שבות יעקב/ב/קעה
|
< הקודם · הבא > |
בשנת תע"ח שהעלה המלך צרפת את המטבע דהיינו מטבע זהוב שהיה שוה מתחלה עשרה ר"ט דהיינו שלשים חתיכות שהוא חצי זהוב ריינש הוסיף והוקיר אותו מטבע חלק חמישית דהיינו להיות י"ב ר"ט דהיינו להיות ל"ו חתיכות וכן מטבע של כסף מקטנים ועד גדולים כגון ר"ט שהיה יוצא בעד חמש חתיכות נתייקר עד ששה חתיכות וכן כל מטבעות מקטנים ועד גדולים רק פרוטת נחושת עומדין במעמדם וכל סך מעות שלהם במדינות זו הוא על מטבע חתיכות וכן כל הפרעונות ונתינות שלהם הוא על חתיכות שקורין קרדי"ק שהוא חצי זהוב עשרים סוא והסוא לא נשתנה כלל כי הסוא הם ארבע פרוטות נחושת ונפלו בענין זה כמה וכמה ספיקא איך יש לנהוג בענין פרעון החובות וכה"ג מה דינם:
אף שראיתי חלוקי דעות הרבה בתשובת האחרונים אשר ישנו תחת ידי ואשר איננו פה אתי מ"מ אכתוב עיק' דעתי הקלושה לפי משמעות הש"ס ופוסקים וה' יצילנו משגיאות והנה בודאי אם כתב בשטר סך החתיכות שישלם לו בין הוקרו או הוזלו כגון הלו' לו רטי"ן עשרים שהיו שווים כל ר"ט ע"פ קביעת המלכות המטבע חמשה חתיכות בשעת ההלואה ועכשיו הוקרו והושמו לששה חתיכות או הוזלו על ארבע חתיכות צריך לשלם לו החתיכות כמו שהם עכשיו כיון שמעות הוא באחריות הלוה עד שעת הפרעון וכמ"ש בתשובת ר"מ אלשיך סי' ע"ט אף שעיקר ראייתו מהא דאמרינן בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ובאמת אין משם ראיה מוכרחת כלל דבפ' כל שעה קאי אגוביינא מקרקע מטלטלין כיון דמצי מסלק ליה בזוזי אמרינן דמכאן ולהבא הוא גובה משא"כ אי משלם לו מעות דעליו סמך המלוה לשלם לו המעות כמו שהלווהו אך יש להביא ראיה מהא דאי' בקדושין דף מ"ז ע"ב אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי במלוה ברשות בעלים לחזרה וה"ה לאונסין קמפלגי דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא וה"ה לאונסין ומר סבר ברשות בעלים קיימא ע"ש וכיון דקי"ל דמלוה ברשות לוה קיימא וכ"כ הטא"ה סי' כ"ח א"ל הרי את מקודשת במלוה שיש לי אצלך אינה מקודשת אפילו עדיין המעות בידה ולא שלחה בהן יד דהני מעות דידה נינהו דמלוה להוצאה ניתנה ולא יהיב לה השתא מידי ל"ש מלוה ול"ש שכירות ואפילו הגיע זמן השכירות והמלוה לגבות עכ"ל הרי להדיא דכל זמן שלא פרע הוא באחריות הלוה בין הוקר או הוזל שהוא צריך לשלם סך החתיכות שנתחייב בשטר ואם הוזלו הריט"ן עד ד' חתיכות צריך ליתן לו כ"ה ר"טין שמן מאה חתיכות אע"ג שהוא לא הלוה לו רק ב' ר"טין מ"מ אין כאן רבית כמו שיתבאר לפנינו וכן אם הוקרו הריטין עד שכל אחד מהן הוא ששה חתיכות משלם לו רק ששה עשר ריטיין וד' חתיכות שהם יחד מאה חתיכות שבכל חתיכה כ' סוא כיון שהוא כתב לו לשלם כך וכך חתיכות אכן אי הלוהו סתם בע"פ דמשמע מדברי תוספו' ורש"י פ' הגוזל דמשלם לו כפי מה שהלוהו לו באותו מטבע אם נפסלה וכן בהוקרו והוזלה אך דעת הראב"ד וסייעתו אינו כן וס"ל דמשלם כשעת הפרעון והוא נגד רוב הפוסקים אף גם שיש לומר דכל סכום המעות במדינה זו על סך חתיכות ולא באופן אחר וכן כל ההלוואות סתמא כפירושו שהלוה מתחלה על סמך מטבע זו היוצא בשעת פרעון מ"מ קשה הדבר להוציא מיד מוחזק אם הוקרו אכן אם התנו בפירוש לחזור ולשלם אותו מטבע שהלוהו ליה צריך להחזיר לו אותו מטבע אפילו אם הוקרו יותר מחומש אפילו אם זיילו הפירות על ידי זה ואין זה רבית כיון שיש לו עכ"פ אחת מן המטבע ואפילו סאה בסאה מותר ללות אם יש לו סאה אחת כדאיתא בי"ד בסימן קס"ב וגם היכא שכבר יצא השער מותר ללות סאה ואפילו בדינר זהב שרי כה"ג וה"ה בהוזל דלעיל כיון שהתחייב עצמו במאה חתיכות ואז היה לו חתיכות או מטבע קטנה של סוא וגם היה השער שבשוק של החתיכות עשרים הוא וגם הסוא היה להם שער בשוק גם עכשיו צריך ליתן לו מאה חתיכות שכל החתיכות הוא עשרים סוא והסוא לא נשתנה ואין כאן רבית כלל וכדאיתא ג"כ בתשובת מעש' חייא סימן י"ז ותשובת מהרי"ט צהלון סימן ל"ג וכ"כ בתשובת מהרדב"ז סימן קפ"ו ובתשובת בני שמואל סימן מ"ט ומהר"י מטראני ח"ב בי"ד סימן מ' ובפסקי מהרא"י סימן נ"ד פסק דאפילו דינר זהב בדינר זהב מותר ללות בזמן הזה וכן פסק רמ"א בש"ע סימן קס"ב בהג"ה סעיף א' ושאר תשובת האחרונים כי כל כה"ג דהוי רבית דרבנן להקל שומעין ולא אמרינן בזה ספק ממונא קולא לנתבע כיון דהתחייב לו בודאי רק מכח רבית דרבנן אתינן עלה אזלינן להקל וכן מתבאר מתוך תשובת אחרונים וכ"ש היכא דאיכא דינא דמלכותא כיצד ישלמו חובתם פשיטא דדינא דמלכותא דינא ולא הוי רבית כמ"ש בתשובת ר"מ אלשוך ובתשובת מהר"א ששון סימן קנ"ג וכן הכריע הש"ך בס"ס ע"ד בח"מ ס"ק כ"ח ובי"ד בש"כ סימן קס"ה ס"ק ח' וכן נ"ל עיקר ועיין בתשובת חוט השני סימן מ"ד ובתשובת דרכי נועם סימן כ"ד ובתשובת הגאונים סי' צ"ב וסימן קס"ח ותשובת מהרש"ך ח"ב סי' ק"א ותשובת לחם רב סימן יו"ד ומהר"ם גלנטי סימן כ"ז ודברי ריבות סימן תי"ח ע"ש נ"ל קטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |