שבות יעקב/ג/לח
|
< הקודם · הבא > |
על הא דאיתא בש"ס דר"ה דף כ"ח ע"א אמר רב יהודא בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא מ"ט עולה בת מעילה היא וכיון דמעל בה נפקא לחולין ופירש"י שם וז"ל של עולה ופירשו מחיים דאי לאחר זריקה אין מעילה לא בקרניה ולא בעורה עכ"ל וקשה אמאי לא פירש"י דתלשו קודם זריקה ומנ"ל דאיירי בפירשו מחיים דוקא:
הנה לכאורה הוא תמיה קיימת וכן מצאתי ראיתי בכסף משנה פ"ק מהל' שופר שכתב על הרמב"ם על מה שכתב שם שופר של עולה לא יתקע בו וכתב שם הכ"מ והוא לשון הגאון מהר"ר מנוח וכן הוא בתוס' בזבחים היינו כשתלשו קודם זריקה דאלו אחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בקרניה שהכל לכהנים עכ"ל הרי שהכ"מ פי' כן להדיא גם התוס' בזבחי' דף פ"ו ע"א ד"ה אתי' זריקה ושרינהו כתבו ג"כ דמיירי בפירש מחיים או לפני זריקה ע"ש וכדי לברר נ"ל דדברי רש"י נכונים ומדוקדקים דא"א לומר שנתלשו לאחר שחיטה א"כ צ"ל שנשחט העולה בער"ה ותיקן ממנו שופר דבר"ה אסור לתקן ממנו שופר כדאי' להדי' שם בר"ה דף ל"ב ע"ב במתניתין להדיא ואין מקריבין עולת חול בי"ט כדאי' בשבת דף כ"ד ע"ב גם מפסל בלינה וא"כ צריך לזרוק ולהקריב באותו יום בער"ה וא"כ שוב אין מועלין בו כיון שכבר נזרק והותר לכהנים להכי הוצרך רש"י לפרש שנתלש מחיים קודם י"ט של ר"ה ועדיין העולה בחיים בר"ה לפיכך מועלין בו וכל זה אתי שפיר לדעת רש"י ז"ל שפסק כר' אלעזר דאמר הכי בפ' מזבח מקדש דף פ"ו ע"א פרש"י לפני זריקה מועלין בהן לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין אכן הרמב"ם פ"ג דמעילה ופ"ו מהל' מעשה קרבנות פסק כרבה דבעולה פירשו לפני זריקה הזריקה מתרת אפי' למעבד קתא דסכינא ולאחר זריקה מועלין בו לעולם א"כ דברי כ"מ פ"א מהל' שופר דפי' בדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ כפירש"י הוא דמיירי דוקא דפריש לפני זריקה לא אתי שפיר וצ"ע ודוק:
ואיידי דעיינתי בהא מלתא ראיתי בדברי הרמב"ם עוד מלתא דתמי' שכתב שם וז"ל שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה וא"ת הלא נהנה בשמיעת קול מצוה לאו ליהנות ניתנה עכ"ל הנה בודאי מ"ש מצוה לאו ליהנות ניתנה הוא מסקנת הש"ס שם אבל מ"ש אין מעילה בקול זה לא הוזכר כלל בש"ס אדרבה משמע בש"ס שם דאי לא אמרינן דבמצות לא שייך הנאה הוי ממש מעילה ודוחק לחלק ולומר מש"ה כתב הרמב"ם דאין מעילה כיון דמכח הנאה הוי בעי למימר שיש בה מעילה מ"מ מנ"ל להרמ"בם ז"ל למימר הטעם שלא הוזכר בש"ס דאין בקול מעילה ובאמת הא דאין מעילה בקול הוא פשוט בש"ס דפסחים דף כ"ו ע"א ע"ש והוא הסכמת כל הפוסקים אבל הא עומד עלי ככותל דבש"ס דר"ה דף כ"ח פשוט בש"ס דיש בתקיעה דין מעילה וכבר ראיתי בספר לחם משנה ריש פ"א מהל' שופר האריך בתמי' זו ולא מצא מנוח ליישב תמי' זו ע"ש אבל לי נראה דודאי פשוט הוא בש"ס ומוסכם בכל הדיעו' דאין בקול דין מעיל' מעול' אכן היינו דווק' בקול משו' דלית ביה ממשא דנהנה ממנו אבל מ"מ מועיל בתקיעה כיון שהשופר מתקלקל בתקיעה וכל היכא דפוגם ס"ל דיש מעילה ומצאתי און לדברי בדברי המ"א סי' תקפ"ו ס"ק ד' שכתב וז"ל ונ"ל דמותר ליטול שופר חבירו בלא דעתו ולברך עליו וכו' אע"ג דבאיסור תקע בשופר של הקדש מ"מ כיון דעיקר מצוה בשמיעה ולא בתקיעה וכיון דאין בשמיעה דין מעילה ומצות לאו ליהנות ניתנה יצא בשמיעתו ודוק כי נכון הוא ואגב ראיתי לעוררך מה שראיתי במגן דוד ס"ק ג' ובמ"א סי' תקפ"ו ס"ק ה' מה שמדחיקין לתרץ קושית הב"ח על הטור שכתב אם נתכוון לזכות בשופר של ע"א לא יצא דה"ל ע"א של ישראל הא הוי ליה גזל דהא של גוי הוא ומ"ש המ"א לתרץ דמ"מ הוי של ישראל כיון דאגביה קניא כדאיתא בע"ז דף מ"ב ודאי בזה שפתיו ברור מללו מסוגי' דש"ס שם אבל הטעם שכתב שם כיון דישראל חייב באחריותו מקרי שלו כמו גבי חמץ זה אינו דאע"ג דלענין חמץ מקרי שלו מ"מ אינו שלו ממש להיות ברשותו לכל דבר וכדאיתא בסנהדרין דף ע"ב ע"א להדיא וז"ל אבל לענין מקני ברשות דמרי' קיימא פירש"י שם אם הם בעין צריך לחזור לו בעינא אלא נ"ל פשוט דעיקר הטעם הוא כיון שעומד לבערו כדכתיב ואשריהם תשרפון באש הפקר ועומד הוא ואין כאן גזל כלל ורחל גנבה את התרפים יוכיח דודאי לא לקחתם באופן גזל וגניבה וכן משמע בפירש"י שם בע"ז דף מ"ב ע"א ד"ה אלא ע"ש ודוק כי הוא נכון ולק"מ כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |