שו"ת רבי עקיבא איגר/א/לח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד ידידי הרב רבי יוסף מייא נ"י בק"ק ברעסלא אשר דרש ממני לחוות דעתי הקלושה בשומן אווזא שנשתהה שלשה ימים בלא מליחה דאסור למלוח ולבשל, גם בצלי א"א כיון דנימוח וכלה באש, וההפסד רב, אם יש לערב השומן בשומן אחר שנמלח כדינו כיון דעכשיו עדיין היתר, דהוי דם אברים שלא פירש י"ל דאין זה בכלל אין מבטלים איסור לכתחילה:
כבר שמעתי היתר זה מא"ד אחי אמי מ"ו הגאון מה' וואלף איגר זצ"ל שאמר שכן הורה אחד מהגדולים למעשה מסברת מעכ"ת נ"י:
ולכאורה יש להביא ראיה לזה לדמותו למ"ש הר"ן סוף פרק ג"ה ביבש ביבש שנתערב במינו, דלבשלם כולו כאחד אסור, כתב וז"ל, מיהו כת' הרב ר' אהרן הלוי ז"ל דכל שנתבטל חד בתרי, כיון שלאכול כל אחד ואחד בפני עצמו מותר אם בא לבשלן כאחד מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחלה, ומשום מבטל איסור לכתחלה ליכא שכיון שכל אחד בפני עצמו מותר אין כאן איסור והובא להלכה בש"ע (סי' ק"ט):
וכן יש לדמותו למה שכתב הט"ז באורח חיים (ריש סי' תמ"ז) בחמץ שנתערב לח בלח יכול להוסיף עליו ולבטלו, דעדין היתר הוא הכי נמי בנידן דידן:
אולם אחר העיון נראה דאין ראיה מזה דלא דמי לההיא דסי' ק"ט הנ"ל דהתם אין הבישול מחדש איסור דהא גם עתה מותר לאכול כל אחד בפני עצמו ע"י בשול אלא דאם יבשלם יחד יהיה לח בלח וצריך שיהיה ס' והענין שיעור ששים ג"כ ההיתר רק משום ביטול ברוב, אלא צריך שלא יהיה כנגדו ראוי ליתן טעם שיורגש האיסור וע"י ס' דאין ראוי ליתן טעם ההיתר משום ביטול א"כ במה דמוסיף עתה ס' לאכלו מבושל יחד אין זה ענין ביטול חדש דהא השתא נמי ג"כ כבר נתבטל, אלא דהפעולה שיומשך תמיד הביטול דבזה גם אחר הבישול יחד ישאר הביטול, גם מההיא דהט"ז ליכא ראיה דהתם קודם זמן איסורו אין שם איסור כלל לשום ענין, ומה שרוצה לאכלו אחר זמנו ע"י ביטול האכילה כמותו ממש מותר עתה בלא ביטול, משא"כ בנ"ד דעתה חל גם כן האיסור, דאסור לאכול דם פרוש, וכיון שהוא רוצה לאכול דם פרוש ע"י ביטול מקרי מבטל איסור ומה"ט עמדנו על הר"ן שכתב בשו"ת (סי' ס"ד) דחמץ קודם זמנו אף דהוי היתר בהיתר מכל מקום בטל, ומביא ראיה מההיא דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דמותר לערב בו פשתן כדאיתא במתניתין כלאים (פ"ט), ולפי הנ"ל אין ראיה דצמר רחלים שם איסור עליו לערב בפשתן ונתבטל שפיר בצמר גמלים האיסור הזה והותר לערב בו פשתן משא"כ בחמץ דקודם זמנו אין בו שייכות איסור י"ל דלא בטל, [ומצאתי את"כ בפר"ח א"ח סי' תמ"ז כ"כ לדחות ראיית הר"ן]:
ובאמת תמוה לי, הא הר"ן בעצמו ע"כ מודה לחילוק הזה, דהא למ"ש הר"ן נדרים (דף נ"ב ע"א) בשיטת הרי"ף, דמה דאמרינן לרבנן דדם הפר ודם השעיר דלא בטל דעולין שאני, היינו דאזלינן בתר שם איסור והיתר ולא בתר העצם, אלא דהיתר בהיתר מקרי מינו כההיא דדם הפר, עי"ש, א"כ איך יפרנס מתניתין דכלאים הנ"ל אף דהר"ן בתשוב' הנ"ל לא נחית לדבריו בנדרים בשיטת הרי"ף הנ"ל. דהא פסק חמץ קודם זמנו אף דהוי היתר בהיתר בטל, מכל מקום עכ"פ יקשה על הר"ן בנדרים הנ"ל דאיך יפרנס מתניתן דכלאים הנ"ל, ע"כ דצמר רחלים שם איסור עליו לערבו בפשתן, [ומזה מבואר דלא כמה שכתב הפ"מ בהקדמתו להלכות תערובות, דלהר"ן בנדרים אם נתערב חלב חי' בששים בחלב דשחוטה, דאסור לבשלו עם בשר, דהיתר בהיתר לא בטל, ולפי הנ"ל אינו, דחלב חי' הוי מיד שם איסור עליו לערבו עם בשר, ומתבטל איסור זה, דשרי לערבו עם בשר, ודומה ממש לההיא דכלאים הנ"ל]:
אף דהפמ"ג שם כתב דלהר"ן נדרים, היתר בהיתר מב"מ לא בטל, דנראה דס"ל דבאינו מינו בטל, ומש"ה נקיט הציור דנתערב חלב חיה בחלב שחוטה, ולא נקיט דנתערב במים:
אבל שגג בזה הרבה, דהא בהר"ן שם מבואר דלרבנן לא אזלינן כלל בתר העצם אלא בתר איסור והיתר, אלא דבדבר שיל"מ כיון דמ"מ השתא איסור עליו, אמרו חז"ל לאסור היכא דגם העצם שוה, מבואר דבהיתר בהיתר ממש אף באינו מינו לא בטל מדאורייתא, אלא דגם לפי דבריו, הא במתניתן דכלאים צמר רחלים וצמר גמלים הוי ג"כ מב"מ, דקי"ל כרבא דאזלינן בתר שמא והוי כמו חלא דחמרא וחלא דשכרא, אלא ע"כ דמ"מ שם איסור עליו לערבו עם פשתן, ה"נ בחלב חי' דשם איסור עליו לערבו עם בשר:
ובההי' דהר"ן נדרים הנ"ל הקשיתי במ"ש ביש לו היתר גבי דאטוי גבי בינתא כיון שיש לו היתר לאכול בבשר לא בטל גם בא"מ, נהי דמשמע דזהו רק דרבנן ומה"ת אפשר באמת דמ"מ שם איסור עליו לאכלו עם בשר, אבל מדרבנן אסרו, וא"כ בחלב שנתערב אפילו במים אסור לאכלו עם בשר דהא יש לו מתירין לאכלו בלא בשר, בזה יקשה ההיא מתניתן דכלאים דמ"מ ליתסר מדרבנן מדין דבר שיש לו מתירין, והארכתי בזה הרבה בפלפולא]:
באופן דמההיא דסימן ק"ט וכן מהט"ז גבי חמץ אין ראי' לנ"ד כיון דהשתא שם איסור לאכול בפרישתו, והוא רוצה לאכול בפרישתו על ידי ביטול יש לומר דמקרי בכלל מבטל איסור:
ויש ראי' לאסור ממה דאיתא בש"ע (סי' צ"ט) כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' ואחר כך נפל לתוך בשר מותר, ובש"כ שם (סי' כ"ב), כתב דאיתא בת"ח דמותר אפילו לכתחלה לערבו עם בשר ע"ש, וזהו דלא כדעת הר"ן נדרים בשיטת הרי"ף וכנ"ל, עכ"פ משמע דאסור לכתחילה לערבו במים לאכלו עם בשר אף דעדיין היתר מ"מ אסור לבטלו:
וגם הא זהו פשוט דאסור לערב חלב לתוך רוטב בשר בס', אף דעדיין חלב היתר מ"מ ביטל איסור וה"נ בנדון דידן [אב"ה על דברי הש"כ הנ"ל כתב אאמ"ו נ"י בגליון, על מ"ש הש"כ ואין להקשות אגוף הדין פשיטא דבטל בס', יש לומר משום דלקמן סי' רצ"ט נתבאר דהיתר בהיתר לא בטיל, וז"ל זה תמוה דזהו ענין דצמר בפשתן לא בטלי דכיון דכל אחד היתר והחיבור הוא לאיסור אבל מ"מ הא מבואר שם דצמר רחלים בצמר גמלים בטל, כיון דאין האיסור חבורו בצמר גמלים נתבטל דשרי לערב בו פשתן ה"נ בחלב במים, עכ"ל]:
אח"כ ראיתי בפמ"ג (סי' ס"ט) דהתעורר בדינא דנ"ד, והעלה בתכלית בפשיטות לאסור, ונדחק לחלק בין זה לההיא דהר"ן בשם הרא"ה להוסיף במין במינו כדי לבשלו, ולענ"ד פשוט כמ"ש, גם מההיא דהט"ז בחמץ קודם זמנו כ' לחלק, דהט"ז לא היקל רק להוסיף ולבטל אבל לא לערב לכתחילה:
ולענ"ד אף דלכאורה לישנא דהט"ז מורה כן, אבל מ"מ ממקור הראי' שהביא הט"ז מהמרדכי גבי סכך נשמע דאפי' בעיניה מותר לבטל, וכ"כ להדיא הר"ן בתשובות (סי' נ"ט), אבל באמת יש לחלק בטוב כמו שכתב דקודם זמנו אין שם איסור כלל בשום, ענין, אבל הכא שם איסור על הדם לאכלו בדרך פרישה:
אולם מטעם אחר נ"ל להתיר בנ"ד, והיינו דבהפסד מרובה יש לסמוך בל דעת הרשב"א, ופסקו כן בהמחבר (סי' צ"ט) דאיסור דרבנן מותר להוסיף ולבטל ואף היכי דיש לו עיקר בדאורייתא, וכן פסק היש"ש והט"ז, א"כ ה"ה בנ"ד דאם הי' הדם כבר מופרש מהשומן וחזר ונבלע בו בשומן בענין דל"א חתיכה עצמה נ"נ הי' מותר לערב השומן בשומן אחר, כיון דכבר מעורב בשומן מותר להוסיף בדרבנן, דדם שבשלו הוא מדרבנן א"כ לא גרע במה דעדיין לא פירש, כיון דעכ"פ הדם אינו בעין ומעורב בשומן:
והא דלא מצינו חידוש דין זה להרשב"א הנ"ל שיהא מותר לערב חתיכת בשר שלא נמלחה באחרות שנמלחו בס' ולבשלם, כיון דהדם מעורב בחתיכה דהוי רק מוסיף ומבטל בדרבנן, צ"ל כיון דאפשר להוציא הדם ע"י מליחה לא מקרי עדיין מעורב, כיון דאפשר לבררו ולהוציאו מחתיכה והוי תחילת ביטול, וכן אף בבשר ששהה ג"י בלא מליחה דכתב המחבר (סי' ס"ט) דאם נתערב ברוב דמותר לבטלו ולא כתב דלכתחילה מותר לערב, אף דהמתבר פסק כרשב"א דבדרבנן מותר להיות מוסיף ומבטל, י"ל כיון דיש לו תקנה בצלי לא רצה המחבר לסמוך על הרשב"א בזה וכעין שכתב המג"א (סי' תרע"ז) במותר השמן שבנ"ח, כיון דיש לו היתר לנרות חנוכה והוא[1] קצת יצ"מ אסור להוסיף ולבטל, אבל בנ"ד בשומן דאין לו תקנה בצלי שפיר יש לומר דסמכינן על הרשב"א, כיון דלעולם כשיבא לידי איסור שיפרוש ע"י הביטול או על ידי מליחה יהיה רק איסור דרבנן דדם שמלחו או בשלו קיי"ל דאינו אסור מדאורייתא, ואין לו תקנה בענין אחר, י"ל דסמכינן אהרשב"א דבדרבנן מותר להוסיף ולבטל, וכיון דהדם כבר מעורב בשומן מקרי רק הוספת ביטול, [ומהאי טעמא חידוש אצלי על הפמ"ג הנ"ל במה דמחלק דבההיא דט"ז גבי חמץ מותר רק להוסיף והא גם הכא מקרי רק להוסיף דהא כבר מעורב בשומן]:
ובפרט דיש לצרף דעת השבות יעקב בתשובה דבשומן דרכיך לא נתקשה הדם ובשהה ג' ימים מותר למלחו:
לזה נלע"ד באיסור דרבנן ובפרט בדין ג' ימים בלא מליחה דהוא חומרא גדולה נראה לי לסמוך על הנ"ל בהפ"מ, והיינו דמתחלה ימלח השומן כדינו ואחר המליחה וההדחה יערב בשאר שומן שנמלח והודח כדינו כנלענ"ד:
ידידו דו"ש עקיבא במ"ו הרב רבי משה גינז מא"ש
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |