שב שמעתתא/ו/ה
|
< הקודם · הבא > |
כתב הרמ"א ביורה דעה סימן קכ"ז ז"ל וכל דבר שלא אתחזיק לא להיתר ולא לאיסור עד אחד נאמן עליו אפילו לאוסרו וכל היכא דאתחזיק דבר באיסור כגון טבל או חתיכת בשר שאינה מנוקרת אין העד נאמן עליו להתירו אלא אם כן בידו לתקנו עכ"ל.
וכתב עלה בט"ז ז"ל ותמהתי על פה קדוש שאומר כן דדוקא בטבל וכיוצא בו שהוא אסור בודאי כולו לאכול קודם התיקון ולא היה שום היתר בכל הכרי הזה אמרינן כיון דאתחזיק איסורא בודאי אין עד אחד נאמן להוציאו מחזקתו להתירא אבל בשר שאינו מנוקר הא לא אתחזיק הבשר לאיסור כלל אלא משום גיד או חלב שיש בו ודומה למ"ש אחר כך דאם היה כאן ב' חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור עד אחד נאמן להתיר כו' וכן נראה מדברי התוס' פ"ג דקידושין ד"ה ונטמאו ז"ל עד אחד נאמן היינו דוקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת או חתיכה זו של שומן כו' וזהו על כרחך אפילו אין בידו לתקן כמו גבי שומן וע"כ לומר דאלו נקראו בכלל שלא היתה לו חזקה לא להיתר ולא לאיסור מתחילה משום הכי נאמן בכל גווני וכן מעשים בכל יום שמאמינים לכל אדם לומר שזהו בשר מנוקר ואוכלים על פיו ואף על פי שאותו הבשר בידו אינו יכול לנקר ולפי הג"ה זו היה לנו לאסור כיון שאין בידו אינו נאמן אלא ודאי כדפרישית עכ"ל.
והש"ך בנקודות הכסף כתב ז"ל לא קשה מידי דחתיכת בשר שאינה מנוקרת דמיא לטבל היכא דטבל קודם תיקונו כולו אסור ואחר כך כשמפריש ממנו המעשר הוא מותר הוא הדין בחתיכה שאינו מנוקר שקודם הניקור כולו אסור ואתחזיק איסורא בהאי חתיכה ומה לי בזה שיש כאן ספק איסור סוף סוף אתחזיק איסורא פעם אחת בודאי בהאי חתיכה מה שאין כן בב' חתיכות דמעולם לא אתחזיק איסורא ודאי בהאי חתיכה אלא כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה ספק איסורא הוא כו' ומה שהביא מדברי תוס' דקידושין נמי לאו ראיה דהתוס' שם לא נחתי להכי ולא בעי אלא לומר דעד אחד נאמן להתירא דוקא ומ"ש כגון בשר זו מנוקר היינו היכא דאיכא כאן שני חתיכות אחת מנוקר ואחת שאינו מנוקר ואומר זו מנוקר כו' ומה שהביא ממעשים בכל יום כבר ידוע דדבר שאינו מצוי לא שייך בו מנהג וכו' וגם אפשר דאם אירע לפעמים שהאמינו לאדם כך ולא היה שלו היינו משום שהיה המנקר בעיר והוי אפשר לשואלו או אפילו אינו בעיר וידוע שאין מנקר זולתי אחד או שנים כמו שרגילין באמת אין רגילין להיות מנקרין בזמן הזה רק אחד בעיר ושנים במשפחה שבקיאין בניקור והוי מלתא דעבידא לגלויי ולא משקרי אינשי ומה שהביא מהרא"ש פרק גיד הנשה לאו ראיה דהתם קאי דאם ניקר אחד אמרינן מסתמא מומחה הוא וכתב וזה לשונו ואין דומה להא דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה כי בהמה אין בה שום היתר לפי שאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ומשום הכי קיימא כולה בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה אבל ירך כולה בחזקת היתר הוא חוץ מן הגיד עכ"ל הרי לא בא אלא לחלק בין ירך לבהמה שנשחטה והיינו כיון דידוע שניקרו אחד על כל פנים אם כן מסתמא ניקרו יפה אבל הכא כל זמן שאינו ידוע שהיא מנוקרת בחזקת שאינה מנוקרת היא עכ"ל ועיין שם.
והנה מה שמחלק הש"ך בין הך דהכא לבין האי דהרא"ש דפרק גיד הנשה דבריו סתומים דכיון דחשיב לניקור חזקה שאינו מנוקר אם כן מאי שנא בהמה דה"ל בחזקת איסור אף על גב דידוע ששחט אחד ובניקור כל שידוע שניקרו אחד לא חשיב בחזקת שאינו מנוקר ונראה דודאי חזקת איסור לא שייך בירך כיון דירך כולה היתר הוא אלא הגיד שבתוכה אסור אלא דאפילו הכי חשיב ליה חזקה חזקת שאינה מנוקרת וכמו שכתב הבית יוסף באורח חיים סימן תל"ז גבי בית ספק בדוק דמוקי הבית בחזקת שאינו בדוק עיין שם ואף על פי שאין איסור על הבית והכי נמי גבי ירך אף על גב דאין איסור בגוף הירך מכל מקום עד אחד אינו נאמן נגד חזקה דמוקי לה בחזקת שאינו מנוקר אבל כל זמן שידוע שניקרו אחד אף על גב דלא ידעינן אם כדין אם שלא כדין על כל פנים יצא מחזקת שאינו מנוקר כיון דמנוקר לפניך אבל בבהמה דהתם בחזקת איסור קיימא אם כן כל זמן שלא ידעינן אם כדין נשחטה אם כן בשחיטה שלא כהוגן לא יצאתה מחזקת איסור והרי הוא באיסורו חזקת איסור עד שיודע לך שנשחטה כדין אבל בניקור ירך דלית ביה משום חזקת איסור אלא משום חזקת שאינה מנוקרת אם כן כל שהוא בידוע שהוא מנוקר על כל פנים בודאי יצאתה מחזקת שאינו מנוקר וזה נכון.
אמנם מה שכתב הש"ך בדברי תוס' קידושין לפרש דמיירי דהיה שני חתיכות אחד מנוקר ואחד שאינו מנוקר עיין שם משמעות לשון התוס' ועוד קשה מדברי תוס' ריש פרק קמא דגיטין ([[תופסות/גיטין/ב/ב|ב:) ד"ה ע"א נאמן באיסורין וזה לשונם פירש הקונטרס שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד על הפרשת תרומה ושחיטה וניקור הגיד וחלב ולא היה לו להזכיר הפרשת תרומה ושחיטה דבהני נאמן אף על גב דאתחזיק איסורא משום דבידו לתקנם עכ"ל ומשמע דניקור הגיד ניחא ליה ולפי דברי הש"ך ניקור הגיד נמי מיקרי אתחזיק ואינו נאמן אלא משום דבידו.
ולכן נראה דעד אחד נאמן באיסורין באחד משני פנים בלא אתחזיק וכמו חתיכה ספק חלב נאמן אפילו אינו בידו ובאתחזיק איסורא אינו נאמן אלא היכא דבידו וניקור הגיד צריכין אנו לשני פנים הנזכרים משום דאם אנו מסופקין אם מנוקר מן הגיד ואם כן בחתיכת ירך יש בו חתיכת גיד בזה לא שייך לומר בידו כיון דאנו מסופקין על זה גופא אם הוא בשר או גיד ואינו בידו להתיר גוף הגיד אלא להסירו מן הירך וכיון דאינו בידו בזה צריכין אנו לומר נאמנות דניקור הגיד משום דלא אתחזיק איסורא שזה גיד ואם אנו באנו לומר כיון דאתחזיק הירך בחזקת שאינו מנוקר ואין עד אחד נאמן נגד חזקה בזה נאמן נגד החזקה מפנים השני כיון דבידו להסיר הגיד מן הירך ובידו לבטל החזקה ואם כן בניקור הגיד צריכין אנו לשני פנים הנזכרים ומשום הכי לא קשיא להו לתוס' ריש פרק קמא דגיטין על דברי רש"י רק מהפרשת תרומה ושחיטה דבהנך אינו נאמן אלא משום בידו ולא משום עד אחד נאמן באיסורין אבל בניקור הגיד אף על גב דבידו אפילו הכי אית ביה נמי משום עד אחד נאמן באיסורין דהא כיון דאנו מסופקים שמא חלק ירך הוא גיד וגוף הגיד אינו בידו להתיר ואינו אלא משום דעד אחד נאמן בלא אתחזיק.
וניחא נמי דברי תוס' בקידושין ד"ה נטמאו ז"ל עד אחד נאמן היינו דוקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת או חתיכה זו של שומן כו' והיינו משום דנהי דבידו להוציא הירך מחזקתו אבל גוף הגיד אינו בידו להתיר ושמא אוכלין גיד האסור ואם כן אינו אלא בתורת עד אחד נאמן היכא דלא אתחזיק כיון דחלק זה הוה ליה כמו חתיכת ספק חלב, אבל הירך להוציאו מחזקתו צ"ל משום בידו להוציא מחזקתו וכמ"ש והפרשת תרומה בידו להתיר על ידי הפרשה ממקום אחר.