שבות יעקב/ב/קעו
|
< הקודם · הבא > |
ישראל שלקח בית ממי שאינו ב"ב ושכינו ישראל יש לו חלונות על גגו וישראל זה רוצה לסתמן בטוענו שכיון שבא מכחו הרי הוא כמוהו שיכו' לסותמן שאין להם חזקה ואף שהחלון של ישראל הראשון היה קדם וזכה בו מן ההפקר מ"מ כיון שבדיניהם אין דנין כן יש לדון בדיניהם וכן בענין הרחקת מהחלונות כדי שלא יאפיל דלדידן צריכין הרחקת ד' אמות ולדידהו סגי בפתיחת דלתות החלונות שיוכל לפתחן ולסגרן וכה"ג החלונות דלדידן הוי חזקה אם יש לו פצימן דהיינו אבנים או מעץ כדרך החלונות ולדידהו לא הוי חזקה בחלק עד שיהיה לפצימין חריץ שיוכל לתלות בו דלתות וכה"ג טובא אי דנין בזה כדיניהם או לא:
הנה בודאי אמרינן בש"ס פ' חזקת הבתים הבא מכחם הרי הוא כמותם וכן מבואר בפוסקים כדאי' בח"מ סי' מ"ה סעיף י"ו וס"ו סעיף כ"ה וס"ז סעי' י"ז וסי' קמ"ט סעיף י"ד וט"ו וקנ"ד וקנ"ה ע"ש ויש פוסקים דלא אמרינן דהוי כמותם אלא לגריעותא ולא למעליותא וכבר האריכו אחרונים בזה ע"ש בח"מ סי' מ"ה וקמ"ט ומה לי להאריך במה שכבר ביררו הראשונים ואחרוני' בזה אך ורק נ"ל דכל זה לא נאמר אלא בהני דינים שלהם שידו' ומפורסם לכל בלי פקפוק כלל ואינו משתנה כלל אבל שאר דיני' שמשתנה לפעמים לפי המקומת או לפי דעת השופט הערכי שבימים ההם דעת ואומדנא של חכמיהם ובודאי בזה לא אזלינן בתריהם כי לא דרכיהם דרכינו ומשפטים בל ידעום וכה"ג כתב המרדכי פ' חזקת הבתים סי' תקנ"א וז"ל מצאתי שאלו מקמיה ר' מתתי' הגאון ראובן היה לו חצר וכו' והשיב רב מתתי' ק"ו אינו מן הדין והישראל יש לו לעשות בדיני ישראל ומשלקחה יוד' שאין בדינינו כמו בדיניהם ואינו יכול לסתום ולא להאפיל ואינו יכול לעשות כמותם ועוד כתב שם מצאתי שהשיב רב צמח גאון לרבנ' שמואל ישראל שקנה חצר מהם וכו' מה לנו לנימוסת שלהם וכי נניח תלמוד שלנו שחלון יש לו חזקה ונעשה כנימוסיהם הכא מיהו ישראל בהדי ישראל וכבר החזיק בעל החלונות דקאמר חלון המצרי יש לו חזקה עכ"ל ואע"ג דבגוף הנדון הכרי' בש"ע כדע' הרא"ש דהבא מכח' הרי הוא כמותם מ"מ הבו דלא לוסיף עלה רק מה שהוזכר בפוסקים ראשונים בפירוש אפשר לפי שראו שהוא קרוב קצת לדין ישראל והוא דין מפורס' שלא ישתנה כלל ואין לדמות מילתא למילתא לילך בנימוסיהם ודרכיהם לגמרי ויטרח ללמוד חוקותיהם ומשפטיהם ותחגור התורה שק כי רוב בתי ישראל שבח"ל הם הנקחים מהם וכמדומה לזה כתב הרשב"א בתשובה הובא בב"י בטח"מ סי' כ"ו ובש"ע ס"ס שס"ט ואם לא ילמד נימוסיהם א"כ בכל פעם שירצו לדין כן צריכין לילך אל המליצים שידעו משפטיהם וע"פ הרוב אינם מכוונים דעותיהם יחד רק כל אחד אומר לפי אומד דעתם ואיך אפשר לסמוך עליהם וכן מוכח מדברי רמ"א עצמו בסי' קנ"ז סעיף י"ח שכתב שם דכל כח של מי שאינו ב"ב יש לישראל הבא מכחו וכו' וקשה אמאי לא כתב דגם בספק כזה הולכין אחר דין ערכותיהן אלא ודאי החילוק כמ"ש ומ"ש הרמ"א בלשונו דיש לו כל כח שלהם היינו לומר דבין לגריעותא בין למעליותא הוי ככחו והיינו דוקא מה שנזכר בפיר' ואף אם לא יהי' כוונת רמ"א כן מ"מ הדבר מוכר' מעצמו ועל דבר הפצימין יש מי שרוצה לומר לפמ"ש בש"ע סי' קנ"ד סעי' א' דהכל לפי ענין בני המדינה דגם זה בכלל כיון שכן הוא דין ערכותיה' הוי כמנהג בני המדינ' אכן כד מעיינת שפיר בב"י בשם תשובת הרשב"א שהוא מקור דין זה תראה דהתם לא קאמר אלא היכא שמנהג ישראל בני המדינה לעשות חורים כאלה ואינם עשוים לאורה דלא הוי חזקת חלון אבל חלילה לומר למשוך אחר דרכיהם ומנהגיהם כיון שאין זה מנהג דת ישראל וכבר הזהירה תורה על זה בלאו דלא תלכו כנ"ל וכל דיינא דלא דאין כהאי דינא לאו דיינא הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |