א/א
|
|
א אין מבטלין איסור לכתחילה לא אמרינן אלא כשכבר חל עליו שם איסור אבל קודם לכן שפיר דמי כ"כ הרב טורי זהב רס"י תרכ"ו (סק"א) בשם המרדכי (סוכה רמז תשל"ח) והאגודה (סוכה סימן י') שהביא הרב ב"ח שם ומזה למד לתערובת לח בלח קודם הפסח שמותר להרבות עליו ולא חשיב מבטל אס"ל וכ"כ בסי' תמ"ז סק"ה והרב מאמר מרדכי שם בסק"ט חולק עליו כיון דחמץ שמו עליו לא מיקרי היתר אפי' קודם פסח כמ"ש הפוסקים לענין הגעלה ולכן יש להחמיר. וחידוש הוא שלא ראה דברי הרשב"א בתשו' סי' תפ"ה והביא דבריו הרב מג"א בסי' תמ"ז ס"ק מ"ה דחטים חמץ שנתערבו ברוב אסור להוסיף עליהן עד ס' כדי לאכלן בפסח דהוי כמבטל איסור לכתחלה ומלבד שהלשון מורה שמ"ש בפסח קאי על האכילה אבל התערובת הוא לפני הפסח מפורש כן בגוף דברי הרשב"א שהשואל כתב מהו להוסיף עליהן וכו' כיון שעדין לא הגיע זמן איסור חמץ ולאכלם אפי' בפסח עי"ש וכבר השיג הרב נהר שלום באות ז' על הט"ז מתשו' הרשב"א עי"ש ומ"מ סברת הרב ט"ז לא נפלאת היא שהרב כנה"ג ביו"ד סי' צ"ט הגה"ה ט"ו אות י"ד כתב שבתשובתו לא"ח סי' של"ג כתב שיש סוברים דחמץ אפילו קודם פסח איסורא מיקרי משמע דדעת רובא היא דהיתרא מיקרי ומותר לבטל ואין בידי שו"ת הנ"ל לראות אם הזכיר שו"ת הרשב"א ומי הם הסוברים בהיפך ושם בהגב"י אות כ"ו כתב וז"ל ואפי' היתר בהיתר כגון חמץ קודם הפסח מתבטל הר"ן בתשו' סי' ז"ן ונ"ט וסיים שם זה אני אומר להלכה ולא למעש' והב"ח בא"ח סי' תמ"ז ס"ג כתב בשם ראבי"ה כמ"ש הר"ן להלכה עכ"ל. ועיינתי שם וליתנהו להני מילי ועי"ש בסעיף ו' שבאר בדעת הטור דרק לערבו קודם הפסח כדי להשהותו שרי אבל לא כדי לאכלו בפסח אמנם ט"ס הוא בכנה"ג וצ"ל והב"ח בסי' תס"ז ס"ג וכו' שבאמת שם הביא דברי מרדכי הארוך בשם ראבי"ה ואין כאן משום מבטל איסור לכתחלה דאכתי לא חל הפסח עכ"ל וכ"כ בסי' תנ"ג ס"ב ולפי הנראה דעת הרב כנה"ג מסכמת לסברא זו שראיתי שם בהגב"י שבסוס"י קט"ו שכתב ומ"מ בתשו' חא"ח סי' צ"א התרתי וכו' דמה שלא התיר רבינו המחבר אלא בדיעבד ה"ד חלב ש"ג שכבר אסור ועומד ואסור לבטל איסור לכתחלה אבל חלב שנתחמץ קודם הפסח מותר גמור הוא ויכול לעשותו לכתחילה עכ"ל:
והרב פר"ח בסי' תנ"ג ס"ג ס"ל דגם קודם הפסח אם מבטלו כדי לאוכלו בפסח אסור משום מבטל איסור לכתחילה והביא מ"ש הב"ח בשם המרדכי וכתב ע"ד ולא נהירא והזכיר ג"כ תשו' הרשב"א סי' תפ"ה הנ"ל עי"ש ומתבאר מדבריו דחומרא זו דבחמץ קודם פסח אין הטעם משום דחמץ שמו עליו (כמ"ש הרב מאמר) שכתב וז"ל וא"ת ל"ל האי טעמא ת"ל דאינו מבטל איסור אלא היתר דהשתא כוליה היתרא כמ"ש הר"ן בפ' גי"ה בשם הרא"ה דיבש ביבש שנתבטל ברוב כשבא לבשלו מותר להרבות עליו ס' לבטלו ואין כאן משום מבטל איסור לכתחלה כיון דכל אחד בפ"ע מותר וכ"פ בש"ע יו"ד סוס"י ק"ט וי"ל דכיון שמערבו לבטלו לאוכלו בפסח הרי הוא כמבטל איסור לכתחלה דאלת"ה וכי מותר לערב חמץ בס' קודם הפסח לאכלו בתוך הפסח ע"ש וכ"כ בסי' תפ"ז ס"ח (בד"ה יין לבן שנשתנה) עמ"ש הרב צ"ץ סי' ס' דיין שנשתנה מראיתו אסור לתקנו ע"י שנותנים בו חלב חטה שמא יבא לשתות ממנו בפסח ומיקרי מבטל איסור לכתחלה וכו' השיב ע"ז דאין זה מוסכם וכו' ועוד כיון דקודם פסח מתקנו לשתותו בשאר ימות השנה ואין דעתו לתקנו לשתותו בפסח א"כ מותר לתקנו ואין כאן מבטל איסור לכ"ע וכו' עי"ש הרי דתלי בדעתו בשעת הביטול אם כדי לאכלו בפסח אסור אלא שאיני מבין בעניותי מה בין זה למבטל בששים יבש ביבש שנתבטל ברוב כדי לבשלו ולאכלו ובחפשי מצאתי שהרב קהל יהודה בנימוקיו על היו"ד בסי' ק"ט (בדין דיבש ביבש שנתבטל) הביא דברי הרב פר"ח שבסי' תג"ן וכתב ע"ד ולא נתבררו לי דבריו דהכא נמי הרי מכוין לבטל כדי לבשלם ואפי"ה שרי וכתב לחלק בענין אחר דביבש ביבש אין האיסור עתיד לבא בודאי דאית ליה תקנתא לבשלם בשתי קדרות אבל חמץ קודם הפסח דממילא אתי לכלל איסור מיקרי מבטל איסור עי"ש ועכ"פ אף שחלוקים הם בטעמם הצד השוה שבהם שחמץ לפני הפסח אסור לבטלו כדין שאר איסורין דאין מבטלין לכתחילה וכן מתבאר מדברי הרב מג"א בסי' תנ"ה ס"ק ט"ו ולכאורה נראה דמותר לערבן (מים שלא לנו) לכתחלה דהא אין הטעם משום איסור אלא שכשלא לנו הם חמין וכשנתערבו ונעשו צוננים א"כ מותר לצנן לכתחלה וצ"ע עכ"ל מוכח דאם היה דבר האסור משום איסור חמץ היה אסור לבטל לכתחלה ודוחק לומר דבפסח מיירי (אחר שנים רבות השגתי ס' שו"ת יד יוסף להרב מוהר"י דאייטאש וראיתי בסי' כ"ה בד"ה וי"ל עוד וכו' ומ"ש מעלתו ונפלאתי על המג"א בסי' תנ"ה שנסתפק במים שלנו אם מותר לערבם דודאי מותר קודם פסח כמ"ש הט"ז סי' תמ"ז ובע"כ דלא נסתפק רק בתוך הפסח עכ"ל מדברי הרשב"א שבמג"א סי' תמ"ז מבואר כיון שהוא מערב כדי לאכלם בפסח הרי הוא כמבטל איסור בתוך הפסח וגם ממ"ש המג"א סי' תס"ז סק"ב בשם הרשד"ם אף דהוי ס"ס וכו' אין עושין ס"ס בידים והא דאין עושין ס"ס בידים הוא משום ביטול איסור לכתחילה והתם מיירי קודם הפסח הרי דפשיטא להמג"א דגם קודם פסח אין לערב לכתחלה כדי לאכול בפסח דהוי כמבטל איסור בפסח ע"כ תו"ד) וגדולה מזו כתב מרן הב"י בסוס"י תמ"ז (בד"ה ומ"ש רבינו) לדעת הדרי' שהביא הדיב"ה שם דתערובת חמץ בדבר שאין עוברין על תערובתו אסור לבטלו במזיד דאע"ג דשלא בזמן איסורו מערבו כיון שערבו על דעת להשהותו אחר הפסח הוי כמבטל איסור לכתחלה ואסור עי"ש. וכ"כ הרב צל"ח בחי' למס' ביצה דף ו' ע"ב (בד"ה ובמסכת) דחמץ קודם הפסח כיון ששמו עליו אסור לבטל לכתחילה. וכ"כ גם בדגול מרבבה סי' תמ"ז ע"ד המג"א בס"ק מ"ה עי"ש וכמדומה לי שכן דעת רוב רבני האחרונים אף שראיתי להרב חיי אדם בכלל קכ"ה אות ה' שפסק דבשעה"ד מותר לכתחילה להוסיף חטים או שעורים לבטל המחומצים בששים כיון דלפני הפסח עדיין היתר הוא וכו'. וסיים שם ועיין במג"א ס"ס תמ"ו (תמ"ז) שכתב בשם הרשב"א דאסור להוסיף עליהם עד ששים כדי לאכלם בפסח דהוי כמבטל איסור. ונ"ל דהרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל דחמץ קודם פסח נקרא איסור כמ"ש המג"א שם ס"ק כ"ד. ולכן דברי המג"א צ"ע עכ"ל. הנה לענ"ד דברי המג"א נכונים ומוסכמים להלכה אלא דבכל זאת מ"ש הח"א דבשעה"ד מותר להוסיף וכו' מסתברא ודאי כוותיה דכדאי הם הרבנים הסוברים דבחמץ לפני הפסח ליכא משום ביטול איסור לכתחילה לסמוך עליהם בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק ודאי יש להחמיר. ומצאתי להרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' תמ"ב ס"ה שפסק כן ובקונטריס אחרון שם אות ג' הביא סברת הרט"ז ומסיק שאין לסמוך עליו נגד מוהר"ם והרשב"א והר"ן וטור וב"י והרמ"א בד"מ וב"ח ומג"א וע"ש וצ"ץ ופר"ח עכ"ל ועי"ש בסי' תנ"ג סעיף יו"ד וי"א וכבר כתבתי עוד מרבני האחרונים דקיימי בשיטה זו גם הרב ארעא דרבנן במערכה זו אות ט"ז (בד"ה אכן) הביא סברת הרב ט"ז דחמץ לפני הפסח מותר לבטלו ושכ"כ הב"ח בשם המרדכי וכתב ע"ז אבל אין זה מוסכם שהרי הרשב"א בתשובה סי' תפ"ה וכו' ואפשר לפרש ג"כ דברי הטור סי' תנ"ג דס"ל כהרשב"א וכו' ותמה על הט"ז שלא הזכיר מזה כלום ועי"ש להרב עפרא דארעא אות י"ח שכתב דאין סתירה על תשו' זו מדין יבש ביבש שביו"ד סוס"י ק"ט שכבר תירץ הפר"ח וכו' וביאר כוונת הפר"ח בשני דרכים ויש לפקפק קצת בדבריו לקוע"ד כיעי"ש ונלע"ד דמ"ש הרב אד"ר אבל אין זה מוסכם וכו' לא קאי אלא אמ"ש הט"ז ללמוד היתר לחמץ קודם הפסח (דאיירי בד"ה אכן) ולא קאי אמ"ש לפניו (בד"ה ובהכי) שהביא מ"ש הב"ח בסוס"י תרכ"ו גבי סכך פסול לפני החג דלא מיקרי מבטל איסור וכו' ושכן פסק מרן ביו"ד סוס"י ק"ט בדין יבש ביבש וכ"נ דודאי גם הוא מודה דאין מדברי הרשב"א בסי' תפ"ה הנ"ל סתירה לזה דחמץ לפני הפסח שאני רק כונתו על מ"ש הב"ח בסי' תנ"ג והרב ט"ז שכתב בפירוש כן לענין חמץ לפני הפסח ובכן ל"ז להבין כונת הרב אהלי יהודה הכהן בד' כ' ע"א שהביא תורף דברי הרב אד"ר וכתב ע"ז ולענ"ד לומר דאפי' (דדוקא) בשאר איסורין אמרינן דקודם זמן איסורו מותר לבטלו לכתחילה אבל בחמץ בפסח ודאי שאסור וראיה לזה (תורף דברי ראיתו הן דכיון דקי"ל דבעינן שימור כדכתיב ושמרתם את המצות א"כ הרי הוא מוזהר שלא לבטל חמץ במצה שאוכל בפסח ומשו"ה דוקא חמץ בפסח אמרינן דאף קודם זמן איסורו איכא משום ביטול איסור לכתחילה עי"ש ויש לגמגם הרבה בדב"ק אמנם נהירנא כד הוינא טליא תוככי עיר קדשינו ירושת"ו שמעה אזני מפום רבנן קשישי שדברי הרב בכמה מקומות סתומים ועמוקים ומוקשים מקוצר המשיג ועומק המושג) נראה שהבין שכונת הרב אד"ר לומר שהרשב"א חולק גם על דין המרדכי שבסכך פסול ואין נראה כן לענ"ד ועכ"פ גם הוא מסכים דבחמץ לפני הפסח איכא משום ביטול איסור:
ומכל האמור בענין תמיה לי על מרן החבי"ף בס' עיני כל חי ד' ז' שכתב דבטור י"ד סימן רצ"ט התיר לעשות רוב לכתחלה והקשה בדרישה דאין מבטלין איסור לכתחילה ולא הבנתי קושיתו דהכא האיסור הוא הלבישה ולא חלה עליו איסור כנבלה ובב"ח וכיוצא אלא הרי זה דומה לחמץ שנתערב קודם פסח בא"ח סי' תמ"ב דקודם זמן איסורו מהני ביטול וכאשר דמיתי כן מצאתי להדיא להרב ז"י שכ"כ ישמח חיים ועמ"ש הרמ"ז בחק"ל חלק א' ביו"ד סי' ג"ן ובספר נזיר שמעון בפ"א דערלה מ"ו עכ"ל ולא אטפל במה שיש לגמגם בדבריו אך בזאת מאי דפסיק בסכינא חריפא דחמץ לפני זמנו אין בו משום ביטול איסור הם דברים תמוהים דמלבד שאין כן דעת רובא דרובא הרי גם הטור ס"ל דחמץ לפני זמנו יש בו משום ביטול איסור וא"כ אם נדמה ההיא דכלאים לחמץ שפיר קא מותיב הרב הדרישה על דברי הטור וספרים שציין (שלשה המה ז"י חק"ל נז"ש) אין מצויים אצלי לראות דב"ק וכן יש לפקפק על רבינו עקיבא איגר בתשו' (סי' ל"ח) דמיסתמיך ואזיל בכל התשו' ההיא בתר סברת הרב ט"ז דבחמץ לפני זמנו אין בו משום ביטול איסור ולא זכר דאין סברא זו מוסכמת להלכה ועיין בשו"ת פני יהושע ח"א סי' ח' קרוב לסופו וכן יש לפקפק על הרב זרע יצחק על המשניות הובא בדברי מכחם ח"ב ד' ק"ט סוף ע"ד דנקיט בפשיטות דבחמץ לפני זמנו אין בו משום ביטול איסור לכתחילה:
ומקרוב השגתי ס' בית מאיר חא"ח וראיתי שם בסי' תמ"ז ד' ס"ה ע"ב ד"ה כתב וכו' שכתב ע"ד הט"ז סק"ה דמ"ש דאי"מ איסור לא אמרינן בחמץ קודם זמן איסורו כ"כ הב"ח סי' תס"ז ס"ג בשם מרדכי הארוך וראייתו היא ראיית הט"ז עצמו אלא שאין דבריו מוכרחים וכו' וכיון שמבואר מדברי הרשב"א שבמג"א ס"ק מ"ה לאיסור וכן הרר"י שבטור בסוף הסי' ביאר הב"י דעתו משום דהוי כמבטל איסו"ל ובצ"ץ סי' פ"ט אוסר ליתן מעט חלב חטה ביין משום גזרה שישתה ממנו וכ"ש להתיר לכתחילה כדי לאוכלו בפסח לכן ברור דההוא פסק' ליתא וכן העלה הפר"ח לאסו' עכ"ל הנך רואה שגם הוא מסכים לסברת רבני האחרוני' הנ"ל וטעמו ונימוקו מאחר דמבו' בדברי הרשב"א וכו' הן אמת דלפי מ"ש הרב אפי זוטרי בסי' תמ"ז אות ד' ד"ס ע"ב אין הכרח מדברי הרשב"א שכתב שמה שהקשו על הרמ"א מתשובת הרשב"א לק"מ די"ל דהרשב"א כ"כ על תערובת חטין אבל בתערובת לח בלח דמתערב יפה שפיר דמי וכן דעת הרשב"א גופיה בתשו' סי' רפ"ג ובחי' פג"ה ד' קט"ז והט"ז לא התיר אלא בלח בלח ע"כ ולפי הנראה הדר דינא לאידך גיסא דכיון דמהרשב"א אין הכרח ובדברי המרדכי מצינו מפורש דמתיר אפשר דנקיטינן כהמרדכי אלא שדברי הא"ז הנ"ל תמוהי' לקוע"ד דודאי אין שום סברא לחלק בזה בין לח בלח ליבש ביבש וכל שבא לעשות מאיסר היתר הרי זה מבטל איסור ומה שכתב הרב ט"ז דיש ללמוד היתר לתערובת לח בלח אין כונתו למעט תערובת יבש ביבש וגם הראיה שהביא מסי' תרכ"ו גבי עשה סכה תוכיח דההיא לאו תערובת לח בלח הוא אלא פשוט דכונת הט"ז הוא דבתערובת ביבש נהי דמשום ביטול איסור ליכא כיון דהוי קודם זמן איסורו מ"מ הא יבש ביבש קי"ל דחוזר ונעור כמ"ש הרמ"א שם וא"כ מאי נפק"מ בתערובת זו אהכי נקט תערובת לח בלח דבזה פסק הרמ"א דאין חוזר ונעור וה"ה למאן דסבירא ליה ביבש ביבש דאינו חוזר ונעור יכול לבטלו קודם הפסח לשיטת הרט"ז כיון שהוא קודם זמן איסורו ומ"ש הא"ז הנ"ל שהרשב"א בסי' רפ"ג דעתו לחלק בין תערובת לח ליבש עיינתי שם ולא מצאתי מזה כמו שיראה הרואה ותמיה לי כי ראיתי בס' א"ז הנ"ל ד' ח"ן ע"ב בס"ג שכתב וז"ל ואפילו לדעת הרשב"א סי' שפ"ה דאסר בתערובת לח בלח פחות מס' להרבות עליו קודם פסח הכא מודה דהתם יש בו ממשות איסור גופיה מעור משא"כ הכא דאינו אלא פליטה בעלמא עכ"ל הרי כתב מפורש בשם רשב"א דבתערובת לח בלח אוסר וא"כ קשה על הרט"ז מדברי הרשב"א הללו ולכן לע"ד צדקו דברי הרב בית מאיר דאית לן למינקט כדעת הרשב"א ודעימיה והרב מגן האלף סי' תמ"ז ס"ק כ"ה (בד"ה וכתב עוד המ"א) האריך מאד בדין זה ומסיק לענין חמץ הדבר מוכרע לאיסור ועיין עוד בדין זה להרבנים שו"מ מהדורא ב' ח"ב סי' ס"ד (ד"ה והנה בסי' תמ"ז) ובשו"ת שם אריה חא"ח סי' יו"ד ובקובץ יגדיל תורה קונטריס ט' ד' ר"ך ע"ב אות ג' ובשו"ת דברי מרדכי פרידבורג סי' מ"ב הבאתי תורף דבריו בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' יו"ד אות ד':
וביטול שאר דבר המותר (חוץ מחמץ לפני זמנו) כדי שלא יבא לידי איסור אם יש בזה חשש הנה הרמ"א ביו"ד סי' צ"ט סעיף ו' כתב כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' ואח"כ נפל מן המים לקדרה של בשר מותר שהרי נתבטל במים וכתב שם הרש"ך בס"ק כ"ב דאפילו לכתחילה מותר ליתן המים לקדירה של בשר כיון שכבר נתבטל משמע דאין היתר אלא שנפל מעצמו ונתבטל בס' אבל אם לא נתבטל בס' משמע דאסור להוסיף מים עד ס' כדי ליתנם אח"כ בבשר וכ"ש שאסור ערב לכתחלה חלב במים בששים כדי ליתן המים לקדרה של בשר אמנם הרב כנה"ג שם בהגהת הטור אות י"ד כ' בשם רבו בתשוב' חיו"ד סי' ת"י דמותר אפי' לערב חלב ביין ולאכלו עם בשר ולא הוי מבטל איסור לכתחל' דהא דאין מבטלין היינו איסו' אבל היתר בהיתר מות' לערבו וזה נלמד ממ"ש הרא"ה גבי יבש ביבש דמותר לבטלו לכתחל' (בס' כדי לבשלם אח"כ כמ"ש בסוס"י ק"ט) כיון דכל אחד ואחד בפני עצמו מותר ובתשו' חלק א"ח סי' של"ג כתבתי דאין בזה חולק אלא שיש סוברים דחמץ אפילו קודם הפסח איסורא מיקרי עכ"ל. וכ"כ הרב ערוך השלחן בסי' תס"ז אות י"ג בשם שיירי כנה"ג סי' קל"ג ובשם שו"ת כנה"ג יו"ד סי' קל"ז ומרן חיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' צ"ז אות ד' סבר וקביל סברת הרב כנה"ג ומר רבו הנ"ל ועי"ש להרבנים בפלתי ובית מאיר מ"ש ע"ד הרב מוהרימ"ט בזה. והרב פרמ"ג במשבצות שם (בד"ה והנה) כתב אי איכא ס' נגד החלב אי שרי לכתחילה לעשות כן דעת הצ"ץ בסי' פ' דאסור דהוי כמבטל איסור לכתחילה כיון דדרך הפת ויין להשתמש עם בשר וחלב וכנה"ג בהגה ט"ו אות ג' התיר דין לערב בו מעט חלב והסכים עמו מוהר"י איסקאפא יעי"ש נמצינו למדין לערב לכתחילה מעט חלב בפת כדי לאכול עם בשר לכ"ע אסור עס"י צ"ט בש"ך אות כ"ב ומ"י כלל פ"ה אות ס"ב ואפילו לאכול כך יראה לאסור כי פליגי לתקן היין דמשום הפסד הוי דיעבד הצ"ץ אוסר והכנה"ג מתיר עכ"ל נראה שכ"כ עפ"י דברי הכנה"ג שבסי' צ"ז ולא ראה דבריו שבסי' צ"ט הנז"ל דמבואר דגם לערב לכתחילה חלב ביין כדי לאכלו עם בשר ס"ל דלא חשיב מבטל איסור לכתחילה כיון שמערב היתר בהיתר והרב מוהרש"ז בש"ע שלו סי' תמ"ב בקו"א ס"ק ג' בהשגתו על הרט"ז כתב וזה לשונו וכן מסתבר באמת דאנ"כ יהא מותר לערב חלב בתוך קדירה שמרתיחים בה מים לבשל שם בשר במים אלו עם מעט החלב שנתבטל בס' במים קודם שנתן שם הבשר כיון שאין כאן איסור עדיין וח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר עכ"ל ולפי שיטת הרבנים מוהרימ"ט ודעמיה הנז"ל י"ל דאין הכי נמי דשרי כיון דמבטל היפר בהיפר ודברי הרב מוהרש"ז א"ש לפי מה שנראה מדברי הרמ"א בסי' צ"ט הנז"ל ומ"מ אינו מוסכם ותשו' הכנה"ג הנ"ל אין אצלי לראות אם הזכיר דברי הרמ"א הנ"ל והרב פר"ח ביו"ד סי' פ"ז סוף סק"ז הביא תשו' הרדב"ז בכ"י שנשאל על מה שנהגו לתת בתוך הסוקאר בזמן שמבשלין אותו חלב של בהמה טהורה ונותנין תרי למאה אם מותר לאכול הסוקאר עם בשר והשיב דאין כאן בית מיחוש שהרי נותנים עם הסוקאר כפליים מים והרי נתבטל במים ובסוקאר וא"ת וכי מבטלין איסור לכתחלה הא ל"ק דבשעה שמבטלין אינו אסור אלא האיסור בשעה שאוכלו עם בשר ואז כבר הוא מבוטל ואפילו בלא מים מותר לפי שהחלב מתמעט ע"י האור והסוקאר אינה מתמעט וא"ת בשלמא אם יש מים עם הסוקאר הדבר ברור שנתבטל אבל אם היו בו תרי למאה ונעשה הכל תבשיל שיש בו חלב וברתיחה ראשונה קודם שנתמעט בלע הכלי ונאסר ואוסר הסוקאר אח"כ ל"ק שלא יהיה בליעת הכלי עדיף מהחלב עצמו וכמו שהחלב נתמעט משיעור נ"ט גם הבלוע בכלי נתמעט ע"כ. והרב פר"ח כתב שאין דבריו נראין דכיון דבתחילת רתיחה ליכא ס' בסוקאר נגד החלב הרי הסוקאר והקדרה נאסרו וכו' עי"ש משמע דאם בתחילת הרתיחה יש בו ס' ממים עם הסוקאר אין חשש בדבר. והרב צל"ח בחי' למס' ביצה על דף ד' ע"ב עמ"ש בש"ס הכא מיקלא קלי איסורא (בד"ה ובמסכת שבת) הביא מ"ש בשבת דף כ"ט אההיא דמסיקין בכלים דמקשינן והא באיסורא קא מהפך ושנינן דמרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן וכתב דמאי דלא מקשינן והא אין מבטלין איסור לכתחלה היינו טעמא דאין מבטלין איסור לכתחלה לא שייך שם כלל ששם בעודו כלי מרבה עצים מוכנים ובעודו כלי גם הוא עצמו היתר הוא אלא אח"כ כשידליק פורתא יהיה איסור וכיון שבשעה שמבטלו עדיין היתר הוא אין זה מבטל איסור רק מבטל היתר בהיתר ועיין בצ"ץ סי' פ' מ"ש ואני הנלע"ד כתבתי שמכאן מוכח שמותר ואמנם בחמץ קודם פסח אף שעדיין היתר מ"מ כיון ששמו עליו אסור לבטלו לכתחלה עכ"ל הצל"ח ומתבאר דס"ל דכל שמערב היתר בהיתר אין חשש בדבר דלא כהרב צ"ץ שחושש בכה"ג משום ביטול איסור לכתחלה ולפי הנראה נעלם ממנו שכדבריו כתב הרב מג"א בסי' תק"ז סק"א והא דכתב בסי' תק"א ס"ו בהגהה דמותר להרבות על כלים שאני התם דעדיין הכלי היתר הוא אלא שאחר שיתחיל לישרף יהיה איסור ואין זה מבטל איסור עכ"ל ובסק"ב ציין לעיין בסי' תרכ"ו וכתב הרב מחצה"ש בסק"א דנ"ל דציון זה מקומו הוא בסק"א דמבואר שם ג"כ דכה"ג לא מיקרי מבטל איסור דמבואר שם דמותר לערב סכך פסול לתוך סכך כשר קודם סוכות עכ"ל הרי שדעת המג"א כן שבשעת היתרו אין חשש בביטולו ואפילו בחמץ היה דעתו נוטה כן בסי' תמ"ז בדגמ"ר הנ"ל לולי דברי הרשב"א כיעי"ש ובגליון מוהרש"א ליו"ד סי' צ"ט ס"ו בהגהה הביא דברי הצ"ץ ולא ראה דברי המג"א וצל"ח הנ"ל ע"ש והרב שו"מ בגליון הש"ס בירושלמי פ"ב דמס' כלאים הלכה א' אמ"ש בירוש' לחלק בדין ביטול איסור דתנן במתניתין בכלאי זרעים ימעט תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל מפני מראית עין כתב ע"ז וז"ל אף דבלאו הכי עדיין היתר הוא וע' בט"ז סי' תמ"ז סק"ה ובסי' תרכ"ו מ"מ כיון דחז"ל אסרו א"כ שם איסור עליו ועדיף טפי ממ"ש הפוסקים לענין ביטול חמץ קודם פסח דאסור משום דשמו עליו רק שעכשיו היתר הוא וע' ביו"ד סי' צ"ב בט"ז וש"ך ודו"ק. ועי' שנות אליהו כאן ובהשמטות עכ"ל:
ובספק כבוש בבב"ח דקי"ל דאזלינן לקולא כתב בחי' רעק"א ברס"י ק"ה דמ"מ אסור לבשלו ויש לעיין אם מותר להוסיף עד ס' ולבשלו כיון שעתה מותר לאוכלו כך י"ל דלא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה ועיין בפ"מ סי' ס"ח במשבצות סק"א עכ"ל. וד"ת עשירים במקום אחר שבתשובותיו בסי' ל"ח האריך קצת במה שנשאל בשומן אווזא שנשתהה שלשה ימים בלא מליחה דקי"ל דאסור בבישול ובצלי אי אפשר כיון דנימוח וכלה באש אם יש לערב השומן בשומן אחר שנמלח כדינו כיון דעכשיו עדיין היתר הוא דהוי דם האברים שלא פירש י"ל דאין זה בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה וכתב ששמע היתר זה מדודו שאמר שכן הורה אחד מהגדולים למעשה והשיב ע"ז דלכאורה יש להביא ראיה מדין יבש ביבש שביו"ד סוף סי' ק"ט וממ"ש הט"ז בסי תמ"ז לענין חמץ קודם זמן איסורו אך שוב כתב לחלק דלא דמי לההיא דיבש ביבש דהתם אין הבישול מחדש איסור שגם עתה מותר לבשלם כל אחד בפני עצמו רק שמרבה עד ס' כדי שיהא מותר לבשלם יחד משא"כ בשומן הנ"ל דעתה אסור לבשלו וע"י הביטול יותר לבשלו ומההיא דחמץ אין ראיה דהתם קודם זמן איסורו אין שם איסור כלל לשום ענין ומה שרוצה לאכלו אחר זמנו ע"י ביטול האכילה כמותו ממש מותר עתה בלא ביטול משא"כ בשומן דעתה חל ג"כ האיסור דאסור לאכול דם פרוש וכיון שהוא רוצה לאכול דם פרוש ע"י ביטול מיקרי מבטל איסור ושוב ראה שהפרמ"ג בסי' ס"ט נתעורר בדין זה והעלה בפשיטות לאיסור אתוד"ק והזכיר ג"כ ההיא דהרמ"א סי' צ"ט ודברי הש"ך בס"ק כ"ב דמוכח דאסור לערב חלב במים כדי ליתן המים לקדרה של בשר עי"ש ודברי הפרמ"ג הם בשפתי דעת ס"ק נ"א ועיין בפ"ת שם ס"ק כ"א ויש להעיר על כל הרבני' הנ"ל דשקו"ט בהיתר השומן הזה ולא זכרו דברי הרדב"ז בסי' חל"ק שכתב שכל עיקר חומרא דבשר ששהה בלא מליחה שלא לבשלו אינה אלא במים פושרים אבל במים רותחים אין הדם פורש מהאברים וא"כ בשומן הנ"ל יש להתיר ע"י בישול במים רותחין אלא שנראה שאין הפוס' מסכימים לסברתו ואכמ"ל בזה:
וראיתי להרב נחמד למראה בפ"ק דערלה ד' קפ"ד ע"א שכתב בשם הרב יצחק ירנן שכתב שטעם היתר עירוב סכך פסול הוא משום דבשעת הביטול עדיין לא הוי איסור וכתב ע"ד ואחרי המחי"ר הראויה אליו אין טעם זה מספיק דהא דבסוכה מבטלין לכתחלה היינו טעמא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וכמ"ש הב"ח וכו' ועוד זאת דנפ"מ לדינא דלפי טעמו אם עושה סוכה בחוה"מ אסור לערב סכך פסול משא"כ לטעם הב"ח וכו' אתו"ד עי"ש ולא ידעתי כונת השגתו דלפי האמת גם הטעם שכתב הרב יצחק ירנן רצוי ומקובל וכתבו הב"ח בעצמו ומדבריו למדו הפוס' לענין תערובת היתר בהיתר וכי נפיק מינה לדינא מאי הוי ועיין במג"א סי' תרכ"ו סק"ג שכתב דנפ"מ בין הטעמים לעושה סוכה בחוה"מ והרב ט"ז עם שכתב מדנפשיה (ברס"י תרכ"ו) ליישב מה שאין בעירוב סכך פסול משום ביטול איסור לכתחלה משום דאין איסור מצד עצמה של סוכה לישב בה אלא שאינו יוצא בה י"ח המצוה ע"כ אין שייך בזה שם איסור והיינו אפילו בעושה סוכה בחוה"מ כיעי"ש ובכל זאת הביא תירוץ המרדכי משום דנתקן קודם יו"ט וכו' ולמד ממנו לתערובת היתר בהיתר וכן למד המג"א בסי' תק"ז סק"א עי"ש במחצה"ש ואם כיונה דעת הרב יצחק לדעה זו אין לנו אלא תרעומת שלא הזכיר דברי הב"ח וט"ז וכו' אבל עכ"פ ישוב נכון הוא. ומה שכתבתי למעלה בד"ה ומכל) בשם הרב עיני כל חי ראיתי עתה בס' דברי מנחם ח"ב ד' ק"ט ע"ד בשם הרב זרע יצחק על המשניות בפ"ט דכלאים מ"ט לתרץ קושיית הדרישה בכלאים כמ"ש העיני כ"ח דכלאים מותר לעשות ולחבר ואינו אסור אלא בלבישה וכו' והסביר הדברים בטוב טעם עי"ש. וחידוש הוא שלא ראו כל הרבנים האלו דברי הרב ט"ז בסי' רצ"ט שקדמם בישוב זה וז"ל ומה שהק' בדרישה דאי"מ איסור לכתחלה לק"מ דכאן אין איסור אלא החיבור ע"י שהמין הג' יבטלו ולא אמרו אין מבטלין איסור אלא כל שיש איסור מצד עצמו ונתערב בהיתר שאין לך להוסיף על ההיתר שיבטל האיסור בתוכו וא"ל דדמי לחתיכת בשר שנאסרה מחמת בליעת חלב דאין מועיל שם ביטול דהתם אף ההיתר נעשה איסור וחתיכה עצמה נעשית נבלה מחמת שההיתר בלוע מן האיסור ונותן בו טעם משא"כ כאן דאין שייך טעם ע"כ סגי כשמוסיף מין ג' ואותו המין מבטל אחד מהם עכ"ל ועיקר חילוקו הוא בין איסור להיתר וכדכתבו הרבנים הנ"ל.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |