שדי חמד/אסיפת דינים/מילה/ב/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים מילה ב

י"ב) ובסימן כ"ד כתב וז"ל הנה מעת נתפרסם פסקי הנ"ל על דבר המציצה יצאו ללחום עמדי מורים בקשת שקר וכזב בחרות אפם בי ודבריהם סובבים על שלש בקשות א') דוברים עתק בגאוה ובוז על דברי רז"ל ב') שופכים בוז ולצון עלי וישימוני כמטרה לחץ שחוט לשונם הן בהעלים הן בהזכיר שמי ג') מחזיקים בכל עוז בדעתם הנכזבת על אודות ביטול המציצה ואנכי בהעלותי על רעיוני אם אליהם אשים דברתי אם אחדול ראיתי כי על בקשתם הראשונה כבר מוזהרים אנחנו מפי רבותינו הקדושים לבלתי השיב באמרם דע מה שתשיב לאפיקורוס וכו' אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקיר טפי וגם על בקשתם השנית אמרתי טוב אחריש אתאפק כי הלא כזה קרה מאז ששוחרי כזב דרכו קשתם שקר לירות במו אופל לישרי לב וישטנום תחת רדפם טוב ורק נגד בקשתם השלישית אטיף מלתי אבל גם בזה לא עם המכחישים והמלעיגים אתוכח כי אם עם איש ישר הולך ואשר לא דרך בזה בעקבותם הלא הוא הרב מ"ה אלעזר הורוויץ נ"י אב"ד דק"ק וויען יע"א באשר במה שנוגע לענין המציצה בכלל דבריו דבריהם אף כי גם עליו אתפלא מדוע בקנאו את קנאתו בדבר ביטול המציצה אם לאהבת האמת ולא לאהבת הנצוח עזב לשון ערומים לדבר מרורות נגד המחזיקים בה הלא דברי חכמים בנחת נשמעים:

והנה פתח דברי מלחמתו באמרו כי האינם יודעים לא יבושו לומר שהמציצה היא חלק ממעשה המילה אשר לא יפרד ממנה ולא ידעתי אל מה כיון בזה לגלות אולת האינם יודעים אם דעתו שאומרים שהמציצה היא עיקרית במעשה המילה כמו הפריעה ומי שלא מצץ כאלו לא מל וכמו שלא פרע לא ראיתי ולא שמעתי מי אשר אמר כן רק שמחזיקי המציצה אמרו שבלי ספק כבר נתקנה משנים קדמוניות ואולי נתקנה ממשה רבינו כאשר צוה לישראל על המילה וכן אמרתי גם אני ואם יחשוב זה לאולת הלא יתמה בהראותי לו שלזקנו גאון ישראל הרב מ"ה פנחס הורוויץ לא נפלאת לומר עוד יותר מזה שכאשר צוה הקב"ה בהר סיני וביום השמיני ימול כבר כיון להמציצה שתהא הכרחית בעסק המילה שכן כתב בספרו הפלאה כתובות דף ה' ע"ב ואפשר לומר דבאמת המ"ל (הוה מצי למימר) שם דלר"י אצטריך גבי מילה משום תיקון דמפרק כדס"ל לר"י בחלזון וכדאמר בשבת כל אומנא דלא מייץ סכנתא ומחללינן שבת עליה א"כ אפילו נחשוב לגוף המילה לקלקול מכל מקום בפירוק הדם הוי תיקון ואצטריך קרא למישרי מילה אף דאתי מיניה ע"כ חילול שבת במפרק הדם עכ"ל הרי שלא הרחיק לומר שמה שנכתב קרא להתיר מילה בשבת הוא רק משום עשות המציצה שהיא פירוק הדם עוד השיג הרב דק"ק וויען נ"י על אשר לבם נוקפם לבטל המציצה הכתובה במשנה שהרי כבר בטלנו גם אספלנית וכמון אשר נתקנו מפני הסכנה מפי המשנה:

על זה אשיב הכי? בטלנו בזה שלא להשגיח בהסכנה אשר הורונו רבותינו הלא מה שפשיטא להם שאספלנית וכמון הם מפני הסכנה עד שלמדו מזה דגם מציצה היא מפני הסכנה כדאמרינן שבת דף קל"ג מה אספלנית וכמון כי לא עביד סכנה הוא אף ה"נ וכו' ע"כ הוא מפני שצריך להשקיט הדם שלא יצא יותר מן הראוי והכי חדלנו להשקיט הדם זה בכה וזה בכה והרי אספלנית עצמו הכתוב במשנה אינו דבר פרטיי ומסויים אלא פירושו דבר רפואה (כמו שפירש רש"י תחבושת) כנראה ממה שאמר אביי (שם) אמרה לי אם אספלניתא דכולהון ביבי וכו' רבא אמר וכו' ע"ש הרי שאספלנית אינו רק שם כללי של מיני רפואה ולכן גם הרמב"ם לא הקפיד בזה להעתיק לשון המשנה שכתב רטייה תחת כמון והוסיף וכיוצא בהן אחר שאין קפידא במה נסיר סכנה של נזילת הדם אבל הכי יש דמיון לזה ביטול המציצה באמרם המבטלים חכמנו יותר מהמשנה אשר הורה לנו שיש סכנה בחדול המציצה וידענו כי אין סכנה ו:

עוד הרבה הרב הנ"ל לדבר מרורות נגד מקיימי המציצה בחששם לדברי רבותינו שאמרו שיש סכנה בחדול אותה בהעתיק להם דברי הב"י שכתב באו"ח סי' של"א בזמן חכמי הגמרא אם לא היו רוחצים את הילד לפני המילה ולאחר המילה וביום שלישי למילה במים חמין הי' מסוכן לפיכך נזקקו לכתוב משפטו כשחל להיות בשבת והאידנא לא נהגו ברחיצה כלל עכ"ל ושאל אם בזמן המשנה חשבו הרחיצה לצורך גדול ושיש סכנה בחדול אותה ואחר כך בטלוה בידעם שאין עוד סכנה או שלא היה סכנה גם אז מדוע לא נאמר גם בדבר המציצה כן? אשיב אם בעיני הרב יפלא זה גם בעיני יפלא איך לא ראה דברי הדרכי משה שכבר הקשה זה על הב"י וכתב ואיני מבין דבריו ומה בין זמנינו לזמנם בדבר סכנה עכ"ל ולא עוד אלא שאם כדברי מתנגדי המציצה אין תימה כי יאמרו חכמנו יותר מחכמי המשנה אך לא כן שפטו רבותינו אשר מימיהם אנחנו שותים אכן באמת בלא"ה מן בטול רחיצה אין ראיה על המציצה שמסוגיא דשבת דף קל"ד ממה דפליג ראב"ע עם ת"ק אם יש צורך להרחיץ גם ביום שלישי או לא וממה דפליגי אמוראים אם מרחיצין או מזלפין ואם מותר הרחצת כל גופו או הרחצת מילה לבד נראה שענין הרחיצה לא היה דבר פשוט ומקובל אצלם אלא שדנו בה על פי שהיה נראה להם צורך לפי שינוי הטבעיים ולכן יפה דן הבית יוסף שאחרי שידוע אצלנו שאין סכנה בביטול הרחיצה אסור לחלל שבת עלי' שהרי גם בזמן המשנה והגמרא לא היתה הרחיצה רפואה המקויימת וברורה בכל אופני' אבל איך נדון כזה על המציצה שאין פלוגתא בצורך שלה ואין ספק באופן עשייתה במשנה וגמרא ובפוסקים:

ואחרי הגענו עד כה אעיר עוד איך נתן הרב הנ"ל מקוה לטעות בתקוע יתדו במקום נאמן והודיע לכל שהגאון הרב מ"ה משה סופר זצ"ל הסכים עמו על ביטול המציצה והרכיב בזה שני דיעות הרחוקות זו מזו מאוד שהתנגדות למציצה סובב על שתי בחינות או שמה שכתוב במשנה ומוצצין בידינו לבטל כמו שנתבטל אספלנית ורחיצה אחרי שנודע שאין סכנה בביטול המציצה או שהמשנה לא זזה ממקומה אבל אין צריך למצוץ בפה דוקא אלא תעשה המציצה גם ע"י המצאה אחרת והנה הרב הנ"ל אחרי שכתב ככל המבואר למעלה שסובב על הבחינה הראשונה אשר הראנו ביטולה ואחרי הודיע שרופאים מומחים כבר גזרו שאין צורך להמציצה הזכיר שגם הגאון מ"ה מ"ס זצ"ל הסכים עם זה. ואולם דברי הגאון זצ"ל לא ראיתי אבל ממה שהעתיק הרב דק"ק וויען נ"י עצמו בשמו מבואר התנגדות למה שכתב בזה שהגאון זצ"ל לא הסכים עם דיעה הנכזבת שעל פי דברי הרופאים יש לנו לבטל משנה שלמה ושיש לבטל מציצה כמו אספלנית ורחיצה רק שהלך אחרי בחינה השנית שלפי דעתו ומוצצין במשנה לא צריך שיהיה בפה דוקא אלא מותר להעשות גם ע"י הוצאה אחרת שכן העתיק בשמו:

על תשובתי בענין מציצה הוספתי לומר אע"פ שאני מתיר מציצה ע"י המצאה אחרת שלא בפיו מכל מקום מותר למצוץ בפיו בשבת כי גם ע"י הספוג נמי מחלל שבת כמ"ש מג"א סי' שכ"ח ס"ק כ"ג ויעויין א"ע שם. הרי שרק בפירוש לשון מציצה נתחדש להגאון זצ"ל שאינו בפה דוקא אבל לא שיש בידינו לבטלה לגמרי ואם שאין משיבין הארי וגו' אם הי' בחיים עודנה הייתי דן לפניו בקרקע ואשאלה ממנו להראות לי במקרא במשנה ובגמרא אפילו פעם א' לשון מציצה שאין פירושו המצאה בכח היניקה והמשיכה כאשר כבר בארתי בתשובתי הראשונה ואחר שאין ספק בזה דמוצצין הוא לשון משיכה בכח ממילא אין ספק ג"כ דאין בידינו לבטל המציצה בפה וכן תמהתי על דברי הגאון רמ"ס זצ"ל הנ"ל שממה שכתב שמותר למצוץ בפיו בשבת משמע דעל ידי הספוג פשיטא דמותר ולענ"ד צ"ע כיון דמציצה שהיא משום סכנה אפשר לעשות ע"י פה איך יותר סחיטת הספוג הרי בשבת (דף קל"ד) מייתי ברייתא דאין נותנין חמין ושמן על גבי מוך שע"ג מכה בשבת ומפרש בגמרא משום סחיטה ואף שלפי מה שכתב המג"א (סי' שכ"ח ס"ק כ"ד) לא שייך חשש סחיטה בזה רק במים אבל לא בשמן לבד עי"ש וא"כ לא שייך ג"כ בספוג שנבלע מיין ודם מכ"מ כבר כתב הב"ח ועמו הסכימו הת"ש והפ"מ דגם בשמן לבד שייך איסור סחיטה והביא ראי' מתוספות שבת (דף קי"א) ע"ש וכיון שאם דוחק ע"י ספוג וסחטי' היין והדם הנבלעים בו אף שאינו מכוין לסחיטה מכ"מ הוי פסיק רישא כיון שמהדק בכח וכמש"כ התוספ' שם ויש בזה חילול שבת שלא לצורך סכנה וזה אפילו לדעת הרב זצ"ל שיכול לצאת ידי סכנה ע"י דחיקה בלא משיכה אבל לפי מה שבארתי דלשון מציצה הוא בפה ובזה דוקא יוצא מידי סכנה אבל בדחיקה לבד לא א"כ יש חילול שבת אפילו בלא ספוג אם עושה המציצה בדחיקה לבד שלא בפיו כיון שמוציא דם בכוונה הוה ליה חובל ומפרק דרך תיקון ומשום סכנה לא הותר כיון דבזה אינו יוצא מידי סכנה ע"פ דברי המשנה שצותה מציצה דוקא שהיא הוצאה בכח המשיכה.

ולכן אליכם אישים אקרא אשר יראת ד' על פניכם התבוננו נא והשימו על לב עד אנה תגיע התחדשות אשר חדשתם בעזבכם את מנהג ישראל אשר מימי קדם לא בלבד שאתם מביאים את נערי בני ישראל לידי סכנה בעברכם על ציווי המשנה אלא תבואו ותביאו ג"כ לידי חילול שבת אם טעיתם בפירוש מציצה והאמת אתנו שהיא במשיכה דוקא ולא בדחיקה ואם תאמרו אחר עצת הרופאים והטבעיים נלך שכל ענין המציצה להוציא דם הוא שלא לצורך וא"כ אין בזה משום חילול שבת דאין זה תיקון אלא קלקול עוד הפעם אקרא אליכם התבוננו נא עד אנה תגיעו אם תכריעו דיעות הטבעיים על מה שמקובל בידינו מפי חכמי התלמוד שאלו נא את פיהם אם יאמרו שבהמה שחסר או יתר אבר היא טרפה ואינה יכולה לחיות וראו נא מה שכתב על זה הרשב"א בשו"ת (סימן צ"ח) וז"ל ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים והם אשר ראו עיניהם ואחריהם אלך נאמר אליו להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת מהם שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני הנביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני עכ"ל ואם תאמרו לא במה שמקובל מסיני נכריע דברי הטבעיים על דברי חכמינו ז"ל רק במה שנתיסד מפיהם על פי הטבע כפי אשר הכירוה בעת ההיא ולא נאמין שהמציצה מקובלת מסיני ולכן נתבטלה ע"פ דברי הטבעיים בעת הזאת:

עוד אקרא אליכם שאלו נא את פי הרופאים והטבעיים אם יסכימו עם החכמים שכל הבהמות שאנו מטריפין משום סרכות הריאה אינם יכולים לחיות והרי גם טרפות האלה נתיסדו מפי חכמינו ז"ל ע"פ הטבע אשר הכירוה שמסיני לא נתקבל רק נקיבת הריאה בכלל וכהנה עוד רבות מלבד מה שכתבתי כבר במכתבי הראשון מנשתהה י"ב חדש ושיפורא גרים ובכזה ח"ו תהפך הקערה על פיה ויבטל רוב התורה כפי התנהגותה בכל תפוצות ישראל ואם תאמרו הלא לא לחנם בטלנו המציצה רק באשר שראינו שנתהו' סכנה על ידה בשיש חולי בפה המוצץ וכי אפשר לבדוק בכל פעם את פיו כשמוצץ על זה אשיב הלא החזקה היא אחת מהיסודות אשר כל התורה נשענת עליהן וסוקלין ושורפין על החזקות ולמה נדאג שמי שהוא בחזקת בריא וכשרות ע"י הבדיקה הראשונה שנתרע אח"כ ובפרט בדבר שאם נתרע אי אפשר להמוחזק שלא ידע בריעותא שלו וכי בשופטני עסקינן שיסכינו נפשות על חנם ובדבר שעבידא לאגלויי דבלא"ה לא משקרי בה אינשי ולכן גם אנכי אסיים בדברי הרב דק"ק וויען נ"י קבלו האמת ממי שאמרו כנלענ"ד הקטן יעקב עכ"ד הגאון בנין ציון ודבריו חיים וקיימים בשני העניינים. והמה ישרים טובים ונכונים. אמת אמת תפסיה והאמת ליעקב (לפ"ג):

ובספר אות ברית סי' רס"ד סק"ט כתב וז"ל ואח"כ מוצצין כו' הכי אמר רב פפא בשבת דף קל"ג ע"ב האי אומן דלא מייץ מעבירין אותו דהוה סכנתא לתינוק מלשון זה נראה להביא ראיה לדעת הגאון מה"ו יעקב עטטלינגר נ"י אב"ד דק"ק אלטונא בשומר ציון שנת תר"ח מכתב ה' שחגר חרבו לחלוק על אותן שרוצין לבטל המציצה בפה ואומרין שהמציצה דתני במתניתין לא בעי בפה דוקא אלא אם דוחקים בספוג הדם שיצא ג"כ מהני ורוצים ליחס סברא זו לאמ"ו הגאון מהרמ"ס זצוק"ל והוא הביא ראי' מרמב"ם פ"ב מהלכות מילה שכ' שמוצצין להמשיך הדם מרחוק שלא יסתכן התינוק מבואר שצריכים למצוץ בכח המושך של פה וכן לישנא דמוצץ משמע בכח המושך בפה דוקא ועש"ה שהאריך בטוב טעם ולדעתי מוכח כן מלישנא דר"פ דלמה נקט דינו אאומן דלא מייץ הו"ל רק לומר שצריכים למצוץ ואי אין מוצצין הוה סכנה לתינוק ממילא מי הוא זה ואיזה הוא שלא ישמע וימצוץ אטו ברשיעי עסקינן שאינו שומע לדברי חכמים אע"כ דמציצה צריכה להיות בפה דוקא ולא בדבר אחר וכיון דהרבה בני אדם הם אסטניסי' ואי אפשר להם בשום אופן ליקח הגיד המלוכלך לתוך פיהם ועי"ז ימצאו הרבה מוהלים שלא ימוצו בפיהם מצד שא"א להם ורוצים לדחוק הדם בספוג וכדומה ע"ז אמר האי אומן דלא מייץ ולשון מייץ היינו בפה כמ"ש מהרי"ע מעבירין אותו אבל אי הי' המציצה ביד ובספוג היה די לר"פ לאשמעי' שצריכין הדם לדחוק לחוץ מצד סכנת התינוק וכמו שהאומן חותך ופורע בודאי יעשה גם זאת:

ועוד אפשר לומר מבלעדי הסכנה המציצה בפה לפעמים הוא צורך למצות מילה דעיין ברש"י בשבת קל"ד ע"א ד"ה ה"ג ראיתיו וכו' שכתב דאם מלין תינוק ואינו יוצא ממנו דם נתבטל מצות הטפה דהטפת דם מצוה בפני עצמה היא וכן כ' הר"ן שם וביבמות דף ס"ד ע"ב מבואר דאיכא משפחה דקמיט דמא שהדם נקמט בחוזק בגוף ואינו יוצא ע"י החיתוך והפריעה משא"כ ע"י כח המושך שבפה מושכין הדם לחוץ ונתקיים מצות הטפת דם:

גם יש בפה חיבוב מצוה כמו שמנשקין ס"ת וכו'. עוד מביא שם הגאון מהרי"ע כת אחת שרוצים לבטל המציצה לגמרי ואומרין שא"צ למצוץ כלל דליכא סכנה כמו שנתבטל בזמנינו אספלנית וכמון שהיה הכרח בזמן המשנה וכן חמין קודם המילה ואחריה ע"ש ובאמת מבלעדי הסכנה א"א לבטל המציצה לגמרי דעיין במדרש ילקוט פ' בלק על פסוק מי מנה עפר יעקב כיון שראה בלעם כו' וסיים שם מכאן התקינו חכמים שיהיו מכסין הערלה והדם בעפר הארץ והכי פוסק הרמ"א בסימן רס"ה סעי' י"א ואם לא נעשה המציצה כלל תבוטל תקנות חז"ל איך ניתן הדם בעפר אם לא נמצוץ הדם כלל והטעם מבואר בזוהר פ' לך לך דמילה הוה כהקרבת קרבן וכמו דהתם עיקר המצוה לזרוק הדם על מזבח אדמה כמו כן צריכים ליתן דם המילה בעפר האדמה עכ"ל:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף